הנבחרת שלי: ואן דר סאר בוסינגווה - האנגלנד - וידיץ' - ביינס (נפלא) יאנג/טיילור - ג'רארד - למפארד/פלאסיוס - גיגס טורס - דיוויס/רוני
מת'יו של בולטון, סביר להניח. --------------------------- נבחרת העונה שלי: שווארצר ביינס - וידיץ' - קראגר/הנגלנד - סאניה איירלנד/יאנג - למפארד - ג'רארד - רונאלדו טורס - ברבטוב נבחרת המאכזבים: גומז דוסנה - א.פרדיננד - קולוצ'יני - שורי ריירה* - לוקאס* - אנדרסון - נולאן - בנטלי קין *הם אמנם לא איכזבו אותי אישית כי לא היו לי ציפיות מהם אבל לאחרים היו.
VDS אברה וידיץ' האנגלנד ארבלואה יאנג איירלנד למפארד ג'ררארד אנלקה רוני התלבטות קשה בין למפארד -אלונסו,ורוני-טורס,לאלונסו במיוחד מגיע להיות פה אחרי עונה אדירה,אבל הלכתי בסוף על למפארד ורוני.
אין מחזה כדורגל יפה יותר(בשמונה עשרה שנה האחרונות באנגליה)מאשר גיגס פורץ קדימה כשהכדור דבוק לרגליו על המילימטר.האלוף הגדול ביותר של אנגליה אי פעם והכישרוני ביותר באי הבריטי מזה דורות.שחקן שבצעירותו חי על אינטואיציות, מהירות ושליטה ומסיים עם חוכמת משחק וכדורים שחותכים הגנות ומעמידים חלוץ מול שוער. גיגסי-אגדה שהיתה באמת.
סרטון מרגש. גיגס בצעירותו היה מדהים. בלתי ניתן היה להשתלט על הבחור. נכון שהיום הכדורגל הרבה יותר פיזי והרבה פחות קל לעשות את הסלאלומים האלה שגיגס היה עושה פעם, כי המגנים התחזקו וההגנה פחות "פראיירית", אבל במשך כל ה9 דקות ומשהו שצפיתי בסרטון השתכנעתי שדווקא עשו בשכל שנתנו לו את הפרס. עכשיו יש לו עוד פיסת מתכת שמראה שהוא שייך לרשימה של הגדולים מכולם.
העובדה שרוב אלה שמגיבים לבחירה בגיגס משלבים איפשהו בדברי ההסבר את המילה "בגילו" בהטייה כלשהי, רק מוכיחה שהתואר לא מגיע לו. או שאתה הכי טוב, או שאתה לא הכי טוב. אין כאן עוד שיקולים שאמורים להתערבב בבחירה. עם 12 הופעות בהרכב הראשון ושער בודד לא נבחרים לשחקן הטוב ביותר. החולייה האחורית של מנצ'סטר יונייטד הייתה החלק החזק והיציב ביותר לאורך העונה כולה ואם יש עונה שבה מגיע לשחקן הגנה או שוער לזכות בתואר - זו העונה. שייתנו לואן דר סאר שיעשו כבוד לוידיץ', זה לא משנה. שלא ימציאו לי תארים בשביל האגו של גיגס. יש לו מספיק אליפויות וגביעים בבית בשביל זה. הוא לא צריך טובות.
בועז אני לא בטוח שהכדורגל אז היה פחות פיזי מאשר היום, היום אפילו נותנים הרבה יותר הגנה לשחקנים מהסוג שלו,תיקולים מאחור נאסרו ועוד כל מיני חוקים שמגבילים את הכוחניות. ההגנות אכן השתפרו מאז. יואב עדיין תמיד יש הרגשה שגיגס לא מוערך מספיק, גם בקרב אוהדי יונייטד,תקופה לא טובה,הגבהה לא טובה ומייד מחפשים את המה פחות טוב אצלו, בדרך כלל כשדברים נעלמים,רק אז מעריכים אותם באמת. בהוליווד לא היו מצליחים לעשות סרט כל-כך אגדתי כל-כך כמו שהקריירה שלו במציאות. עריכה: ולגבי תואר שחקן השנה,לא,לגיגס לא היה מגיע אבל התארים האלה,באמת שאין להם חשיבות או קביעה קובעת לגבי המציאות והרי סוגרים את הבחירות בסביבות דצמבר-ינואר כשיש עוד 4 חודשי כדורגל ככה שלא צריך לקחת את הבחירה הזו או בחירות אחרות בכזו רצינות.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx הודעה מושלמת. כל מילה בסלע. גם אני לא הייתי מתלונן אם וידיץ' היה מקבל ולא בגלל השני אדומים מולנו.(ואני נוטה בד"כ לא להסכים איתך)
נבחרת העונה שלי: ואן דר-סאר אברה וידיץ' הנגלאנד סאניה מסצ'רנו ג'רארד(שחקן העונה) רונאלדו איירלנד(השחקן הצעיר של העונה) רוני טורס
גם לי היתה את ההרגשה הזאת.אנשים לא תמיד חיו בשלום עם הידיעה שגיגסי הוא אמן ולא תמיד היתה לו מוזה.סגנון המשחק שלו בבסיס היה קפריזי עם לקיחת סיכונים.לעיתים הם חשבו שהוא לא עובד מספיק קשה ושהכל בא לו בקלות רבה מידי. גיגסי היה שחקן שבצעירותו לקח המון סיכונים במשחק שלו(שיחק עם אינטואיציות-השער המפורסם מול ארסנל הוא אינטואיציה טהורה)לעיתים היה מפוזר ואיבד לא מעט כדורים, בכידרורים ומסירות. הוא נתן לדמיון ולרגש להוביל אותו וסמך על יכולת הכדרור שלו.זה היה הסטייל שלו. כשזה עבד-זה היה הכי יפה בעולם. מי היה מאמין שהוא יסגל לעצמו עוד ועוד כישורים(קצת כמו ג'ורדן שפתאום התחיל לקלוע מחצי מרחק)כמו חוכמה, ראיית משחק, יכולת מסירה אדירה.ועוד יאמר לזכותו-ההשוואה לבסט בתחילת הדרך, לא פירקה אותו(שמת לב לדמיון לבסט בחלק מהמובים?) מסכים עם עניין הבחירה. אין לה משמעות. סתם עוד הזדמנות לדבר בשבחו של המכשף הוולשי. נ.ב גם מול ההגנות של היום, הוא לפעמים עוד שולף מהשרוול איזה אחד על אחד מרגש(ובטח שהיום,הוא היה מקבל יותר הגנה מהשופטים).
סטיב ג'רארד נבחר לשחקן העונה מטעם העיתונאים. http://www.skysports.com/story/0,19528,11669_5320055,00.html סוף סוף ! קצת צדק !
סטיבן גרארד עם עונה גדולה ללא ספק. אם צריך ואפשר,אני חותם כאן ועכשיו שכל החיים שחקני ליברפול ימשיכו לזכות בתארים מהסוג הזה ושיונייטד תמשיך לקחת את התארים האמיתיים.
