נאפולי 2017/18 - פסגות חדשות מחכות

הסברתי על זה בעבר אבל יש מצב לא היית פה אז אחזור על זה. בעיקרון צריך להבדיל בין שתי סוגי פציעות : כאלה שבאות עם מגע וכאלה בלי מגע. פציעות אקוטיות שבאות עם מגע יש מעט מה לעשות בנידון כי זה שרשרת של אירועים פיזקליים ורנדומליים שיכולים להסתיים בכל צורה ואלה דברים שקורים בענפים כל כך דינמיים כמו כדורגל. לעומת זאת, הסוג השני, כן יש מה לעשות איתו ואני לא חושב שנעשה מספיק. אני לא מדבר רק על acl, אבל זה תופס בולטות רחבה יותר בתודעה כי זו הפציעה שמשביתה את האתלט להכי הרבה זמן (אחרי שבר רציני כמו שהיה להנריק לארסון לדוגמה, אבל כאלה באמת יש מעט), אבל גם פציעות השרירים, "הגרעינים" שמשביתים רק לחודש-חודש וחצי, קרע\מתיחה בירך האחורית ("פציעת פאטו" מי שזוכר), שיש מספר מסוים של שחקנים שסובלים מהם בקביעות לאורך הקריירה, צריכות לעלות לדיון כי הן כרוניכה של אותה רשלנות וגם קורות בתדירות גבוהה יותר.

זה תוצאה של שיקום ואימון לוקה ע"י פיזיותרפיסטים ומאמני האתלטיקה של הקבוצה. אין עניין של אם האתלט "שומר על עצמו" או לא מאחר ואת התוכנית, ושיטת העבודה (כולל מה לאכול, לשתות, מתי וכמה לישון וכן גם דברים שנופלים תחת הקטגוריה של "חומרים אסורים") הוא מקבל מאנשי מקצוע, הוא לא עושה מה שבראש שלו. צריך להבין שאימון של כדורגלן (או כל ספורטאי אחר) לא מתחיל ונגמר במגרש. יש גם שימוש (אני מקווה לפחות) בחדר משקולות, שהוא מאוד אנדרייטד בקרב הקהל אבל התרומה שלו הן למניעת פציעות והן למיצוי פוטנציאל מלא של האתלט הוא חשוב לאין שיעור. מבלי להכנס לפרטים שקשורים לאנטומיה ופיזיולוגיה, פציעת ACL שלא ממקרה אקוטי היא תולדה של חוסר איזון שרירי של האתלט שגורם למפרק הברך לקחת יותר עומס ממה שהמפרק הזה צריך לשאת ביחס לירך, למשל (שזה מפרק הרבה יותר יציב וחזק עם מאסת שריר גבוהה יותר). יש שחקנים עם גנטיקה מעולה שזה לא מזיז להם ולכן לא יפצעו כל הקריירה גם אם לא תעשה שום עבודה מצד אנשי המקצוע למנוע את זה וגם אך יטחנו 2 משחקים בשבוע במשך 15 שנה בתפקיד הכי תובעני פיזית במגרש, ויש את חסרי המזל שניחנו בגנטיקה קצת בעייתית והם יאכלו את כל החרא (כמו רונאלדו דה לימה, ארקדיוש מיליק, קווין סטרוטאמן או כמו פאטו וסיפור הירך האחורית שלו) אם לא יטופלו כשורה.

צריך לומר שבספורט תחרותי ברמה כל כך גבוהה אי אפשר לצפות ל-0 אחוזי פציעות. זה לא ריאלי. אבל let's face it: כדורגל זה ענף של פוסיז ליד כדורסל, פוטבול ובמיוחד ראגבי. וגם נראה לי פחות אינטנסיבי מטניס. מאחר ואני לא עוקב באדיקות כל כך אחרי הענפים האלה אני לא יכול להגיד בבטחה, אבל הרושם שאני מקבל הוא שתדירות הפציעות שם היא נמוכה משמעותית מבכדורגל (תקנו אותי אם טועה, כמובן) ומהסתכלות על האתלטים שם, ויזואלית, העבודה שנעשית איתם מצד מאמני האתלטיקה היא טובה יותר.

כמובן גם שלא כל פציעה בלתי אקוטית יש להשליך אוטמטית על הצוות המקצועי כי אף אחד מאיתנו לא באמת רואה מה הולך שם אז רק ניתן לשער, אבל כשרואים מקרים כמו מה שקורה ברומא (פסיכי לגמרי) ולאינדיבידואלים כמו ציינתי למעלה, זה מעלה הרבה שאלות ולא יכול להיות שמדובר בצירוך מקרים. פשוט לא. אז יבואו ויגידו "הי! מדובר באנשי מקצוע שעובדים במועדונים בשורה הראשונה בעולם!" זה לא טיעון. מצטער. זה שאתה עובד בליברפול או רומא לא עושה אותך אוטומטית לתותח אם המצב בשטח מראה אחרת.

 

@ForzaMontella

גם לי חורה מאד ההבדל באתלטיות בין כדורגלנים לאתלטים אחרים. אני חושב שחלק מהעניין קשור באמת במאמני הכושר, תזונאים וכו' כמו שהעלית. אני חושב שחלק נוסף בעניין הוא משמעת לא מספיק גבוהה של כדורגלנים, משום שישנם אינדיווידואלים בכדורגל שמתאמנים מעבר לחבריהם לקבוצה.
מצד שני, יש לכדורגל שני מאפיינים ששמים אותו בעמדת נחיתות מלכתחילה לעומת רוב סוגי הספורט האחרים, שרק אחד מהם ניתן לתיקון:
1. כדורגל מערב יכולת עצימה מאד ביחד עם דרישות אירוביות גבוהות מאד, ולכן השחקן לא יכול להיות בנוי באופן אפוטימלי- שחקן כדורגל רץ/הולך כ-8 קילומטרים במשחק, חלקם בספרינטים, חלקם בדיולגים קלים. הוא גם נדרש למאמצים עצימים נוספים כמו תיקול או זינוק לכדור. שחקן פוטבול, לעומתו, נדרש רק ליכולת אנאירובית מצויינת- ולכן אפשר לבנות אותו באופן אופטימלי לעמוד במאמץ המסוים.
2. מספר המשחקים בעונה- העומס על שחקני כדורגל הוא פשוט הרבה יותר גדול. עונה שנמשכת 8-9 חודשים לפחות-11 חודשים אם השחקן משתתף בטורניר נבחרות, כאשר כל משחק הוא של 90 דקות. זה פשוט הרבה יותר מענפי הספורט האחרים.

 

כל ספורט הוא עולם אחר, אבל אין אף ענף שבו אתה רץ במשך 90 דקות, בשונות כזאת גבוהה של מהירויות. הפוסיז הוא יותר במובן של ההצגות מאשר של עמידות בפני פציעות.

 

@ForzaMontella הודעה נהדרת, לאימון משקולות הייתי מוסיף גם פילאטיס שהוא חיוני להימנעות מפציעות, ואולי גם את השוני בין מאמנים לגבי ההסתכלות על אימוני הכושר.

 

@עודד (אוהד הצלחות)

נקודות מעניינות. קודם כל, אין צורך תמיד להתאמן "מעבר לחברים לקבוצה" (לפעמים less is more) חשוב להבין שמעומסים צריך לדעת להתאושש ואם זה לא קורה לא השגת כלום חוץ מ...פציעות או במקרה הטוב "רק" ירידה בביצועים. צריך פשוט לעשות את הדברים כמו שצריך בהתאם למה שאתה צריך.

בנבא משחקים 82 משחקים בעונה לא כולל פלייאוף. תוסיף לזה טיסות דחופות שמוסיפות עוד אלמנט לעייפות המצטברת ותקבל עומס לא פחות ואולי אפילו יותר גדול מבכדורגל אירופאי.

לא חושב שהכדורגל הוא ספורט מורכב מדי מבחינת הדרישות שלו בהשוואה לענפי כדור אחרים מאחר ובפרקטיקה הדרישות הן פלוס מינוס זהות (בכל ענף יש אלמנט של שינויי כיוון חדים, ספרינטים ומאמצי אקסטרה שנגזרים מהמשחק עצמו). אז כן, ברור שבמקרה שלנו האלמנט האירובי בא בנפח גבוה יותר, אבל זה מתקזז עם ענפים אחרים שבאם יש דרישה פיזית להיות מוצק יותר מאשר בכדורגל. האם זה קשה לתכנן plan אופטימלי עבור כדורגלן? בוודאי. אני אפילו אגדיל ואומר שזה לא פחות מאומנות בהתחשב ב-schedule הממוצע של קבוצת כדורגל אירופאית שמשתתפת במפעלים אירופאים ושולחת הרבה שחקנים למשחקי נבחרות. אבל היי! בשביל זה האיש מקצוע נמצא שם ומקבל משכורת. אם זה היה כל כך קל דביל כמוני היה נמצא שם ולא כותב כאן.


@סיונרה

הפוסיז בא יותר להדגיש את זה שבכדורגל יש פחות דגש, בגלל אופי הספורט, למאבקים פיזיים ולהתגוששויות ולכן אין "הצדק" ליחס כזה פסיכי (כפי שמשתקף מהצד לחובב כדורגל כמוני) לרף הפציעות הגבוה. בנוסף בשנים האחרונות החוקה שומרת יותר על בריאותו של השחקן ומתייחסת יותר בחומרה לכניסות פראיות שפעם היו נחשבות לגיטמיות. הכדורגל היום זה ממש לא הקצביה שהיה בשנות ה-80 וה-90 אבל משום מה נראה שנפצעים יותר.

@EO11

בדרך כלל ברזלים פשוטים בהתבססות על components movements עם progressive overload מספיקים כמעט עבור כל אתלט. החוכמה היא איך לשלב אותם עם לוח זמנים של אימוני הכדור ומשחקים. כמו שאמרתי, זה אומנות ומי שמצליח לעשות זאת מייצר מפלצת שקשה לעצור.

 

בכדורסל השחקנים עומדים עד ריצה קלה לכל היותר ברוב המוחלט של המשחק, תוציא רגע את הNBA, גם בכדורסל האירופי משחקים הרבה מאוד משחקים ושם אין סיבה להאמין שיש יתרון על הכדורגל האירופי. אין דבר כזה בכדורגל ששחקן ישחק יום אחרי יום כמו שיש בNBA. שום טיעון שאני אביא יוכל להיות מוסבר על ידי זה שבNBA הם פשוט בכושר יותר טוב, אבל קשה לי להאמין. יש בכדורגל האירופי מספיק כסף וידע כדי לאמץ best practices מארה"ב.
אני זוכר שדטרויט הייתה קבוצה מובילה והיו מדברים על ריפ המילטון, הבדיחה הייתה שהוא רץ כל הזמן "כמו כדורגלן".

לגביי הפוטבול, אז נראה לי שנפצעים שם הרבה יותר מאשר בכדורגל וזה טבעי, אבל אסור לשכוח שהעונה היא לכל היותר 20 משחקים, לא יותר מאחד בשבוע, בניגוד ל-50-60 בכדורגל ולפעמים 3-4 משחקים ב-10 ימים, זה עולם אחר.

ברוגבי אני באמת לא יודע כמה פציעות יש, אבל בכל מקרה זה משחק מאוד פיזי, אבל חלק גדול ממנו הוא בדחיפות וערימות ילדים, קשה להשוות את זה למאמצים משתנים, שינויי כיוון וספרינטים לאורך זמן ארוך.

 

כדורגלנים בנויים בצורה המיטבית למאמץ שדורש המשחק. כמו שכדורסלנים בנויים לכדורסל ומתעמלים להתעמלות.

זה שללברון יש יותר שרירים לא אומר שהוא לא היה סובל מacl לו היה משחק כדורגל.

כל שחקן מקצוען,בטח ברמות האלה עובד על אימוני התנגדות(משקולות/רצועות וכו׳) אבל למצוא את הנוסחא המתאימה עבור כל שחקן זו בהחלט סגולה שגם ברמות הגבוהות לא תמיד קיימת.
מקרי הACL המרובים ברומא לא יכולים להיות צירוף מקרים, הם מראים כי קיימת בעיה,השאלה היא איפה? בהכנה הפיזית(אימוני התנגדות/תנועה/מובילטי/פילאטיס וכד׳) או בטיפולים,זמני השינה,התפריט או כל דבר אחר שקשור לאורח החיים של הספורטאי.

 

טיפה באיחור אבל

 

@ForzaMontella נהניתי לקרוא את ההודעות שלך בנושא הACL ורק רוצה להוסיף משהו שלא נגעת בו וזה אימונים על דשא סינתטי מול אימונים על דשא רגיל. בבאיירן גם הייתה בעיה של פציעות ACL חוזרות שהפסיקה(עם או בלי קשר) אחרי שהם עברו להתאמן על דשא רגיל, וברומא גם מתאמנים על דשא סינתטי. מחקרים בנושא יש לכאן ולכאן, ואני בטוח שאני לא יותר גאון מכל רומא שלא חשבו על העניין, אבל לא הייתי פוסל קשר.

 

בעקבות הדיון שהיה פה, אם מעניין אתכם אז בליברפול החליטו לחשוף את מאחורי הקלעים של הפן הרפואי במועדון. אמרו שם כמה דברים שנאמרו פה בדיון, כמו למשל שהטיפול הוא לגמרי אינדבידואלי ומה שיעבוד על הנדרסון לא בהכרח יעבוד על סאדיו מאנה. כשיש משחקי אמצע שבוע הם יכולים להגיע למצב שהם עובדים עם 4 קבוצות של שחקנים.
בעיקר כתבו שיש פציעות שאי אפשר למנוע אבל כן אפשר לקצר. רק לאחרונה נפצע מאנה ותוכנן לחזור אחרי חודש, בסופו של דבר הוא חזר יותר משבוע לפני הזמן.

Jurgen Klopp's Liverpool training philosophy - and the new way the Reds are dealing with injuries - Liverpool Echo

 

אינסינייה פצוע ולא ישחק מול פיינורד. כלומר כשיעלו שקופיות ההרכב לא תראו את השם שלו. מתי בפעם האחרונה זה קרה? לפני 61 משחקים. ב 60 המשחקים האחרונים של נאפולי הוא פתח!

 

זה גרוע מאוד אני רק קיוויתי שההפסד ליובנטוס לא ישב להם בראש במשחק מול פיינורד , עכשיו בלי אינסינייה...