התרגשות לטובה : אין ספק כי לאחר ששופט המשחק בגמר הצ'מפיונס בין דורטמונד ליובנטוס שרק לסיום המשחק ולסיום המפעל לאותה שנה, היה אחד הרגעים המאושרים שלי. כמו כן גם הריסת תוכנית האליפות לשאלקה במחזור האחד לפני האחרון אשתקד עשה טוב על הלב. לרעה : כאשר נבחרת גרמניה לא עלתה לגמר המונדיאל שכל כך הגיעה לה, כאב לי מאוד. עוד כאב עז שיש אצלי הוא בדרך כלל אחרי הפסד שלנו בדרבי לשאלקה, כמו העונה 4-1 השפלה לא נתפסת.
בתור אוהד יובנטוס, חצי גמר ליגת האלופות נגד מנצ'סטר יונייטד, יובה עולה ל 2-0 מהיר מצמד של פיפו אם אני לא טועה, ומנצ'סטר חייבת לנצח כדי להעפיל והיא חוזרת ומנצחת 3-2 כשהיא מפרקת את ההגנה האיטלקית הקשוחה והממושמעת של יובה. שבר אותי לגמרי! עוד רגע ששבר אותי היה בגמר דורטמונד-יובנטוס שדורטמונד הובילה 2-1 ואז סגרה עניין עם שער מחצי מגרש (טעות של פרוצי) של שחקן שרק נכנס לשחק איזה דקה לפני... הייתי בגמר ההוא, זכיתי בליגת החלומות (למי שזוכר מה זה). בתור אוהד בית"ר, ההתרגשות האולטימטיבית הייתה בדקה ה- 93 של משחק השרוכים...
מרגש עד דמעות לטובה: חיפה - שטורם גראץ חיפה - אולימפיאקוס חיפה - מכבי עם הגול של בניון דקה 94 והכי הכי הכי הרבה: הצמרמורת וההקלה בגול של דל פיירו בחצי הגמר מול גרמניה.. משחקים שהרסו אותי: חיפה - רוזנבורג חיפה - אשדוד במחזור הסיום של עונת 02/03 (הפעם היחידה שממש ממש בכיתי) איטליה - צרפת ביורו מילאן - יובה בגמר ליגת האלופות
כל משחק של נבחרת אנגליה נגד הגרמנים שמגיע לפנדלים. (אתם יודעים מה, תעזבו את הגרמנים, כל משחק של נבחרת אנגליה שמגיע לפנדלים!!) שברון לב מובטחת :aaa12: http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
אני אוהד הפועל מגיל צעיר אבל רק בחצי השנה התחלתי ללכת למשחקים באופן קבוע והתקרבתי מאוד לקבוצה... למרות שאני רק תקופה קצרה בעניינים הספקתי כבר לחוות הצלחות ומפלות זכור לי שבגמר גביע שנה שעברה(לא לפני הרבה זמן) לקחנו את המשחק בפנדלים והייתי לי התפרצות רגשות אחרי המשחק.. ואח"כ בחגיגות בפארק הירקון הייתי כולי בעננים.. לא משהו שקורה לי יותר מדי.. זה היה בעצם המשחק שגרם לי להבין כמה אושר יכול להביא לי הקבוצה שלי מקרה עצוב שהיה לי קרה ביום ראשון הזה, כשהובלנו על בית"ר היריבה השנואה ושיחקנו כל כך טוב והייתה התרגשות אדירה בקהל ובאמת הרגשתי שהולכים לנצח אותם ב-3 דקות החלום הפך לסיוט... שבית"ר השוו עוד האמנתי שאפשר לנצח, אבל שהובקע השני הרגשתי ממש נורא.. עמדתי קפוא במקום ולא הצלחתי להוציא מילה מהפה במשך רבע שעה... ומה גם שראיתי שאני לא היחיד שמבואס עד עמקי נשמתי מההפסד הטראגי.. כל הקהל שלנו השתתק שזה דבר לא אופייני בכלל לקהל של הפועל. זו אשכרה טראומה... אני מקווה שעכשיו יהיו לי חוויות יותר טובות שישפרו לי את המצברוח הנוראי אחרי ההפסד
כמובן - איסטנבול 2005 , בכיתי כמו ילד קטן שהרגע זכה ב200 מיליון דולר בטוטו . לא הייתי מחליף את ההרגשה הזאת בכלום , גם לא בעד כל סכום כסף שבעולם . ג'רארד שמעולם לא נראה סקסי יותר מניף את הגביע בהתלהבות של אוהד , פשוט אין דברים כאלה . כמה הלב שלי דפק בפנדלים , חשבתי שאני על סף התקף לב ... בכי רע ומר ? לא בדיוק היה בכי , אבל עמדו לי דמעות בעיניים בעונה שעברה בהפסד המביש לחבורה מהצד השני של מרסיסייד 3-0 .
