הרצוג משווה בר''ג נגד ישראל בדקה ה-90.. בכיתי וב 0-1 של גרשון זה היה הרגע הכי שמח בחיים שלי. קייסי נגד שטורם גראץ ובכלל המשחק הזה היה מטור אני לא אשכח בחיים..
אני זוכר את המשחק הזה. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/mad.Xxx בגול שלכם חטפתי קריזה על אנטבי, איזה כיסוי נורא.
כשאני רואה תמונות וסירטונים של מנדייטה אני בוכה, ובגול של בלאטי בכיתי, וביום שבו צ'אבי חזר מהפציעה הממושכת. ניתן גם לציין את הרגע שבו לואיס אנריקה פרש, וזהו.
כנ"ל. לא תאמינו, אבל בגיל 10 בכיתי מהגול של קטן נגד השדים, כבר ראיתי מה מצפה לי בבית הספר יום לאחר מכן http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx כמובן שגיגסי נגח דקה לאחר מכן זה הרגיע אותי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
נזכרתי בעוד משהו, שהייתי בן 6 (וחצי) ביורו 2000 בכיתי כשהולנד הפסידה, נדמה לי לאיטליה. היום אני לא אוהד את הולנד, זה סתם הכניסו לי אחי ואבא שלי, והייתי בן 6 אז בכיתי.
יש כמה: - ה5-0 המפורסם נגד אוסטירה ברמת גן,פשוט תצוגה מושלמת של הניבחרת בניצחו של אייל ברקוביץ'. - משחק האליפות של רומא. - ההפסד המרגיז לאוסטריה ברמת גן,במוקדמות מונדיאל 2002,כשהרצוג הבן ז***ה כבש מכדור חופשי בדקה ה-90'. - ההפסד של איטליה לצרפת בגמר יורו 2000 משער של טרזגה בארכה. -וכמובן הזכייה של איטליה במונדיאל האחרון בגרמניה 2006.
כל פעם שאני שומע את השיר "we are the champions" עוברת בי צמרמורת כי אני ישר נזכר בזכייה של סכנין בגביע המדינה. הניצחון של אינטר על מילאן ב2005/2006 אומנם לא בכיתי אבל עד היום אני זוכר כמה התרגשתי ואיך קפצתי כמו משוגע אחרי הגול של אדריאנו. במשחק של אינטר נגד ויאריאל שבו אינטר הודחה מליגת האלופות, כמעט בכיתי מרוב הכעס, ותשאלו את לואי איך בסוף המשחק הייתי בהלם ואיך רצתי לבית שלי כמו משוגע, וכמעט לא ישנתי כל הלילה בגלל המחשבות על מה שיקרה לי ביום שאחרי בבית הספר.
היו כמה רגעים ששברו אותי בחיים הרגע שאני הכי זוכר זה היה השלושער של ריבלאדו נגד ולנסיה.עד היום יש לי צמרמורת מזה.
הרגע המרגש ביותר שלי היה בעונה החולפץת בא הייתה בקלאסיקו שנערך בברנבאו. חבר של אבא שלי שגר במדריד סידר לנו כרטיסים לשבת בשורה האחרונה למטה, באמצע שהשחקנים עשו חימום, ראמוס וראול עברו ליד החלק שישבתי, עכשיו רוב האוהדים ישר הושיטו יד שיתנו להם כיף(ראמוס וראול) המוני אנשים נדחסו כדי שיתנו להם כיף, אני הייתי נמוך ליד שאר האנשים, ולא יכלתי להושיט יד, אך איכשהו אבא שלי הרים אותי והצלחתי לגעת בשתיהם ביד ולראול בכתף. זה נשמע מוזר אבל מיד אחרי בכיתי, זה דבר שאי אפשר לתאר אותו .
הגול של קינו מול יובנטוס, כשהוא יודע שגם אם נעלה הוא לא ישחק בגמר. ועוד 2: http://img526.imageshack.us/img526/3700/beckhamzn0.Xxx http://img526.imageshack.us/img526/2382/12546064455pylc2.Xxx
לא זכור לי בכי, אבל אחרי המהפך של צרפת מול אנגליה ביורו 2004 בקושי יכולתי לדבר מרוב בושה. אם אני זוכר נכון, הלכתי לישון שניות אחרי השריקה לסיום, לא קראתי מילה אחת העיתוני היום למחרת.
מסכים איתך. קינו זה אחד משלושת השחקנים הכי אהובים עליי בהיסטוריה המפוארת של מנצ'סטר יונייטד, והמשחק ההוא זה המשחק הכי גדול שלו בקריירה. אבל לשמוע את וייץ צורח "מנצ'סטר יונייטד אלופת אירופה אחרי 31 שנה" זה הדבר הכי מרגש שהיה לי בחיים. ראיתי את הגול של סולשאר מאות פעמים, ואני כל פעם מתרגש מחדש. אפילו עכשיו כשאני כותב את ההודעה הזאת ונזכר בגול הקדוש ההוא, יש לי צמרמורת בכל בגוף.