שלום לכם קוראים יקרים, אוהדי ריאל וגם אלה שלא. ביום שני חזרתי מטיול משפחתי במדריד, עמוס מטען חורג של חוויות. ברשותכם, בהתאם למקום שבו אנחנו נמצאים, אני אתמקד בעיקר באלה הקשורות למועדון הכדורגל ריאל מדריד. עוד טרם הנסיעה התחלתי בגישושים ראשונים וקבלת טיפים מכאלה שהיו במדריד בעבר (ארתור וגיא, הקרדיט לכם). בסופו של דבר יצאתי עם מספר הנחות יסוד: 1. בגלל שמדובר במשחק ליגה נגד אלמריה, סביר שיהיו כרטיסים כשאגיע למדריד ואין צורך להזמין מראש באינטרנט במחירים מופקעים. 2. מה שכן, איך שנגיע למדריד נצטרך לטפל בעניין הזה, כדי שלא ניגרר עם זה ליום המשחק. 3. האימונים סגורים לאוהדים, אבל אפשר לחכות בסוף האימון ביציאה ושם כנראה שחלק מהשחקנים מקדישים מזמנם (לעיתים בלית ברירה) לתמונות/חתימות לאוהדים. 4. אם יש בכלל מקום שמפרסמים בו את זמני האימונים, זה בטח יהיה בעיתונות הספורט המאוד מפותחת בספרד (אני ספרתי 5 יומוני ספורט, סביב ה-60 עמוד לעיתון). 5. הגעתי ביום רביעי בצהריים, המשחק ביום ראשון, מה שמשאיר את חמישי ושישי (ואולי אולי שבת) לתפוס אימון. כמו שאמרתי, איך שהגענו למדריד התחלנו לחפש מקום לקנות בו כרטיסים. צריך להגיד שהמקומיים ממש גרועים בלהסביר, ובכל מקום קיבלנו תשובה שונה: חלק אמרו לקנות דרך האינטרנט (אבל את זה יכולתי לעשות ביתר קלות מהארץ), חלק אמרו שפותחים את הקופות באצטדיון שלושה ימים לפני המשחק, חלק אמרו שפותחים רק ביום המשחק וצריך לבוא 4 שעות לפני פתיחת הקופות כדי להשיג שם כרטיס. בסופו של דבר, במתחם ההסברה של משרד התיירות שנמצא בפלאסה מאיור, המליצו לנו על קופת כרטיסים בשם "גליסיה" שנמצאת מעט צפונית לפוארטה דל סול. החלטנו ללכת על זה, ובסופו של דבר קנינו כרטיסים מאוד טובים (קומה שניה בצד) אך עולים בהתאם. שוויים אם היינו קונים בקופות הוא 60 יורו, בעוד הזקן החביב בקופה מעוניין להתפרנס ומוכר אותם ב-75 יורו לאחד, מה שהביא את אמי ואחותי לוותר על החוויה לטובת המגזר הגברי במשפחה. ביום שישי בבוקר, בעודנו נערכים בלובי ליציאה לכיוון הארמון המלכותי, עלעלתי לי ב"אס" של המלון, וכאן אירע המפנה- למרות שהספרדית שלי עלובה למדי (עובדים על זה), באחד העמודים המשניים המילה Valdebebas והספרות 11:00 לכדו את עיני. בירור זריז העלה שיש אימון פתוח לקהל (אירוע לא יומיומי) המשפחה מתפצלת מיד, אני ואחי מתחילים במסע למתחם האימונים ולדבבאס. ה-כתבה לאלה מביניכם שמעוניינים להגיע לשם, עליכם להתחבר לקו 8 במטרו, הוא הקו שנוסע גם לשדה התעופה. שם אתם יורדים בתחנת קאמפו דה לה נסיונס (המקושטת בדגלים ובאנשים מכל אומות העולם), וביציאה לוקחים אוטובוס מספר 112 שעובר גג פעם ברבע שעה. האוטובוס יוריד אתכם במחלף, שאם תלכו בו כמה מאות מטרים (ואתם כבר תראו קומפלקס מגרשים מן הסתם), תגיעו למעוז חפצכם. במידה ואתם עצלנים או ממהרים, מונית מתחנת המטרו ועד שער המתחם לא תעלה יותר מ-4 יורו. האימון עצמו היה שכונתי למדי משחקים בעיגול האמצע כששלושה שחקנים מתרוצצים ומנסים לחטוף את הכדור, אחר כך מתחלקים לקבוצות ומשחקים במשחק הזהה, ולבסוף "כדורעף-רגל" בסגנון התאילנדי. בכל האימון לא היו בכלל מהלכי משחק ואפילו לא בעיטות לשער. קסיאס, דודק וקודינה התאמנו על שליטה בכדור ועל נגיחות מעל הרשת... לדעתי זה מיותר, אבל מי אני שאתערב לחואנדה באיך שהוא בונה את האימונים. במהלך האימון מרסלו התברר כליצן הגדול של הקבוצה, כל הזמן נפל על הרצפה וצחק, ואחרי שאחד השחקנים האחרים העביר לו בין הרגליים, הוא התחיל לקפוץ מצד לצד עם רגליים צמודות. כמו כן, דרנטה שערך אימון ריצה ולאחר מכן הצטרף ל"כדורעף" עם השחקנים זכה על כך לתשואות מהקהל (שממוצע הגילאים בו עמד על 8). כשהאימון הסתיים (אחרי שעה וחצי בערך) השחקנים ירדו לחדרי ההלבשה, מבלי להתקרב בכלל לאזור האוהדים (למרות תחינותיהם). ראול, כנראה לכבוד החג הלאומי שחל ליום האב באותו סוף השבוע, נשאר עם שני ילדיו לשחק קצת. הוא היה השוער הנייטרלי ו"הנערים שיחקו לפניו". גם הוא ירד אחר כך מהמגרש ולא סטה לכיוון האוהדים במטר מהדרך הקצרה ביותר ליציאה. ברגע שהאוהדים הבינו שהאימון נגמר באופן רשמי, החל משחק המוחות בינם לבין השחקנים מהיכן הם יצאו. "כל הדרכים מובילות לרומא", אומר הפתגם, וגם בולדבבאס, למרות שלוש יציאות אפשריות שאני הבחנתי בהן, שלושתן מתרכזות לכיכר אחת. לא אלאה אתכם בריצות מצד לצד, שהחזירו אותי כמה שנים אחורה מבחינת מנטליות ילדותית (ומהנה!), רק אגיד שהשורה התחתונה הייתה בדמות תמונות עם פפה (שלדעתי מעל חצי שעה הצטלם וחתם לאוהדים, שאפו!), הונטלאר (שעדיין אין לו את המניירות של הסטאר, ובצדק) וסלגאדו (שעליו תמיד אמרו שהוא איש יקר, והרשיתי לעצמי למסור לו ד"ש מחיים רביבו בלי רשותו). ראול העדיף לסמן עם היד בקרירות שהוא לא מעוניין, ולצפור למיצ'ל סלגאדו שחסם אותו מקדימה בזמן שחתם לאוהדים. קשה להתלונן, אם היה לי שקל על כל חתימה ותמונה שהעניק, כנראה שיכולתי לקנות את האאודי המפוארת שלו. בסופו של דבר נאלצנו לחתוך משם בשלב זה ולהפגש עם המשפחה בנקודה שנקבעה אצטדיון סנטיאגו ברנביאו. לגבי הסיור שם אני חייב לומר מספר דברים: א' כל הכבוד, החבר'ה האלה יודעים לעשות כסף! קודם כל לוקחים 15 יורו לסיור, שזה המון (אבל מה, האוהד לא ישלם?) ואחר כך לוקחים לך 9 יורו לתמונה (בגודל רגיל) עם גביע האלופות (אבל מה, האוהד לא ישלם?). ב' הסיור הזה הוא כן חוויה לכל המשפחה, ואפילו למי שכדורגל רחוק ממנו שנות אור- עובדה שאמי ואחותי ציינו בסוף הטיול שזה היה אחד האירועים המהנים והמשמעותיים בו. ג' המקום הזה פשוט יפיפה. הכל... המגרש, הגביעים, חדר מסיבת העיתונאים ואפילו הספסלים. תענוג. בסופו של דבר, נפרדנו מהמקדש פרידה זמנית בלבד עד יום ראשון בערב. ביום המשחק שמנו פעמינו לברנביאו בפעם השניה. בצמוד למקום יש כיום תחנת מטרו (יחסית חדשה) כך שאפשר להגיע ממש לפתחי האצטדיון. טיפ חשוב בנושא הזה הרכבות (שמגיעות בכל שלוש דקות בממוצע) כל הזמן מגיעות עמוסות בקהל, ממש כמו הרכבות של החיילים פה בארץ בראשון בבוקר. אל תחשבו שתחכו לרכבת הבאה ויהיה יותר טוב, פשוט תזכרו מאיפה אתם בעולם, מה הכישרון המולד שלכם (רמז, זה קשור לשורש ד.ח.ף) ותראו אותו לגויים. כשנכנסנו לאצטדיון (עוד טיפ הם לא נותנים להכניס בקבוקים של 1.5 ליטר, רק בקבוקים קטנים של 200 מ"ל ומטה) התבהר לנו שהמזל שעטף אותנו ביום שישי לא התפוגג קיבלנו את השורה האחרונה באותו היציע, מה שזיכה אותנו בכריות לחלק שעליו יושבים, כריות לגב ומשענות לידיים. מאחורינו במרחק חצי מטר ומעבר למעטה זכוכית ישבו אוהדים (או שלא) בתא VIP ששילמו כנראה הרבה יותר מאיתנו. להם היו אמנם קפה, נשנושים ומלצרית יפה, אבל אפילו נהנינו מההילוכים החוזרים במסך שהיה להם שם. תענוג כבר אמרנו? לגבי המשחק, האמת שהוא היה לא מי יודע מה, אבל את זה ראיתם כולכם. גם האווירה (בעיקר במחצית הראשונה) הייתה בערך כמו במשחק של פרו אבולושן, הודות למרד האולטראס, אבל בטח גם את זה אתם כבר יודעים. בסיכומו של דבר ראיתי את שני השערים של הצייד (אל קסאדור מכנים אותו בעיתונים) ממש לנגד עיני (השלישי ברשת), ולפי מה שרשמו למחרת בטורי הדעה על השיפוט, היה לי גם מזל שנמנע ממני הכבוד המפוקפק לראות את ראול מורחק לראשונה בקריירה (אם תשאלו אותי, הצהוב השני הגיע לו, אבל הראשון לא). עכשיו מגרש האימונים, תשעת גביעי ליגת האלופות במוזיאון וקול הכרוז שמכריז על עוד שער של הונטלאר הם בגדר זיכרונות. עד הפעם הבאה... שאלות, תגובות, קללות יתקבלו בברכה.
נהניתי לקרוא ואני רואה שאתה גם נהנית שם http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx מקווה שתזכה לעוד כמה כאלה ושאני שנה הבאה סוף סוף אסע למדריד
