הייתי במזרחי באותו יום. כאב באותו רגע? כאב. אבל מבחינתי זה לא בטופ 3 הפסדים כואבים להפועל כי פשוט לא אכפת לי מהפועל, מחיפה או שום קבוצה אחרת שהיא לא בית"ר. גם כשירדתם ליגה שמחתי אבל זה עבר תוך זמן קצר, רק שמחתי שיש עוד קצת חומר לעקיצות.
אתה לא מפסיק לטעון שהדיון ילדותי כי הוא לא מתאים לך אבל מי שהוריד אותו לילדותיות הוא אתה וגם בהודעה הזאת בחרת להדגיש את המשפט הכי ילדותי שיש וחזרת עליו כמה וכמה פעמים, נהדר המודעות עצמית שלך. אגב, גם ברצלונה האכילה את ריאל מדריד בחרא בערך שני עשורים, אני לא רואה אותך לא חוגג הישגים שלכם מולם או נצחונות עבר כי הם "האכילו אתכם יותר חרא". אי אפשר להפריד את עניין הגיל והזמן, לי כאב הרבה יותר ההפסד בגמר 2000, לאוהדים צעירים יותר כואב המשחק ההוא בטדי ולאוהדים הותיקים המשחק ב84 בימק"א, כנ"ל גם לגבי רגעים משמחים ואותו דבר גם בצד האדום. אתה פשוט מסתכל על ההיסטוריה מהעיניים שלך בראייה מאוד צרה ואי אפשר לנהל ככה דיון ענייני.
זה גם מאוד סובייקטיבי. אני למשל זוכר את התבוסה 0-4 בפברואר 2009 הרבה יותר טוב מאשר ה-15 במאי וזה כואב בהתאם. מצד שני, אני חושב שהניצחון שלנו בעונת 16/17 במושבה היה מכה אנושה להפועל במאבקים נגד ירידה. גם המשחק שנה שעברה במושבה היה קריטי לנו מאוד וניצחנו דקה 90.
לזכותה של הפועל יאמר שלא רק שהם לא התרגשו מזה, הם אפילו אימצו את הנראטיב הזה בשמחה, זה אפילו נתן להם יותר מוטיבציה. "כולם שונאים את הפועל ורק אני אותה אוהב". האמת? מעדיף את זה בהרבה על קבוצות פלצניות כמו קטמון שמתיימרות להיות "ערכיות" ו"מרגשות".
זה למשל באמת הפסד מאוד כואב למי שחווה אותו, שם היה לנו על מה לשחק וסיני דפק לנו את זה - אי אפשר להשוות ל- 2015 Sent from my SM-N970F using Tapatalk
ובאותה עונה היה גם את ה2-0 עם הצמד של יבואה במשחק שאולי 1-5 לנו היה יותר משקף והפסדנו וכאב מאוד. לפני הגול של טלקסיקי שהוזכר ע"י ראוליטו אולי 1535325 פעם מאז שקרה היה לנו רצף של 3 מהפכים עליהם בדקות האחרונות, בן-שושן שכולם זוכרים, בואטנג במשחק האליפות בוינטר ורומולו+יצחקי תוך 2 דקות בבלומפילד ובאותה עונה גם הגמר גביע. זה העניין יש רגעים משמחים וכואבים לפה או לשם ולמדוד אותם לפי משקל זה הדבר הסובייקטיבי ביותר שאפשר לעשות כי כל אחד לוקח הפסד או ניצחון שונה בהתאם למצב שלו באותו רגע, לבטל אותם בהתאם לפוזיציה שלך כאוהד ולזיכרון הספציפי שלך רק כי "האכלנו אותכם יותר חרא" זה אידיוטי ברמות אחרות וחוטא לכל המטרה שבגללה אנחנו אוהדים קבוצות כדורגל כל רכבת הרגשות המוזרה שנוצרת בגלל 90 דקות של משחק בו 11 אנשים זרים אחראים למצב רוח שלנו במהלך השבוע.
עבורינו הזכיה בדאבל הייתה בלתי נתפסת בגלל הדרך שבה היא הושגה. פחות קריטי האמת אם אוהדי ביטר התבאסו שם במידה 4, 6.5 או 9.3. אנחנו שמחנו ברמה שאי אפשר להסביר אפילו. כן, יש רגעים שמחים כשאתה מנצח את היריבה שלך, יש נצחונות בטדי דקה 90, יש 4-0 על ביטר, יש לקחת עליהם גביע, יש לדפוק להם חגיגות אליפות (טלקיסקי). גם לביטר יש נצחונות גדולים על הפועל. כזה דבר לא היה וגם לא יהיה.
ההתייחסות היחידה מבחינתי לצד שלכם היא שלקחנו דאבל דקה 92 בטדי עם ניצחון על ביטר שעשתה הכל כדי להרוס לנו. כמו שראית גם לפני המשחק לא ממש הסתירו אצלכם את הרצון העז לדפוק לנו את הדאבל. זה שאתם מספרים שלא הזיז לכם או כמה באמת הזיז לכם באותו רגע ממש לא עניין אותנו וגם לא חשבנו על זה.
אני לא מנסה לספר לך איך הרגשת. זכותך לספר שלא הזיז לך, וזכותי גם להגיד שמהצד זה נראה לי מביך. מעניין איך הייתם מתארים את אותו משחק ואת התחושות שלכם באותו ערב אם זהבי לא היה מבקיע דקה 92 שער אליפות. יש לי הרגשה שהייתם זוכרים את ה15.5.10 טוב מאוד כ"יום הנקמה" על סיני או משהו בסגנון הזה. בטוח לא הייתם מספרים ש"עבר לי אחרי יום" או משהו כזה. אותה מנטליות של אוהדי מכבי ת"א, לא פלא שאתם קבוצות אחיות.
