תמיד יש הפתעות בחיים.. כמובן שגם אני לא מאמין שזה אפשרי.. אבל עדיין יש סיכוי קטנטן שהרומנים יגנבו נקודה.
אופטימיות זה דבר רלוונטי כשהעסק תלוי ביונייטד. לא כשיונייטד תלויה ביכולת של קבוצה חלשה להוציא משהו בליסבון. בסך הכל אני לא מאוכזב יותר מדי מהמשחק (אולי זה משהו בעצם העובדה שאתה באולד טראפורד שהופכת את העניין לקל יותר?). אנשים כל הזמן יגידו שהעיקר הנקודות וההופעות כבר יבואו, אבל כדורגל זה גם בידור והרעיון שכל עוד משיגים את הנקודות אפשר לחיות עם זה, נכונות תכל'ס לכל משחק. תמיד צריך לשאוף ליותר והיום גם היו ניצוצות של כדורגל טוב. העובדה שאנחנו כמו סכר שנפרץ אומרת שברגע שמשהו יסתדר יצוץ חור במקום אחר, אז היום צץ השער העצמי והטעות של דה חאה, שלאחרונה היה קרוב לשלמות... טוב, כמה נקודות. 1. ברבאטוב. כמעט לא קיבל כדור במחצית הראשונה, מצוין בשנייה. היכולת שלו לשלוט בכדור 'על פני' עשתה לפורטוגלים הרבה בעיות ברחבה. כשגם היתה הצטרפות מספקת כדי שיהיה מי שיקבל ממנו כדור, רק הרווחנו מכך. בפעם שעברה שהייתי באנגליה הוא שבר בצורת הבקעות עם חמישייה נגד בלקבורן, היום הוא כבש שער ראשון העונה. ברבא, אחוז מדי שבוע מהשכר שלך ואני נשאר קבוע. בסוף בטח יזכרו לו את ההחמצה במחצית השנייה... 2. דה חאה. נו, טעה. טועים. טעינו. ידענו שעוד יבואו ממנו טעויות ובאה אחת, היקרה ביותר בינתיים כי הקודמות לא מנעו ניצחון בסופו של דבר. שמח לראות שאף אחד לא ירד עליו או משהו. הילד יהיה גדול. 3. קאריק. מעולה. מבין מה העניין שיש לאנשים נגדו והוא עדיין לא השחקן שייתן לך מסירות חותכות הגנות בשליש האחרון של המשחק. אבל מקומו במנצ'סטר יונייטד. 4. שופט. מה זה הגועל נפש הזה? עזבו אותי מטעויות, לא יודע לגבי זה. כבר ראיתי שהשער של ברבאטוב בכלל היה מנבדל. לא יודע לגבי טעויות לרעתנו, היה לפחות נבדל אחד של יאנג שנראה מגוחך. אבל זו אחריות של קוונים. לא יודע אם השופט עשה טעות, אבל לא יכול להיות שהשחקנים של בנפיקה מבזבזים זמן מהרגע הראשון, השוער מושך זמן ומקבל צהוב במחצית הראשונה, חבריו נופלים לדקה מכל נגיעה, ובמחצית השנייה השופט מגיב לתלונות של שחקנים שלנו ומסמן שהוא מתזמן הכל. התוצאה: 0 דקות תוספת במחצית הראשונה ו-3 בשנייה, בה היו חמישה חילופים ופציעה של דקה של לואיסאו. אתם יודעים מה אני חושב על שופטים. הם ראו מה שראו, לפעמים לא ראו נכון, קורה. כאן זה לא עניין של לראות. זה פשוט עניין של להבין וליישם את החוקה. כמאמר הגשש, שופטים של'תחת. 5. קהל. למי שתוהה, ישבתי ביציע אלכס פרגוסון, קומה ראשונה, קרוב לסטרטפורד אנד. לפחות אפשר לספוג משהו מהאווירה. וגם להבין משהו מצער. זה כבר לא האוהדים שמושכים את הקבוצה זה קשה. זו הקבוצה שצריכה לעשות את זה. כשהיא תשחק טוב, הקהל יואיל להתעורר. לא סתם נאני רץ לקהל אחרי השוויון של ברבא וסימן לו בידיים להתחיל לעשות רעש. ולפעמים במקום להועיל, הקהל גורם נזק. למשל, כשהקבוצה מתמסרת בחלק האחורי ולא מוצאת מסירה טובה קדימה. פתאום הקהל מתחיל לרטון ולשרוק בוז (לנו!). אז הכדור מגיע לדה חאה או משהו, והוא נשבר ומעיף את הכדור קדימה. במקום להיות ברגליים שלנו, הוא הופך לכדור של 50/50. אולי הקהל מתכוון לטוב, אולי זו רטינה על כך שאין מספיק תנועה קדימה. זה לא משנה. הלחץ במצב הזה תמיד יהיה על השחקן שהכדור לרגליו. 6. המצב בבית. לא מטריד אותי שלא נעלה מהמקום הראשון. המטרה היא להיות אלופי אירופה, ואם אנחנו לא טובים מספיק, אין לי בעיה לגלות את זה בשמינית הגמר במקום למשוך את זה עוד סיבוב או שניים. רק חבל שהבאנו את עצמנו למצב הזה. אנחנו אמורים לא להפסיד בבאזל, אבל להביא את הכל להכרעה של משחק אחד זה מיותר וסתם רע. תקלה אחת ו... 7. רוני. ברגע שפרגי אמר שהוא מאמין שהוא יהיה כשיר למשחק הערב, ידעתי שהוא לא ישחק. ככה זה בשפת פרגי. אמור לחזור מפציעה מחר, זה במקרה הטוב יחזור מפציעה במשחק שאחרי. במקרה הרע זה חודש בחוץ... 8. גיבסון. 20 דקות למשחק, השחקנים מתחממים, הכרוז מקריא את ההרכב. 17 שחקנים זוכים לתרועות... ואז הוא מגיע לגיבסון. שקט. כלום. משחק אכזרי, תכל'ס.
בהחלט יש לנו אוהדים מגעילים. לא יודע איך לומר את זה בצורה יפה יותר.. במקום לעודד את הקבוצה ברגעים קשים הם רק מזיקים יותר. רוב האוהדים במגרש הם אוהדי הצלחות לצערי הרב. השיפוט באמת היה על הפנים. המסירה שדה חאה קיבל הייתה גרועה ולא הצליחה לו ההרחקה... מה גם שפרדיננד גם איכשהו אשם בשער, למרות שהכדור פגע בו והלך לשחקן יריב. איכשהוא, עדיין אני חושב שיכלה להיות הרחקה קצת יותר טובה בכל זאת.
אהבתי לקרוא את ההודעה שלך אמיר. אפשר לראות איך הכתיבה שלך מושפעת מהעובדה שהיית באיצטדיון עם כל התחושות והאמוציות שנובעות מכך. קראתי כאן הרבה מהתגובות לגבי השלב הבא. קודם כל, יש לנו משימה במחזור הבא בשוויץ, רק אחרי שנעבור אותה ונדע מה התוצאה בליסבון, נוכל לדבר על השלב הבא. כמו שבאזל הפתיעו את בנפיקה ככה גם הרומנים מסוגלים. הסיכוי הוא נמוך, אבל קיים. בנוגע לשלב הבא, אני חושב שאם נסיים במקום השני, הרצון הגדול יהיה בעיקר מצד יתר הקבוצות לא לפגוש אותנו ולא להפך.
במצב הנוכחי הם ירצו לקבל אותנו... אולי באיירן, אינטר ואפואל ניקוסייה(?) לא כ"כ ישמחו לשמוע שיקבלו אותנו.
כמה תגובות אחרי המשחק: Nani: If we get a big team in the next stage, it's not a problem.You have to play these teams anyway." Sir Alex: The goals we conceded were very disappointing - they were a bit freaky to be honest. One was an own goal and the other was a bad kick out from David De Gea" "He wasn't fit for tonight (Tuesday), so we need to wait to see what he is like over the next few days. We will give him every chance, of course - we did for today but he wasn't really fit, so we'll just have to wait." -- Ferguson said of Wayne Rooney
אני לא ממש יכול להעביר ביקורת על הקהל באיצטדיון (חוץ מאלה שמצלמים תוך כדי משחק, אותם צריך לתלות); גם אני אהיה שקט אם לא אהיה בסטרטפורד אנד, ואם הסט. אנד יהיה שקט, אני בטח לא אשיר לבד... אאאאאבל.. מה הקהל שורק בוז כשהקבוצה שלנו לא מצליחה לעבור את הלחץ של בנפיקה? זה גורם לשחקנים להיפטר מהר מהכדור, לחשוב פחות... איך אני שונא אוהדי כדורגל טיפוסיים.
לחשוב שבתקופה הזאת כל בריטניה אהבה אותנו והיו מאחורי הקבוצה... היום יונייטד הכי שנואה בבריטניה.. איזה שדרנים אדישים היו בזמנים האלה, לעומת היום שהשדרנים צורחים..
כמובן לא הייתי בין החיים באותן השנים, ולא טרחתי לחקור את התקופה ההיא לעומק, אבל די ברור שרוב מכריע של בריטניה היה מאחורי יונייטד בגמר ההוא. בכל זאת, יונייטד של אחרי אסון מינכן לוקחת גביע אירופה לאלופות, זה מרגש, גם את המאצ'וס שבינינו. ועד כמה שאני יודע, גם באזבי וגם השחקנים באותה התקופה היו הרבה יותר likeable ממה שיש לנו היום [הם (ABU למיניהם) יכולים ללכת להזד***, כן, אבל זה מנקודת מבט אובייקטיבית].
רק אוסיף לדבריו של סקולס ואומר שחלק נכבד מהשחקנים גם היו שחקני נבחרת אנגליה ואלו שלא - נולדו בממלכה. בזמנו היה אולי קל יותר לאוהדי שאר הקבוצות לתמוך בקבוצה בריטית טהורה שמייצגת את המדינה באירופה. זה היה עוד לפני עידן הזרים ועוד כל מיני תבלינים שנוספו עם השנים בין מחנות האוהדים.
ואני אוסיף עוד משהו - היתה הרבה פחות תקשורת, והשחקנים לא היו 'כוכבי רוק' כמו שהם היום. גם אם שחקן היה חרא של בן אדם, ספק אם האוהד הממוצע היה יודע את זה. היום הוא מקבל image של כל שחקן ושחקן. זו לא תמיד תדמית מדויקת. לפעמים זה מה שהשחקן רוצה לשדר, לפעמים מה שהתקשורת רוצה לשדר עליו, אבל תמיד יש משהו - חיובי או שלילי. עוד משהו קטן מאתמול. ההיילייט של המשחק. מחצית ראשונה, עבירה גסה של שחקן בנפיקה, ואוהד מאחוריי צועק לשופט: come on ref, take it out! אני חושב שהוא התכוון לכרטיס.
