מכבי נתניה 2014/5: בעיות כלכליות, ערן לוי נפצע ולא ידוע אם ישוב לשחק

הבנתי שהוא נפצע בכדורגל חופים, פשוט ביזיון

 

הפייסבוק הרשמי של מכבי נתניה:
שחקן מכבי נתניה דיא סבע סיכם את תנאיו לעונה נוספת. סבע הוא השחקן הראשון שהסכים לקצץ בשכרו וזאת לאחר בקשתו של יו״ר המועדון דורון אוסידון מהשחקנים ביום חמישי. במהלך השיחה אמר סבע לאוסידון: ״בעונה שעברה התחברתי בצורה נהדרת למועדון ועשיתי קפיצת מדרגה ביכולת שלי ואני מעריך מאוד את מכבי נתניה. אני מבין את המציאות של המועדון ולכן מוכן לבוא לקראתו״.
אוסידון התרגש מאוד מדבריו של סבע ואמר לו: ״אני מעריך מאוד אותך ואת חבריך השחקנים על הצורה בה התנהגתם בעונה שעברה. כל המדינה דיברה על המקצוענות בה שיחקתם על כר הדשא למרות המצב הכלכלי הקשה ששרר במועדון והעובדה שלא קיבלתם מעל לארבעה חודשים שכר. מהרגע שהגעתי אני פועל, ביחד עם ראש העיר ואנשיה, ללא לאות על מנת שהבעיות הכלכליות שהיו בעונה שעברה לא יחזרו. אני מודה לך״.
סבע אמר הערב: ״העונה האחרונה במכבי נתניה עשתה לי רק טוב. זהו מועדון גדול עם מתקנים מפוארים וקהל חם ותומך. אני גאה ללבוש את החולצה הצהובה גם בעונה הבאה״.

http://www.sport5.co.il/Sip_Storage/FILES/1/size475x318/526731.Xxx

אני חושב שזו החלטה נכונה שלו. אחרי הפציעה של ערן לוי, דיא סבע הולך לנגן כינור ראשון במכבי נתניה של העונה הקרובה. הרבה יעבור דרכו והוא יצטרך לספק את המספרים שערן לוי ולרי קיודה נתנו לקבוצה בעונה החולפת.

 

אם ההודעה על ערן הייתה ההודעה הכי גרועה שיכלנו לקבל אז על סבע
זו אחת הטובות . אין קבוצה בליגה לדעתי שהייתה נותנת לו את התפקיד
שהוא הולך לקבל בעונה הבאה . כרגע הוא על תקן שחקן מפתח בסגל
לעונה הזאת .

 

ועדיין לא מובן מאליו שדיא יסרב להצעה גבוהה יותר מסכנין כדי להישאר. אני מאוד מעריך אותו. מצפה גם משחקני הבית שלנו שקיבלו חוזים מוגזמים בתקופת שגב ללכת בדרכו של דיא. ההבדל בין דיא לבינם שעליהם אפילו אין קופצים...

 

למה באמת מסכימים לערן ללכת לשחק בליגת החופים?
ואיפה האחריות שלו על לשמור על הגוף לקראת תחילת האימונים?

 

בעקרון יכול להיות שלשחקן מליגת העל עדיף להמנע מלשחק בליגת החופים. מישהו יכול להביא את המקור שטוען שזה קרה בחופים?
בכל מקרה אני חושב שכמות הפציעות בכדורגל חופים היא מינימלית. מעבר לכך זו אחלה דרך לשמור על כושר בקיץ. אני לא חושב שזו שערורייה כזו גדולה אם זה קרה בחופים... אגב, בלי להזכיר שמות, ניתקלתי בנתניה בכמה שחקנים, ואפילו מליגת העל- משחקים קט רגל על מגרש אספלט בשכונה- שזו באמת בושה!

 

הפייסבוק הרשמי של מכבי נתניה:
יו״ר מכבי נתניה, דורון אוסידון, סיכם עם המגן הימני עומר ורד. ורד שיחק בעונה שעברה בהפועל חיפה, ולפני כן בבני יהודה ובמכבי ת״א בה גדל. ורד שיחק בכל הנבחרות הצעירות (נוער, נערים וצעירה) ובנבחרת הצעירה אף רשם שמונה הופעות בינלאומיות ושער. ורד אמר היום: ״כאשר נודע לי על האפשרות לשחק בנתניה, בקושי הצלחתי לישון בלילות האחרונים מרוב התרגשות. אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי לשתף פעולה עם שלומי דורה והשחקנים. אני מתרגש להגיע למועדון מפואר עם קהל מדהים שדוחף ותומך בכל משחק. לא יכול לחכות כבר לעלות למשחק הראשון באצטדיון בנתניה עם הקהל שלנו. מאחל לכולנו בהצלחה ועוד הרבה שנים יחד!״.

http://msc.wcdn.co.il/w/w-635/1346866-18.Xxx

כבר כמה שנים שאני מייחל שהוא ישחק במכבי נתניה. אני לא יודע כמה הוא שיחק בעונה החולפת. זוכר שבהפועל חיפה ובמכבי ת"א התרשמתי ממנו לטובה. גם אם יקח לו זמן מסוים להיכנס לכושר, אני בכל זאת חושב שזו החתמה נהדרת, כי אני לא חושב שיכולנו להביא מישהו טוב יותר במצבנו.

 

גם אמייה טגה חוזר למדים הצהובים .
לא יודע עד כמה זה החתמה טובה אבל אני אוהב את הבן אדם , שחקן בית ,
אז ניתן לו את הצ'אנס .
נראה שאוסידון נמרץ מאוד , שימשיך ככה .

 

הפייסבוק הרשמי של מכבי נתניה:
שחקנה של מכבי נתניה בעבר אמייה טגה, אשר גדל במחלקת הנוער של המועדון, סיכם היום, באמצעות סוכנו דדה חדד, את תנאיו לעונה אחת ויחזור לאחר 5 עונות בהן שיחק במועדונים אחרים. טגה, אחד השחקנים האהובים בקרב הקהל, אמר היום: ״אני ממש מתרגש ושמח לחזור הביתה, אני מרגיש שיש רוח חדשה במועדון ואני מקווה שנצליח וניתן נחת לאוהדים שלנו. חשוב שהאוהדים ימלאו את המגרש, ירכשו מנויים ויעזרו לנו על הדשא״.

http://www.ynet.co.il/PicServer2/20022007/1114767/IMG_2254-(Large)_wa.Xxx

לא השחקן הכי מבריק בליגה, אבל אחד שיתן את התחת בשביל הקבוצה. מסוג השחקנים שלא עליו קמים או נופלים, אבל טוב שיש אחד כזה. מה גם שמדובר בשחקן שהקהל אוהב.

 

לא מובנת לי ההחתמה של טגה. השחקן הזה לא היה ולא יהיה שחקן שיכול לעשות שינוי, אפילו מינורי. סתם עוד שחקן שיעביר את הכדור לשחקן הקרוב שנמצא לידו. תואם צלישר בקיצור.
עם כל הכבוד להיותו שחקן בית ובן אדם נפלא לפי מה שהבנתי, מדובר ברכש בינוני במקרה הטוב.

 

בעיניי זוהי השוואה לא נכונה. אמיה טגה שחקן שנע יותר על המגרש, חוטף יותר כדורים ולפחות את המסירות הסתמיות לשחקן הקרוב שנמצא לידו הוא עושה מבלי לחכות את השנייה המיותרת שמלא פעמים מוציאה את העוקץ מהמשחק - אלו שעומר צלישר חולה על להתעכב עליהן.
אף אחד לא מצפה ממנו לעשות את השינוי. מצפים ממנו להיות מוכן בכל פעם שיקראו לו לדגל, שיהיה דמות מבוגרת ואחראית בחדר הלבשה ושידביק את האחרים בנחישות שלו.

 

עושים לו הנחות כי הוא שחקן בית. לדעתי, בכושרו הוא לא שווה יותר מקבוצת אמצע טבלה בלאומית.

 

ולתרגם את מה שאתה אומר במילה אחת - ניסיון. אז יש לו יותר ניסיון מצלישר, ספק ענק אם זה ישפיע כהוא זה על מצב הקבוצה. זאת דעתי לפחות.
אני מקווה לרכש מוצלח יותר גם בהתחשב הנסיבות.

 

תומר חרוב, אחד מאוהדי מכבי נתניה שאני הכי נהנה לקרוא תכנים שהוא מעלה, כתב כמה מילים על חזרתו של אמיה (אמיר) טגה:

http://www.ynet.co.il/PicServer2/20022007/1114767/IMG_2254-(Large)_wa.Xxx

קמתי אתמול בבוקר עם רצון עז לא להיות נוסטלגי, לא לחשוב על העבר. ואז הודיעו שאמייה טגה חוזר לשחק בנתניה.
הסיפור של טגה הוא הסיפור האנושי הכי גדול שאני מכיר בכדורגל הישראלי, לפחות מאז שאני בעסק הזה. ילד שהיגר מאתיופיה לקרית עקרון, עבר בגיל תיכון לפנימייה בנתניה כדי לשחק כדורגל ובגיל 17-18 כבר עשה את הבכורה בקבוצה הבוגרת.
היה לו קשה בהתחלה, האוהדים לא עשו לו הנחות וצבע העור לא עזר בעניין הזה. אני זוכר את שער הבכורה שלו מול הפועל ירושלים בקופסא, איך נהניתי שהקרציות על הגדר שלא הפסיקו לזלזל בו שתקו סוף סוף. לאט לאט הוא סתם לכולם את הפה ותמיד בשקט, בעבודה קשה.
ודווקא כשהקריירה תפסה את הכיוון הנכון, הגיעה הטרגדיה הגדולה של אחיו אבי, והפכה את הסיפור של טגה מסיפור ספורטיבי לסיפור אנושי.
והוא קם חזרה וכבש את השער ההוא בנבחרת הצעירה ושינה את השם מאמיר לאמייה. על הדרך איתי אנגל עשה עליו כתבה מדהימה ב'עובדה' והסיפור של טגה כבר לא היה רק ספורטיבי אנושי, הוא הפך לסיפור חברתי. שבע שנים לפני שזה עלה על פני השטח, הבחור הצעיר שרטט באולפן עובדה באופן כל כך רהוט את התחושות שכל אתיופי כל כך מודע להן ביום יום ואנחנו לא רואים עד שזה מתפוצץ. הוא דיבר על אמא שלו ועל הקושי של דור ההורים להשתלב בחברה הישראלית ומה זה גורם לדור הבא.
לפני כמה שנים התגלגלתי ליום אימונים/מבחנים של ילדים בני 12-13 במחלקת הנוער של מכבי נתניה. רוב הילדים באו עם ההורים שישבו בקבוצה והסתכלו עליהם מהיציע. ההורים ישבו יחד בקבוצות, רובם היו גברים וכמה נשים. רק אחת ישבה לבדה, אמא אתיופית לבדה ביציע, הילד שיחק על הדשא והתרוצץ עם כולם והיא רק הביטה בו, לא צעקה אליו הוראות כמו ההורים האחרים, לא דסקסה על איזה מאמן יהיה לו ומה יהיה ההרכב. היא רק ישבה שם.
וכשאני שואל את עצמי למה בקבוצה מעיר עם כמות מכובדת של מהגרים אתיופים, כמעט ואין שחקנים אתיופים (ופעם עוד היו כשרונות שהשתלבו, מי יותר ומי פחות) אני חושב על האישה ההיא.
ועכשיו שטגה חוזר (אחרי שנים של פציעות ונדודים) אני רוצה לקוות שהוא יהיה סמל. לא סמל ריק מתוכן שבדרך כלל נהוג לתייג בכדורגל ומסתכם ב"הוא אוהב את הקבוצה" אלא סמל אמיתי לאותם ילדים ולנו, סמל לסיפור שהוא גדול מהכדורגל.
כי בימים בהם נערה אתיופית יודעת לספר לי שזה מובן מאליו שאמא שלה תהיה עובדת ניקיון ואבא שלה נהג אוטובוס (עם תואר בכלכלה), טוב שיהיה שם את טגה, ואת האהבה שהוא מוציא מהקהל, כדי להראות שיש תקווה לסיפור אחר.
ובימים בהם אוהדי מכבי נתניה מחפשים בעיקר זהות, אין זהות ראויה מאמייה טגה בשביל למלא את החלל הזה.