אני קראתי לתומי כתבה על פרסומת מצחיקה של אנגליה באתר ניוז אוף דה וורלד, ופתאום מה אני רואה בקישורים בצד... http://www.newsoftheworld.co.uk/sport/8137...-Ali-Osman.html והוא באמת המגן הימני הכי טוב בארץ? ממה שאני ראיתי(מודה שרק כמה משחקים בודדים, בגלל זה אני שואל) הוא לא כזה טוב ואפילו בינוני.
הוא לא המגן הכי טוב בחיפה... אבל בתור מגן ימני הוא אחד הטובים בארץ... למרות שצריך להתחשב בזה שאין לנו בארץ אף מגן ימני איכותי.
יצא לי לראות הרבה משחקים של חיפה העונה, וחוץ מהמשחק נגדנו לא ראיתי שהוא כזה טוב בתור מגן ימני. רוב העונה הוא שיחק בכלל בתור קשר לא?
בהחלט מספיק לליגה, אבל לא להתמודדות גם בזירה האירופית. איכות היא הרבה פעמים נגזרת של תקציב. בזמנים של רוסו ופראליה, רפאלוב מן הסתם בכלל לא היה מתקרב לסגל. אבל עכשיו זמנים אחרים. הגענו למצב שכל העונה היינו תלוים בגב של שחקן. וזו בעיה.
יעקב שחר אולי האיש הכי חשוב בתולדות מכבי חיפה ואין לי ספק שבלעדיו לא היינו מגיעים לאיפה שהגענו,אבל יעקב שחר לא מעל מכבי חיפה,זה לא אומר שאי אפשר לבקר אותו(את האמת,אני מבקר אותו פחות מבחינה כספית),זה גם לא שאומר שזה שלמכבי חיפה היה עשור אחד רע לפני שהוא הגיע היא הייתה כלום לפניו.
עד שנות ה-80 היה לכם תואר אחד שזה גביע, מאמצע-סוף שנות השמונים שהוא הגיע הפכתם למי שאתם, זה לא דבר רע ואתם רק יכולים להיות גאים שיש לכם בעל בית שמחזיק אותכם ביציבות כל-כך הרבה שנים אבל הכרה במציאות וקצת פחות כפיות טובה תועיל כאן, ואחרי 6 אליפויות ב-9 שנים האחרונות אין לכם סיבה אמיתית לשלוח חיצים לכל עבר אם כי הדרך שבה איבדתם את האליפות מרגיזה מאוד.
אני מסכים איתך,אין שום סיבה שאנשים ישתלחו בקבוצה במאמן ובבעלים שלה בצורה כזאתי,בכל זאת,אני חושב שכרגע זה כי הרוחות עדיין לא נרגעו. אבל עדיין,ביקורת יש וצריכה להיות וטוב שתהיה. ונכון שלא לקחנו תארים,אבל גם בשנות החמישים והשישים הייתה לנו קבוצה טובה,קבוצה שרצה בצמרת לא מעט פעמים ושיחקה כדורגל התקפי ומרהיב שעיצב את רוח המועדון,הרבה אוהדים וגם שחקני נבחרת,תארים לא היו כי היינו נאיביים ולא לקחנו אותם. האמת היא שאחד הדברים שמפריעים לי שאנשים בטוחים שמכבי חיפה הייתה כלום לפני שנות ה80,נכון שרק מאז שהגיע שרף התחלנו לקחת תארים,אבל בכל זאת,לא צריך לזלזל במי שהייתה מכבי חיפה בשנים הראשונות שלה,היא ממש לא הייתה הפועל רעננה. האמת היא שיש גם מיתוס שהפועל הייתה הקבוצה הגדולה של העיר,כמובן שלהוציא שנים מעטות מאוד זה ממש לא נכון,היא נחשבה לגדולה יותר רק בגלל תמיכה מההסתדרות והעירייה והתעלמות מוחלטת של אותן מוסדות ממכבי.
איזה יום עבר עלי. קשה לי לתאר את זה במילים. בתסריט הכי פסימי שהיה לי בראש (והיו לי כמה וכמה) לא ראיתי את זה קורה ככה. מעולם לא הרגשתי ככה אחרי משחק כדורגל. ידעתי אכזבות והפסדים כואבים, אבל את מה שהרגשתי אתמול בערב אני לא יכול להשוות לשום דבר דומה. הלחץ הגיע כבר בתחילת המשחק. שער היתרון המוקדם שנכבש בטדי בישר רעות. על אחת כמה וכמה שבבלומפילד מכבי חיפה לא בדיוק השכילה לשחק חכם. ההמשך היה טיפה יותר אופטימי עם הרחקה להפועל ושער שיוויון של בית"ר, אבל לא ככה רציתי להעביר את המשחק, לא רציתי להתעדכן מה קורה בטדי, רציתי והאמנתי שנסגור את הסיפור בכוחות עצמנו. בהחמצת הפנדל של אניימה כבר חשבתי שאלוהים איתנו, שהוא יעזור למרות שלא עשינו כלום כדי לקחת את התואר. במצב של 1-1 בשני המגרשים הרגשתי לחוץ כמו שלא הרגשתי מעולם ממשחק כדורגל. ידעתי ששער קטן, סתמי, מקרי, עצמי, מנבדל או כל וריאציה אחרת היה סוגר את הסיפור, קיוויתי שהוא יגיע. תוך כדי היה בלתי נמנע לברר מה קורה בטדי. הארכה בשני המגרשים, עדיין קיוויתי שיגיע השער שלא ישאיר מקום לספק. בסוף השער הזה הגיע, אבל במגרש הלא נכון. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ברגע השער, צעקתי "יואו" לא מאמין בלי הפסקה. לא הייתי מחובר למציאות. באותה נקודה ידעתי שזה אבוד. במקום לסגור את הסיפור, נלחצנו והלחצנו, שער היתרון של בני יהודה סתם את הגולל על אפשרות הניצחון. במקום לבעוט לשער, בעטנו בדלי. אני לא אוהב את שרשרת הביקורות שמוטחת בשיטת הקיזוז, באבי לוזון או בחגיגות המוקדמות לכאורה ובחיפוש האשמים. אתמול גילינו את האשם. האשם היא קבוצה, מכבי חיפה כקבוצה. כי קבוצה שמגיעה תלויה רק בעצמה למחזור האחרון, עם יתרון של שתי נקודות ועם קהל של יותר מרבבה שצובע אצטדיון שלם בצבע ירוק אי אפשר שלא לנצח. אם אתה לא מנצח אז לא מגיע לך. ולמכבי חיפה של אתמול לא מגיע. למעשה, למכבי חיפה של הפלייאוף לא מגיע. לקבוצה שמנצלת מצב אחד מתוך יותר מ20 לא יכולה לבוא בטעות למישהו אחר מלבד עצמה. ואפשר לבכות על יום גדול של השוער, מה שלא מצדיק את חוסר ניצול המצבים שהפך מוטיב חוזר בכל העונה הזו. בעונה הקודמת שכללה קמפיין ליגת האלופות הקודם הפסדנו את האליפות על חודו של שער. העונה, שגם כללה קמפיין אלופות (מביך משהו, אבל בכל זאת), הפסדנו אליפות בהפרש שערים. למרות הקווים הזהים, לא ניתן להשוות בין המקרים שכן אז רדפנו במחזורים האחרונים, והעונה הגענו ביתרון מבטיח למחזור הסיום, מה שגרם לשוק הרבה יותר גדול. לאחר המשחק פשוט הסתובבתי ברחובות. מנסה לדבר עם אנשים בטלפון שיחזירו אותי לשפיותי. לא הייתי מסוגל. אם הייתי בבית סביר שהייתי שובר משהו. הסתובבתי משהו כמו שעתיים בחוץ, קולט מידי פעם עוברי אורח מאוכזבים כמוני, יודע שיהיה לי קשה להתנתק לי מההרגשה הזו. "למה אני אוהב את כדורגל?" שאלתי את עצמי לא פעם, "למה כלכך קשה לי עם זה?". כנראה שיש דברים שהם לא ברי הסברה. אחת העונות היותר טובות מבחינה סטטיסטית של מכבי חיפה מסתיימות במפח נפש עצום. זה התחיל עם עליה לליגת האלופות אמנם, אבל מאזן אפסי בשלב הבתים. המשיך עם הדחה מביכה משהו בגביע הטוטו לעולה החדשה מרעננה, נמשך בהדחה מביכה הרבה יותר בגביע המדינה, לעולה חדשה אחרת, הפועל רמת גן, והסתיים בטרגדיה איומה ואיבוד אליפות הכי טראגי שידעתי באופן אישי. לפני 24 שנים, בהפסד הטראגי ההוא להפועל תל אביב במחזור הסיום (גם אז היה יתרון שתי נקודות לפני המשחק), הייתי בן 3 חודשים. היום, גם האוהדים שהיו שם בזמנו, כנראה יגידו שהטרגדיה היום גדולה הרבה יותר. בסיום המשחק במחזור הקודם, גיבור המשחק, דקל קינן אמר שאם מכבי חיפה לא תזכה באליפות, היא תהיה הלוזרית הכי גדולה בעולם - לא בארץ - בעולם. ובכן, אין ספק שהבחור מראש הנקרה צדק. בעונה כזו לצאת בלי תואר, זה לוזריות, וגם המילה הזו היא בלשון המעטה לעומת זה. אוהד מפורסם של בני יהודה, הזמר דודו טסה, שר "כבר הייתי עצוב, כבר הייתי שמח, ועוד פעם עצוב". השורה מתארת (באופן מופשט) את החודש האחרון וההרגשה, אצלי, בזירת הכדורגל. מכבי חיפה הפסידה לעצמה. איזה יום, איזה יום עבר עלי.
מגיע גם כל הכבוד להתנהלות של אנשי מכבי חיפה שהשלימו עם אובדן האליפות, אני בטוח שאם זה היה הפוך הבכיינים מוולפסון היו מניפים צלחות מפלסטיק כמו קבוצת הכדורז"ל שלהם מלפני כמה שנים, והיום אני עוד קורא בעיתון שרוצים להמשיך עם השיטה הבזויה הזאת עוד שנה כדי לגרום כנראה עוד שיברון לב לקבוצה כלשהי, אבל העיקר שהפועל "זכתה" אתמול באליפות(רק ככה הם יכולים).
לא צריך להגזים. אני שונא את אבי לוזון. לא את לוזון יו"ר ההתאחדות ולא את לוזון הוגה שיטת הקיזוז, אלא את לוזון האדם. הוא קרא להם ברברים וזו המילה שבעצם מתארת אותו בצורה המדיוקת ביותר. אבל ברגע שאתה יורד לרמה שלו, כמו אותם אוהדים, אתה גם הופך להיות ברברי כמוהו.
יום שבת בהחלט יכנס לאחד הימים היותר גרועים של כל אוהד ירוק. אם מסכמים את הרגעים העצובים של העשור, אני חושב שהמשחק תופס את המקום השלישי בפער די גדול משני האירועים הבאים: 1. אליפות "אמיר רנד" - הייתי במשחק ולמזלי לא ישבתי ביציע ג'. במגרש לא היה לי מושג מה קורה, כולם חגגו. רק אח"כ בבית הבנתי את גודל האסון. לקחתי את חברה שלי דאז בפעם הראשונה למשחק כדורגל, וכשחזרנו הביתה אמא שלה רצתה לרצוח אותי. 2. רוזנבורג - להפסיד עליה לליגת האלופות ממש בדקות הסיום משער אומלל ואחרי משחק הירואי. עשרה שחקנים מהדקה ה 20 בערך ולמרות זאת הובלנו 2-0, ותוסיפו שתי הפסקות חשמל שהייתי בטוח שזהו אנחנו מפסידים טכני. הרבה יותר כואב לדעתי מהמשחק השבוע. אפשר גם להכניס את פרשת הפאקס בין לבין.
עם יד על הלב, אני מגנה בכל תוקף אלימות, אך במקרה הזה אני בהחלט יכול להבין את האוהדים המתפרעים. יש משפט שאומר: "אתה לא מבין מהי עוצמת המכה עד שאתה חוטף אותה", לכן מאתמול אני בהחלט מזדהה עם אוהדי בית"ר ירושלים שבשנים האחרונות שרו ביציעים שירי גנאי לעברו של הרברבן הדוחה הזה, שאמנם יצר מתח אך מתח מלאכותי נטו. כפי ששי ציין כאן או בדיון המחזור, אני ממש לא מרחם עליו אם יבוא למשחקי מכבי חיפה בעונה הבאה. אני נגד אלימות ואם יקרה מצב שאהיה באותו זמן באצטדיון, אשתדל להתרחק מזירת האש כי אני לא רוצה סתם להסתבך, אך לא חסרים אוהדים שלא ישלטו בעצמם, אני בטוח שלוזון יודע את זה היטב.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx כל הכבוד לשחר על שירד לחדר ההלבשה אתמול. בחלק מהמקומות מפורסם כי הוא בא לרדת לשיחת אכזבה ובחלקם שהוא צעק עליהם. אני מקווה מאד שזו האפשרות השנייה, האכזבה הקטנה היא שהוא גם לא ירק על חלק מהם ועל המאמן שבהחלט דרש את זה על הביזיון שעברנו בפלייאוף. האמת שהייתי בטוח כל השבוע שאני הולך להגיע לקונצרט, לא למשחק כדורגל, אבל מרגע שבתקשורת כתוב שאלישע אומר לשחקנים "תשחקו רגוע וסבלני הגול יגיע" ואני רואה שבכלל אין לנו ספסל(סולליק :aaarofl: :aaarofl: ) התחלתי לקבל עצבים. תסלחו לי, אבל מה שעבר לי בראש כשקראתי את זה היה.... מה לעזאזל יא חתיכת אידיוט?!?! זה פאקינג משחק אליפות, משחק על ניצחון או כ-ל-ו-ם !!! עזבו, מילא הוא אומר את זה לפני המשחק, אבל מה לעזאזל קרה במחצית? קרב דגדוגים? איך יכול להיות שדווקא הקבוצה שהתוצאה במשחק לא תשנה לה כלום, תעלה רעבה יותר ותכבוש? אם הם היו עולים כמו מול הפועל ואפילו מול מכבי ת"א הם היו דורסים אותם, אבל כמובן שאלישע ברגוע שלו... "שחקו סבלני" עלק. תהרגו אותם, תטרפו אותם 3-0 תוך 20 דק' שלא נצטרך לחכות לספסל הריק ועל הלוזרים מטדי... אני רק נזכר בביזיון של השחקנים(ורן קדוש, AKA שטראובר 2,הבן זונה) והחוסר לחימה שלנו והדם חוזר לעלות לי לראש .
איגור, אתה באותו ראש של ענבל מנור: http://sports.walla.co.il/?w=//1675511 כתבה טובה ומאוד מציאותית, לצערו של כל ירוק במדינה הזו.
