עבור הרבה ישראלים הפטריוטיות תיעלם בחודש הקרוב, חלקנו עוקבים כבר שנים אחרי נבחרת אחרת וחלקינו יבחרו נבחרת להזדהות עימה במונדיאל אבל בסופו של דבר אף אחד לא יכול להישאר אדיש וללא איזה פייבוריטית פרטית. זה המקום לספר מעט על איך התחלתם לאהוד את הנבחרת הלאומית הראשונה או השנייה שלכם אחרי הנבחרת הכחולה-לבנה של המגן דוד, איזה משחק גרם לכם להיכבש בקסמה, באיזה טורניר התחלתם לאהוד ולעקוב אחריה. אנחנו מחכים לשמוע על המשחק הראשון, הטורניר הראשון, משחקים שזכורים לטובה ולרעה והשחקנים האהובים עליכם ממונדיאלים קודמים. והכי חשוב הסיפורים הכי פיקנטים ומצחיקים שיש לכם, בין אם זה התחמקות משמירות בצבא כדי להגיע למשחק המכריע של גרמניה, ההברזה מבחינות הבגרות או זיוף חופשת מחלה מעבודה בשביל החודש הכי חשוב. http://cache.daylife.com/imageserve/05DKcPEacz8q8/x610.Xxx
את האמת עונה ראשונה שאני אוהד נבחרת מסויימת במונדיאל וכמובן הנבחרת שאני אוהד היא נבחרת שלושת האריות, בעיקר מהסיבה ששני השחקנים שאני הכי מעריך משחקים שם (סטיבן ג'רארד וג'ימי קראגר) ומהסיבה שאני אוהב מאוד את הכדורגל האנגלי בכלל ושחקנים אנגליים בפרט, את תרבות האוהדים וכל מה שקשור לממלכה.
הסיפור שלי עם אנגליה די בנאלי. ילד קטן שמתחיל לאהוד את מנצ'סטר יונייטד, רואה שבקהאם, סקולס והחברים משחקים גם באנגליה ומתחיל לאהוד גם אותם. לא משהו לכתוב עליו הביתה. הטורניר הראשון שבאמת עקבתי אחריו הוא מונדיאל 2002 (מיורו 2000 אני רק זוכר את עצמי שומע על ההפסד הלוזרי לפורטוגל יום אחרי), טורניר שהיה בינוני למדי אבל לא עם נקודת אור אלא פרוז'קטור בדמות ניצחון על ארגנטינה. מאז אני חווה בעיקר מפחי נפש עם הנבחרת. מצד אחד אין שום סיבה הגיונית להאמין שזה ישתנה השנה, מצד שני בעונה שהפועל תל אביב לוקחת אליפות...
לא מחשיב את עצמי כאוהד של נבחרת הטרי-קולור אבל אני יהיה(שוב) עם נבחרת צרפת במונדיאל הקרוב, ממונדיאל 98' שבו התחלתי למעשה להתעניין בכדורגל עולמי הייתי עם הצרפתים והבחור המקריח שבחתימה שלי שכבר הספיק לפרוש היה השחקן האהוב עליי, המשכתי עם הצרפתים וזידאן גם ליורו 2000 עם הדרמה של וילטורד ושער הזהב של טרזגה וזה המשיך גם לחרפה של מונדיאל 2002 הבינוניות של יורו 2004 והדרך המוזרה לגמר של 2006, ביורו האחרון הסימפטיה לצרפת קצת ירדה בעיקר בגלל הפרישה של זידאן אבל היא הנבחרת המועדפת מבין כל הנבחרות. מבין הפייבוריטית אצלי אז יש את אנגליה, ארגנטינה וספרד את שאר הנבחרות אני לא שונא או משהו כזה אבל פחות מתחבר, בתקופה של מונדיאל או יורו אני פשוט נהנה מחודש רק של כדורגל עם השחקנים הטובים בעולם אין ספק שזאת התקופה הטובה ביותר של אוהדי הכדורגל.
בעד איטליה, אבל יותר בעד השחקנים שלי. מאחל לפירלו טורניר גדול, לטיאגו סילבה לשחק את כל המשחקים ולהיות סלע, ולקלאס יאן להבקיע כמה שיותר.
אני לא אוהד נבחרת אחת אני אוהד של כדורגל התקפי ,שמח מהנה בסגנון ברצלונה וספרד ,בגלל זה המונדיאל הזה אני אוהד ספרד. אך כפי שכתבתי בהימורים אני מנבא שספרד לא תזכה.
אמשיך לעודד כהרגלי את נבחרת הנשרים הצעירה וההתקפית של יוגי, אין שום תחליף בשבילי לגרמניה בעולם. http://img84.imageshack.us/img84/8539/deutki7.Xxx
נשמע נדוש אבל ברזיל... השחקן הראשון שראיתי בטלוויזיה היה רונאלדו כשהוא מפרפר הגנות במדי ברצלונה... מאז אני איתו לאורך כל הדרך חוץ מהעונות שלו במילאן, בגלל שאני אוהד אינטר (מעניין בזכות מי) מוזרה וכואבת העובדה ששחקנים כמו רונאלדיניו, אדריאנו ורונאלדו לא בסגל, נראה אם הסגל הצעיר של דונגה יביא עוד גביע לארון המפוצץ של ברזיל...
את החוויות והזיכרונות שכחתם לספר? אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי משחק מהמונדיאל: הייתי בן 7 וחצי וזאת התקופה שהתחלתי ממש לאהוב וכדורגל והמונדיאל שהיה בצרפת הדליק את התשוקה הזאת. אני זוכר שאמא שלי לקחה אותי במכונית מאיזה חוג אחר הצהריים, ודחקתי בה להגיע מוקדם הביתה ("ממתי אתה אוהב כדורגל?"), ואמרתי שמהרגע הזה אני אוהב כדורגל. זה היה בסן דני, בסטאד דה פראנס, אז ברזיל ניצחה את סקוטלנד 2-1. את השער הראשון סזאר סאמפאיו לא ראיתי בשידור ישיר, אבל השער עצמי של הסקוטים ראיתי. אז לא ממש הייתה לי נבחרת אהודה, אבל הרבה אנקדוטות עוד טריות בראשי: הפסדתי את המשחק בין אוסטריה לאיטליה בגלל איזה מסיבת סיום מחורבנת של כיתה א', אחר כך גם חלק מאיטליה - נורבגיה הפסדתי בגלל שהגעתי לבית של דוד מאוחר והפסדתי את הגול של ויירי, ובאותו הערב גם לא ממש נהנתי מהרביעיה שהברזילאים השחילו לצ'יליאנים וקיוותי להפתעה, סאלאס לא יכל לשחק לבד. את צרפת פאראגוואי ביקשתי שאבא יקליט (שיהיה למזכרת ושלא אפסיד, כי ערוץ 1 לא מראה שידורים חוזרים), כי הייתי באיזה מסיבת יום הולדת אצל חבר, אבל הוא אמר לי שהקלטת לא הצליחה להקליט את כל המשחק ואת שער הזהב של לורן בלאן הקלטת לא ממש תפסה, כי הקלטת קיבלה הוראה להקליט רק שעה וחצי. כפי שאת ברזיל לא הצלחתי לאהוב, גם את כל אנגליה לא ממש, ולכן בפנדלים שקרלוס רואה הדף, לא הפסקתי לצחוק. זאת הייתה ממש חוויה. החופש הגדול כבר התחיל ובסוף הטורניר ראיתי את המשחקים בבית של סבתא וסבא ביחד עם הבן דוד, ובגמר בגלל שלא אהבתי את הברזילאים ובצרפת ביקרתי באותו פסח שלפני המונדיאל, רציתי שבשביל קרובי המשפחה יהיה קצת בלאגן בשאנז אליזה. אחרי הגמר הבן דוד חיקה את מאיר אינשטיין במיקרופון של טייפ ריקורדר שהקסטה בפנים. אחרי יורו 2000, הבנתי את מי אני אוהד, כלומר את איטליה. ב2002 המונדיאל התחיל מוקדם, בסוף מאי, ואני זוכר שביום הורים, אמא שלי ביקשה בנימוס ש"אבריז" בחלק מהימים, כי בבוקר יש מונדיאל, והילד מתחנן והוא לא רוצה להפסיד. המחנכת הסכימה אבל לא בכל הימים התחמקתי כי לא יכלתי להיות עד כדי כך עז מצח. היום הראשון שהברזתי אכן היה יום ראשון, בו השכמתי מוקדם בבוקר לראות באטיסטוטה נוגח לרשת של ניגריה, את האיצטדיון החצי ריק שמארח את פארגוואי ודרום אפריקה ואת המשחקים המשמים של הצהריים, אנגליה נגד שבדיה משחקות במצבים נייחים. למחרת הבנתי שאיטליה משחקת נגד אקוואדור בצהריים, אז הפסדתי את ההצגה של ריבאלדו נגד טורקיה ואת הפנדל של בלאנקו נגד קרואטיה וחגגתי בקפיצות על המיטה את הצמד של כריסטיאן ויירי נגד אקוואדור. יום שישי זה היה בסוף השבוע וכולם דיברו על דיוויד בקהאם וכמה ששנאתי את התלהבות שמסביבו, והייתי ממש מאוכזב מהנקמה של האנגלים בסאפורו בגלל אותו פנדל מרוב עצבים הוצאתי כמה קללות בזמן שאבא ודוד שלי ראו את המשחק איתי ביחד. למחרת יום שבת בבוקר, את המשחק השערורייתי של איטליה נגד קרואטיה לא אצליח לשכוח, את איביצה אוליץ' ומילאן ראפאיץ' לוקחים 3 נקודות ככה ששוב איזה אנגלי גונב מאיטליה צמד גולים חוקיים! המונדיאל המשיך, כמה הברזות פה ושם, בימים שלא הברזתי נכנסתי התנגבתי בהפסקות לראות תוצאות באינטרנט....אח לעזאזל, ביירון מורנו, הייתי גם מבואס על "ויירי המטומטם" שמחמיץ בקלות כזאת שער נוסף ונותן עדיין לקוריאנים סיכוי, וככה זה נגמר, פאולו מלדיני, זה שאני גדלתי עליו, עושה את הופעתו האחרונה באזורי בכזה משחק מאכזב. אני הסתכלתי על הטלוויזיה הקטנה שבחדרי בשקט והבטתי על הקוריאנים החוגגים. ברבע הגמר ראיתי את המשחק של ספרד עם אבא, ובפנדלים היה בטוח שהם מעפילים, אך אמרתי לו: "אתה תראה שהקוריאנים בסוף יקחו". וככה היה. מזל שהסיוט נגמר, כי באלאק עשה לזה סוף. מה שכן, היה מדהים לראות את המראות מהכיכרות בסאול, עמוסים באוהדים שלבושים באדום ושרים אותו שיר ללא הפסקה. בחצי הגמר רציתי מאוד שטורקיה תפתיע את ברזיל, אך שוב מבואס נשארתי ורונאלדו לקח את הגביע. המונדיאל שעבר היה הרבה יותר עמוס בחוויות, ואני לא חושב שאוכל לתמצת אותו בכמה שורות.... :aaa15:
ארגנטינה ואיטליה. הכדורגל שנדלקתי עליו מאז היותי ילד קטן הוא הכדורגל האיטלקי.הקשיחות, הטכניקה, הקלאסה, ההגנה, הכל בחבילה אחת! בקשר לארגנטינה - קצת קשה לא לאהוב אותם כשכילד אבא שלך מלביש אותך עם חולצה של ארגנטינה בכל משחק. אפשר לומר אולי שבלב יש לי פינה יותר גדולה לארגנטינה.
