מיהו כדורגלן העשור?

הוא פרש רק לפני שנתיים והיה מצויין גם אז.

 

גם לדעתי, אבל זה מתבקש שאני יאפשר הבעת דעה חופשית גם לאלו שחושבים אחרת.

 

פיגו הוכנס לרשימה, אבל זה כמובן על חשבון של מישהו אחר. לא קל היה ליצור את הרשימה הזאת וגם לטעמי היא עדיין חסרה את קאנאברו ואחרים. זה מה יש.

בואו נעשה ככה, חמשת המקומות הראשונים הולכים לסיבוב שני של מי הוא שחקן העשור של אייסוקר http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

 

שחקן העשור: ראול גונזאלס

http://realmadrid-futbol.com/IX_champions-2002_casillas_salgado_raul.Xxx

חשבתי לכתוב בדיון הזה מגילה שספק אם מחרתיים הייתם מסיימים לקרוא אותה(וייתכן שחלקכם היו פורשים מוקדם מאוד או בכלל לא מתחילים לעיין). אבל במחשבה שנייה – ראול לא זקוק לייצוג. ראול זה ראול וזה אומר הכל. זו בושה וחרפה שהשחקן המדהים הזה מעולם לא זכה בתואר שחקן השנה בעולם. תמיד תהיתי למה השחקנים שמשכו את מירב תשומת הלב של חובבי הכדורגל(מחוץ לספרד) היו רונאלדו(הברזילאי), זידאן או בקהאם. ברור שהיה בהם משהו מיוחד, אך גם בראול, וצריך להסתכל על המכלול. זה מתחיל בדברים הקטנים של מרצ'נדייז ונמשך גם לדברים מעבר. ראול בהחלט זכה לכבוד ואף אחד לא מזלזל בו, אבל הוא היה ראוי להערכה נוספת.

אז ראול הוא שחקן העשור שלי. בגלל האופי, ההתנהגות והיותו ספורטאי מצטיין ללא כל צל של ספק, בגלל התארים(שתי זכיות בליגת האלופות, ארבע אליפיות ספרד והמון תארים זניחים נוספים), בגלל הסטט' המרשימה מאוד שלו(אני מתעלם לרגע מהעונה בה היה פצוע לשלושה חודשים. וגם אם כוללים אותה בעשור החולף, מגלים שראול נתן שבע עונות טובות בעשר שנים וזה יפה מאוד, וארבע מהן לדעתי היו מדהימות), בגלל היכולת וסגנון המשחק שלו(ראול הוא לא המצטיין באף אספקט של המשחק או של חלוץ בכלל, פרט לחוכמת המשחק – לדעתי הוא השחקנים שמבינים את המשחק בצורה מושלמת. ראול הוא פשוט המכלול. הוא יודע לעבור שחקן למרות שלא מנסה זאת הרבה, הוא יכל ליצור לעצמו מצבי כיבוש לבדו למרות שברור שהיו כאלו שעשו זאת טוב יותר, הוא לא הכי מהיר שיש אבל כל הבלמים התקשו מול הזריזות שלו, הוא לא הנוגח הטוב ביותר אבל הוא כבש שערים נפלאים בנגיחה ולרוב לא החמיץ למרות שהוא לא גבוה במיוחד, היה לו מיקום מצויין וטכניקה – הוא כבש הרבה שערים בהקפצות. הוא היה שחקן שמשחק פשוט וזה היופי שבו), משום שהוא לא נעלם אף פעם במאני טיים(כבש בשלבים המאוחרים של ליגת האלופות והשיא היה פעמיים בגמר) וגם עשה דברים לא רעים בנבחרת במידת האפשרויות(ספרד הייתה תמיד נבחרת טובה אבל היה חסר לה משהו והיא מעולם לא הייתה כה יציבה), משום שהוא מנהיג(לא סתם הוא קפטן ריאל מדריד כבר שש שנים וגם ענד את סרט קפון נבחרת ספרד לשעבר) ומשום שהוא הסמל הכי גדול של ריאל מדריד והשחקן הטוב ביותר שלבש את המדים הלבנים.
(ואולי משום שלא בטוח שאני הכי אובייקטיבי).

 

בכוונת תחילת אתייחס לחלק משאר המועמדים בהודעה נפרדת.
לדעתי מספר 2 אחרי ראול זהו זינדין זידאן ללא ספק. כל-כך הרבה אנשים היו מבואסים כשהוא פרש, ובטח שבאוקרד כזה. זידאן היה השחקן הכי חכם בעולם. השליטה שלו בכדור הייתה מדהימה, איך הוא עצר את הכדור קרוב לרגל. הוא היה מאוד איטי אבל זריז, חד ומהיר במחשבה. הוא היה רואה חמישה מהלכים קדימה ותמיד הסתכל על פריסתם של כל השחקנים על המגרש. זיזו שיפר את השחקנים שהיו לידו והוביל גם את הנבחרת הלאומית להישגים. הוא הגיע לכל המשחקים הגדולים במדי ריאל מדריד בטח בשלוש העונות הראשונות.

במקום השלישי נמצא איקר קסיאס, שאני באמת לא זוכר עונה חלשה שלו במדי ריאל מדריד. הוא תמיד היה שם בשביל הקבוצה ואני לא רוצה לחשוב איפה היינו בלעדיו. הוא היה שם ברגע האמת גם עבור נבחרת ספרד ביורו 2008 ואפילו במונדיאל 2002, אליו הגיע בטעות, הוא היה טוב כשהציל שני פנדלים של אירלנד בשמינית הגמר. קסיאס באמת שוער ששמר על הרמה הגבוהה ביותר למשך תקופה ארוכה(טפו טפו טפו) והוא גם מנהיג, לכן הוא קפטן הנבחרת כרגע. הוא לא נפצע(טפו טפו טפו), הוא למד להסתדר עם כדורי הגובה והבעיטות החופשיות, והייחוד שלו זה המיקום וגם קרבות האחד על אחד שחלוצים תמיד מפסידים נגדו.

רונאלדו הברזילאי זו פשוט סוגייה שאפשר לכתוב עלייה ספר שלם. השחקן הכי מוכשר מזה הרבה מאוד שנים. עולם הכדורגל נפעם לנוכח יכולתו לפני הפציעות. כל הבלמים שיקשקו ממנו. הוא היה עובר שחקנים כאילו הוא משחק במחשב. כל-כך מהיר, כל-כך זריז, כל-כך טכני, כל-כך מדוייק. הבלמים ידעו מראש שאין סיכוי. אבל רונאלדו לקח החלטות לא נכונות(המעבר לאינטר), לא זכה במספיק תארים ובעיקר שוב ושוב סבל ממכת פציעות רצחנית. חלקים נרחבים הוא פשוט בילה על מיטת הטיפולים וזה עצוב, כי הוא היה צריך להגיע הרבה יותר רחוק. אני באמת חושב שבמידה ולא היה סוחב את ברזיל על כתפיו לזכייה במונדיאל עם טורניר חלומי, ההתייחסות אליו הייתה הרבה יותר מינורית.

לואיס פיגו היה השחקן השני הכי אהוב עליי פרט לראול, אבל אני לא חושב שיחשיבו אותו לאחד הגדולים באמת. אולי מבחינת טכניקה ודריבל וגם דיוק מדהים בשתי הרגליים. אבל היה נראה שפיגו תמיד היה צריך לקחת על עצמו עוד אחריות ולהיות יותר מעורב והוא לא עשה זאת. הוא אגר שונאים רבים רבים בגלל המעבר לברצלונה.

רונאלדיניו לא רואי להיכלל ברשימה כי הוא סיפק שלוש עונות גדולות או שלוש וחצי אם נדייק. לא משנה כמה הוא היה גדול באותן שנים(ובמונדיאל הוא נכשל בענק), זו תקופה קצרה מידי. היום רונאלדיניו שחקן טוב אבל לא יותר ובגיל מוקדם יחסית הוא פשוט איבד את הקסם.

קאקא זכה במעט מאוד תארים, היה צריך לתת יותר במדי הנבחרת לטעמי ופשוט היו כאלו שעשו יותר ממנו.

גיגס ומאלדיני שיכים בייחד עם ראול גם לקטגוריית ספורטאי העשור וכל מילה שנוסיף עליהם היא מיותרת.

כריסטיאנו רונאלדו ומסי הם השמות הכי חדשים יחסית, אבל הם עשו כל-כך הרבה בכל-כך מעט זמן. העשור הקרוב גם יהיה שלהם.