על הדשא אני אוהב שחקן אחד, שהוא אולי לא הכי גדול או הכי מתוקשר - קרלוס פויול. בעולם המודרני של הכדורגל שוכחים את ההגנה לפעמים, ויותר מתייחסים לשחקנים התקפיים כמו רונאלדיניו, זידאן, רונאלדו, ראול שבצ'נקו וכל השאר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx אבל מעניין לפעמים להסתכל על ההגנה, במקרה הזה של ברסה. ברצלונה לא חטפה גול אחד (אולי אחד...) שפויול לא עשה הכל כדי למנוע את זה. לשחקנים התקפיים "סולחים" יותר אם אפשר להגיד ככה...רונאלדו לא פגע בריאל תקופה ארוכה, לא נורא, הגול שלו יבוא. לשחקני הגנה לא מתייחסים ככה...טעות אחת הוא מסומן, ואם הנשיא או המאמן אוהבים אותו הוא ישאר ואם לא אפשר להגיד ביי. החיים של שחקני הגנה הרבה יותר קשים משחקני התקפה, ופויול עושה הגנה על הצד הטוב ביותר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx על הפקרט, צריך לציין כמה שחקנים שעשו את הכדורסל לכזאת אטרקציה. אישית, השחקן שאני הכי אוהב זה אלן אייברסון, והוא הגארד הכי דומיננטי בכל ההסטוריה של המשחק אני חושב. באמת קשה לחשוב על גארד שהשפיע יותר מאייברסון על הקבוצה, על הליגה, וכל מה שהוא השיג הוא השיג בכבוד, בלי אבא ועם אמא שגדולה ממנו ב 15 שנה בלבד http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx עוד שחקן שפרץ לתודעה של האנשים ב 2003 - דווין וויד. הרוקי הכי טוב מבין כל הרוקיז שנבחרו בדראפט הזה. כן כן, יותר טוב מלברון, כרמלו וכל השאר... הוא משך על הגב את מיאמי כששאק היה פצוע ולא קרס תחת הלחץ, מוסר, מטביע, קולע, יכול לעבור כל שחקן באחד על אחד...
גדלתי על שחקנים כמו לותר מתיאוס, יורגן קלינסמן, זאמר, הסלר, פלר ואת כולם אהבתי. מייקל ג'ורדן היה סוג של גיבור ילדות שלי, ומאז שפרש הוא קצת חסר. שומכאר עכשיו עומד לפרוש, וגם עם זה יהיה לי לא קל זה בטוח.
הספורטאי האהוב עליי מחוץ לכדורגל הוא, די כצפוי, בא מתחום הכדורסל. זה לא ג'ורדן, שבגלל שהוא כל כך טוב ופופולרי הוא יותר שנוא עלי מאשר אהוב. זה לא לארי בירד, שלמרות שהיה ענק שיחק בקבוצה שאני לא מסמפט יותר מדי. זה לא צ'ארלס בארקלי, למרות שגם הוא היה גדול. זה לא קובי בראיינט (כי אני לא מחפש צרות). זה אפילו לא מג'יק ג'ונסון, אגדי ואהוב ככל שיהיה. אני מדבר על זה שלא הכי מוכשר, לא הכי אהוב על ידי הציבור הרחב, לא הכי מלהיב, לא מופיע בפרסומות, לא מסתבך בשערוריות, ואף פעם לא קיבל את ההכרה שהגיע לו. אבל הוא תמיד היה שם. במקום הנכון, ברגע הנכון. ג'יימס וורטי, מלך היית ומלך תישאר. http://imagecache2.allposters.com/images/pic/PHOTOFILE/AABD034~James-Worthy-Photofile-Posters.Xxx אגדה!
באמת שחקן אגדה. אני זוכר משחקים שלו, וכמה שקט שהוא היה על המגרש, הבן אדם היה הלחם והמים למתפרצות של הלייקרס. כמובן שהוא שיחק בכל האולסטארים במהלך הקריירה שלו, וגם שיחק עם ג'ורדן באותה המכללה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
ללא ספק הספורטאי הגדול אי פעם לדעתי וגם האהוב עליי ביותר הוא מייקל ג'ורדן שלקח משחק קבוצתי ועשה בו ככל העולה על רוחו. http://img214.imageshack.us/img214/4787/mjordanwj0.Xxx
מייקל, הספורטאי הגדול בהסטוריה. איך לארי בירד אמר עליו פעם לאחר שMJ תפר על בטסטון 63 נק': "כרגע ראיתי את אלוהים משחק כדורסל..." איך במשחק פלייאוף הוא עלה עם 39-40 מעלות חום(שכחתי לרגע מול מי זה היה)וניצח לבדו את המשחק. איך בגיל 40 לאחר שהשיג כ"כ הרבה תארים קבוצתיים ואישיים, חזר לשחק, רק בגלל אהבתו למשחק! ואיך באותה עונה בגיל 40 הוא תפר על הורנטס 45 נק'! פשוט להעריץ את הבן אדם הזה.
ג'נארו גאטוסו - מדהים אותי לראות עד לאן נשמה ואהבה למשחק יכולה לקחת שחקן שעד היום יהיו כאלה שיגידו שהוא לא צריך להיות שחקן כדורגל. עריכה: שלחתי את ההודעה הזאת לפני ההודעה של Michael Carrick.
יש יותר מידי...ה-6 הכי אהובים עלי בכל מובן צ'אבי גורדיולה לואיס אנריקה(לוצ'ו שלי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wub.Xxx ) רוי קין מינדייטה(גאיזקה מינדייטה-מי שלא ראה אותו בחיים לא יבין את הגדולה שלו..) פויול
אמנם רשמתי גולן חרמון , אבל למען האמת הספורטאי האהוב עליי דווקא מגיע מיריבה די שנואה שלנו , אבי נימני . פשוט גדלתי על השחקן הזה עוד בבית ספר , ווינר אמיתי , מנהיג אמיתי , ספורטאי אמיתי וכישרון ענק .
משחק מספר 5 ביוטה 1997. 38 נקודות כולל שלשה במאני טיים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
בכדורסל: http://wmh.walla.co.il/archive/126012-5.Xxx בכדורגל: (כמובן) http://sport.ard.de/wm2006/confedcup/teams/brasilien/img/PIXU-KAKA-01.Xxx
