אני מוצא את עצמי מעביר את השבת שלי בצפייה בחדרה נגד קריית שמונה. שתי הקבוצות לא נראות כאילו יש להן מאמן. השער של קריית שמונה היה פשוט חרפה של הגנה. וזה שלא היה עכשיו גול, וואו.
תזכרו מה שדור אמר לכם: רועי זיקרי יכבוש יותר מכל שחקן התקפה אחר של הפועל ת"א. שער שני בינתיים, הוא ממש פורח מחדש. יצא לי לעשות לייב למשחק מ.ס אשדוד - הפועל חיפה והאמת נהנתי מכל רגע, איזה כיף לראות שתי קבוצות שלא חוששות לתקוף וזה לא משנה שקבוצה אחת הניעה כדור - הפועל חיפה, והשנייה משחקת רק על מתפרצות (וזה חבל, כי יש לה את שלומי אזולאי ורועי גורדנה ששווים מהלך גדול אחד במשחק). מעבר לכך, מאמני אשדוד ביצעו גם חילופים התקפיים (בריהון נראה הרבה יותר טוב מאינברום שבהפועל לדוגמא) וגוזלן מתגלה כסופר-סאב קטלני. יחזקאל הסריח את הדשא חוץ מהבישול שלו, למה הוא לא יכול לשחק פשוט לעתים ולצבור ביטחון ככה? מספר הבעיטות לשער די משקר כי הפועל חיפה הייתה טובה יותר והמשקוף ואלילת המזל היו נגדה, ובכל-זאת זה היה ערב מרגש: מהראן לאלה חיכה שנתיים וחצי כמעט לשער הזה, שער בדחיקה (בעקב), זה בכלל לא משנה, מישהו אחר היה מרים ידיים. אני מעריץ שלו ואמשיך לעקוב אחריו, הוא דוגמא ומופת.
תרגע עם הפריחה של זקרי ראוליטו. השער שלו הגיע מטעות נוראית של קש ואחרי החמצה נוראית שלו. נראה עצבני, ילד קקה, תנועות גוף מעצבנות ומחשבות מדי פעם שהוא מסי בטעות.
איך למען השם זה לא צהוב לגלזר? גם איינבינדר היה צריך לראות צהוב במחצית הזו, שיפוט מזעזע פשוט. גם הקטע עם הפרסומות בערוץ הספורט, קשה לצפייה.