מחזור 11 בליגת העל: 1:1 בין ק"ש לב"ש, ניצחון למכבי ת"א

קצת קשה לי לדבר על ההבדלים בין עמאשה ואבוחצירה להירש כשבשניים הראשונים צפיתי הרבה ובאחרון לא, אבל מה גורם לך לחשוב שהירש -במכבי חיפה- לא יפול מעמאשה ואבוחצירה (שהוכיחו את עצמם קצת יותר בקבוצות אחרות)?

בקשר ללחץ, מצחיק אותי שמדברים על אפקט הלחץ שאין בקרית שמונה. שימו לב איזה מצב אבסורדי יוצא מהטענה הזו, אם הם יקחו אליפות יטענו שזה בגלל שאין שם לחץ. אם הם יתדרדרו בטבלה, יטענו שזה בגלל שהלחץ מהדיבורים על אליפות התחיל להשפיע עליהם. מעניין.

 

איזה נוסטלגיה עם רפי כהן, אבל לצערי הוא שייך לזן שכבר כמעט ולא קיים בכדורגל הישראלי של השחקנים שגם היו אוהדים של הקבוצות שבהם שיחקו. רפי כהן היה כזה במכבי חיפה, בבית"ר של שנות ה-90 היו את שמוליק לוי, רענן דרעי, איתן מזרחי ואהוד כחילה, לא שחקנים נוצצים אבל היה להם איכשהו ערך מוסף. היום כבר הסוכנים מנהלים את הכדורגל והמצב שונה. ואם כבר רפי כהן אני עוד זוכר את ההלם על הפנים שלו שהבקיע באולד טראפורד(שווה ערך לשער היום בקאמפ נואו נגד ברצלונה), היה חלוץ מצוין לטעמי, מהיר וסקורר ואני זוכר שכשעזב את חיפה ב-2003 הוא היה מועמד להגיע לבית"ר יחד עם עמיר תורג'מן ובסוף הלכנו על תורג'מן שהבקיע רק 3 שערי ליגה והחמיץ משהו כמו חצי מיליון מצבי הבקעה ודאים ורפי כהן עבר לסכנין והרכיב שם טריו התקפי עם ליאור אסולין וגבריאל לימה ומשם לליגות הנמוכות.

 

רפי כהן אכן נעלם מהר מאוד בלאומית מספר שנים ואחר כך בליגות נמוכות יותר. אולי הוא פשוט הפסיק להתייחס לכדורגל כמקצוע.
סה"כ זכינו לראות את רפי בליגה הבכירה רק 7 עונות במהלכן הוא כבש 68 שערים. למעשה הוא שיחק בראשון שנתיים ולא שנה.
אכן היה שחקן מרגש. ממש אוהד שירד מהיציע והגשים חלום לשחק בקבוצתו האהודה. במכבי חיפה הוא היה שחקן הרכב שנתיים ראשונות ואחר כך הוא נתקל בתחרות גדולה מאוד על ההרכב. היום הוא מאמן במחלקות הצעירות של מכבי חיפה.
במכבי חיפה עכשיו מי שעל תקן האוהד זה אמיר אדרי

ואם נחזור להירש אז טוענים שהוא מקצוען ועובד קשה ורבים בטוחים שהוא חלוץ העתיד של הירוקים. נחכה ונראה.אגב אביו, נתן, היה חלוץ בולט של הקבוצה בשנות השבעים.

 

מצטער להרוס לכם את האשליות
הירש חלוץ מאוד בינוני
אמנם יש לו מספרים יפים עד עכשיו העונה אבל 3 מתוך השערים שלו היו אחרי כדורי עומק גדולים שהשאירו אותו 3 מטר מול שער ריק שכל אחד פה בפורום כובש או נגד נתניה שהשוער והבלם התנגשו והשאירו אותו לבד מול השער לגלגל פנימה

הוא חלוץ מאוד עצלן על המגרש לא עושה הרבה תנועה ולא יודע להחזיק בכדור מחוץ לרחבה וגם אחוז ניצול המצבים שלו לא משהו בכלל
בעונה הבאה בטח שהוא לא יכול להיות חלק ממכבי חיפה וגם לדעתי לא בעוד שנתיים
יש לו עוד הרבה מה להשתפר כדי להגיע לקבוצה גדולה בתור שחקן שנלקח בחשבון ולא בובה על ספסל
כמו שזה נראה לי כרגע הוא יושאל בשנתיים הקרובות לקבוצות אחרות ( או אלינו אם נישאר )
אני לא יודע מי טוען שהירש מקצוען או עובד קשה אבל זה שטויות , אם אפשר להשוות אז חוגי הוא המקצוען מבינהם וזה שיגיע רחוק יותר בגלל העבודה הקשה והנחישות.

 

אין לי כל כך מה לכתוב על המשחק אתמול, חוץ מזה שהאווירה הייתה טובה. היה אמנם מעט קהל, אבל הקהל שהגיע משתי הקבוצות עודד, תמך ונתן תחושה שיש הרבה יותר צופים ביציע מאשר מה שנראה לעין.

חבל מאוד אם הפועל פ״ת ו/או נתניה ירדו. הפועל חיפה גם תיכנס לקטגוריה הזאת של הקהלים הטובים אם הקהל יחזור.

 

גיא, אני אסביר לך מה גורם לי לחשוב שהירש (לא שאני חושב שהוא איזה תותח) לא יפול מעמאשה ואבוחצירא - יותר גרוע מהם, מבחינה מקצועית, לא יכול להיות.

 

http://www.sport5.co.il/Sip_Storage/FILES/5/size475x318/423675.Xxx

שלומי חולק עליך.

 

צודק.
למרות שבעקרון הבעיה עם אזולאי לא לגמרי מקצועית אלא יותר הגישה שלו. היתרון של אבוחצירא ועמאשה עליו זה שהם מנסים. פה זה מתחיל ופה זה נגמר.

 

שלומי אזולאי - כזה חלוץ חלש

 

אני מתגעגע לבית״ר של 2004-05. הצעירים היו בשיאם, הקבוצה נתנה לא מעט משחקים טובים ובכללי היינו קבוצה חזקה. 2002/3? היו רגעים גדולים, אבל עונה שבכללי נרצה לשכוח. העונה הראשונה שלי עם מנוי אגב, לא אשכח את הניצחונות על מכבי וחיפה.

מבחינת סגל, דווקא בית״ר של 2001/2, שכמעט פורקה והשיגה שבעה ניצחונות בלבד, החזיקה בסגל שהיה צריך להיות הרבה יותר גבוה לדעתי. איפה שאנדור איפה...

 

שאנדור, איזה קלאסה של שחקן, מהטובים שדרכו כאן, עד היום כשאני נזכר בו אני מתבאס שהוא לא זכה איתנו בתואר, שחקן ענק.
ואם כבר נגעת באינדיו, שחקן מרגש, לא מהטובים ביותר שהיו בבית"ר אבל אחד מהאהובים ביותר, לפעמים הוא היה יוצא קדימה ודוהר ולפעמים הוא היה עודה חורים של טיפש אבל אי אפשר שלא להתחבר לשחקן כזה.
הרגע שאני הכי הרבה אזכור מאינדיו זה במשחק נגד מכבי חיפה בטדי, הירוקים מובילים 1:0 ובית"ר מקבלת פנדל בדקות האחרונות, כולם רועדים ואינדיו לוקח אחריות, ניגש, מחמיץ ונופל על הרצפה עם ראש שפוף ואז: אוהדי בית"ר פוצחים בשירת "אינדיו, אינדיו פריירה" והבחור עם דמעות בא להתנצל בפני הקהל, שחקן נשמה, לעולם אזכור אותו לטובה.

 

תיקון קטן: ניצחנו את כפ"ס 1-3 ולא הפסדנו להם.
ודרך אגב באותו 3-1 בטדי נגד מכבי פ"ת(הייתי במשחק כמובן) ילד בן 19 באחת ההופעות הראשונות שלו בבוגרים דפק לנו צמד, קראו לו גל אלברמן. לבית"ר הבקיע גולאסו שחקן ארגנטינאי מצוין ומפוספס בשם פאבלו דל ריו שעליו כבר הרחבנו באחד הדיונים בעבר.

עונת 02/03 הייתה עונה מצוינת ביציעים טרום עידן הלה-פמיליה עם ארגון גוב האריות שניצח על המקהלה ביציעי טדי.
אבל על הדשא זאת הייתה אחת הקבוצות שהכי פחות התחברתי אליהם. צריך לזכור שזה היה הקיץ הראשון של פניג'ל ומאיר לוי, אחרי עונת ירושלים לא תרד, הם בנו תקציב של 30 מיליון ש"ח ורצו לראות קבוצה שתתמודד על האליפות ובפועל זה היה קיץ מלא בטעויות. בהתחלה עוד דיברו על שמות כמו בניון, רוסו וגרשון ומי שבסופו של דבר הגיעו הם קוביקה, כפיר אדרי ומיקי עטיה(בחוזה ידוע לשמצה) שאולי נתנו עונה קודם לכן תפוקה יפה אך לא הוכיחו את עצמם בבית"ר. שאנדור הגדול סיים חוזה וחזר להונגריה, מנור חסן המצוין ופאצ'ה לא הסתדרו עם השריף וגם כן עזבו. על אינדיו עוד סיפרו לנו שהגיע לכאן טרטיאק 2 ואותו דל ריו שהיה צריך להיות המחליף של שאנדור בכלל שיחק כאן קשר אחורי. אפשר לציין שבאותו קיץ הגיעו לבית"ר כמה שחקנים צעירים כמו מאור מליקסון, משה ביטון, שלומי ארבייטמן וגם אבירם ברוכיאן עלה לבוגרים ביחד עם אלי ששון(שבהתחלה נראה לנו כמו הבטחה ענקית והקריירה שלו לא התקדמה לשום מקום).

יכלנו באותה אותה לנצח כל קבוצה בטדי אבל גם לקבל בראש בכל מגרש, אולי העונה הכי מיותרת של בית"ר.
עונה אחר כך כבר הביאו את אוחנה כמאמן והחליטו ללכת על הצעירים(ונימני הצטרף תוך כדי העונה) והשאר היסטוריה.

 

שאנדור נראה לי כבר לא היה בבית"ר בעונת 2002/03. הוא חזר לדברצן ושם כבר זכה ב - 3 אליפויות רצופות וגם בגביע. הוא גם זכה 4 פעמים בתואר שחקן העונה של הליגה ההונגרית.
בהחלט שחקן ענק.

 

העונה הכי מיותרת שלנו היא ללא ספק העונה שעברה.

זכור לי גם בתחילת 02/3 שהפסדנו לבני יהודה בטדי אחרי פיגור 3-0 במחצית. האופי של הקבוצה היה חלש אז, והכישלון וחוסר השקט בהנהלה השפיעו גם על מה שקרה במגרש.