מחזור 1 בליגת העל: 0-3 לבית"ר על מכבי; בני יהודה הפתיעה את מ. חיפה

לא כל-כך הבנתי מה ערן לוי עשה אתמול שגרר את התגובות האלה. ויכוחים עם שחקנים ועבירות(לא ראיתי שום דבר מוגזם) זה חלק מהמשחק.

 

ציטטתי את הכותב שאליו התייחסתי בנוגע לברדה, וכשכתבתי חוסר איזון, דיברתי על הדיונים כאן שהיו בזמנו, לא רק על ברדה גם על זהבי ובניון...

 

אוהדי מכבי מזכירים שחקנים בהקשר של חוסר ספורטיביות, ואוהדי ביתר מעזים לבקר קהלים אחרים בליגה.
העולם השתגע.

 

מדובר בסמל

 

אין סמלים בכדורגל, אבל עדיין להשוות אותו לערן לוי מראה על שנאה עיוורת, אפשר לשנוא שחקן, אבל אל תמציאו השוואות מביכות בשביל להצדיק אותן.

 

באמת מעניין אותי - האם יש כאן מישהו שאינו אוהד של הפועל באר-שבע שחושב שברדה הוא מופת לספורטיביות כמו שעולה כאן מאוהדי באר-שבע? (ושוב אני מדגיש, ספורטיביות אינה(!!!!!!!) מתייחסת לכמות השעות שהוא עובד בחדר הכושר, יכולותיו בחדר ההלבשה של הקבוצה, כמה הוא פועל בקהילה, או האם הוא חונך שחקנים צעירים או דואג לקהל, אלא לפעולות על המגרש שמהותן שמירה/אי-שמירה על "טוהר המשחק" - החל בצלילות ובזבוזי זמן, דרך וויכוחים עם השופטים (עד לרמה של כל שריקה נגד הקבוצה או לעלות לדבר עם השופט כשאתה שחקן ספסל אחרי השריקה למחצית) וכלה בוויכוחים עם הרבה שחקנים יריבים על המגרש)


אם כן, אשמח לשמוע מה בעיניך/ם הופך אותו לכזה שחקן ספורטיבי. אולי תצליחו לפקוח את עיניי.



לא מבין למה זה שאני אוהד מכבי ישר מתייג את התגובה שלי על ברדה ככזו שנובעת מתוקף היותה באר-שבע היריבה העיקרית שלנו בליגה כרגע, או בכלל רלוונטית לעצם הדיון ("אוהדי מכבי מזכירים שחקנים בהקשר של חוסר ספורטיביות"). כששמעון גרשון היה קפטן הפועל תל-אביב לא הייתה לי בעיה להעריך אותו מאוד. כנ"ל לגבי אריק בנאדו ממכבי חיפה. שתי יריבות גדולות בהרבה מבחינתי. זה שגל אלברמן עבר למכבי חיפה לא אומר שפתאום אני אשנה את דעתי על כך שהוא אחד השחקנים הכי ספורטיביים והכי מקצוענים פה בליגה.

אם זה הקונצנזוס כאן, בפרט מאותם אנשים שמזהים אותי כ"כותב איכותי", או אם זה שעל אף העובדה שאני "כותב איכותי" פתאום כשזה משהו שלא מתיישר עם ה"תפיסה" שלכם אז זה אומר שבהכרח "יצא לי ה'אוהד מכבי'" מתוכי, אז אני לא יודע מה הטעם להתדיין כאן בכלל.



יותר מזה - אני מאוד מעריך את ברדה, והייתי שמח מאוד לראות אותו אצלנו בקבוצה (כשחזר מבלגיה, לא היום). זה לא אומר שהוא לא יכול גם להיות מוערך וגם להיות פרובוקטור. הוא גיא פניני כזה (רק מקצוען טוב יותר פי כמה). שחקן שאתה מת עליו כשהוא אצלך ושונא כשהוא לא.



טענת הנגד הרלוונטית היחידה שאני זוכר שעלתה כאן לטענה שלי שברדה רחוק מלהיות שחקן ספורטיבי זה שבאמת יש לו השפעה חיובית (כשהוא רוצה, ולדעתי זה מעט מדי פעמים) על שחקנים על המגרש (כולל שחקני היריבה הרבה פעמים), ושהוא מסוגל להרגיע מהומות (כמו שאכן קרה אתמול).

 

אני עושה את זה בהתאם לרוח התקשורת הישראלית.
אם לא היו הופכים את "ג'ורדי" פה, לדוגמא, לאיזה "ג'נטלמן" עם "קלאסה" ש"הביא לפה משהו אחר" לא היית שומע ממני כל מיני הערות "ילדותיות" כדבריך.

בכל אופן זה די משעשע.
זכור לי שלפני יחסית לא הרבה זמן אורימור והחברים בצהוב פה הלינו על "כינויי גנאי" שאני משתמש בהם ("מיצי", "פ.צ מכ'" ועוד).
עכשיו כשהם עושים אותו דבר זה כמובן ראוי ומכובד.

 

לא הייתי מפתח ציפיות...
אם ראית את המשחק שלנו נגד אלטאך, אז זו הייתה הכנה טובה למה שאני צופה שיהיה היום, ובתקווה גם מבחינת התוצאה.

 

סהכ אין כלכך הבדל בין אוהדים מכבי לאוהדי הפועל

 

יש. אבל זה לא לדיון הזה.

 

אליניב ברדה הוא הסמל הכי גדול שלנו בכל הזמנים.
כשיפרוש צריכים להציב פסל בדמותו מחוץ לאיצטדיון כפי שעשו במקומות אחרים בעולם.

בניגוד לכדורגלנים אחרים הוא לא צבוע, ואמר לא פעם שהוא לא יבין לעולם שחקנים שלא חוגגים אחרי גול, גם אם זה מול קבוצה שהם אוהבים. חלוץ כדורגל מגיל 0 עובד קשה על המגרש ומחוצה לו כדי להגיע לרגע הזה שהוא מרעיד את הרשת. בשביל זה הוא עובד קשה כל הקרירה, זה ההגשמה של כל העבודה הקשה שלו. להתנהג אחרי גול בצורה רגועה או לא שמחה מבחינת ברדה, בזמן שבפנים הלב גועש, זה צביעות כלפי עצמך. ככה הוא אמר לנו לא פעם. ואני מבין לגמרי מאיפה זה מגיע. בטח כשמדובר בברדה, שחקן שבקבוצת הנוער כולם דיברו על אלעד בונפלד ככישרון הגדול והתייחסו אליו כשחקן משלים, כעוזר של בונפלד. שחקן שכאשר זינו מכר אותו למכבי חיפה הוא אמר לברדה שהוא היה חייב כי ברדה לא שווה את מאות אלפי השקלים ששחר הציע עליו בזמנו. שחקן שבמכבי חיפה היה לו את קואלוטי לפניו וכולם אמרו לו שהוא הולך להתייבש על הספסל ולהיעלם. שחקן שכמעט אף אחד לא האמין בו כשיצא לבלגיה וטענו שדובר בעוד שחקן ישראלי שניצל סוכן כדי לעשות קופה ולחזור אחרי שנה עם הזנב בין הרגליים. אליניב ברדה הגיע למה שהגיע בזכות מקצוענות, חוזק מנטלי ועבודה קשה שמעטים השחקנים בתולדות הליגה שלנו שהגיעו אליה. הוא לא רק מיצה את הכישרון שלו עד תום אלא הגיע למקומות שעל בסיס כישרון נטו הוא לא היה אמור להגיע אליהם בכלל. בגלל זה לאורך כל הקרירה ברדה חוגג כל שער כאילו זה האחרון שלו, בטירוף, הוא יודע מה הוא עבר כדי להבקיע, הוא יודע כמה קשה היה לו להגיע לרגע הזה, וזה קרה גם כשכבש מולנו. ברדה הוא אדם אמיתי, כשהלב שלו גועש משמחה על שער אחרי עבודה קשה הוא לא יעשה פרצוף עצוב או לא מתרגש אלא יתנהג כפי שהוא מתנהג תמיד אחרי הגול. זה אליניב ברדה, ובגלל זה אנחנו מעריצים אותו.

 

ראיתי קודם שזהבי קיבל היום צהוב על התחזות.
את השער היחיד שלכם בליגת האלופות כבשתם בזכות צלילה ברחבה.
זהבי עצמו צוללן לא קטן (ידע במכבי שבחיים לא ישלף לעברו צהוב על התחזות).
בכלל, פתאום הקו האדום, הדבר שאין עליו מחילה בכדורגל, נהיה צלילות ברחבה.
גולים בעזרת היד, לא להחזיר כדור כששחקן יריב שוכב, כל אלה זה בסדר גמור.

 

מסכים, למרות שגם לשלום אביטן ומאיר ברד יש חלק מאד מרכזי בהיסטוריה שלכם. 2 האליפויות תחתיהם היו סיפור סינדרלה אמיתי, קבוצה מקצה הפריפריה,עם תקציב מזערי, ועל טהרת שחקנים מקומיים עשתה את הבלתי יאמן ולקחה אליפות מול העשירות מהמרכז. רגשי הקיפוח התחלפו פתאום בגאווה מקומית. יש כאלה שיעשו את ההקשר הפוליטי בין זה ובין הגביע של בית"ר למהפך של 77.

 

https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/20914449_579863002184255_443035453736003424_n.Xxx?oh=13acd6846e7c84b34890d0f2629f1e3e&oe=5A21276C