מה שהפתיע אותי מלבד המיקסום הזדמנויות של פאבליוצ'נקו היה ארשבין. ממש תחיית המתים. כאילו כל פעם שמגיע יורו הוא בשיאו. איזה מסירות, השתחררויות משומרים, יציאה למתפרצות. נכון שהיריבה חלשה במקרה הזה, אבל זה נותן תקווה לי בתור אוהד ארסנל. יום ראשון היה שיגעון.
זה לא כאילו. אנדריי ארשבין הוא שחקן שמתעצל כל השנה, אבל כשצריך אותו באמת הוא יודע להופיע (כמו שהופיע בניצחון שלנו על ברצלונה). במצב כזה, הוא בהחלט יכול להיראות טוב לטורניר משחקים או לכמה משחקים בקבוצה, אבל הבעיה היא שקבוצת כדורגל משחקת בסביבות 50 משחקים בעונה ולכן יש רוב של משחקים שבהם הוא לא עושה דבר. השנה גם נוכחנו לדעת שהכושר הגופני שלו ירוד. עם כל זה, תמיד יש סיכוי שהוא התחנך קצת בחזרה שלו לזניט. את זה נדע רק בחלוף הזמן, אבל אני פסימי.
אני חושב שבסה"כ היום ה-1 של המשחקים די הפתיע את כולם. אף אחד לא חשב ש2 המשחקים האפורים האלו כביכול יספקו 7 שערים, אדומים ודרמה גדולה. כדורגל ענק לא היה שם, אבל בכל זאת היו מהלכים יפים והיה מעניין (רק שהיום בסוף לא יאכזב...). לבנדובסקי פשוט חלוץ ענק...
לא להסחף עם רוסיה. נהנתי ממנה מאוד ועוד צפיתי בשידור רוסי אז היה קשה שלא להתלהב (צרחתי יש בשער הראשון), אבל קחו הכל בפרופורציה. יש לרוסים התקפה מעניינת, אבל לא כזאת שבודאות יהיה אפשר לסמוך עליה מול הגנה חזקה באמת (למרות שניתן לתהות אם יש בכלל כאלה ביורו הנוכחי). לצ'כים אין מושג ומה שקרה במחצית השנייה מול איטליה זה לאו דווקא מדד. צריך גם להכיר בזה שנבחרות בעלות שחקני התקפה טובים יותר מאלו שיש לצ'כים או חדים יותר מאלו שיש לאיטלקים, אמורות להבקיע לפחות שער או שניים מול ההגנה הרוסית. אני רוצה לראות היום את נבחרות בית ב' כמו שצריך, אבל ממה שאני מכיר אותן, גרמניה(בטוח) והולנד(כנראה) גדולות על הרוסיה הזאת.
