מזכיר את השוויון ששמתם לנו במושבה דקה 91 מראשו של דובב גבאי. תמיד כדורים ארוכים בדקות סיום מסוכנים יותר.
ליגת האלופות של השנה נותנת הרבה נקודות למחשבה לגמרי הכדורגל של היום. אתה מסתכל על קבוצות כמו איאקס וטוטנהאם וליברפול, לאף אחת מהן אין מסי ורונאלדו, אפילו לא ניימאר ואמבפה. אתה רואה נטו קבוצה של מאמן. בלי שום אגו, בלי שום סופרסטאר שכולם מצחצחים לו את הנעליים. הנה טוטנהאם איבדה את הסקורר הכי גדול שלה הארי קיין, לפי הסכמות הישנות של הכדורגל זה היה אמור לרסק את הקבוצה "כי אין מי שיתן גול", אבל עובדה שפוצ'טינו מצא לזה פתרונות. העיף את סיטי הנוצצת ועשה רמונטדה על איאקס, ועוד איזה. ליברפול איבדה את סלאח ופירמינו, אז מה? זה אומר שאי אפשר להשחיל רביעיה לבארסה עם כל המסי והסוארז שלה? אם באמת העונה הנוכחית מסמנת מגמה מסויימת, ואני מדגיש "אם", אז המגמה הזאת היא המעבר של כובד המשקל מהסופרסטארים על המגרש למאמנים, בדיוק כמו שהיה בשנות ה-90 עם המאמנים האיטלקים.
אני עוד משלב שמינית הגמר אמרתי שזו העונה הכי טובה של המפעל הזה איי פעם. כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים לא נכון, לא מדויק. המשחק הזה היה ים של דמעות, דמעות של שמחה של פוצ'טינו(הוא הסיפור-גיבור, ולא לוקאס מורה, למרות משחק בלתי נשכח) שלא ניסה אפילו לעצור את הרגשות כי בשביל מה, וגם שחקני אייקס שהיו גמורים ודי נאיבים, כל הגולים שהם קיבלו היו רכים וגם במשחק פחות טוב ממה שהורגלנו היו להם מספיק הזדמנויות. קיין כמעט החמיר את הפציעה מהספרינט שהוא דפק ומי זוכר שזו קבוצת החוץ הכי גרועה באנגליה מאז ינואר חוץ מהאדרספילד. אני מוצא את עצמי מחבב את ההיא ואת ההיא, אי אפשר שלא לפרגן לטוטנהאם, ואני גם לא חושב שקלופ מרוצה גם אם המשחק תלוי בו. הערב הזה זה מזכיר לנו למה אנחנו כלכך אוהבים את המשחק הזה, אין כמו כדורגל.
מישהו יכול לבקש שיגדירו את הכדורגל כמחלת נפש? נדפק לי המוח מהעונה הזאת של האלופות, יש לי שינויי מצב רוח(טוב נו תוך כדי משחקים) בגלל הכדורגל, אני משבוע לשבוע חושב רק על משחקים של הכח(כל אחד והשריטה שלו) ואני לא ישן בגלל ההתרגשות והאדרנלין אחרי משחקים. המשחק הזה גמר אותי ואני עדיין אוהב אותו כל כך
שמאמן טוב בונה קבוצה טובה זו מגמה של עשרות שנים בכל ספורט שקיים. גם הקבוצות עם ה-"כוכבים שמצחצחים להם את הנעליים" צריכות מאמן שיחבר את הכל.
נזכרתי בגול של תומאסון ב-2003 נגד אייאקס בסן סירו (כדור ארוך משום מקום לראש של שחקן גבוה ואז שער), וזה הזכיר לי גם את הנגיחה של אמברוזיני ב-2005 נגד אינדהובן. כמה אכזרי המשחק הזה. הזדקנתי.
אם דבר כזה קורה לישראל בפליאוף עליה למונ אני מת ונמלט מהמגרש כשהכדור חוצה תקו ב3-2.... כפיים? אני בוכה שבועיים