לא רוצה להשתמש במילה "נעלם" וזה נכון שאם הזאר או אמבפה או ניימאר היו עם רקורד כמו שלו היינו עפים עליהם, אבל למסי יש מספר משחקי נפל בשנים האחרונות בשלבים המכריעים ולא בכולם הוא "רק לא הבקיע" אלה ערבים ממש חלשים בהם לא יצר מצבים. לגבי העונה אני מסכים איתך לחלוטין אבל רונאלדו גם דפק שלושער מול אתלטיקו (גם אם לא אסתטי) או וולפסבורג במדי ריאל שזו רמונטדה שרשומה על שמו. ואתה מוזמן לבדוק את ההופעות שלו בשאר העונות(רמז: 2016/17). בגדול אני חושב שזו ברצלונה הפחות טובה מהשנים האחרונות ובמידה ניכרת. ב-2013/14 הייתה לה עונה מחורבנת שהסתיימה בכלום אבל הליגה הייתה חזקה מאוד והם היו טובים יותר (דווקא באותה עונה מסי בלט פחות). לא לוקח אחריות על מה שאחרים אומרים וגם לא על שער המארקה או ה-AS שיודעים גם לפרגן לו המון בניגוד לתקשורת הברסאית לגבי ריאל או רונאלדו, רק אסור לשכוח שאלה בכל זאת עיתונים ממדריד (אגב עוד מילה על כריס - יובה לא הרימה לו מספיק כדורים והוא שיחק עם שחקני נפל).
השמחה לאיד מובנת לי (בייחוד בעונה כזאת) אבל מאני טיים אצלכם נספר רק כשיש חוסר הצלחה? כתבת שמסי היה אדיר אתמול, אז איך הוא נחנק?
מפריע לי שמסי ברגעים של קושי כמו אתמול לא מספיק לוקח מנהיגות על המשחק, בא לקישור ושובר את הלחץ. אבל שאלוהים יעזור למי שחושב שהוא נעלם ברגעים מכריעים. במיוחד אחרי שבוע שעבר.
למסי היו משחקים שהוא נעלם במאני טיים כמו שהיו לו משחקים שהוא הופיע בגדול(מי שהיה שם ב-4 בבוקר כדי לראות את ההצגה שלו נגד אקוודור יבין על מה אני מדבר). העניין הוא שבגלל שהפכנו את מסי לאלוהים אנחנו מצפים ממנו ליכולות על אנושיות. גם לרונאלדו היו משחקים שהוא נעלם, אפילו מראדונה הגדול נעלם בגמר של 90. מישהו כאן הרחיק וכתב שמסי "אמנם שחקן גדול" אבל לא הביא את בארסה לשום גמר. אז אני רוצה להבין, בכל ה-5 גמרים שהוא הגיע אליהם עם בארסה הוא בעצם רכב על מנהיגים אחרים?(כי ראיתי אותו בעיקר רוכב על המנהיגים של הקבוצה השניה) שלא לדבר על כל הגמרים שהוא הוביל את ארגנטינה אליהם למרות שהוא "לא עושה שם כלום"(רק שבר את שיא הכיבושים של בטיסטוטה, בקטנה)
הוא משחק באותו הסגנון מול כל קבוצה. זה הספיק למשחק וחצי מול ליברפול, היה חסר לו גם קצת מזל. במחצית השנייה ליברפול התעלתה לקצב מטורף, וכל הזליגות שלו לשטחים מתים כבר לא היו רלוונטיות ( למרות שהוא עדיין הגיע למצב בטוח וגם סידר לסוארז אחד על אחד). הוא היה חייב לעלות קצב , גם בהגנה. אולי בזה כן אפשר להאשים אותו ( גם סוארז לא נקי מאשמה בפן ההגנתי).
לא ראיתי שרונאלדו העלה קצב כשאיאקס כתשו אותנו במחצית השניה של הגומלין. אף שחקן לא מושלם, אפילו לא מסי.
רונאלדו תלוי כמעט לחלוטין בצוות המסייע שיצרו בשבילו, מסי בדיוק להפך. אין מקום להשוואות בין שניהם. שער חוץ הוא פשוט קריטי אישית לא האמנתי שליברפול תעשה את זה בעיקר כי היא סיימה ללא כדור ברשת בספרד. מסי וסוארז זה כמעט גול על אוטומט בכל מגרש בעולם, ולך תתן להם חמישייה. במשחק הזה קרה הכמעט, וזו הפאשלה של ברצלונה. ההגנה לעיתים נופלת, בטח בשנים האחרונות באלופות שמהפכים מטורפים קורים. ברצלונה היו צריכים להתאבד על שער חוץ שהיה מסיים את ההתמודדות.
לא יודע אם נגעו בזה פה, אבל בארסה של השנים האחרונות זאת קבוצת חוץ נוראית. הקלדרון, סטאד דה פרנס, יובה סטאדיום, האולימפיקו, אנפילד. הסיפור הזה חוזר על עצמו שנה אחר שנה.
אבל זה בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר. שמסי שחקן כל כך עצום שאנחנו מצפים ממנו לדברים שאנחנו לא מצפים מאף כדורגלן, אפילו לא מרונאלדו. ככה שכל פעם שבארסה/ארגנטינה מפשלת כל המעלות של מסי משמשות כנגדו. זה לא כדורסל שלברון ג'יימס יכול להעיף לבדו את הבוסטון סלטיקס. כשאתה אחד מתוך 11 זה יותר בעייתי.
עצם ההתעסקות במסי - שלא היה חד מול השער כהרגלו - אך עשה מספיק כדי שברצלונה תבקיע גם אתמול, מחטיאה את כל המטרה. תמיד יחפשו אותו שהקבוצות שלו מפסידות - כי זה מה שעושים לשחקנים במעמד שלו - אבל ברצלונה נכשלה כ*קבוצה* באותה הדרך (!) בפעם השניה ברציפות (!!!). ובלי קשר אני חושב שהיא בלוף מקצועי כבר שנתיים ברציפות, ורשמתי את זה גם כמה פעמים עוד לפני צמד המפגשים מול ליברפול. לך תתווכח עם שליטה מוחלטת בספרד, אבל גם שם הכדורגל תחת ואלוורדה ברוב המקרים רחוק מאוד מלהרשים ביחס לכלים שעומדים לרשותו.
בארסה בשנתיים האחרונות שיחקה בצורה טובה בחלק גדול מהמשחקים. הרכש היה חכם. גם המהלך ללכת על דה ליכט ודה יונג מצויין. אלנייה וריקי פוץ' הם הפרוספקטים התקופתיים. עדיין יש בעיות בעמדת המחליפים לאלבה וסוארז, אבל סהכ המערכת עובדת בכיוון הנכון. כנראה שמאמן יותר מוכשר היה מוציא מהסגל הזה הרבה יותר. נחכה לקיץ, כי וואלורדה לא יישאר.
נכשלת כקבוצה זה עניין סובייקטיבי כשמסתכלים על ליגת האלופות כמטרה מושגת בגלל שהקבוצה טובה או לא. ריאל מדריד (שכן, אני אוהד אותה) לקחה את הגביע 3 פעמים ברצף כשבפעמיים מהם היא הייתה אולי הקבוצה ה6-7 בטיבה באירופה. ליגת האלופות הפך עם הזמן למקצוע, שברגע שאתה מבין (כמו זידאן) איך עושים את זה, אתה תזכה. חלוקת כוחות (גם כשזה פוגע בליגה), תעדוף שחקנים, גרזנות נגד קבוצות איטלקיות, משחקים של שטחים פתוחים נגד אנגליות ופה ושם קצת עזרה משופטים. ברצלונה יכלה גם להפסיד אתמול 2-0 או 3-0 + פנדלים and then who cares? היו מדברים על וואלוורדה כעוד מאמן שמוביל את הקבוצה לטראבל. אגב, אני לא חושב שרונאלדו שחקן שתלוי באחרים. נכון שבשנתיים האחרונות הוא רואה את מסי שוב עוקף אותו ברמת המשחק, אבל הוא הביא לריאל מדריד את ליגת האלופות (האחרונה) כמעט לבדו (אמנם בגמר הוא היה הכי פחות בולט, אבל הדרך לשם היא אך ורק שלו). אז כן, גם מסי מוביל את ברצלונה לבד לחצאי גמר וגמרים, אבל ביום חלש שלו ( = יום מצויין אצל כל שחקן אחר) הקבוצה נעלמת מהמגרש.
אם איך שהתפתחה המחצית השנייה גם שער אחד לא היה מספיק לנו. ליברפול נכנסו לזון חולני ואם היה צורך בעוד שניים הם היו משיגים אותם. פרייסלס: חדי העין קלטו את הקלוז-אפ על גרארד ביציע? מיד שחזרו לדשא ראקיטיץ החליק על הכדור והוציא אותם למתפרצת.
ריאל מדריד שלוש עונות ברציפות הייתה די קרובה להעפיל לגמר, היא הודחה פעם אחת על ידי ברצלונה שהייתה טובה ממנה והכרטיס האדום לפפה גמר אותנו, פעם אחת בפנדלים מול באיירן מינכן, ופעם אחת מול דורטמונד כשאמנם הובסנו במשחק הראשון אבל זה היה די משקר ובברנבאו תוך עשר דקות הגענו לשלושה מצבים של מאה אחוז. רוצה לומר: היינו קרובים, ברצלונה במשך שלוש עונות ברציפות מובסת לא פעם במשחקי החוץ, איפה כל השחקנים האלה שיודעים לנצח את המשחקים הצמודים בליגה? ואני לא מדבר על מסי. מי אמר שהליגה הספרדית היא חזות הכל? לברצלונה הייתה השנה תחרות קלה כמעט כמו בליגה האיטלקית. לגבי הזכיות של ריאל מדריד, ב-2016/17 היינו הקבוצה הכי טובה באירופה הן מבחינת הסגל והן מבחינת תוצאות. את הקבוצה שקיבל זידאן בירושה מבניטס קשה למדוד כי הדרך לגמר הייתה עקומה משהו, ובעונה השלישית לי לא היה ספק שאנחנו קבוצה חזקה, כן, למרות עונה עלובה בליגה. נניח ריאל מדריד העונה הייתה מסיימת עם אותו מספר נקודות כמו זו של העונה שעברה, אפשר להגיד שאלה אותן הקבוצות אפילו מעבר למילה הגדולה הזו - רונאלדו - ברור שלא. מסי והגמרים: 2014/15 זה נטו הוא, וכן 2010/11, ב-2008/09 עונה היינו בשלב הזה של 'לא מופיע נגד האנגליות', עד שבא הגמר נגד מנצ'סטר יונייטד. בגמר הראשון שלו ב-2005/06 זו הייתה עונה ראשונה אמיתית כשחקן בוגרים, הוא נתן הצגה נגד צ'לסי אבל זו הייתה קבוצה של רונאלדיניו. זה לא ממש חשוב למען האמת.
דור הופמן מתוודה בפייסבוק שלו שלא ראה את המשחק אתמול וממש לא יודע מה לעשות עם עצמו, אפילו מתנצל: הי ליאו, רציתי רק לעדכן: שוב היה זה לילה לבן. במשך שעות התהפכתי במיטה, ימינה-שמאלה, קדימה-אחורה, לב דופק ומצח מזיע, מנסה להבין איך לעזאזל יכול להיות שלא ראיתי את זה מגיע. איך אני, סו קולד פרשן, עאלק עיתונאי, לכאורה מבין משהו בתחום הזה, יענו אוהד כדורגל, על הנייר זה שצריך להיות שקול ומפוכח, איך אני, דווקא אני, העדפתי לעצום עיניים ולסגור את המוח רק בגלל בעיטה חופשית ותוצאה סופית. זה אוכל אותי מבפנים. קשה לי. למה לא הצלחתי לראות את הרמזים, למה? הם היו שם, כל הזמן, בוהקים, צועקים, קוראים לי להתייחס אליהם, והתעלמתי. התעלמתי מהריפיון של ברצלונה, מהיכולת הרעה, מהמזל, מהעובדה שאין שם הרבה מלבד חלקים טובים שלא מרכיבים שום שלם. התעלמתי מהצלקת, מרומא, מיובנטוס, מהפחד המשתק, מואלוורדה, מקוטיניו, מההיסטוריה. מכל זה התעלמתי, ליאו, כי הצלחת לרמות את המציאות בשבוע שעבר. אבל הכי גרוע, ומה שהכי מציק לי בבפנים של הבטן, שהתעלמתי מליברפול. ומקלופ, ומאנפילד, ומטרנט אלכסנדר ארנולד, ומדיבוק אוריגי – איך אפשר להתעלם ממנו??? מה, רק בגלל שסיטי קיימת אז אין מקום לעוד קבוצה אדירה והיסטורית? כל כך קשה להאמין שיש עוד אחת שראויה להכל? כנראה שקשה, וחבל, כי מגיע לה. בדיעבד, ליום אחד, הייתי רוצה לחשוב כמו אוהד. לנתק ראש מלב, ופשוט להאמין בקבוצה מעולה עם מאמן מעולה שהייתה מעולה בשבוע שעבר ופשוט לא יצא לה. הייתי רוצה להיות זבוב בחדר ההלבשה כשקלופ פצח בנאום המוטיבציה מלא הכריזמה, אומר לשחקנים שלו בלב שלם שאפשר לעשות את זה ולראות איך הם מאמינים. איך לא מזיז להם שאין סלאח ואין פירמינו, כי יש קבוצה, ויש נס איסטנבול, ויש איצטדיון, ויש שם את סטיבן ג'רארד ביציע, ויש את החולצה ההיא של סלאח. איזו חולצה עינאל דינק! בשלב הזה, אני רוצה להניח, הייתי משנה את דעתי. אבל אני, הפסאודו-עיתונאי דה מי קולו, לא הייתי שם, ולא שמעתי, ואני לא אוהד, וחשבתי עם הראש. חשבתי שנגמר, פיניטו, שמסי, שיש פצועים, שחבל על הזמן. חשבתי שבארסה תרוויח מהמנוחה מול סלטה ויגו, ושליברפול תשלם על המלחמה מול ניוקאסל. חשבתי, וטעיתי. כי בסוף בארסה הייתה זו שלא הצליחה להתניע וליברפול, שמשחקת ב-200 קמ"ש כבר ארבעה חודשים, פשוט דרסה אותה. והיא דרסה גם אותי, את הכבוד העצמי שלי, את הדרך שבה אני חושב כדורגל, ואת הדרך שבה אני אסתכל עליו מכאן ואילך. לכן, הנה פרשנות חדשה ושקולה, כזאת שאין בה ראש אלא בעיקר לב והרבה מאוד אמונה עיוורת: ארגנטינה זוכה בקופה אמריקה. קל. שלכם, ד' האפס.
