ליגת האלופות חוזרת-פרויקט מיוחד

הנושא בפורום 'Asoccer Classics' פורסם ע"י Michael Carrick, ‏15/2/09.

  1. Claret&Blue

    Claret&Blue Member

    הצטרף ב:
    ‏23/2/06
    הודעות:
    4,149
    לייקים שהתקבלו:
    0
    יריב מבית ?

    מפגש שמינית גמר ליגת האלופות בין אתלטיקו מדריד ופורטו הוא אמנם מפגש בין שתי קבוצות מחצי האי האיברי במסגרת אירופאית חשובה, אך בנוסף מדובר גם בשתי קבוצות אשר בסגל שלהן כמות גדולה של שחקנים דרום אמריקאים, לשם המחשה אפשר רק לציין שפורטו יכולה להרכיב כמעט סגל שלם למשחק כולל מחליפים משחקנים דרום אמריקאים, בעוד הקבוצה הספרדית לא מפגרת הרחק מאחור. בפריביו הזה אני אתמקד בעיקר בזוית הארגנטינאית בתור המדינה שמספקת הכי הרבה שחקנים "זרים" לשתי הקבוצות הללו.

    פוטנציאל למכות 1:
    שתי הקבוצות מסתמכות בחלק הקדמי שלהן על חלוץ ארגנטינאי כשבשני המקרים מדובר בכוכב גדול ואהוד מאוד בעייני האוהדים, אם לא האהוד ביותר. את סרחיו "קון" אגוארו כולנו מכירים בשל יכולתו במגרש ויחסיו עם בתו של דיאגו מראדונה (מזל טוב על הולדת הבן), בעוד ליסאנדרו "ליצ'ה" לופס קצת יותר אלמוני אך עדיין מוכר למדי כסקורר של פורטו אשר נמצא כרגע בדרך הנכונה להכרה הראויה לו. לכאורה המפגש בין השניים הוא מפגש בין שני שחקנים ארגנטינאים טובים ותו לא, אך מי שמכיר היטב את הכדרגל הארגנטינאי ואת ההיסטוריה של השניים יודע שלא כך הדבר. מדובר בשני שחקנים שמזוהים בצורה מובהקת עם שני מועדונים מהגדולים בארגנטינה - ראסינג (ליצ'ה) ואינדפנדיינטה (קון) - שני מועדונים אשר בינהם שוררת יריבות עצומה (יש שיגידו שנאה).

    [​IMG]
    ליצ'ה תמיד מוכן לכל צרה שלא תבוא

    סרחיו אגוארו למרות גילו הצעיר ומספר המשחקים המועט יחסית באינדפנדיינטה נחשב בעייני האוהדים לאחד הכוכבים הגדולים בהיסטוריה של המועדון, עד כדי כך מעריצים אותו שלפני שבוע כשהקבוצה עלתה למשחק ליגה עם חולצות רטרו שנושאות עלייהן את שמות הכוכבים הגדולים של המועדון שמו של קון הופיע על אחת מהן. ליצ'ה גם לא הספיק לשחק הרבה שנים בראסינג, ואף הגיע אלייה כילד ממחלקת הנוער של לאנוס, אך קנה במהירות את לב האוהדים בזכות משחק הלחימה הלא מתפשר שלו והאהבה שהפגין לחולצה, אין ספק שהוא השחקן האהוב על האוהדים מהעשור האחרון. מה שיותר רלבנטי הוא ששני השחקנים מזוהים בצורה מוחלטת עם המועדון שממנו יצאו לאירופה (קון אפילו יותר).

    [​IMG]
    כשאגוארו מוריד חולצה ברור שהעניינים מתחממים

    למרות שערכו את הבכורה באותו טורניר (קלאוסורה 03) לא יצא לצמד הסקוררים להיפגש במסגרת הקלאסיקו של האבז'נדה שכן קון נהייה שחקן קבוע בקבוצה הבוגרת רק כשליצ'ה כבר עבר לפורטו, לא מפתיע בהתחשב בכך שקון היה בן 15 וחודש כשערך את הבכורה (שבר את השיא של אחד...מראדונה). עוד משותף לשניים הוא אהבתם לכבוש כנגד היריבה שממול כאשר ליצ'ה זכור בשל חלקו בשני הניצחונות הגדולים של קלאוסורה 04 ו-05 עם שערים אופיניים לו : קלאוסורה 05 , קלאוסורה 04 - הגול השלישי - בעוד במקרה של קון שני הצדדים יזכרו תמיד את הגול הזה מאפרטורה 05 בו פירפר את הגנת ראסינג בדרך לניצחון 4-0 :כן זה דיאגו קרוסה לחדי ההבחנה. חשוב לזכור שביום שבת יערך בארגנטינה הקלאסיקו של האבז'נדה וכל תוצאה שהיא לא תיקו יכולה לשרת את הבחורים לעקיצות שאולי יוציאו את היריב מריכוז ויגרמו להרחקה, במידה וזה יקרה אפשר גם לציין את מריאנו "ספידי" גונסאלס חברו של ליצ'ה בפורטו ובראסינג אשר גם מזוהה כאוהד המועדון ומהצד השני את לאו פראנקו שגדל באדום ומריאנו פרנייה שערך את הבכורה באדום. מסקנה : השופט מקווה לתיקו בארגנטינה בשבת הקרובה [​IMG] .

    פוטנציאל למכות 2 :
    גם באגפים מתרוצצים להם שניים שעלולים להשתמש במועדוני הילדות שלהם כסיבה לקטטה. תומאס קוסטה ומקסי רודריגס גדלו משניי צידי המתרס של אחד מהקלאסיקוס הטעונים בעולם - הקלאסיקו של רוסאריו. מקסי שגדל בניואלס אול בויס מעולם לא הפסיד ליריבה שממול בעוד שקוסטה הצעיר טעם גם הפסד וגם ניצחון במדי קבוצתו האהובה רוסאריו סנטראל. בשל הפרש הגילאים לשניים כמובן מעולם לא יצא להיפגש אחד כנגד השני, אך מקסי עלול לנסות לעקוץ את הילד אחרי הניצחון האחרון של הלפרה בקלאסיקו של רוסאריו.

    [​IMG]
    תומאס קוסטה, ילד טוב של אמא, מקבל תידרוך מליצ'ה המנוסה

    [​IMG]
    מקסי כבר מנוסה בממעמדים האלו...

    פוטנציאל למכות 3:
    זה כבר נקרא לחפש בכוח אבל התחלתי ולכן אני אמשיך - במרכז השדה עלול לפרוץ עוד עימות מסוכן כאשר אבר באנגה המזוהה עם בוקה עלול לשלוח מספר עקיצות לכיוונו של לוצ'ו גונסאלס אשר קבוצתו האחרונה בארגנטינה הייתה ריבר פלייט. אם כי חייבים להודות שבמידה ושני אלו ילכו מכות זה כנראה יהיה בשל היותם חמומי מוח, שהרי לוצ'ו בכלל לא אוהד את ריבר ובאנגה לא ידוע כאוהד שרוף של בוקה.

    אזהרות נוספות :
    פרנייה אמנם ערך בכורה באינדפנדיינטה אך הוא תוצר מחלקות הנוער של סאן לורנסו אשר יריבתה הגדולה היא הורקאן - הקבוצה בה גדל לוצ'ו. ארנסטו פריאס ואנדרס מדריד הם אמנם שנייהם שחקנים בפורטו וכנראה גם ישבו ביציע, אך זה לא אומר שמילה לא במקום בקשר לקלאסיקו של לה פלאטה לא תדליק מהומה...שהרי הראשון גדל באסטודיאנטס בעוד השני שיחק בחינאסיה המקומית והוא בן העיר. לכל הבלאגן הזה אפשר להוסיף את "הזרים" הקולומביאנים פראה וגוארין אשר שיחקו בעבר בבוקה ועלולים לקחת צד, כמו גם את פורלאן בעל העבר המאוד מוצלח באינדפנדיינטה (המועדון בו ערך את הבכורה המקצוענית שלו).

    סיכום:
    אז מה בעצם רציתי להגיד פה? האמת ששום דבר חשוב שכן מדובר בשחקנים מקצוענים שכל תסריט של עימות פיזי או מילולי בשל הקבוצה אותה הם אוהדים הוא כ"כ הזוי ומופרך שכנראה רק מוחי הקודח הצליח לייצר אותו. אבל אם בכל מקרה מתעקשים לצאת מהפריביו הזה עם משהו אז אני רק אציין שלחובבי הכדורגל הארגנטינאי זה תמיד כיף לראות מפגש עם כ"כ הרבה חברה מאצלנו, ושבעזרת הזהות של כל אחד מהשחקנים קל לנו יותר לבחור קבוצה לתמוך בה :aaa021: .


    נ.ב
    לנלסון בניטס המסכן מפורטו לא מצאתי יריב לקטטה, אך אין זה אומר שלא מדובר בארגנטינאי לגיטימי לחלוטין שמשלים 12 ארגנטינאים בשתי הקבוצות יחדיו אם סופרים גם את פרנייה


    [​IMG]
    נלסון בניטס מחדד את הפקקים, יהיה לו עם מי לריב ?




    נכתב ע"י כתב הבית של אייסוקר לענייני דרום אמריקה, אליאס(sixtobastia).
     
    נערך לאחרונה ב: ‏20/2/09
  2. Number 8

    Number 8 Member

    הצטרף ב:
    ‏19/2/07
    הודעות:
    9,977
    לייקים שהתקבלו:
    1
    מפגשי עבר

    ארסנל ורומא נפגשו רק פעמיים במהלך ההיסטוריה בליגת האלופות, וזה קרה במהלך עונת 2002/2003 שהיו עוד שני שלבי בתים ואז עלייה לרבע הגמר, בניגוד להיום שיש שלב בתים אחד ושתי הראשונות בכל בית עולות לשמינית הגמר. ארסנל הייתה דאז בבית A בשלב הבתים הראשון עם בורוסיה דורטמונד, אוקזר ואיינדהובן וסיימה ראשונה בקלות, בעוד שרומא הוגרלה לבית C עם ריאל מדריד, א.א.ק אתונה וגנק, התקשתה מעט אך סיימה במקום השני ועלתה אוטומטית לשלב הבתים השני, שם ארסנל רומא נפגשו בבית B.

    "תיירי הנרי היכה את רומא"

    [​IMG]

    המשחק הראשון שפתח את הבית הפגיש את רומא וארסנל באולימפיקו ב-27 בנובמבר 2002. המשחק התחיל רע עבור ארסנל ופתיחה מצוינת עבור רומא כאשר אנטוניו קאסאנו הבקיע והעלה את רומא ליתרון בדקה הרביעית. אבל לפני שהאוהדים באולימפיקו הצליחו להירגע, שתי דקות לאחר מכן תיירי הנרי השתיק אותם אחרי שקיבל כדור גדול מג'ילברטו והבקיע בסיום גדול של חלוץ גדול. אמנם הובקעו שני שערים מהירים תוך שש דקות, אבל מאז המשחק נרגע, היה די שווה עבור שתי הקבוצות, עד הדקה ה-70 בה הנרי הצליח לנצל טעות של בלם רומא, בעט בין הרגליים של אנטוניולי והעלה את ארסנל ליתרון 1:2. בדקות הבאות באטיסטוטה ניסה לעשות משהו, אבל אז אז הגיע שער ענק מבעיטה חופשית של הנרי שסגר שלושער וחתם את התוצאה. ארסנל מנצחת 1:3 ענק את רומא באולימפיקו ופותחת מצוין את שלב הבתים השני בליגת האלופות.

    [​IMG]
    קאסאנו חוגג מוקדם מדי.

    רומא: אנטוניולי, פאנוצ'י, קאנדלה, קאפו, סמואל, זבינה, לימה(באטיסטוטה דקה 73), אמרסון, קאסאנו(מונטלה דקה 64), דלבקיו, טוטי.
    ארסנל: רמי שאאבן, קול, קאמפבל, לוז'ני, סיגאן, ליונברג(אדו דקה 90), ווירה, ג'ילברטו, וילטורד(קיאון דקה 84), פירס(ג'יו דקה 84), תיירי הנרי.

    הניצחון הזה היה הראשון של ארסנל באיטליה אחרי 22 שנה, וכמו שאומרים פתח את הרכס כי אחריו הגיעו עוד מספר נצחונות ותוצאות טובות בארץ המגף כמו ה-1:5 על אינטר משלושער נוסף של תיירי הנרי וניצחון 0:1 קטן גדול בעונה שעברה בשמינית הגמר נגד מילאן משער של ססק פבראגס.

    [​IMG]
    תיירי הנרי חוגג שלושער עם מרטין קיאון ולוקח את הכדור הביתה.



    "תיקו שלא עזר לאף אחת"

    שתי הקבוצות נפגשו שוב במסגרת שלב הבתים השני כאשר ארסנל אירחה את רומא באיצטדיון "הייבורי" המיתולוגי ב-11 למרץ 2003. זהו היה המשחק הלפני האחרון בשלב הזה והמצב בבית רק הלך והסתבך. אחרי ארבע משחקים, ארסנל עמדה במקום הראשון עם 6 נקודות, ולניה ואייאקס חלקו את שני המקומות הבאים ורומא סגרה את הבית עם כאשר לרשותה רק ניצחון אחד, אבל ניצחון גדול 0:3 על ולנסיה בבית. ארסנל ידעה שניצחון שלה והיא מגדילה בגדול את הסיכויים שלה לעלות לרבע הגמר, בעוד שרומא הייתה מודעת לכך שהפסד היא מסיימת את חלקה בליגת האלופות וניצחון משאיר לה סיכוי לעלות לשלב הבא.

    המשחק נפתח בסערה כמו המפגש הקודם באולימפיקו, רק שהפעם ארסנל עלתה ראשונה על הלוח כאשר ווירה הצליח לשים את הראש במקום הנכון ובזמן הנכון ולעלות את התותחנים ליתרון של 0:1 בדקה ה-12. עברו עשר דקות ורומא הסתבכה עוד יותר כאשר פרנצ'סקו טוטי הורחק באדום ישיר אחרי התנגשות עם בלם ארסנל מרטין קיאון. היה נראה שעם יתרון של שער, רומא עם 10 שחקנים והמשחק מתקיים בהייבורי הביתי, המשחק כבר סגור אבל אז הגיע שער השיויון של אנטוניו קאסאנו, השער השני שהוא כובש נגד ארסנל בשני המשחקים, סמוך לסיום המחצית הראשונה ומוריד את שתי הקבוצות לחדרי ההלבשה בשיויון מפתיע. במחצית השנייה ארסנל ניסתה להבקיע את השער השני שלה בעוד שרומא בעיקר התגוננה, ובסופו של דבר התוצאה נשארה על 1:1 ושתי הקבוצות נפרדו בתיקו - מאכזב עבור ארסנל, משמח עבור רומא.

    [​IMG]
    פטריק ווירה נוגח את שער היתרון.

    ארסנל: סימן, לאורן(קאנו דקה 83), קיאון, סיגאן, ג'יו, וילטורד(ג'פרס דקה 73), ג'ילברטו, ווירה, פירס, ברגקאמפ(ליונברג דקה 73), תיירי הנרי.
    רומא: פליצולי, פאנוצ'י, אלדאיר, סמואל, קאנדלה, קאפו, אמרסון, טומאסי, לימה, טוטי(הורחק דקה 22), קאסאנו(מונטלה דקה 62).

    בסופו של דבר, אותו תיקו לא עזר לשתי הקבוצות. ארסנל הגיעה למשחק מכריע בולנסיה והפסידה 2:1, ורומא אירחה את אייאקס והשיגה תיקו נוסף. ארסנל מסיימת במקום השלישי בבית B עם 7 נקודות, רומא רביעית ואחרונה עם 5 נקודות בלבד, וכאמור שתיהן לא עלו לרבע הגמר וסיימו את עונת 2002/2003 בליגת האלופות.
     
  3. Number 8

    Number 8 Member

    הצטרף ב:
    ‏19/2/07
    הודעות:
    9,977
    לייקים שהתקבלו:
    1
    "לחיות מכוער, או למות יפה?"

    ישנן פילוסופיות רבות לפיהן בני-אדם מנהלים את אורח חייהם. חלקן נעשות במודע וחלקן לא. אך מתוך שלל השקפות העולם המודעות, בולטות שני גישות מנוגדות שמאז ומתמיד היוו בסיס לדיונים אינסופיים בנוגע לנכונותם. הגישה הראשונה מביניהן היא השמרנית יותר וככל הנראה גם הנפוצה יותר. גישה זאת נוקטת בעמדה לפיה החיים הם דבר שצריך לשמר ודבר שצריך לנהל בצורה היעילה ביותר כדי להגיע לתוצאות, גם במחיר של תהליך ארוך, לא נעים ומכוער. זה יתבטא לרוב באורח חיים מאוד בריא, מתוכנן, זהיר ולא ספונטני. הגישה השנייה והליברלית יותר, מאמינה שהחיים הם קצרים ושיש לנצלם כדי להנות מהם כמה שיותר. יש הטוענים, ובצדק, שזוהי גישה מסוכנת - זאת עקב הנטייה של המאמינים בה לזרוק את הזהירות לכל הרוחות כדי להשיג את מטרתם. כשהנוקטים בגישה זו יצטרכו לעשות רשימת יתרונות וחסרונות בנוגע לפעולה הבאה שלהם, ההשלכות שלה לא תהוונה גורם משפיע כלשהו. בסופו של דבר, הפילוסופיה הזאת תטען שהמטרה העיקרית היא להנות. מתים בעקבות כך מוקדם? לא נורא, לפחות אותם חיים קצרים היו טובים ויפים.

    [​IMG]
    שמרנות ובטיחות?

    שני הגישות הנ"ל מתייחסות לחיים בכלליות, אך הן רלוונטיות גם לדברים הקטנים יותר שמרכיבים את היום-יום שלנו והן מתבטאות ברוב תחומי החיים, בין אם זה לימודים, קריירה, אהבה, או... ספורט.
    בכדורגל, הגירסה הקיצונית של הגישה הראשונה, גישת ה-"עדיף לחיות מכוער", מתבטאת בקבוצות הטקטיות שמעדיפות להחזיק כמה שיותר זמן מעמד בתחרויות שבהן הן לוקחות חלק, גם על חשבון משחק יפה ונעים לעין. הסגנון של אותן קבוצות הוא לרוב מתסכל לצפייה לאוהדים הנייטרלים ובו זמנית מעייף, מייגע ובעיקר דורש מאמץ עילאי מהשחקנים שמשחקים אותו. זה סגנון שדרוש תכנון, אימון רפטטיבי וריכוז מושלם כדי למקסם את היעילות שלו. ההנאה היחידה שעולה ממנו, היא זאת שמגיעה בסופו של אותו תהליך ארוך ומייגע. התהליך הזה לרוב יישא תוצאות בדמות תארים יוקרתיים.
    הגירסה הקיצונית של גישת ה-"עדיף למות יפה", מתבטאת בקבוצות הסקסיות. מדובר בקבוצות שרוצות לבוא, לעלות למגרש ולהנות כמה שיותר מהמשחק. כמו האוהדים שצופים במחזה המרהיב של אותן קבוצות, גם השחקנים עצמם נהנים מסיפוק מיידי של שערים, אקשן וחוסר משמעת על המגרש. זה מהנה, בגלל שזה סגנון שזהה במהותו לכדורגל שכולנו נהנים לשחק בשכונה. הבעיה עם קבוצה שבוחרת לנהוג כך, היא שהסיפוק הוא מיידי בלבד ובטווח הארוך אין לו סיכוי רב להחזיק מעמד בטורניר כלשהו. במקרים הפחות טובים, הוא לא יחזיק מעמד אפילו בטווח הקצר, כלומר במשחק נתון. מאז ומתמיד היו טענות בעד ונגד שני הסגנונות. מצד אחד אפשר לטעון שהמטרה של הכדורגל המקצועני היא לזכות בתארים. מצד שני אפשר לטעון שכדורגל, אפילו אם מקצועני, הוא בסופו של דבר משחק - ומשחקים נועדו כדי לגרום למעורבים בהם להנות.

    [​IMG]
    או שמא ליברליזם והסתכנות?

    בארסנל, ארסן ונגר מציג גירסה קיצונית של הפילוסופיה שדוגלת ביופי. אומנם הכדורגל המרהיב של ארסנל מזוהה בעיקר עם המאמן הצרפתי, אך הוא הופיע לאורך תקופות שונות בהיסטוריה של המועדון, גם לפני שונגר הגיע לצפון לונדון. המועדון ששני רק לליברפול ומנצ'סטר יונייטד במספר האליפויות שהוא מחזיק בארון התארים, זכה ברוב תאריו תוך כדי הצגת כדורגל התקפי. האם הם תמיד שיחקו בסגנון שובה העין של ונגר? כנראה שלא. אך זכיות של ארסנל לרוב הגיעו בזכות הבקעת כמויות גדולות של שערים. בדיקה מהירה בנתוני עונות העבר של הקבוצה, תניב כמה מספרים באמת מדהימים בעמודת שערי הזכות. 90+ ואף 100+ שערים בעונה אחת הם דבר שחזר על עצמו בלא מעט מקרים. גם האיש שכביכול הכתים את ההיסטוריה ההתקפית של ארסנל, הסקוטי ג'ורג' גרהאם שאימן את המועדון מ-1986 ועד 1995, החזיר את המועדון לפסגת הכדורגל האנגלי ובו זמנית השאיר אותה בפסגת רשימת המבקיעות. העידן ההגנתי המובהק שלו הגיע רק ב-92', לאחר שהחתים את איאן רייט. מאותו רגע, ארסנל התבססה בעיקר על משחק הגנתי ועל הברקות של החלוץ האגדי. כאמור, כל זאת החזיק מעמד עד 95'. לאורך קצת יותר משנה אימנו את הקבוצה 3 אנשים שונים (ב-4 קדנציות), עד שונגר מונה רשמית כמנג'ר באוקטובר 1996. ונגר מיד הביא איתו פילוסופיה חדשה, שיטות אימון חדשות שכללו בין היתר רעיון תקדימי שבו נדרש מהשחקנים לאכול לפני ואחרי כל משחק ומספר החתמות של שחקנים מהיבשת שיעניקו גיוון לסגנון המשחק האנגלי. ההמשך ידוע - בעונתו השנייה במועדון ארסנל זכתה בדאבל השני בתולדותיה, כשבעונת 01/02 ארסנל חזרה על ההישג בעונה שבה הבקיעה בכל אחד ממשחקי הליגה שלה. שנתיים לאחר מכן הקבוצה זכתה באליפות תוך שמירה על מאזן נקי מהפסדים, במה שהייתה העונה האחרונה שבה ונגר שילב כדורגל התקפי עם הצלחה. מאז, מלבד זכייה יחידה בגביע האנגלי, ארסנל לא זכתה בתארים, למרות אינספור מחמאות שקיבלה בעקבות סגנון המשחק שלה. ככל שעובר הזמן, ארסן ונגר שם יותר ויותר דגש על כדורגל התקפי שמשלב שחקנים צעירים. כבר מספר שנים שארסנל נחשבת לקבוצה עם המשחק המרהיב ביבשת, אם לא המרהיב שבהם וכמעט תמיד זוכה בתואר "חביבת הקהל", אך זה בא על חשבון ההישגיות, בדיוק כפי שהתאוריה על פילוסופיית ה"עדיף למות יפה" מתארת.

    [​IMG]
    ארסן ונגר, פילוסוף.

    כמו ארסנל, רומא חקוקה בתודעה הציבורית כקבוצה שמייצגת את הכדורגל ההתקפי והיפה לעין. זה תקף גם בגיזרה המקומית, היכן שרומא מהווה את ספינת הדגל של הכדורגל המרהיב באיטליה, יחד עם קבוצות כמו פיורנטינה ואודינזה, וגם בגזרה הרחבה יותר, היבשתית, איפה שרומא מהווה שגריר שמוציא שם טוב לכדורגל האיטלקי שנתפס על-ידי האירופאים כהגנתי ומשעמם. פרט לתקופה מסוימת שהגיעה בעיקר בשנות ה-80', אז נאפולי חלקה איתה את המעמסה, רומא מאז ומתמיד נתפסה באיטליה כזאת שאמורה לשבור את ההגמוניה של האימפריות הצפוניות. למען הדיוק ההיסטורי, נציין שרומא בעצם הוקמה למען המטרה הזאת. ב-1927, כשהובן בבירה שלמעט הבלחות של לאציו, אין לארבעת המועדונים של העיר מה להציע, הוחלט לאחד שלושה מהם (לאציו התנגדה) וליצור קבוצה חדשה שתוכל להתנגד לשליטה המוחלטת של מועדונים צפוניים כמו יובנטוס, ג'נואה, מילאן, פרו ורצ'לי ואינטר. מכיוון שלאורך השנים כמה מהקבוצות הצפוניות התאפיינו בסגנון משחק השמרני של הקטנצ'ו, דבר שהגיע לשיאו בעידן נראו רוקו של מילאן והלניו הררה של אינטר, טבעי היה שרומא המורדת תיקח על עצמה את תפקיד נציגת הכדורגל ההתקפי יותר. בניגוד לארסנל שזכתה ב-13 אליפויות באנגליה, רומא התקשתה להחזיק מעמד בטווח הארוך עם סגנון המשחק הליברלי וכתוצאה מכך רוב ההצלחה שלה הגיעה בדמות זכיות בקופה איטליה, הישג שהיא חזרה עליו 9 פעמים. זכיות בסקודטו הן מאורע נדיר בהיסטוריה הרומאית והאליפות השלישית בתולדותיה והאחרונה שלה נכון להיום, הייתה בעונת 2000/2001. אותה אליפות מזוהה עם המערך הסופר התקפי של קאפלו, שכלל 3 שחקני התקפה בנוסף לשני שחקני אגף כמו קאפו וקנדלה שהצטרפו לכוח ההתקפי מהצדדים. המאמן הנוכחי, ספאלטי, קיבל את המשרה לאחר שהפגין בקבוצתו הקודמת אודינזה סגנון כדורגל שמתאפיין בהתקפות מהירות שמתבצעות בנגיעות ובמשחק צירופים. הסגנון התאים בדיוק לחזון של רומא וספאלטי הצליח להנחיל לשחקניו החדשים את הפילוסופיה שלו. הקבוצה מהר מאוד הפכה להיות גירסה חזקה יותר, איכותית יותר וטובה יותר של אודינזה. הבעיה היא שבנוסף לכך, רומא גם הפכה ככל הנראה להיות הדוגמה הטובה ביותר לחוסר היציבות והפגיעות שסובלים ממנה הנוקטים בגישה הליברלית. לצערה, סגנויות אינסופיות ו-"כמעטים" הם הדברים שמאפיינים יותר מכל את רומא של השנים האחרונות.

    [​IMG]
    טוטי, מונטלה ובאטיסטוטה. נציגי הכדורגל היפה.

    חשוב לציין שכמו בכל דבר בכדורגל, גם הסגנונות, הפילוסופיות והשקפות העולם שאיתן מזוהות ארסנל ורומא, הם לא דברים ודאיים שיופיעו בכל משחק ומשחק של אותן קבוצות, ולפעמים אפילו לאורך עונות שלמות, סימן ההיכר שלהן עלול זמנית להעלם. זה קורה העונה לארסנל שמתקשה להציג את הכדורגל שהיא הציגה בשנים האחרונות וזה קרה לארסנל בקמפיין ליגת האלופות שלה בעונת 2005/2006. זה קורה פעמים רבות לרומא במשחקים קריטיים וזה קורה פעמים רבות לרומא כשהיא נלחצת ונכנסת להתקף פאניקה. כפי שנאמר, בכדורגל אין דבר שהוא ודאי ומדי פעם גם היסטוריה ומסורת של מועדון יכולים להערים עלינו ולאכזב אותנו כשנצפה מהם להציג את עצמם במלוא הדרם. מה שכן, אי הודאות הזאת היא ככל הנראה הסיבה שכולנו אוהבים את המשחק הזה.

    לסיכומו של דבר, שמינית גמר ליגת האלופות תפגיש בין שני מועדונים שמזוהים בצורה די מובהקת עם גישת ה-"עדיף למות יפה". ארסנל ורומא מתגאות לרוב בכדורגל התקפי, שמח ומרהיב. לצערן, החסרונות של הפילוסופיה הזאת באות לידי ביטוי גם בכדורגל. הן נהרגות עונה אחר עונה על-ידי אותן קבוצות שדוגלות בגישה השמרנית והיעילה. הן גם נשארות עונה אחר עונה עם המחמאות מהקהל הרחב. הן מתות בצעירותן, אך תמיד יפות במותן. לפחות בטווח הקרוב, עד אשר יתחיל שלב רבע הגמר, אחת מהן תחיה יפה וגאה. מי מהן זאת תהיה?

    נכתב על ידי יותם (Nereo Rocco)
     
  4. ג'ורדן לאב אגדה

    ג'ורדן לאב אגדה משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏11/10/04
    הודעות:
    10,269
    לייקים שהתקבלו:
    1,950
    לשרוד בשלום את פברואר-מרץ

    ברצלונה מודל 2008/9 - התחלה:
    נסיעה למחנה אימונים בסקוטלנד. שני משחקי ידידות מול היברניאן ודאנדי יונייטד, שנגמרו עם כמה תוצאות אסטרונומית לטובת המועדון הקטלוני, לא עשה רושם על הספקנים. הרי מדובר בקבוצות תחתית ומרכז טבלה מליגה שהיא בינונית במקרה הטוב, לא? זה המשיך עם ניצחון חוץ קליל על פיורנטינה והנחלת עוד 2 תבוסות לקבוצות אמריקאיות במהלכו של טור קצר ביבשת החדשה. "ממתי משחקי ידידות מהווים מדד?". גם 4-0 חלק על ויסלה קראקוב במוקדמות ליגת האלופות לא הדליק נורה אדומה לאוהדי הכדורגל באירופה. הרי מדובר בקבוצת צמרת מליגה שהיא במקרה הטוב חלשה, לא? "זה נחמד, זה חימום, זה לא רציני. נראה אותם כשהעונה באמת תתחיל". ואז העונה התחילה, ועוד איך התחילה. מחזור ליגה ראשון, משחק חוץ מול העולה החדשה נומאנסיה ובחור בשם מאריו החזיר את הקטאלונים לקרקע. "הנה, אמרנו לכם. זאת אותה קבוצה. מה הם עשו? זרקו את רונאלדיניו ודקו, הביאו את אלבס וקייטה. מה ההבדל? זאת בדיוק אותה חבורה שבעה של שחקנים שהפסיקה לשחק בסוף עידן ראייקארד". הגימגום המשיך גם במחזור השני עם תיקו ביתי שהושג בקושי מול סנטאנדר. זה נראה כאילו הקבוצה עדיין משחקת בקצב שאופייני לקדם העונה.

    [​IMG]
    "תלחצו עליהם! תלחצו עליהם!!!"

    ברצלונה מודל 2008/9 - המשך:
    התפוצצות. בפעם הראשונה העונה בליגה, ברצלונה העלתה הילוך והביסה 6-1 את גיחון בחוץ. "איך אמרתם שקוראים להם? גיחון? חיחון? נראה אותם מול קבוצות יותר רציניות". 5-0 מול אלמריה, 4-1 בחוץ על מלאגה ולאט לאט התחיל לחלחל לתודעה שמתחיל פה משהו. הסתבר שכשברצלונה מעלה הילוך, היא דווקא משחקת די טוב. אבל אז הגיע המבחן הראשון. משחק בקאמפ-נואו מול אתלטיקו מדריד, קבוצת צ'מפיונז ליג. אבל אם עד עכשיו היה מישהו שעדיין לא הבין מה מתחולל בבירת קטאלוניה, אותו משחק העיר אותו למציאות מדהימה למדי. חמישה שערים ב-28 דקות וניצחן 6-0 על אתלטיקו אומללה, הראו שיש כאן קבוצה שמצאה דרך לשחק בהילוך תשיעי. השערים המשיכו ליפול והתוצאות המשיכו לעשות הדים ברחבי עולם הכדורגל. בכל פעם שהספקנים העלו טענה שהעלתה ספק בנוגע לכוחה האמיתי של הקבוצה, הגיעה ברצלונה וניפצה את הטענה לרסיסים עם עוד העלאת הילוך. ההקבלה להילוכי מנוע רלוונטית ביותר, מכיוון שסגנון המשחק של ברצלונה דורש השקעת אנרגיות ברמה נדירה. סגנון המשחק שלה מתואר בתור סוג של בונקר התקפי. רק שבמקום לבצר את שורות ההגנה צמוד לשערה, היא התבצרה 20 מטר משער היריבה. שחקניה התנפלו על כל כדור כבר במחצית המגרש של הקבוצה המסכנה שניסתה להתנגד לה. משחק לחץ אינסופי כשהכדור לא אצלה, וחילופי מקומות בלתי נגמרים כשהכדור כן אצלה, דורשים משחקניה ללחוץ על הגז בכמעט כל רגע נתון של המשחק. מורידים הילוך רק כשמובילים 4-0, וגם אז לפעמים קורה שהקטאלונים ממשיכים ללחוץ.

    ברצלונה מודל 2008/9 - הסוף?
    נשאלות בעקבות כך מספר שאלות - האם זוהי לא תמימות? האם גווארדיולה ושחקניו לא יודעים שחלק גדול מתיכנון של עונת כדורגל, הוא חישוב מראש של מתי להגיע לשיא? האם זה אפשרי בכלל להחזיק מעמד בקצב כזה של משחק לאורך עונה שלמה מבחינה פיזית ומנטלית? האם זה דבר נכון לפתוח עונה בקצב שיא ולנסות להחזיק מעמד עד כמה שאפשר? האם ברצלונה התכוונה בכלל שזה יתפתח כך?
    בליגה זה יכול לעבוד. הפער שנפתח בתקופת השיא אמור בלא מעט מקרים להספיק למקרה של הורדת הילוך. אך המצב שונה כשמדובר בטורניר נוקאאוט כמו ליגת האלופות. בטורניר נוקאאוט, ההישגים מתאפסים לאחר כל שלב. השקעה רבה ומשחק בהילוך גבוה בשלב הבתים הופכים לחסרי משמעות כשמתחילים שלבי ההצלבה. המשוואה די פשוטה - אתה יכול להשקיע את כל האנרגיות בשלב המוקדם, אבל אם תגיע לשמינית הגמר כשאתה לא בשיא, אתה תודח. עם הירידה שחלה בכושרה של ברצלונה בחודש פברואר, קשה שלא לשים לב לדימיון בינה לבין ליון של העונות האחרונות. ביום שלישי, ברצלונה תפגוש את הקבוצה שמכירה טוב מכולם את התסריט הרע שבו פתיחה חזקה של העונה יורדת לטימיון. היא חזרה עליו במשך מספר עונות אירופאיות רצופות.

    [​IMG]
    ליאונל מסי - ירידת מתח?

    בתחילת המילניום הנוכחי, הליגה הצרפתית עוד נחשבה לצמודה ולהכי פחות צפויה באירופה. לאחר ששלטון היחיד של מארסיי בתחילת שנות ה-90' פסק עם התפוצצות פרשת שחיתות, 8 עונות רצופות כללו חילופי שלטון. עד שהגיעה ליון.

    ליון, תחת ניהולו של הנשיא ז'אן-מישל אולה, התקדמה אט אט במעלה הטבלה לאורך שנות התשעים וצברה ניסיון ומעמד. מדי פעם היא העפילה לאירופה, אך נכשלה לעבור את הסיבובים המוקדמים. בעונות 99/00 ו-00/01 היא סיימה במקום השלישי המכובד. עונה לאחר מכן היא כבר סיימה כסגנית. האלופה דאז, נאנט, הייתה הקבוצה האחרונה שזכתה באליפות צרפת שלא קוראים לה ליון. ההשתלטות שכוללת נכון להיום 7 אליפויות רצופות (השמינית בדרך), החלה בעונת 01/02. אז המאבקים בליגה עוד היו צמודים. 2 נקודות, נקודה ו-3 נקודות הפרש היוו את ההפרשים מהמקום השני בשלושת האליפויות הראשונות. באותה עונה שבה ליון זכתה באליפות השלישית הרצופה שלה, היא גם גרמה בפעם הראשונה להרמת גבות ביבשת, כשסיימה את שלב הבתים במקום הראשון, בבית שכלל את באיירן מינכן, סלטיק ואנדרלכט. בשמינית הגמר היא חלפה על פני סוסיאדד החלשה וברבע נכנעה לפורטו, שזכתה בסופו של דבר בתואר. ליון קיבלה יחס של קבוצה שעשתה קצת רעש בשלב הבתים, לא הרבה מעבר לזה. עונה אחר כך היא כבר לקחה את האליפות בהליכה, בפער של 12 נקודות מסגניתה ליל. באירופה היא שוב פעם סיימה במקום הראשון בשלב הבתים ושוב פעם מעל אימפריה אירופית מוכרת, הפעם זאת הייתה מנצ'סטר יונייטד שסיימה כסגניתה. בשלב שמינית הגמר, ליון פגשה את ורדר ברמן והתפוצצה עליה עם תוצאה של 10-2 בסיכום שני המשחקים. גם הדחה אכזרית ברבע הגמר, לאחר דו-קרב בעיטות עונשין מול איינדהובן, לא מנעה מכולם לתהות האם צומחת לנו כאן מפלצת חדשה. לאור התוצאות בליגת האלופות ולאור הזכייה הרביעית הרצופה באליפות צרפת, ליון סומנה בתור קבוצה שיש לשים לב אליה בעונה הבאה.
    עונת 2005/6 בצרפת - שוב פעם לא כוחות. ליון דורסת את יריבותיה ופותחת פער אסטרונומי כבר בהתחלה. גם הקבוצות החזקות מהליגה הספרדית, האנגלית והאיטלקית החלו לעקוב בחשש אחר מעלליה של האימפריה שבנה ז'אן-מישל אולה. זאת גם הייתה העונה שבה הגיעה החותמת הרשמית לכך שיש כוח חדש ביבשת. שלב בתים מדהים של הקבוצה, שאותו סיימה עם 5 ניצחונות ותוצאות תיקו בודדת, כולל 3-0 חלק על ריאל מדריד האימתנית של לושמבורגו, גרם לסוכנויות ההימורים לעדכן במהירות את היחסים ולהצביע על ליון כאחת הפייבוריטיות לזכייה במפעל. הקבוצה נקמה באיינדהובן והביסה אותה בקלות בשמינית הגמר, אך הראתה שהיא ככל הנראה עדיין לא מוכנה להתמודד על התואר, לאחר שנפלה מול מילאן ברבע. זאת הייתה ההדחה השלישית ברציפות של ליון בשלב הזה. הספקנים החלו להרים את ראשיהם.

    [​IMG]
    הנשיא אולה - ליון שלו נובחת על הגדולות, אבל לא נושכת

    עונת 2006/7 הייתה זאת שגרמה לפרשנים להבין מה הבעיה של ליון. ההתחלה הייתה זהה - ריאל מדריד בשלב הבתים, דילוג מעליה בדרך לסיום במקום הראשון בבית ופתיחה קטלנית לעונה בצרפת, כשהקבוצה מגיעה לסך כולל מדהים של 50 נקודות כבר בסיבוב הראשון. אז מה הייתה הבעיה? הקבוצה לחצה חזק מדי בפתיחה ולא ויסתה נכון את הכושר שלה על מנת להגיע בשיא לתקופה המתאימה של העונה. הקבוצה סבלה מירידת מתח בפגרת החורף וחזרה לחודש ינואר שבו כמעט כל משחקיה הסתיימו בהפסד או בשיוויון. הפער שפתחה בחצי הראשון של הליגה חיפה עלייה, אבל לשמינית גמר ליגת האלופות מול רומא, היא הגיעה ללא פער מוקדם. הפסד ביתי 2-0 בסטאד ז'רלאנד קטע את העונה האירופית שלה וכפה עליה להתחיל בתוכניות לעונה הבאה כבר בחודש פברואר. בעונה שהגיעה לאחר מכן היא כבר התחילה לזייף, גם בליגה וגם בליגת האלופות. זה הספיק לה אומנם לעוד אליפות ולעוד העפלה לשמינית הגמר, אבל לא מעבר לכך, למרות שלזכותה יאמר שבאותו שלב היא פגשה את מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה שזכתה בסופו של דבר בגביע.

    העונה, ליון מתקשה מעט בליגה, אך שומרת על פער סביר מהרודפות אחריה. גם את ליגת האלופות היא לא פתחה בסערה כמו בשנים קודמות ונשאלת השאלה האם זה בגלל שהקבוצה פשוט חלשה יותר, או בגלל שהיא למדה מטעויות העבר ולמדה איך לחלק את הכוחות. סביר להניח שמדובר בשילוב של השניים. בשמינית הגמר מחכה לה ברצלונה, שנמצאת במצב שיזכיר לליון את עצמה. ברצלונה התחילה את העונה בכל המרץ, פתחה פער עצום בראש הטבלה בספרד, הרשימה את המבקרים, הפחידה את היריבות והראתה שהכל ורוד בחצי-אוטונומיה הקטאלונית. לאחרונה, נדמה שברצלונה האטה מעט, אולי מתוך רצון לשמור כוחות לאותה ליון, ואולי בגלל שהיא סובלת מאותה בעיה שליון סבלה ממנה בשנים האחרונות. המפגשים ביניהן אמורים לענות על כמה שאלות ועל התהייה - האם אפשר ללחוץ על הגז לאורך החצי הראשון של העונה ולשרוד בשלום את פברואר-מרץ?
     
  5. ג'ורדן לאב אגדה

    ג'ורדן לאב אגדה משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏11/10/04
    הודעות:
    10,269
    לייקים שהתקבלו:
    1,950
    לתלות או לא להיות - מסי וברצלונה

    בשנים האחרונות הקבוצה בעלת השחקן הטוב ביותר בעולם המשיכה עד הסוף ולקחה את התואר, מנצ'סטר יונייטד עשתה זאת בעונה שעברה כאשר למרות הביקורות על סגנונו ודרך החייים של כריסטיאנו רונאלדו - לכולם ברור שהפורטוגלי הוא השחקן הטוב ביותר בעולם. לפני כן היה זה קאקה שאמנם לא נהנה מקונצזוס כפי שהיה לכריסטיאנו רונאלדו, אך הוליך את מילאן בקלאסה האופיינית לו לגביע בעל האוזניים הגדולות וזכה בתואר השחקן הטוב בעולם. גם רונאלדיניו וברצלונה עשו זאת ב-2006. האם גם השנה נראה את אותו התסריט?. אתרי ההימורים משקפים את המציאות בצורה הטובה ביותר, כמעט שלא תמצאו אתר כזה שלא יעמיד את ברצלונה כפייבוריט הראשי. "רק ברצלונה יכולה לעצור אותנו" אמר אלכס פרגוסון לא מזמן, הדעה של מרבית אוהדי הליגה הספרדית היא שהמילה ברצלונה צריכה להתחלף במילה אחרת - מסי. ברצלונה של מסי היא הקבוצה הטובה ביותר בעולם כיום, אין ספק בנושא זה, השאלה כמה חזקה ברצלונה ללא מסי?, פה הדעות חלוקות, אוהדי ברצלונה יעדיפו להזכיר שאטו מצטיין וכובש ללא הפסקה ושתיירי הנרי נמצא במהלך עונה מצויינת שמזכירה לעיתים את המשחקים הגדולים במדי ארסנל, בפועל הכל גם נכון וגם בולשיט טהור.

    אטו הוא מנייה בטוחה שיכבוש, הנרי משכיח את העונה הנוראית אשתקד, צ'אבי ממשיך את היכולת הטובה מהיורו, אינייסטה אחד מהטובים בעולם, דניאל אלבס המגן הימני ההתקפי הטוב ביותר בעולם וויקטור ואלדס שיפר בצורה ניכרת את משחקו - אז למה אנחנו רואים את ברצלונה נכנס לבוץ פעם אחר פעם בשבועות האחרונים כאשר מסי לא פעיל. אטו ניגש למשרדי הקבוצה בדרישה לשידרוג בשכרו לאחרונה, או יותר נכון - לקבל כמו מסי. מה עלה בגורל בקשתו של שמוליק עוד מוקדם לדעת, אך הסיבה להפרשים בשכר מגיעה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר על המגרש. ברצלונה של העונה תלויה במסי בצורה מאוד לא בריאה. הדרך הטובה ביותר להמחיש את הנאמר היא לתת דוגמאות.

    מחזור מספר שתיים, ברצלונה במשחק הבייתי הראשון בעונה אליו היא מגיעה לאחר הפסד 1-0 לנומנסיה במחזור הפתיחה. ליאונל מסי נשאר על הספסל ומשאיר את המפתחות לאטו, חלב וצ'אבי - ברצלונה לא מצליחה לפרוץ את הבונקר של ראסינג סאנטנדר (בונקר כמוהו ברצלונה תתמודד עוד הרבה פעמים בהמשך העונה). בדקה ה-61 מגיע השינוי המיוחל, הארנגנטינאי הצנום עם הסיפרה 10 על הגב נכנס ומכאן ברצלונה החלה לטווח את השער של טוניו הוביל בסופו של דבר לפנדל בו מסי כבש את הראשון של ברצלונה לעונה - ראשון מזה רבים שעוד יבואו. מחזור לאחר מכן עם מסי בהרכב המכונה של גווארדיולה מסיימת עם שישייה לרשת של ספורטינג גיחון.
    דוגמא נוספת שקשורה יותר למפעל בו תשחק ברצלונה נגד ליון בקרוב היא משחקה של ברצלונה נגד שחטאר דונייצק. צ'אבי, אינייסטה, אטו והנרי עולים בהרכב. בדקה ה-45 של המחצית הראשונה עלו הביתיים ליתרון, יתרון שהחזיק מעמד עד הדקה ה-87. מסי נכנס להרכב בדקה ה-60 במקום הנרי, אטו הוחלף רבע שעה מאוחר יותר. מסי כובש צמד בדקות האחרונות של המשחק ולמרות טענות על חוסר הגינות עקב כיבוש אחד השערים כשחקן יריב שוכב וזקוק לטיפול, ההשפעה של מסי על ברצלונה ברורה - כשמסי משחק הכל אפשרי. דוגאות נוספות אפשר למצוא ביכולת הנוראית שהציגה הקבוצה בניצחון 1-0 בבילבאו כאשר מסי לא שותף. במשחק ליגת האלופות נגד באזל גווארדיולה שפיתח נטייה לזלזל מידי פעם הושיב את מסי על הספסל והעלה את פויול כקשר. ברצלונה העבירה 45 דקות של מחצית ראשונה במטרה להרדים את הקהל והשינוי איך לא הגיע רק כאשר מסי נכנס, 2 דקות בלבד לאחר כניסתו בדקה ה-60 ומסי כובש בקלילות ועד לסיום המשחק (שהסתיים ב1-1 ד"א) ברצלונה בעטה לשער פי 3 יותר מאשר לפני כן. נגד חטאפה, 3 שבועות לאחר מכן, ברצלונה איבדה נקודות כאשר אתם יכולים לנחש לבד מי לא שיחק..

    כשאלוהים אמר ויהי אור, היה זה מסי שהדליק אותו. השינוי הקיצוני של השחקנים הסובבים אותו כשהוא משחק זה מעבר ליכולת כזאת או אחרת של שחקן, אין ספק שמסי שחקן מצוין, כבר כתבתי - הטוב ביותר בעולם, אך הוא יותר מזה עבור ברצלונה. מסי הוא הסם שאותו צורכת ברצלונה. וכמו כל סם, בהתחלה התהנוג שווה את זה - נחמד להשתמש מידי פעם, אבל השלב הבא הוא התלות וחוסר היכולת לעשות כלום, אתה לא יכול בלעדיו, בלעדיו אתה פשוט לא מתפקד, אל שלב ההרס העצמי ברצלונה לא הגיעה עד כה, ולאוהדים נותר לקוות שהשינוי יגיע במהרה..

    [​IMG]


    נכתב על-ידי REAL MADRID (ארז)
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!