כל הרגעים הגדולים של גרוסו גרמו לי לבכות,אבל בעתיד לא נראה לי כבר... אבל הבכי האמיתי היה במאי 2003 אחרי הפנדל של שבצ'נקו.
אופיר אוי כמה רגיש..כולה גרמניה. אני בכיתי מאושר בהרבה מיקרים, אבל אך ורק מאושר. שהגול של ריבלדו מול ולנסיה נכנס, כשלוצ'ו התחיל את הקאמבק מול פנא' בליגת האלופות בערב בילתי נשכח ברבע גמר ליגת האלופות, אבל בעיקר בעיקר שברסה זכו באליפות, בגול מול לבאנטה של אטו, וכשהכדור של בלאטי נכנס פשוט הדמעות יצאו. רק מאושר אני בוכה. מעצב פעם אחת כמעט בכיתי כשלוצ'ו הודיע על פרישה, משחק מול סנטאנדר שהיה משחקו האחרון והוא הוחלף. אחד הרגעים היותר קשים בחיי.
מאושר אף פעם לא יצא לי לבכות. לא באליפות של 2003 ולא בניצחון על אייקס או בכל אירוע אחר. אני פשוט לא רואה איך הרגשה של שמחה אדירה יכולה להוביל לבכי שהוא בד"כ דבר עצוב.. אבל הפעם האחרונה שבכיתי(מעצב מן הסתם) היתה כמובן מכדורגל, בעונת 02\01 במשחק של מכבי ת"א בבלומפילד מול מכבי נתניה. משחק שאף אחד בערך לא זוכר חוץ ממני.. באותה עונה כל הסיבוב הראשון היתה הרגשה שהפעם זה הולך לקרות, סוף סוף אליפות אחרי 6 שנים. את הסיכוי המעשי לאליפות איבדנו כבר איזה חודש לפני המשחק ההוא אבל אני עדיין האמנתי כי סה"כ הפער לא היה כ"כ עצום.. מהשניה הראשונה שכבנו לנתניה על השער בצורה שיצא לי לראות מעט מאוד פעמים, מסוג המשחקים שבד"כ נגמרים ב6-0. אבל הגול היחיד שנכנס נכנס דווקא לרשת של שטראובר בדקה ה26. גול שבא משום מקום והלך לשום מקום. מכבי פשוט שטפה את המגרש לפני הגול ואחריו והרביעייה שהיינו צריכים להביא היתה כל הזמן באוויר אבל זה נגמר ב1-0 קטן ומגעיל של נתניה ואחרי 90 דקות של תיסכול זה שבר אותי ונתתי לדמעות שהתחילו לבצבץ לזרום... עוד עונה הלכה. איזה נוסטלגיה.. מזכיר לי את הימים שהייתי אוהד אמיתי היום אני כבר לא רואה את עצמי בוכה גם אם מכבי תרד ליגה. מה לעשות, קצת התרחקתי בשנה-שנתיים האחרונות והסיבות מובנות אני מאמין.. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx
את האמת אחת הפעמים היחידות שיללתי היתה שאבירן זכרונו לברכה נפטר בתאונה בים. אולי השוער הישראלי הכי גדול שהיה לנו נקטף ככה פתאום מאיתנו ביום שבת. עצוב
אם אני בוכה אז זה מרגשות. אם מכלילים גם מדברים אחרים אז זה ממש לעיתים רחוקות. פעם האחרונה שיצא לי להזיל דמעה, זה במשחק של מכבי חיפה מול הכח עמידר רמת- גן כאשר רמת- גן השוותה בדקה ה-91, פשוט לא האמנתי באותו רגע שלא ניצחנו את המשחק ההוא, הייתי מעוצבן מאוד. אותו משחק היה סופר- חשוב ולא לקחת את מלוא הנקודות בית, זאת בושה. גם כששבה עזב את מילאן הייתי מאוד עצבני, גם עצוב, אומנם אני לא זוכר אם בכיתי באותו רגע. מאושר אני גם אף פעם לא בוכה, לא יודע, אני שמח אבל לא בוכה. בסך הכל, כל גבר וגבר יכול לבכות, זה לא איסור.
מותר לבכות ואף רצוי יצא לי לבכות הרבה מאוד פעמים לא מבין את אלא שמדחיקים רגשות זאת לא בושה לבכות כולנו אנושיים וכולנו בוכים
אני שמח לראות שכולם מסכימים איתי היום יש כל כך הרבה אנשים שעדיין חושבים שלגברים אסור לבכות http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/bduh.Xxx לפחות בפורום הזה אין אנשים כאלה
תלוי איזה סוג של בכי. יש בכי שאני מאחל רק לאנגלים, ויש בכי שאני לא מאחל לאיש http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
יצא לי לבכות, אבל לשמחתי לא קרה יותר מדי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx הפעם האחרונה שממש בכיתי זה כגילי נפטר, לא יכולתי לשמור את זה בבטן ופשוט התייפחתי.
