אני לא חושב שזה עושה אותי אדם קטן סלע. אני פשוט מרגיש לא נוח בזה. אין לי בעיה לחשוף רגשות אבל זה מרגיש קצת לא נוח כי בכי בעיניי הוא אקט אינטימי מאוד. בהלוויה של ביתו של ערן למשל, הייתי מאוד קרוב לדמעות והתאפקתי.
xavi6, הגישה שלך היא חצי נכונה. אני חושב שאת הרגשות השליליים צריכים להוקיע מהנפש כמה שיותר מהר. אני מסכים איתך בדבר אחד, צריך לעשות את זה כמה שיותר מהר וישר לקום ולהמשיך הלאה, כי העולם לא עוצר בשביל אף אחד ולא משנה כואב לו.
או.קיי, נכון, צריך להוקיע את הרגשות האלה כמה שיותר מהר. לא אמרתי שאסור ליבכות, אבל לי אישית פסיכולוגית ומאז שאני ילד קטן זה משהו שלא בא בחשבון ליבכות ליד אנשים, או לבד אפילו, זה משהו שאני לא מיתבייש, אבל לא מסוגל ליראות את זה כמשהו שיעזור לי, כי אם תבכה ותבכה ותישב ותרחם על עצמך זה לא יעזור. רוצה להוקיע את הכאב? תעשה דברים אחרים. תדבר על זה, תחשוב על זה, ליבכות לא יעזור לפי דעתי.
רוצה להכניס את הזווית הביולוגית למי שמתעניין: הדמעות שאותן אנחנו מזילים מכילות שני חומרים מעניינים- האחד הוא ליזוזים, שהוא אנזים שמוביל לפירוק הדופן של חיידקים או בהפשטה- חומר מחטא. ככה שהבכי מהווה גם שטיפה טובה וניקוי של רשתית העין. קבוצת החומרים המעניינת השניה היא הורמוני מתח (stress hormones), שחלק מהחוקרים סבורים שהבכי הוא הדרך להוריד את הריכוז שלהם בגוף ע"י כך שאנחנו מוציאים אותם החוצה. בני האדם הם כנראה היצורים היחידים שבוכים כתוצאה מתגובה רגשית (נעשו מחקרים שטוענים שגם פילים וגורילות בוכים), אבל יש לא מעט חיות שמזילות דמעות כתוצאה מכאב פיזי. יכול להיות שבזכות המודעות הגבוהה שלנו אנחנו מצליחים להשתמש באותו מנגנון שמקל על הכאבים הפיזיים שלנו גם להקל על הכאבים הנפשיים שלנו? מצד שני, להיות גבר זה גם לדעת להתמודד עם כאב ולספוג אותו. אני באופן אישי בוכה מידיי פעם, אמנם זה לעיתים מאוד רחוקות, אבל כשזה בא זה שחרור מאוד גדול, במיוחד שזה בנסיבות לא באמת מצערות, כמו סרט מרגש או מחשבה נוגה.
אני לא יתחיל לבכות סתם ככה, אבל כן אם יקרה לי משהו באמת רע לא תהיה לי בעיה לבכות. ולכל מי שאומר שלא תורם כלום קצת טועה, כי זה דיי עוזר לפרוק את כל הבאסה. אני לא יבכה סתם ככה בציבור, אבל ליד חברים טובים שי באמת שאין לי בעיה.
מותר ? כן. צריך ? לא בהכרח. אני חושב שכשבנאדם מרגיש צורך לבכות, בלי שום קשר למינו, כדאי שיעשה את זה. אין שום קשר למין חזק יותר או פחות. אם גבר מרגיש צורך לפרוק את הרגשות שלו, כדאי שיעשה את זה כדי להוריד לעצמו את המעמסה. ישנם מקרים בהם גבר עומד במצב לא נעים, והוא מעדיף שלא לתת לרגשות לפרוץ החוצה. זה יכול להיות לפעמים חיובי, אבל לרוב, תופעה מהסוג הזה היא שלילית ולא נצרכת. אני לא רואה סיבה לשמור בבטן דברים שצריכים לצאת.
כשאני רואה אישה בוכה זה לא ממש מרגש אותי, או סתם ילד גם לא, אבל כשאני רואה גבר שבוכה זה דווקא מרגש אותי, וזאת לא בושה לבכות, כשבוכים אנו נותנים לכל הכאב והמחשבות הרעות לצאת. ד"א, איזה כינוי יש לך.
כשהייתי קטן הייתי אחד הבכיינים מכל דבר הייתי בוכה קטן זאת אומרת בערך מהגן עד כיתה ג' ד' ככה אבל מאז אני לא זוכר את עצמי בוכה כמעט בכלל אולי רק מעצבים ממש שזה מתפרץ אבל אני לא חושב שיש פה הבדל בין בנות לבנים יש פשוט אנשים רגשים יותר ורגישים פחות
תמיד כשהלכתי מכות, בצבצו להן דמעות. לשמחתי, זה לא קרה הרבה. אני אישית נמנע מלבכות בכלל. אני בנאדם מבליג בדרך כלל... הפעם האחרונה שבכיתי הייתה בסל של עדי פרג מול עפולה בחולון, לפני כמה חודשים, שנכחתי במשחק כמובן. קשה, קשה. בתור אוהד מסור של עפולה, משנת 2001, נשברתי.
התבלבלת. בתור אוהד של הפועל עפולה, הוא היה עצוב שהשלשה נכנסה ולמעשה קבעה שהפועל עפולה לא תהיה בליגת העל (גם אם השכונה חוגגת והיום כי כן). אלא אם כן הבנת למה הוא התכוון וסתם זרקת לו הערה צינית.
זאת אולי באמת הפעם האחרונה שבכיתי משמחה (אוהד חולון).... כמות השמפניות שהלכה שם הייתה מדהימה... כמה חבל שלא יצא מזה כלום...
הפעם האחרונה שבכיתי הייתה ביום הולדת שלי, ולא בגלל שהתרגשתי יותר מדי או שהייתי עצוב כי אף אחד לא זכר, פשוט כי באותו יום גרוסו ודל פיירו גרמו לי לבכות. בשער של גרוסו הייתי עם הדמעות חנוקות עמוק בגרון אבל בשער השני כבר נשברתי. שבע שנים לא בכיתי ככה מאז ברצלונה 99'. בגדול אני חושב שלגברים מותר לבכות, למרות שהם מצטיירים כדמות החזקה, פחות אמוציונלית ורגשית. הרבה דמעות של גברים נשפכו במונדיאל האחרון בין אם זה של אוהדים או אפילו שחקנים שמצטיירים כשחקנים חזקים כמו אוליבר קאן וטרזגה. והבכי האהוב עליי: http://news.bbc.co.uk/sol/shared/spl/hi/pop_ups/05/football_sports_personality0_what_happened_next0/img/1.Xxx
