החלטתי להביא לכם טור שכתב עבדכם הנאמן. אשמח מאוד לשמוע תגובות, תקף אותי פשוט זרם של השראה וכתבתי אותו. מי אמר שפליימייקר יש רק אחד? תפקיד הפליימייקר אינו תפקיד חדש. בקבוצות ישנו שחקן אחד שנמצא מאחורה, בעמדת הקשר האחורי, ומנווט את כל המשחק. אין זה אומר בהכרח שהוא קשר אחורי לבדו: פעמים רבות, בעיקר בשיטת ה-4-4-2 הקלאסית ניתן לראות שליד הפליימייקר נמצא לו קשר אחורי "פועל שחור", זה שיורד לגליצ'ים ומחלץ את הכדורים. בברצלונה של העונה, שברו את כל החוקים. באמצע העונה שעברה בארסה עשתה מהפך טוטאלי בשיטה שהפך אותה מקבוצת אמצע טבלה לקבוצת צמרת לכל דבר שאף התעטרה במקום השני בסיום העונה. רייקארד הפסיק לשנות את השיטה כל שבוע, לאחר שאחר צהריים נעים אחד הגיע אליו הנק טן-קטה, עוזר המאמן שלו, ואמר: "פרנק, יש לי שיטה". הנק הציע מערך מהפכני שכלל ארבעה בלמים, שני קיצוניים וחלוץ אחד בלבד אך בעיקר שלושה קשרים אחוריים. לא אחד, לא שניים אלא שלושה. זו שיטה שספק אם תמצאו בקבוצות אחרות, אך וודאי לא תמצאו קבוצה אליה היא מתאימה כמו ברצלונה. ברצלונה בעונת 03/04 השתמשה בשאבי, דאווידס וקוקו כקשרים אחוריים, והעונה השיטה לא השתנתה רק שבמקום השניים האחרונים מופיעים דקו ומארקז, ואת התוצאות ניתן לראות לבד. מה סוד הקסם? http://www.barca.co.il/multi/galleries/team/foto_84402.Xxx שניים מהשלישייה מתאמנים יחדיו. בארסה, לאורך ההיסטוריה כולה, משחקת (או לפחות צריכה לשחק) כאשר הכדור אצלה. גם במשחקים הגדולים ביותר קשה למצוא משחק שבו בארסה לא מחזיקה בכדור ב-65% מהזמן לפחות (גם נגד צ'לסי בסטמפורד ברידג' וגם נגד ריאל מדריד בברנבאו). בארסה מניעה כדור באופן איטי וסבלני ומתקדמת קדימה עד שמגיעה ההזמדנות. שלושה קשרים אחוריים מאפשרים זאת בשיטה מושלמת: הפריסה על המגרש נותנת לכל אחד מהם מרחב במקום אחר והם מתמסרים ביניהם ומספקים כדורים לקיצונים. שיטה זו גורמת לכל אחד מהשלישייה להפוך ל"פליימייקר" בפני עצמו (לפחות בברצלונה של העונה הנוכחית, בניגוד לזו של העונה שעברה) ולא להתחלק לטיפוסים של "עובד שחור", "פליימייקר" וכו'. חרף כך ששלושת השחקנים אינם מחולקים, כאמור, ל"טיפוסים" שונים, כמובן שלכל אחד יש את הייחודיות שבו מה שמספק לבארסה משחק מגוון וטוב יותר. כפי שהוזכר למעלה, הקישור האחורי של בארסה העונה מתבסס בעיקר על שלושה שחקנים: מארקז, דקו ושאבי. http://www.barca.co.il/team/players/icons/xavi.Xxxhttp://www.barca.co.il/team/players/icons/deco.Xxxhttp://www.barca.co.il/team/players/icons/marquez.Xxx מארקז חמישה מיליון יורו. זה הסכום ששילמה בארסה למונאקו על מנת שרותיו של הבלם (כן, אז בלם לכל דבר) ממקסיקו. אם תוכלו לחזור מספר חודשים בזמן, רק לסיום העונה שעברה או לזמן הפגרה שאחריה כל אוהד בארסה היה אומר לכם כי הסכום הזה הוא הרבה יותר מידי, ושמונאקו הייתה צריכה לשלם לברצלונה על מנת שתגאל אותה ותקח ממנה את הבחור. קפטן נבחרת מקסיקו הציג יכולת רעה מאוד בעמדת הבלם, היה שברירי מאוד וגרם לא אחת לספיגת שערים של בארסה (ואף כבש שער עצמי מטופש מאוד שנפסל בתמוה על ידי השופט). הוא לא תפס מקום קבע בהרכב (כשהאלטרנטיבה הייתה אולגוור או פיליפ קוקו) וכשעלה כלל לא הפגין ניצוצות. במילה אחת העונה הקודמת של מארקז הייתה כשלון. http://www.barca.co.il/multi/galleries/marquez/071204_Marquez_gran.Xxx העונה, מנגד, כאילו הגיע אלינו שחקן חדש. רבים אוהדי בארסה שיגדירו את מארקז כ"הפתעת העונה", ואולי אף "שחקן העונה". בעקבות מכת פציעות נוראית בעמדת הקשר האחורי בתחילת השנה (כשבכותרת מוטה, שעדיין לא חזר אלינו) ניתנה למארקז ההזדמנות לשחק בעמדת הקשר האחורי. המקסיקני בעט, מסר, הנהיג, סיכן את השער, ובעיקר ניטרל כל שחקן שניסה לעבור אותו. מארקז הציג יכולת גבוהה מאוד במשך כמה וכמה משחקים, מה שנתן לו את המקום הראשון בהרכב ובטחון מלא מאוהדי בארסה הגאים. חמישה מיליון יורו? כבר סכום מצחיק! רק לשם ההשוואה הסטטיסטית, בעונה שעברה מארקז כבש שער אחד (מול בטיס, ב-9.11.03), לא בישל כלל, ספג שלושה כרטיסים צהובים ואדום ושיחק בסה"כ 1376 דקות ב-21 משחקים (בליגה בלבד). העונה, מארקז כבר שותף ב-25 משחקים (בליגה בלבד), סך כל של 2089 דק' ועוד נותרו לנו עשרה משחקים. הוא הספיק לבשל שער אחד ולכבוש שלושה, וכאמור הפגין יכולת מצויינת, והיד עוד נטויה. http://www.barca.co.il/multi/galleries/marquez/051204_MarquezGOL_dif.Xxx דקו דקו הגיע לקישור האחורי של בארסה דגם 04-05 רק בקיץ, כשנרכש מפורטו בסכום של 12 מיליון יורו (וקווארסמה). הפורטוגזי שנולד בברזיל הגיע לברצלונה כאלוף אירופה עם פורטו וסגן אלוף אירופה עם נבחרת פורטוגל, הספק נאה שגורם לאוהדים של בארסה לצפות ממנו להרבה. דקו החזיר ובגדול. http://www.barca.co.il/multi/galleries/deco/51770366.Xxx הפורטוגזי הוא סוס העבודה שכל מאמן חולם עליו. מס' 20 בבלאוגראנה רץ ללא הפסקה, ולעולם לא עומד ללא מעש. הוא בועט, או מתקל, או מוסר, או רץ לשטח מת, או אחד מעשרות פעולות אחרות ברפטואר שלו. בעוד מארקז מתרכז בעיקר בהגנה ושאבי בעיקר בהתקפה, דקו הכלבויניק נמצא בתחום של כל אחד משני שותפיו לקישור. דקו הוא המנוע מאחורי ברצלונה, וכידוע גם האוטו עם מערכת ההיגוי הכי טובה והמראה הכי נוצץ, לא שווה הרבה בלי מנוע. דקו בעיקר נלחם ללא פשרות. הוא תמיד רץ כדי לחלץ את הכדור ובדרך כלל מצליח במשימה. הוא אולי השחקן הכי מגוון של בארסה ונוטה לשלב פעולה עם רונאלדיניו ואטו פעמים רבות. ללא ספק ניתן לומר שהוא הצדיק את רכישתו. לנתונים הסטטיסטיים: בליגה, דקו הפסיד רק משחק אחד של בארסה (עקב השעייה) ושיחק בכל 27 האחרים, בהם צבר 2321 דקות. הוא בישל 6 פעמים וכבש 8 (על אף שארבעה מהם בעזרת המגן). בסך הכל ספג תשעה צהובים. למאזן המרשים הזה יש להוסיף שבעה משחקים בליגת האלופות וכן בישול ושני שערים מאותו המפעל. http://www.barca.co.il/multi/galleries/deco/foto_84464.Xxx שאבי מי שמכיר אותי אולי יעדיף פשוט לדלג על הפסקה הזו, שכן האהדה העצומה שלי לקטלוני עלולה פשוט לדבר בעד עצמה ללא שמץ של אובייקטיביות. למרות זאת, דבר לא יעזור; שאבי של העונה הוא מהשחקנים החשובים והטובים ביותר בקבוצה הטובה ביותר בעולם. השילוב של כל התכונות שלו: שליטה מעולה בכדור, ראיית משחק פנומנית, בעיטות טובות מרחוק ומעל לכל מסירות מדהימות מציבות אותו כאחד הקשרים הטובים בעולם. http://www.barca.co.il/multi/galleries/xavi/_archivo55_photo_10_1_1_20041004_YBA10F1.Xxx שאבי נולד בקטלוניה ומשחק בקבוצות השונות של בארסה מגיל 11. האוהדים מכירים אותו כבר שנים, אך רק במחצית השנייה של העונה שעברה יכלו באמת לראות מה יכול השחקן הזה, בן 24 בסך הכל, לספק. שאבי פחות מתרכז בלחץ על הכדור מאשר שני חבריו לקישור האחורי, אך תמיד יורד אחורה כדי לקבל את הכדור מההגנה, לעשות את הסיבוב ולהריץ את הקבוצה קדימה. התקפות רבות עוברות דרכו מצד לצד, והוא ללא ספק ה"מהנדס" של חלק גדול מאוד מההתקפות של בארסה. הוא בהחלט החלק הדרוש כדי להשלים את הפאזל של הקישור האחורי. הסטטיסטיקות: בליגה 28 משחקים (לא פיספס ולו משחק אחד!!!) ובהם 2452 דק' (רק 7 פחות מפויול שמוביל בקטגוריה זו). הוא בישל שמונה שערים וכבש שלושה. למאזן הנ"ל יש להוסיף 8 משחקים בליגת האלופות ו-1 בגביע המלך (שוב, כל המשחקים!) מה שמציב אותו עם סך כל של 3173 דקות ראשון ברשימה. בישול אחד נוסף בליגת האלופות ישלים את המלאכה. http://www.barca.co.il/multi/galleries/xavi/xavi2.Xxx כפי שתואר לאורך כל הכתבה בארסה של העונה מתבססת על שלושה קשרים אחוריים. השיטה הזו מניבה פרי כבר חודשים רבים ואינה מקרית. כל אחד מהשחקנים בשלישייה הזו הוא חלק חיוני בפאזל ובעל כישורים יחודיים. קשה לי לדמיין את בארסה בברנבאו בלי קישור אחורי המורכב משלושת החלקים הללו. שאבי, מארקז ודקו יצטרכו להראות בשני המשחקים הקרובים שהם יכולים להיות לא רק שחקנים גדולים אלא גם אחראיים וזהירים ולא לספוג את הכרטיס הצהוב, או לפחות לעשות זאת במשחק הקרוב ולא זה שבא אחריו. אני מאמין שהם יעמדו במשימה.
Mundo Atleti מסתבר שחוץ משני יסטה שאנחנו מכירים, היה עוד אחד. הוא שיחק באתלטיק מדריד בתחילת שנות ה-20. השם המלא שלו סנטיאגו ברנאבאו דה יסטה. :aaarse:
עוד כתבה של גיא צדיק ממעריב ,הפעם על אספניול ,הקבוצה השנייה במחוז קטלוניה : הצל של בארסה ואני: העונה המפתיעה של אספניול כמו אנטיתזה ליריבה העירונית, האיצטדיון חצי ריק וארון התארים דליל, אבל עם איבן דה לה פניה וראול טאמודו, אספניול קרובה להופעה סנסציונית בליגת האלופות רק ניצחון על מורסיה במחזור האחרון של העונה שעברה הבטיח לאספניול עוד שנה בליגה הבכירה. לואיס פרננדס, המאמן הבאסקי-צרפתי, רטוב ממים, שמפניה, יין ובעיקר זיעה, חגג כשהוא בתחתונים על הדשא של המונז'ואיק, שהתמלא באופן נדיר ב-55 אלף צופים שפירקו בסיום את השערים בפרץ של אקסטזה קיצית שנמשכה שעות ארוכות. כמעט שנה עברה, והקבוצה הקטנה של ברצלונה מפתיעה את כל ספרד כשהיא במקום הרביעי, ובקצב הזה, בסוף העונה ההנהלה תצטרך להזמין סט נוסף של קורות ומשקופים. כל מועדון מצליח מטיל צל על מה שמסביבו, ואין צל גדול יותר מזה של היריבה העירונית ברצלונה, הסמל של קטאלוניה ומועדון הספורט הגדול בעולם, אספניול נידונה לחיים בחשכה. הכינוי של הקבוצה נגזר מסוג של תוכי ארגנטיני (לוס פריקיטוס, מהימים המוקדמים של הקבוצה בהם שיחקה בצהוב וירוק), ארון התארים מכיל שלושה גביעים ספרדיים ולוח התוצאות האלקטרוני לא עבד למשך כמה שבועות במהלך העונה שעברה, כי היה סכסוך עם העירייה מי ישלם את החשבון. מצד שני, המועדון מתגאה במייסדים, סטודנטים מקומיים, בניגוד לבארסה של האנס גאמפר, מתאזרח שוייצרי, בכך שהקבוצה בילתה רק 4 עונות מחוץ לליגה הבכירה, וגם בזה שההורים של פאו גאסול כדררו פעם בקבוצת הכדורסל. הבן גזר רשתות בבארסה. http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/241/744.Xxx האוהדים מפרקים את המונז'ואיק, בסיום העונה שעברה. מהקופסא בסארייה לואקום של הר היהודים אספניול הוקמה ב-1900 כקונטרה פוליטית וחברתית לבלאוגראנה (כחול-בורדו). בעוד שבקאמפ נואו הכרזות מבהירות ש'קטאלוניה היא לא ספרד', מעל הסמל של אספניול מתנוסס כתר זהבהב, והוא לא של מלך קטאלוניה. המועדון אומץ כבר בימיו הראשונים על ידי בית המלוכה ממדריד, ופירוש השם המלא 'RCD אספניול' הוא מועדון ספורט ספרדי מלכותי. הכי לא קטאלונית שיש, אספניול הפכה לקבוצה של מהגרים מקאסטיליה, חיילים של פרנקו, סטודנטים קטאלונים וגם קומץ פשיסטי, חבורה של אוהדים שהיא בעצם סניף של האולטראס מהברנבאו, ודואגת לנופף בסמלים מימי פרנקו, בעיקר בדרבי מול בארסה. אם כבר להפסיד, לפחות להרגיז קצת בדרך. מקור נוסף לגאווה היה המגרש הביתי 'סארייה', אבל ב-97' המועדון מוכה החובות נאלץ למכור את המיתולוגיה לטובת כמה פסוס, והנוסטלגיה שאירחה את איטליה - ברזיל ב-82' הפכה לערימת אבק, ואחר כך לשכונת מגורים ומרכז מסחרי. בעיריית ברצלונה התקבלו טלפונים נזעמים מארץ המגף כשהמגרש עלה באוויר. אספניול בונה כעת את ה'סארייה החדש', בינתיים היא משחקת על הר היהודים (מונז'ואיק, גבעה אליה נודו בזמנו יהודי העיר), ומרגישה שם כמו דיירת זמנית עם משכנתא וללא ריהוט. האצטדיון, שנבנה לרגל אולימפיאדת ברצלונה, נהנה אמנם מתצפית פנורמית על אחת מהערים היפות בעולם אבל הוא בגדר אכסניה שגדולה על מידותיה הצנועות. מרוב כיסאות הפלסטיק המיותמים, המועדון והאוהדים דואגים לכסות אותם בדגלים ענקיים בכחול ולבן. העונה חל שיפור, אבל הפלסטיק עדיין מבצבץ. http://www.nrg.co.il/images/archive/main/295/839.Xxx המהפך של לוטינה לואיס פרננדס הסחוט עזב בסוף העונה, ובמקומו הגיע מיגל אנחל לוטינה, שלקח את סלטה ויגו לליגת האלופות ועונה אחר כך התרסק לתחתית, נטש באמצע העונה וראה את ויגו שלנו משלימה ירידת בזק מדהימה (כעת במקום הראשון בליגה השניה ובהפרש ניכר). עם מניות בירידה, למאמן הבאסקי היה הרבה מה להפסיד, אלא שהיום כבר קשה להוריד לו את החיוך מהפרצוף, כמו גם לנשיא שלו, דניאל סאנצ'ס ליברה, שטפח לעצמו על השכם וכמעט הוציא לעצמו את הכתף כשהצהיר שההחלטה להחתים את לוטינה היתה אחת מהטובות שהתקבלו אי פעם במועדון. הכדורגל הוא לא ממש שיא האסתטיקה והפרשנים מספידים אותה כל שני וחמישי, אבל איכשהו האוויר נשאר בבלון ואספניול העיקשת תמיד חוזרת, הרבה בגלל חוסר יציבות מחפיר של הצמד מסביליה, ויאריאל ולנסיה ובילבאו. אבל גם אספניול תעשה את הבלתי יאומן ותגיע לצ'מפיונס, לא ברור איזה קבוצה היא תשלח לשם. את השוער הקמרוני אידריס קרלוס קאמני, שעזב את אפריקה בגיל 13 ושיחק 7 שנים בלה האבר הצרפתית, היא רכשה תמורת סכום מגוחך של חצי מיליון יורו, אלא שעכשיו קבוצות גדולות באירופה דופקות על הדלת שלו, וייתכן שגם מטח הבננות שהושלך לעברו לפני שבועיים בויסנטה קלדרון של אתלטיקו מדריד לא יגרום לו להישאר. גם הארגנטיני מקסי רודריגס, עוד תוצר מחלקת הנוער של ניואלס אולד בויס, נותן עונה גדולה ומכין חתיכת קלטת. מי שבטוח יהיה שם הוא ראול טאמודו, המלך של המונז'ואיק שהעדיף כנראה להיות נרקיס בביצה וספק רב אם יעזוב אותה יום אחד, וכנראה שגם איבן דה לה פניה, או-טו-טו בן 29, שחזר מהמתים עד לנבחרת ספרד דווקא בצד הנשכח של העיר. http://www.nrg.co.il/images//archive/gallery/243/522.Xxxhttp://us.news1.yimg.com/us.yimg.com/i/fifa/gen/fifa/20041229/i/636274121.Xxx שובו של הבודהה לא הרבה שחקנים עברו את מה שעבר דה לה פניה ב-10 השנים האחרונות. הכינוי שהודבק לו בימים הגדולים בבארסה, 'הבודהה הקטן', היה גם בגלל הלוק והקרחת אבל יותר בגלל סגנון המשחק, משהו מעולם אחר. מאז, דה לה פניה בעיקר סבל. סבל מפציעות, סבל מהציפיות, סבל ממאמנים כמו לואי ואן חאל, נשלח ללאציו, נפצע, דוכא ונעלם כמעט בזמן שיא. גם ברצלונה סבלה והקאמפ נואו לא שכח ולא סלח לואן חאל, ששמע בעיקר שאת ברצלונה לא מנהלים מתוך מחברת. הבודהה באותה שעה נקלע לסיוט מתמשך עם התכלת-לבן מרומא, הושאל והתבזבז גם במארסיי, נדחה על ידי סלטיק, בקושי מצא קבוצה עד שבסוף אספניול עשתה לו טובה. השנה הוא מחזיר לה. הוא משחק יחסית רחוק מהשער, הפציעות עלו לו בהרבה מאוד דברים וזה כבר לא אותו דה לה פניה שיבקיע מחצי מגרש, אבל חכמת המשחק, המסירות והבעיטות החופשיות עדיין שם, הבודהה הקטן חזר כמו גדול. מאיורקה ואוסאסונה בחוץ, נומנסיה, ולנסיה ובילבאו במחזור האחרון בבית, זה לוח המשחקים שיש לאספניול, וכמו שהעניינים נראים, עדיין מותר לה למעוד לפחות עוד פעם אחת. והחדשות הבאמת טובות של הכחולים-לבנים הן שטאמודו, אהוב הקהל שהיה בינוני בחצי הראשון של העונה, מתעורר בשבועות האחרונים ועושה כל מה שהוא יכול, והוא יכול הרבה, כדי שהבלון אולי בכל זאת לא יתפוצץ. כל ברצלונה מחכה לאליפות הראשונה מאז 99', במונז'ואיק רק רוצים את המקום הרביעי. http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/241/736.Xxx סגל קבוצה (מהאתר הרשמי)
כמו שאמרתי פה במספר דיונים, אני רוצה לראות אותם במקום 3-4 יחד עם ויאריאל (ואם לא אספניול אז בטיס, אבל זה לדיון אחר), בגלל שזה שינוי מרענן, ובגלל שיש להם כמה שחקנים שאני אוהב. כמו שכתבו בכתבה, עד השנה שעברה הם התרכזו בתחתית, והשנה בלי הכרזות על שינוי (שבדר"כ מתבדות בסוף) הם מצאו את עצמם בכל שלבי העונה למעלה, ובשלב מסוים הם היו קרובים להבטיח את המקום ה-3 אבל חצי ליגה סגרה עליהם http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx הרבה כאן ודאי חושבים שהם יגיעו לצ'מפיונס ויהיו שם שק חבטות של כולן, אבל לדעתי הם מסוגלים לצרף 3-4 שחקנים ברמה ולעשות משהו, והכספים הגדולים של הצ'מפיונס רק יעזרו להם לבסס ואפילו לשפר את היכולת שלהם מהעונה. תשמעו, אם מכבי חיפה הגיעה לצ'מפיונס ליג ומשם לאופ"א דרך המקום ה-3, אז בטח שאספניול יכולה לעשות זאת אם וכאשר, וזה לא יחשב כישלון ולא כלום, מגיע גם ל"צל של בארסה" ולאוהדים שלהם להנות קצת ממטעמי ההצלחה באירופה.
