הגיע הזמן לפתוח דיון מרוכז לכתובת צבע מהליגה הטובה בעולם. הכתבה הראשונה שבחרתי לפתוח איתה את הדיון היא על הקבוצה שעושה בספרד את הרעש התקשורתי הגדול ביותר בזמן האחרון ,הלא היא ... ויריאל שידועה בכינויה "הצוללת הצהובה" הכתבה שייכת לנדב יעקבי מהאתר של ספורט חמש.(הוספתי כמה פרטים מעניינים) הגדול מכולם? ריקלמה http://www3.larepublica.com.pe/2003/AGOSTO/pdf29/imagenes/dep06c.Xxx בבארסה טענו שהוא איטי, אבל לא הבינו שהוא רוקד בסגנון משלו. כעת, במושבה הארגנטינאית ב-ויאריאל, כותב נדב יעקבי, לריקלמה יש חופש אומנותי לייצר אלטרנטיבה אמיתית לריאל וברצלונה איך שלא תסתכלו על זה, המאבק על אליפות ספרד הפך לעניין פרטי של שתיים: ברצלונה וריאל מדריד. לכאורה חזר "הסדר הישן" לכדורגל הספרדי. כך הרי היה במשך שנים רבות, ששתי הגדולות הן אלו שנאבקו ראש בראש על התואר. זה לא היה כך בשנים האחרונות. ולנסיה ולה קורוניה זכו בשלוש מחמש האליפויות האחרונות. בארסה זכתה באליפות האחרונה שלה לפני כמעט שש שנים. בספרד התגאו בשנים האחרונות שיש הרבה יותר תחרותיות בליגה, שלא כמו במדינות אחרות, כמו אנגליה למשל, כשבעצם רק שתי קבוצות (ומהעונה שעברה שלוש) הן בעלות סיכוי לאליפות. אם אתם שואלים אותי, אז לא צריך לקחת את העונה הזו ולקבוע שחזרנו לזמנים הישנים. אני משוכנע שכבר בעונה הבאה יהיו קבוצות נוספות שיהיה להן מה להגיד במאבקי הצמרת. ולא, אני לא מתכוון לאתלטיקו מדריד. צוללת צהובה - גרסת הטנגו יש שתי קבוצות שמאותתות כי כבר בעונה הבאה הן יהיו גורם משמעותי שאי אפשר יהיה להתעלם מהן: ויאריאל וסביליה. על סביליה הכוחנית, הדורסנית, של ז'וליו באפיטיסטה, נדבר בפעם אחרת. עכשיו זה הזמן להתייחס ל"צוללת הצהובה" הלא היא ויאריאל. ויאריאל היא ללא ספק המפתיעה מכולן. זוהי בסך הכל העונה השישית של הקבוצה הזו בליגה הראשונה, היא מייצגת עיירה קטנה ורדומה, לא רחוק מולנסיה, שבמרבית המפות של ספרד אינה מופיעה. אתמול הביסה ויאריאל את ולנסיה 1:3 עם עוד תצוגה מופלאה של חואן רומן ריקלמה. לפני שבועיים היא הביסה את ברצלונה 0:3. אם ויאריאל הייתה מתחילה את העונה בכושר הזה, היא הייתה נאבקת עם בארסה על האליפות. ויאריאל היא בעצם כמו קבוצה ארגנטינאית שהצליחה להשתלב בליגה הספרדית. המאמן הוא מנואל פלגריני, הצ'ילאני שהוליך את ריבר פלייט למספר תארים בשנים הקודמות. ריקלמה הוא המוח של הקבוצה, הארכיטקט ולעיתים גם המוציא לפועל (שלושער אתמול מול ולנסיה). בסגל של ויאריאל יש יותר שחקנים ארגנטינאים מאשר בכל קבוצה אחרת באירופה (רודולפו ארואבארנה, חואן פבלו סורין, גונסלו רודריגס, סבסטיאן בטאגליה, חואן רומן ריקלמה, לוסיאנו פיגרואה), ויש גם את דייגו פורלאן האורוגוואי, ששיחק בארגנטינה (באינדפנדיינטה) ואת הברזילאי המצויין מרקוס סנה. http://www.villarrealcf.es/img/plantillag.Xxx שאלה של סגנון אבל זה לא רק השחקנים הארגנטינים אלא גם הסגנון. את ריקלמה לא אהבו בברצלונה, לא בגלל שלא היה שחקן מצויין, אלא בשל העובדה שלא התאים את עצמו לסגנון המשחק האירופאי של לואיס ואן-חאל. לריקלמה יצא שם של שחקן כשרוני - אבל איטי. עובדתית זה נכון, אבל ההבדל הוא לא במהירות אלא בסגנון. בארגנטינה אוהבים את הקשר המרכזי, עושה המשחק החכם, ששם את הרגל על הכדור, שעוצר, מסתובב, מנהל את הקצב ומוליך את חבריו לקבוצה. ממש כמו בריקוד טנגו. זו תחושה שונה של המשחק, זו תפיסת עולם אחרת. פלגריני נותן לריקלמה להיות הוא עצמו, לשחק כמו שהוא יודע וכפי שהוא מרגיש. בינתיים זה עובד. גם בנבחרת ארגנטינה החליט המאמן החדש פקרמן לחזור לשורשים. המאמן הקודם, מרסלו ביילסה, מעריץ גדול של ואן-חאל, בכלל לא חשב על ריקלמה כאופציה. אצל פקרמן ריקלמה הוא הציר המרכזי. וגם כאן זה עובד. לא בטוח שויאריאל הקטנה, עם הבסיס הכלכלי הצנוע, תהיה מסוגלת להתמודד עם ברצלונה וריאל מדריד על האליפות. אבל נכון להיום, היא לא פחות טובה משתי הגדולות. ועבורי ריקלמה הוא כרגע המועמד מספר אחד לתואר "כדורגלן העונה". ---------------- לויריאל יש בסה"כ-11 שחקנים זרים בסגל-6 ארגנטינים,2 ברזילאים,אורגוואי ובוליביאני(7 מתוך ה11 נמצאים באופן קבוע בסגלי הנבחרות שלהם)בנוסף לזה,בויריאל משחקים לא פחות מ-5 שחקנים מתחת לגיל -20 בסגל נבחרת ספרד הצעירה:הקטור פונט,סזאר ארזאו,מרקוס,סיסקו נאדל וקסאס.הספרדים הבולטים הם השוער ריינה,חוסה מארי וגואיירה. האתר הרשמי של הקבוצה (בצד ימין למעלה-אפשרות לאנגלית) הסגל פרטים על הקבוצה: ויריאל נוסדה ב-1923 ,האצטדיון של הקבוצה נקרא-"אל מדריגל" הוא מכיל 23,000 אלף מקומות,לנשיא הקבוצה קוראים-פרננדו רויג.תקציב הקבוצה עומד על -27.000 מיליון יורו http://www.villarrealcf.es/img/elmadrigal/galeriag/madrigalg2.Xxx
קראתי כבר את הכתבה בעבר, ובנקודות מסויימות אני מסכים לחלוטין, אבל לעתים יעקבי פשוט מגזים. ראשית, אני רוצה לעמוד על איכותו של ריקלמה. טענתי בעבר, ואני טוען עדיין - חואן רומאן ריקלמה לא טוב מספיק. איני רואה אותו מצליח בקבוצה גדולה יותר מויאריאל, או לחילופין, בקבוצה כמו ויאריאל שרצה לאליפות. אפשר לאמר שהוא לא קיבל את מה שהיה דרוש לו בברצלונה, אבל שחקן גדול באמת היה צריך להצליח גם בתנאים האלה. אינך יכול לצפה משחקן גדול באמת להצליח רק כאשר הקבוצה בונה את כל כולו סביבה. זה לא קורה בקבוצות מסדר הגודל של ברצלונה, בהן אין שחקן שגדול יותר מהקבוצה. וכראייה, בפעם האחרונה שזה קרה הפרוייקט קרס לחלוטין - עונתו האחרונה של ריבאלדו. ולפי דעתי, אפילו אם ריקלמה יקבל את כל זה הוא לא יוכל להוביל קבוצה להישגים, במה שמחזיר אותי לויאריאל. למרות סגל מצויין, ויאריאל אינה מצליחה באופן מוחלט בליגה הספרדית. כל מי שעוקב במשך זמן מה אחרי הכדורגל הספרדי, יודע שעל אף התקופה היפה של ויאריאל בחודש האחרון, הם שוב ידפקו באיזה מקום 2-3 הפסדים וינצחו כמה מקומות מטה. על כל היופי הדרום-אמריקאי שלה, ויאריאל היא גם מאוד לא יציבה. אם אכן ריקלמה היה שחקן מסדר הגודל שיעקבי מתאר, הוא יכל להנהיג את הקבוצה גם בפן הזה, מה עוד שלא חסרים לצוללת הצהובה שחקנים איכותיים בסגל. אבל ריקלמה נוצץ אך ורק במשחקים המוגבלים בהם ויאריאל משחק היטב. אז, לפי אולי משחקם, כל כדור עובר דרכו, ומן הסתם גם ריקלמה משחק טוב. אבל כשויאריאל אבודה ומציגה עוד יום אבוד מול קבוצת תחתית, ריקלמה לא מצליח לשנות זאת. ופה, לדעתי, המקום בו ריקלמה נופל משאר השחקנים ברמה העולמית.
תיאור מוגזם של ריקלמה. זה שהוא מצליח בויאריאל לא עושה אותו שחקן העונה. אם זה היה נכון, גם בניון היה יכול להתמודד על התואר.
בניון לא מנצח את ברצלונה וולנסיה . אבל באמת הגזימו איתו,ריקלמה עדיין לא יכול לקחת קבוצה גדולה לתואר , אבל הוא חייב להתקדם בשביל זה. ואם כל האהבה שלו לויאריאל , הוא צריך להתקדם , דפורטיבו יכולה להיות קפיצת מדרגה בשבילו , אבל בשביל זה גם דפור עצמה צריכה להיות בצמרת.
הנה כתבה של גיא צדיק ממעריב ספורט על שתי הקבוצות ממחוז אנדלוסיה. פעמיים סביליה: שתי הקבוצות של העיר חולמות צ'מפיונס אחרי שנים של אכזבות ומסעות בליגה השניה, סביליה ובטיס חוזרות לצמרת הליגה הספרדית, מתחרות ביניהן על מקום בליגת האלופות ומציגות נשיאים לא שגרתיים, אוהדים חמים ושני כוכבי-על. הכדורגל חוזר לדרום ספרד הליגה הספרדית תוכרע העונה בין ברצלונה לריאל, אבל לאור הנפילה של לה קורוניה, המאבק על ליגת האלופות פתוח מתמיד עם 7-6 קבוצות שרואות עצמן מועמדות לגיטימיות, כשלראשונה אחרי שנים שתי הנציגות של העיר סביליה חזרו להוות פקטור ממשי בצמרת. וכיאה לבירה הגאה של הדרום, בה נרשמה פעם טמפרטורה של 51 מעלות, העיר שמספקת את הדרבי החם ביותר של ספרד התעוררה לחיים עם אצטדיונים מחשמלים ואווירה של מלחמת שוורים, שנאה תהומית ומסורת ארוכה, שהעונה מתחברת גם למאבק תחרותי על כסף גדול ושניים מהכוכבים הגדולים של הליגה. אוהדי סביליה, שחוגגים העונה את שנת המאה של המועדון, יוחסו תמיד לשכבות המכובדות יותר של העיר. לכו תספרו את זה לטוני פראטס, שוער בטיס שמצא את עצמו נאלץ להדוף, בנוסף לחלוצי סביליה, גם אוהד שירד מיציע האולטראס בריצת אמוק וניסה לתקוף אותו בדרבי של 2002. כמו לאיטלקים, גם לספרדים יש זיכרון ארוך והכדורגל מורכב ממעגלי שנאה עם שורשים היסטוריים, פוליטיים וחברתיים. התוצאה היא תרבות כדורגל בה אף אחד לא מריע למפסידים, רחוק מאוד מהפייר-פליי האנגלי, אבל מלאה להט וחיים עד כדי אבסורד. ב-1918, למשל, חמישה משחקני בטיס ששירתו בצבא הספרדי נעצרו ע"י קצינים אוהדי סביליה, ננעלו בתא ולא שוחררו עד שמשחק הגביע בין הקבוצות הסתיים. בטיס עלתה כמחאה עם הנוער והובסה 22-0, בסביליה לא התרגשו מהעובדות היבשות והאוהדים מחזיקים עד היום ברפרטואר שירים לכבוד אותו משחק. בבטיס, לעומת זאת, אף שחקן מקומי לא יעז ללבוש את החולצה עם המספר המקולל. http://www.vi.nl/images2/e/2/0/1996466106_1999999652_ReyesBetis_192_221.Xxx http://underground.fans.free.fr/SEVILLA-betis023.Xxx צוות מגובש וחיה רעה אחת כשסביליה מכרה בעונה שעברה את חוסה אנטוניו רייס לארסנל, הצפי היה שהקבוצה תחזור לבינוניות שאפיינה אותה בעשור האחרון. "זה היה הדבר העצוב ביותר שהיינו צריכים לעשות אי פעם" הצהיר הנשיא חוסה מריה דל נידו, אבל בדיעבד 15 מיליון היורו עזרו למועדון להתייצב כלכלית, כשההכנסות הושקעו גם ברכש חכם. קרלוס אראנדה הגיע מויאריאל, רנאטו מסנטוס, השלד כבר היה בעונה שעברה והקבוצה שסיימה שישית שוב מסתערת על הצמרת עם כדורגל אגרסיבי ולוחץ, שמסתמך בעיקר על מוציא לפועל אחד, 'החיה הרעה' (לה בסטיה), ז'וליו באפטיסטה. באפטיסטה בן ה-23, שנרכש לפני שנה וחצי מסאו פאולו תמורת סכום פעוט של כ-3 מיליון דולר, היה שחקן כמעט לא מוכר לפני שנחת בספרד. בליגה הברזילאית הוא תופקד כקשר אחורי אבל המאמן חואקין קפרוס הבין מהר מאוד איזו מציאה נחתה לו ביד, הזיז אותו לעמדה קדמית, ומקבל ממנו שערים ובישולים במנות קבועות, עם 20 בעונה שעברה ועוד 13 בינתיים העונה. רוב הגולים שלו באים במתפרצות קטלניות, כשהוא מנער את הבלם האחרון בעזרת עצמה אדירה ואז מסיים בקלאסה מול השער. השילוב הנדיר בין הטכניקה לדורסנות הביא אותו בינתיים גם לנבחרת ברזיל, במדיה כבש שער במספרת בלתי נשכחת נגד נבחרת קטאלוניה בקאמפ נואו. http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/186/508.Xxx דל נידו מחכה ללאפורטה אבל האוהדים, שפעם קיבלו למשך עונה אחת גם את דייגו ארמנדו מראדונה המזדקן, ראו כבר כוכבים גדולים שעשו לעצמם שם בסאנצ'ס פיסחואן ואז התעופפו למחוזות אחרים, השאלה היא כמה זמן תוכל סביליה להשאיר את המטאדור על הזירה. דאבור סוקר ואיבן סמוראנו, שניים מהחלוצים הבולטים באירופה בשנות ה-90', נתנו עונות גדולות במדים הלבנים-אדומים לפני שעברו לריאל. מאז, סביליה התרסקה לליגה השניה, חזרה, ירדה ושוב עלתה, עכשיו נראה שהקבוצה תוקעת יתד חזק בצמרת, גם בזכות מחלקת נוער משובחת. כישרונות כמו רייס לא צומחים במקרה. השם החם הוא המגן הימני סרחיו ראמוס, רק בן 18 וכבר מוערך בכ-11 מיליון יורו. שיחזור האליפות היחידה מ-46' נשאר לעת עתה בגדר חלום, סביליה תסתפק בהסתערות על ליגת האלופות ותדבר חזק גם בגביע אופ"א, שם עברה בקלות את שלב הבתים הביזארי. כרגע רביעית, סביליה מחכה בשבת לברצלונה הגדולה, שנואת נפשו של הנשיא הפטפטן דל נידו. הסכסוך בינו לנשיא בארסה חואן לאפורטה הגיע לרמות הזויות בעונה שעברה, כשדל נידו סירב להקדים את המשחק בין הקבוצות ביממה, לאפורטה החליט באופן חד צדדי לקבוע את שעת המשחק על חמש דקות אחרי חצות של התאריך המקורי. באחד מהמחזות הסהרוריים שנראו באירופה, שתי הקבוצות נאבקו עד שתיים לפנות בוקר עם 85 אלף איש ביציעי הקאמפ נואו וסיימו ב-1:1. ההתאחדות אישרה את המהלך, דל נידו רתח על ההשפלה, עכשיו לקבוצה שלו יש הזדמנות לתקוע מקל בגלגלים של ה'בלאוגראנה' וגם להמשיך ולהיאחז במקום הרביעי. http://www.elmundodeportivo.es/mundo-img/20040724a/9_archivo55_photo_10_1_1_20040724_YPR04F3.Xxx.Xxx ריאל בטיס דה-לופרה עם בטיס אף פעם אי אפשר לדעת למה לצפות. כמו ברוב העימותים העירוניים הגדולים, 'ריאל בטיס בלומפי' הוקמה ע"י פורשים מסביליה ב-1907, קיבלה את אישור המלך לנשיאת התואר 'ריאל', מלכותית, אבל הפכה דווקא לקבוצה של פשוטי העם ומעמד הפועלים, ה'בטיקוס'. ב-35', שנה לפני הטראומה של מלחמת האזרחים וכשהעיר סובלת מעוני מחפיר, המלפפונים חגגו אליפות אחד ויחידה, וב-77' את גביע המלך הראשון והאחרון, שנה אחרי מותו של פרנקו, ההוא מ-35'. אליפות לפני פרנקו, גביע אחריו, ובתווך אינספור עליות וירידות בין הליגה הראשונה לשלישית, דיכאונות ארוכים לצד רגעי תהילה זמניים. אלא שמאז שמנואל רואיס דה לופרה לקח את הקבוצה בתחילת שנות ה-90' כשהיא קבורה תחת חובות כבדים, בטיס היא כבר לא אותה קבצנית בפיג'מה ירוקה לבנה. לפני דה לופרה, היא עמדה בפני מוות כלכלי ודאי, ואחריו הפכה לדה לופרה ודה לופרה הפך לבטיס, שלטון אבסולוטי של איש אחד. כמו אוגוסטוס ברומא, ככה דה לופרה בבטיס. אפילו האיצטדיון הביתי קרוי על שמו. קתולי אדוק שמערב את אלוהים והכנסייה בכל אסיפת קבוצה, טיפוס מוחצן עם לב גדול, פה גדול, מזג הפכפך, תווית של ליצן וכיסים מרופדים במיוחד הם כנראה רק חלק קטן מהאישיות של האיש הכי מטורף בכדורגל הספרדי מאז חסוס חיל, האלוהים המנוח של אתלטיקו מדריד. דה לופרה הזרים מיליונים למועדון והרים אותו חזרה לליגה הראשונה, וצירף במהלך השנים את אלפונסו, פינידי ג'ורג', אולי, רוברט יארני ורבים וטובים אחרים. האיצטדיון הביתי התמלא ב-45 אלך איש בכל משחק שראו עונות טובות בצמרת, ולמשך תקופה קצרה החזיקו גם בשיא ההעברות, 35 מיליון דולר עבור דנילסון, באחת מהעסקאות המפוקפקות של כל הזמנים. הרקדן הברזילאי סיפק אמנם כמה רגעים של קסם, אבל גם אחרי כמעט 7 עונות בספרד אף פעם לא ממש התאקלם בכדורגל הטקטי של אירופה. הכדרורים הבלתי נגמרים לא הביאו אותו לשום מקום, להוציא את שולחן הניתוחים, דה לופרה נתקע עם שחקן שמרוויח משכורת עתק ותויג כסחורה פגומה. המבוכה והבוז גדלו כשבטיס רשמה ב-99' עוד ירידה מפוארת. http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/248/051.Xxx http://www.estrelladigital.es/040831/fotos%5CDep%5C31edu_betis.Xxx הדרבי הלפני אחרון של חואקין http://www.as.com/galerias/imagen/1289/Joaquin0501g.Xxx בטיס לא ירדה לבד באותה עונה - סביליה היתה עלובה עוד יותר ונשרה מהמקום האחרון. כמה מחזורים לסיום, כשהכל מבחינתם כבר אבוד, הלבנים-אדומים אירחו את אוביידו, שנאבקה עם בטיס על עוד עונה בליגה הבכירה. השוער הנורבגי פרודה אולסן לא דיבר מילה ספרדית, התאבד על כל כדור ברחבה ומיד הוחלף במחצית, האורחים כבשו עוד פעמיים בדרך ל-2:3 שערורייתי שקבר גם את בטיס, האוהדים חגגו ביציע (התרגיל נוסה בהצלחה רבה גם נגד הרקולס ב-78', כשסביליה תקועה באמצע הטבלה ובטיס זקוקה לטובה מהיריבה העירונית). עונה אחת בליגה השניה הסתיימה עם העפלה כפולה, כשבטיס מסיימת כסגניתה של היריבה השנואה. להבדיל מסביליה, לבטיס כנראה לא יהיה זמן אחר. היום הוא היום. הירוקים-לבנים, במקום השישי מרחק שתיים מסביליה, נהנים מטריו ברזילאי מצוין הכולל את אסונסאו, אדו ואוליביירה, אבל הנכס העיקרי, הקיצוני הבינלאומי חואקין סאנצ'ס רודריגס, יעזוב את המועדון בסוף העונה. חואקין, שנולד באנדלוסיה למשפחה עם מחלת בטיס מתקדמת, נותן לקבוצה את הנשמה מידי שבוע, אבל שעון החול שלו במדים הירוקים-לבנים אוזל במהירות. הפרידה היתה אמורה לבוא כבר בפגרה, אלא שדה לופרה, שרואה בו כמו בן, התקשה להיפרד מהיהלום, גם כאשר הוא עמד לספק לו קופון של כ-30 מיליון יורו. העסקה עם צ'לסי כבר היתה גמורה, ואז הגיע הדרבי של העיר. בטיס הפסידה 2:1 אבל הסיפור הגדול היה שהקבוצה נאלצה להחליף את תלבושת הפסים בחולצה כל-ירוקה, דה לופרה התפוצץ. אנשי המשק של בטיס ההמומה רצו להביא את התלבושת החלופית מהאיצטדיון הביתי, המשחק התעכב ב-45 דקות. ואם זה קורה בליגה שתויגה כטובה בעולם, כנראה שבאמת כל העולם שכונה. "אנחנו משחקים עם התלבושת הזו כבר 98 שנה, זו היתה בושה" זעק דה לופרה, וחזר הביתה למשחק מול אתלטיקו מדריד, שהיה אמור להיות האחרון של חואקין לפני המעבר. בטיס חזרה לפסים וניצחה 0:1 משער של ילד הפלא, אבל אחרי המשחק הדהים דה לופרה כשהצהיר שחואקין לא יעזוב עד שלא ילבש שוב את חולצת הפסים האהובה בדרבי מול סביליה, "כדי להיפרד כמו שצריך מהאוהדים", כהגדרתו. מעבר לסיפור המופרך, כנראה שגם ריאל מדריד היתה מעורבת בביטול העסקה, ולפי הפרסומים חביבו של הנשיא ינחת בסופו של דבר דווקא בברנבאו כמחליפו של פיגו. בינתיים יש לו עוד ארבעה חודשים כדי להיפרד מהאוהדים כמו שצריך, דה לופרה כהרגלו חולם הכי רחוק שאפשר. בדרך לשם, כמו תמיד, מול העיניים הוא רואה סדין בלבן ואדום. http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/224/726.Xxx הסגל של בטיס הסגל של סביליה
כתבה מצויינת על הקבוצה הכי שמרנית-אבל-מגניבה בפרימרה. http://football.guardian.co.uk/continental...1419320,00.html
ענק ,ענק . איך מצאת את זה?! פעם ראשונה שאני רואה כתבה רצינית באנגלית על אלוהים. בוריס אתה גדול. :aaarse:
רוצים עוד כתבה טובה באנגלית? הפעם זו כתבה של הכתב הנפלא של סוקרנט לכדורגל ספרדי, פיל בול, על יבול השוערים המוכשרים שצומח בספרד, אני ממליץ לכם אישית לקרוא את הטור שלו בכל שבוע, כתב נהדר. השוערים של ספרד
מישהו קרא את הטור של נדב יעקבי על הבעיות במדריד? http://www.sport5.co.il/Articles/Article.a...7&CategoryID=67 לא יודע, תגידו אתם מזה שווה.
שטחי. יעקבי מדבר כאילו שהבעיות האלה הן דבר חדש, אבל זה משהו גדול יותר שידוע לכולנו כבר הרבה הרבה שנים. כשאתה אוסף כל כך הרבה כוכבים, קשה מאוד למנוע מהאגו שלהם לא להתפרץ, בטח כשמפסידים.
בוריס אני לא מסכים איתך בדבריך על ריקלמה,ריקלמה שחקן ענק ברור שלא נופל מרונדליניו שממשחק ממשחק אני רואה למה אני לא חושב שהוא השחקן הטוב בעולם. ריקלמה שהצליח בקבוצה גדולה בוקה גוניורס.הוא יכול להצליח בקבוצה כמו ריאל או בארסה למשל אני לא חושב שהוא צריך להשאר בויאריאל כי הוא לא יהפוך לשחקן מהדרג הראשון.
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/ph34r.Xxx והטור של נדב יעקבי מידי שבוע נחמד. אבל עדיף שהוא יכתוב יותר על קבוצות מרכז הטבלה מאשר הבעיות בריאל. גם בזמן האחרון מתעוררים אצלו כול מיני פגמים בידע. בנאדם שמשדר כדורגל ספרדי כבר יותר מ-20 שנה אמור לדעת שלואיס גרסיה ממאיורקה לעולם לא שיחק בברצלונה. הוא הזכיר את זה בתקציר האחרון לפחות 5 פעמיים.
