כתבות צבע :: פייר אמריק אובמיאנג

קודם כל יובל, סחטיין עליך http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

זה שלדרסלר יש כישרון נדיר, על זה אין וויכוח. מפריע לי עם זאת שמעמידים אותו בשורה אחת עם שחקנים כמו רוייס ואפילו גוצה, כי הוא עדיין לא שם.
אותי הוא לא הרשים בעונה שעברה, הרבה דריבל של פישר קטן, הרבה מהלכים שהיו מרגיזים אותי כמאמן ולמרות שהוא צנוע בראיונות רואים במשחק שלו שהוא צריך תשומי.
ועם זאת הוא צעיר, אינטלגנטי ועם סטיבנס יש לו מאמן שיכול להביא אותו לשלבים הבאים. אחרי היורו האחרון כולי תקווה שדרקסלר יתפתח במהרה וישאיר את פולדי במונדיאל בבית בלונדון.

 

עסקה רווחית לכולם

הוא גדל בנוער של המבורג ולא הצליח להשתלב. אחרי שהושאל לשנתיים לדיסלדורף, הוא התפתח, עזר לה לעלות ליגה והמבורג הרוויחה שחקן בית נהדר.
נא להכיר: מקסימיליאן בייסטר, העתיד של התקפת הכדורגל הגרמני

http://i49.tinypic.com/2q0twfl.Xxx

מדי מס' שנים, הכדורגל הגרמני מוליד שחקן שתופס לזמן מה את הכותרות. הוא מוליד שחקן שכשרואים אותו, אומרים "וואו". הוא מוליד שחקן שיודעים שיש לו פוטנציאל בשפע והוא בדרך להיות שחקן גדול. יש אחד כזה, שעונה על כל הקריטריונים מעלה. הוא שחקן שיכול להיות לו עתיד גדול בכדורגל האירופאי. קוראים לו מקסימיליאן בייסטר, חלוץ צעיר בן 21, שמסומן להיות הדבר הבא של הכדורגל הגרמני.

בייסטר נולד אי שם ב6 בספטמבר, 1990. הוא גדל בעיירה הנקראת גטינגן, הממוקמת במזרח גרמניה ומונה כ130 אלף תושבים. בייסטר החל את צעדיו הראשונים ככדורגל במחלקת הנוער של לינבורג, שם שיחק במשך ארבע שנים בין השנים 2001-2004 עד שעבר, בגיל 14, לשחק במחלקת הנוער של המבורג, ששוכנת קרוב מאוד ללינבורג. שהותו באקדמיית הנוער של המבורג ארכה כארבע שנים עד שעלה בייסטר שלב בדרך לקבוצת הבוגרים ואת תחילת הדרך הוא עשה בקבוצת המילואים של המועדון, עד שבנובמבר 2009, תחת הדרכתו של ברונו לבאדיה, מאמן שטוטגרט כיום, בייסטר לבש לראשונה בקריירה את מדיה של המבורג וערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה. זו הייתה הופעה אחת מתוך שתיים באותה עונה, כשאת מרבית העונה הוא בילה במילואים של המבורג, עד שבסיום אותה עונה, עונת 2009-2010, הושאל בייסטר לדיסלדורף למשך שנתיים על מנת שיצבור דקות משחק ולא יתבזבז.

בייסטר קיבל את הקרדיט מנורברט מייר, מאמנו בדיסלדורף ושיחק ב27 משחקים במדי דיסלדורף בעונת 2010-2011. מי שעקב אחרי הקבוצה יכול היה לראות כי בייסטר לא שיחק אף פעם בעמדה קבועה, כשממשחק למשחק הוא עובר מכנף שמאל של הקישור לכנף ימין של הקישור עד שהוא נוחת בחוד החנית ומתמקם כחלוץ מרכזי. אפשר להניח שבייסטר השיג את מה שחיפש כל כך, דקות המשחק, כיבוש השערים וקרדיט מהמאמן. העונה הראשונה ענתה על הציפיות והעונה השנייה הייתה אף יותר טובה, יש שיגידו שזו העונה שמנפה למקסימיליאן את הקריירה. ב37 הופעות במדי דיסלדורף בעונה החולפת, כבש בייסטר 12 שערים ובישל 13, אבל כל אלו מתגמדים ונשכחים כשנזכרים במשחקי המבחן מול הרטה ברלין, שם כבר בייסטר את השער הראשון של דיסלדורף כבר בדקה הראשונה של המשחק כשבכך, הוא מעלה את הסיכויים של פורטונה לעלות לבונדסליגה, מה שאכן קרה ופורטונה דיסלדורף העפילה לליגה הבכירה.

http://i49.tinypic.com/e9vq8n.Xxx
בייסטר כובש מול הרטה אחרי פחות מדקה אחת של משחק. אחד מנקודות הציון בקריירה

בייסטר עצמו אמר שהזמן בדיסלדורף היה נפלא עבורו ושהוא היה חוזר על זה שוב. הוא התפתח שם בצורה טובה, אפילו טובה מאוד והוא חייב הרבה למועדון ולצוות האימון שסמך עליו. אבל אחרי שנתיים בדיסלדורף הוא רוצה גם להגשים חלום ולחזור להמבורג, מה שאכן קורה. ת'ורסטן פינק ופרנק ארנסן לא היו יכולים להתעלם מהאיכויות שמציג בייסטר ועם סיומה של עסקת ההשאלה לדיסלדורף, החלוץ הצעיר, שגדל בהמבורג, חתם על חוזה במועדון עד יוני 2016. עזיבתו של פאולו גררו לברזיל מותירה מקום פנוי שצריך להיתפס על ידי חלוץ אחר, אך נראה כי בייסטר ימשיך לשחק כמו ששיחק בדיסלדורף, בשני האגפים, כשלעת עתה נראה אותו גם בחוד הקבוצה. מלבד העובדה שבייסטר מאוד שמח לחזור למועדון נעוריו ולמקום בו הוא החל את הקריירה, החלוץ בן ה21 מרוצה מהעבודה עם ת'ורסטן פינק, מכיוון שזה נותן קרדיט ודקות לשחקנים צעירים על מנת שיוכלו להוכיח את עצמם ולהתקדם, דבר שמאוד אהוב אצל בייסטר והוא מעריך את זה מאוד.

התצוגות של בייסטר בעונה החולפת גרמו למועדונים גדולים בגרמניה וגם מחוצה לה להביע עניין בחלוץ. יכולנו לשמוע על התעניינות של האלופה, בורוסיה דורטמונד בבייסטר כאשר יורגן קלופ אף מאשר את ההתעניינות הזו, אך מי שפחות התעניין בדורטמונד היה החלוץ עצמו, שהיה לו חשוב לשחק בקבוצה בה המאמן נותן הזדמנויות לשחקנים צעירים והוא לא ראה את זה בדורטמונד. אף על פי כן, הצדדים לא ניהלו משא ומתן וההתעניינות נשארה בגדר התעניינות, כנ"ל לגבי התעניינותן של בורוסיה מנשנגלדבאך ופולהאם האנגלית. למרות ששום דבר לא הבשיל לכדי מעבר למועדון גדול יותר מהמבורג או פורטונה דיסלדורף, עצם ההתעניינות הזו והדיווחים על מעבר אפשרי רק מוכיחים כי בייסטר הוא בעל כישרון רב, כישרון שמסוגל להסב את תשומת לבן של הרבה קבוצות באירופה. עם זאת, החלוץ עדיין לא הוכיח את עצמו באמת מחוץ לליגה השנייה והעונה הקרובה הולכת להיות מעין עונת מבחן עבורו, עונה שהוא מקווה לעבור בהצלחה.

לא קשה להבין מדוע בייסטר גם הצליח ללכוד את עיניהן של הקבוצות הנ"ל; יש לו יכולות מאוד מרשימות שמי יודע אם היינו יכולים לראות אותן במידה ולא היה עובר לדיסלדורף. בשנתיים שלו בליגה השנייה, הראה בייסטר הרבה מאוד פיזיות. לבלמים או שחקנים אחרים ששומרים עליו מאוד קשה להתמודד איתו, בעיקר כשהסיטואציה היא ריצה של החלוץ מול המגן כשבדרך לשער אין אף אחד מלבדם. בייסטר בעל יכולת מיקום נפלאה, אפילו אם מדובר במקריות, החלוץ תמיד יודע היכן להיות כדי לדחוק את הכדור פנימה מקרוב ולהשלים מהלכים שהיו עלולים להתאכזב מהם מאוד אם הם לא היו מסתיימים עם כדור ברשת. המהירות שלו משאירה לשומר עליו הרבה זמן לרוץ אחריו, כשמה שהוא עושה הכי טוב זה לבעוט מהמקום. הוא מצליח לדייק גם כשהוא לא בדיוק מתרכז ועוצמת הבעיטה שלו רק הולכת וגדלה מבעיטה לבעיטה, מה שלא משאיר לשוער הרבה סיכוי לקחת את הכדור. עם יכולות כאלו, המבורג יכולה רק לחייך שיש לה את בייסטר לעוד כמה שנים טובות.

http://i48.tinypic.com/dy0okk.Xxx
ארנסן ובייסטר אחרי החתימה. הצוות המקצועי של המבורג מרוצה

הרושם שהותיר במהלך העונות שלו בדיסלדורף גרמו לריינר אדריון, מאמן גרמניה U21, להכניס לסגל שלו את בייסטר ולתת לו במה גם בכדורגל הבין לאומי. בשמונה הופעות במדי הנבחרת הצעירה, כבש בייסטר שלושה שערים וערך את הופעת הבכורה נגד אנגליה U21. אוהדי הכדורגל הישראליים כבר לא יזכו לראות את בייסטר מגיע לישראל במסגרת אליפות אירופה עד גיל 21, אבל מי יודע, אולי בריו דה ז'נרו 2016 נזכה לראות אותו נמנה בסגל הנבחרת הגרמנית. אם יגיע לשם או לא, הכל נתון ברגליו.

 

יובל, כתבה נפלאה, תמשיך כך http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx!

בייסטר שחקן כישרוני מאוד והוא הראה את זה בדיסלדורף, אבל השאלה היא איך הוא יתמודד בבונדסליגה, עם יותר לחץ וכמובן מול יריבים טובים הרבה יותר. שיהיה לו בהצלחה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx

 

תודה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

בעיניי הוא יעמוד בציפיות. לפי ההכנות של המבורג לעונה הקרובה הוא דווקא יפתח בכנף שמאל של הקישור ההתקפי מה שנראה לי כמו טעות של פינק, זאת מכיוון שהרגל החזקה של בייסטר היא שמאל והוא יהיה הרבה הרבה יותר אפקטיבי בצד ימין כשהוא יוכל לחתוך למרכז ולבעוט כמו חלוץ לכל דבר. בעיניי הוא מוסיף הרבה מאוד מחץ להתקפה, אפשר לראות שערים שלו מהעונה הקודמת ברשת ולראות אותו מפציץ את הרשת בצורה אדירה, יש לו עוצמת בעיטה חזקה מאוד והוא מסוגל להבקיע ממרחק לא קטן, המבורג הרוויחה כאן אס שבעיניי יפיק לה הרבה מאוד תועלת בעונה הקרובה.

 

ושבו בנים לגבולם

23.05.2001.

מבט חטוף בשעון הראה שהשעה 00:33. הרבה אחרי השעה שבדרך כלל ילד בן 10 הולך לישון, אבל אפילו בגיל הזה שעות שינה היו אצלי עניין שולי בערבי אלופות, קל וחומר שבאיירן משחקת. ברקע מאוריסיו פלגרינו ניצב לבעיטה המכרעת מול אוליבר קאן. הטיטאן מזנק ימינה ומטיס את הכדור של הארגנטינאי לשמיים. אלופי אירופה! לא יודע כמה פעמים בחייו אוהד ממוצע חווה רגש שכזה. כמו אושר עילאי שמציף אותך ומוחק ברגע את האכזבות, הכשלונות, הרגעים הצורמים והכאב שחווית בדרך. אני חוויתי את זה רק פעם אחת ב15 השנים האחרונות וזו הפעם ההיא. אפשר לספר הרבה מור"קים על המשחק ההוא. איך שול החמיץ פנדל בחצי הראשון ואיך אפנברג צעק עליו והכריח אותו לקום מהקרשים. איך אפנברג עצמו הלך בלי פחד והכניע את קניזרס בפנדל בחצי השני. איך אנדרסון השוודי ופאולו סרג'יו עוד הספיקו להחמיץ בדו קרב הפנדלים. איך זה היה נראה אבוד כל כך הרבה פעמים במהלך המשחק ובכל זאת לאיזה פינאלה מהאגדות זכינו.

http://mediadb.kicker.de/news/1000/1020/1100/9000/interview/775080/pellegrino_kahn-1348053832_zoom43_crop_800x600_800x600+60+10.Xxx
קאן עוצר את פלגרינו - רק בודדים זוכים לחוות רגע כזה.


19.05.2012

איזו צמרמורת שאני מקבל רק מלחשוב על התאריך הזה. רק להזכר באותו יום נוראי. אבל הסיפור מתחיל שלושה וחצי שבועות קודם. איך שראמוס ניסה לחפש חייזרים בברנבאו ושוונשטייגר שלח אותנו לחגוג עם החולצות של finale dahoam. ספרתי בטירוף את הימים, השעות והדקות לגמר. הייתי חייל באותו זמן אך חיפשתי בנרות חבילה זולה לגמר. לצערי, ומה שהתברר בדיעבד כמזלי, לא הצלחתי למצוא חבילה שתתאום את האפשרויות הכלכליות שלי. מי שמכיר אותי יודע שאני אדם פסימי מטבעי, אך אפילו פסימיסט שכמוני לא יכול היה להאמין למה שיקרה על הדשא באליאנז הארינה באותו יום. בבית, מול יריבה יחסית נוחה. איך לעזאזל אפשר לקלקל את החגיגה? 83 דקות מורטות עצבים עברו עליי. ואז שוונשטייגר הרים את הכדור ומולר הסתנן לו מאחורי כל ההגנה הכחולה של צ'לסי וסופסוף הכניע את פטר צ'ך. פתאום כמו בסרט אמריקאי שחוק, כאילו הגענו לסצנת הסיום המרגשת. סופסוף הבחור החנון והרגיש שכולנו כל כך אוהבים להזדהות איתו כבש את ליבה של מלכת הכיתה. סוף סוף הדברים התחילו להסתדר. ואז, זה הפך לסרט אימה של ממש. "זהו זה שלכם" אני זוכר שאמרו לי. התחלתי לעמוד על הרגליים ולעשות רונדלים סביב הטלוויזיה, כמו אפריקאי שעושה את ריקוד הגשם וכל מה שמלמלתי לעצמי "7 דקות בגמר ליגת האלופות, זה הרבה זמן. הרבה מאוד זמן". מי לא מכיר את משחק הילדים 7 דקות בגן עדן? אז גם באיירן שיחקה בזה. רק שזה נקרא 7 דקות בגיהנום. זה התחיל בחילוף של מולר והכניסה של ואן בויטן שהיה מושבת בחצי השנה שקדמה לגמר. חילוף שהזכיר בצורה מפחידה את החילוף של מתיאוס בגמר ב99'. זה המשיך בקרן הראשונה של צ'לסי במשחק וגם היא הייתה מקרית. 172 הסנטימטרים אליהם מתנשא פיליפ לאם עוד ניסו איכשהו להרחיק את הקרן הזאת אך זה כבר היה מאוחר. נשאלת השאלה איך למען השם לא שמו שחקן על הקורה? כאילו שלא נכוונו מספיק רק 13 שנה קודם. אני זוכר איך לא חגגתי שראיתי שרובן לוקח על עצמו את הפנדל בהארכה. איך לא העלתי אפילו חיוך שמאטה החמיץ. בדיעבד היום הכל נראה לי כמו סרט אימה קשה לעיכול. התחושות שבימים שלאחר אותו משחק היו תחושות קשות. לא ישנתי כמה לילות. גם שהצלחתי כבר להרדם ריצדו לי בחלום התמונות מאותו יום אומלל. התחושה הייתה תחושה להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו של אדם קרוב שנפטר. כמו מועקה עצומה שיושבת לך עמוק בלב ולא עוזבת אותך. לא הצלחתי להסתכל אפילו על דשא. גם סתם דשא ירוק בגינה הזכיר לי את אותו לילה נוראי. כמו טראומה נוראית שעוברת עליך וכואב לך בכל פעם מחדש להזכר בה. לקח לי כמה חודשים טובים עד שיצאתי מזה. היום זה נשאר בגדר טראומה, קשה מנשוא אמנם אך עדיין טראומה.

http://www.aljazeera.com/mritems/images/2012/5/20/201252075147415709_8.Xxx
הדמעות של שווני- הטראומה של כולנו.


25.05.2013

"הנה זה מגיע תנו לפיליפ להניף את הגביע..."
גם שהשופט האיטלקי שרק לסיום לא חגגתי. רק אוהד באיירן יכול להבין מה זה הדקות האחרונות בגמר הצ'מפיונס. כולי נתקף צמרמורות ועור ברווז רק שאני נזכר במה שעבר עליי ב90 דקות האלה. ובכל זמן הציפייה למשחק. איך הזמן עומד מלכת. כל שנייה מתארכת לשעה, כל בעיטה סתמית לכיוון השער של נוייר עלולה להפוך לחצי גול. כל קרן לזכות דורטמונד אוטומטית מורידה לי עשר שנים מהחיים. איך בכל התקפה של היריב הלב צונח לתחתונים, המעיים עושות שמיניות באוויר בתוך הבטן ואתה מתפלל לאלוהים שאתה בספק אם אתה בכלל מאמין בו שהסיוט הזה יגמר כבר. ואז, רק שראיתי שהגביע, אותו גביע מקולל שכל כך הרבה זמן חיכיתי לו, מגיע לידיים של פילים לאם, רק אז אפשרתי לעצמי למחות דמעה אחת של אושר. רק אז האמנתי, רק אז עיכלתי ש12 שנים ארוכות ומגייעות הגיעו לקיצן. 12 שנים ארוכות של קשיים, אכזבות, כשלונות, השפלות, כאב, סבל, רגעים צורמים, תסכול, קללות, ירידות ודמעות. והוי כמה דמעות שהיו בדרך. שלא נדבר על כל הכסף ששפכתי על הקבוצה הזאת ואירועים חברתיים שהפסדתי והרשימה רק הולכת ומתארכת ואז ברגע אחד מדהים הכל מתגמד. הכל נמחק. אתה נזכר בהדחה המשפילה בשלב הבתים ב-03', בדרדלה של זה רוברטו שנכנסה בין הידיים של אוליבר קאן ב-04', את השער של דרוגבה בסטמפורד ברידג' ב-05', את הפנדל שלא היה ולא נברא על שבצ'נקו והרביעייה שבאה אחרי זה ב-06', הצמד של ואן בויטן בסן סירו וההפסד הביתי המרגיז לאינזגי ב-07', הרביעייה מזניט בגביע אופ"א ב-08', ההשפלה בקאמפ נואו בליל הסדר ב-09', הצמד של מיליטו בברנבאו ב-10', השער של פאנדב בדקה ה-90 ב-11' וכמובן אותה טראומה מאשתקד מול צ'לסי. כל האירועים האלה חולפים לך מול העיניים וגם קרי המזג שבינינו לא מסוגלים לעצור את דמעות האושר שיוצאות ממך. אתה אפילו משוכנע שהיית מוכן לחכות עוד 12 שנים כדי לחוות כזה רגע. קשה אפילו להסביר במילים את התחושה הזאת. סופסוף הסרט הזה הגיע לסיומו. כמו בכל סרט טוב הוא מתחיל עם טראומה אחת ענקית ומסתיים בצורה הכי משובבת נפש שאפשר. לפעמים אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי אוהד באיירן ואז אני מבין שהחיים האלה פשוט לא אותו הדבר בלי הקבוצה הזאת.

http://media.bundesliga.com/media/images/12_bl_com/628x353/fcb_bvb_podium_628.Xxx
כל אירופה לרגלינו - גם קרי המזג הקשוחים ביותר הזילו דמעה.

 

וואלה, ריגשת.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/11.Xxx

 

משובח http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

 

הגרמני הרע/למה דווקא תומאס מולר?


כן אני יודע, זה הקונטציה הכי נוראית שיכולה להיות קיימת. שתי המילים הללו בהחלט מצמררות אבל כמובן שלפחות הפעם הן ספורטיביות לחלוטין. הרבה זמן שבגרמניה חיכו לילד הבא הזה שיפרוץ. דיברו על שוונשטייגר, לאהם ואפילו טוני קרוס אבל כולם פשוט ילדים טובים מדי. לאף אחד מהם אין את הרוע הזה בעיניים כשהם רואים שחקן יריב כמו שהיה לאפנברג, קאן ומתיאוס בזמנו. כמו מעין מבט חדור מטרה ונחוש שיעשה הכל בשביל הקבוצה שלך, שאתה יושב למעלה ביציע ויודע שיש בעל בית על המגרש ואם לומר את האמת זה הורגש נהדר בטורנירים הגדולים האחרונים. בכל פעם שהנבחרת נתקלה בקבוצה שיודעת לסגור אותה כראוי קרי איטליה וספרד כל תוכנית המשחק ירדה לטימיון ויותר מזה - היה חסר בעל בית על המגרש. אחד שיעמוד שם ברגעים הקשים וירים את הח'ברה מהקרשים.

נכון, מולר הוא לא כזה. הוא לטעמי רחוק שנות אור מלהגיע למצב שבו הוא מנהיג את באיירן או את הנבחרת ברמה של אפנברג או מתיאוס. ובכל זאת, הוא השחקן היחיד היום בבאיירן שאני יכול להצביע על רוע בצורת החשיבה שלו. התרומה שלו למשחק של באיירן כמעט ולא נתפסת. במסגרת התפקוד שלו מאחורי החלוץ הוא מפעיל לחץ אין סופי על שחקני ההגנה של היריב, משתחרר, מפנה שטחים מתים. ממוצע הקילומטרז' שלו על כר הדשא הוא הגבוה ביותר בקבוצה. ועדיין, הרבה פרשנים פשוט לא יודעים איך לאכול אותו. הם חושבים שהבחור "נעלם" לפרקי זמן ארוכים, כאשר בפועל הוא עושה את כל העבודה השחורה. נכון, הוא מעט גמלוני. מראדונה אפילו אמר עליו שיש לו תסרוקת של ילד בכיתה ה' והדריבל שלו לא פחות גרוע מזה שהיה לסליהאמיציץ' בזמנו. ובכל זאת, ריברי ורובן חייבים לו רבות. אלמלא העבודה השקטה והבלתי נראית לעין של רובן היה להם הרבה יותר קשה להביא את היכולת הטכניות שלהן לידי ביטוי, דבר שהופך את מולר לחלק כמעט בלתי נתפס במכונה המשומנת שנקראת באיירן מינכן. דבר אחד בטוח לגביו - הוא תמיד שם. כמו בגמר הארור ההוא מול צ'לסי, כמו במשחק נגד אנגליה במונדיאל(מבחינתי הגדול בקריירה שלו) וגם בימים פחות טובים של באיירן והנבחרת. ואיפה הרוע בכל הסיפור אתם שואלים? אתם תמיד מוזמנים לשאול את ג'ורדי אלבה.

http://25.media.tumblr.com/59983b8c24b79bd3e88a8e80acadb75a/tumblr_mlr1ax1PHc1ro94ojo1_500.Xxx

 

וויספלד, אמרתי לך אז-אתה מתבלבל בין רוע ללכלוך. לא היה שום דבר רע בהצגה המדוברת של בוסקטס, זה אותו לכלוך. שילמד משחקנים כמו שווינשטיינגר ולאהם קצת תרבות כדורגל, ושיהיה "רע" איפה שצריך.

 

קודם כל אין לי מושג מה קשור מולר ללכלוך אבל שיהיה.
אני שומע הרבה את הטענות על כך שמולר גמלוני או לא מספיק טכני ובאמת שאין לי מושג מאיפה זה בא.אולי הוא לא מפרפר כמו מסי אבל הוא שחקן מהיר בטירוף עם יכולות פיזיות מדהימות.יש לו משחק ראש טוב,מהיר כבר אמרתי,יש לו כח והוא פשוט ספורטאי אדיר.טכניקה בטוח שלא חסר לו כי לפחות כמה פעמים במשחק נראה איזה עקב גאוני שלו או מסירה שלאף אחד אין מושג מאיפה היא הגיעה.לא סתם הרבה אומרים עליו שהוא "גאון" על המגרש.

אני בטוח מסכים לגבי האופי שלו,לא סתם שחקן כזה צעיר הפך להיות בועט הפנדלים בקבוצה שיש בה כל כך הרבה סופרטסארים.מולר הוא אחד עם אופי של סופרטסאר,גם על המגרש וגם מאחורי הקלעים.אחד כזה שתמיד אפשר לסמוך עליו שיהיה שם במשחקים החשובים.לא כל יום רואים שחקן מפרק בכזאת קלות את בארסה.

 

ומאוד מאוד קשה להוציא לו את הכדור מהרגל. אם כי זה תמיד נראה שהוא עומד לברוח לו.
וצריך לזכור הבחור בן 23 ושיחק כבר 3 גמרים של ליגת האלופות.

 

מולר שחקן אדיר עם המון שליטה על הכדור והמון גיוון. הוא יכול לשחק בכל כך הרבה עמדות ועדיין לדעת לעשות הכל כאילו שהוא נולד בעמדה. שלא נדבר על המלחמה שהוא נותן על המגרש ואיך שהוא דוחף את החברים כסוג של מנהיג כבר בגילו היחסית מוקדם.

כבר מהתחלה ראו שלמולר יש ביצים, עוד שהוא עלה ישר להרכב הראשון בגיל כל כך צעיר וזה לא הזיז לו. הרגיש כאילו שהוא שנים על הדשא ולא התבייש בכלל הבחור.

אם כבר למישהו אין שליטה בכדור זה גומז. הוא מגושם ומאבד המון כדורים שגם למרות שהוא כובש, אף מאמן לא מסוגל לסבול שכל התקפה נגמרת שרוצים לעשות צמד מסירות עם גומז. לא פלא שכולם יודעים שגומז למכירה וברצלונה, מנצ'סטר או ריאל מדריד לא ממש מתפרעות כדי להשיג אותו, אלא נאפולי או פיורנטינה אם ירצה המזל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx

 

לגומז יש סיומת אדירה, אולי הכי גדולה שאני זוכר מחלוץ גרמני מאז אוליבר בירהוף. עם זאת, אני חייב להודות שהוא הגיע לבאיירן עם ציפיות בשמיים אחרי עונות מוצלחות בשטוטגארט אבל דווקא אחרי העונה הקודמת(11/12) שהייתה הטובה ביותר שלו בקבוצה הנחיתו בקבוצה את מנז'וקיץ שהוא חלוץ שונה במהות שלו. מנז'וקיץ פשוט מתאים יותר למשחק ההתקפה של באיירן ולכן גומז לא מצא את מקומו העונה. בכל מקרה לדעתי הבחור חייב לשחק כי הוא בכל זאת החלוץ המוביל בנבחרת ואוי לנו אם הוא יגיע לא בכושר לריו.

 

גומז נדחק לספסל אך ורק בגלל שהיה פצוע חצי שנה (ניתוח קשה + החלמה). למזלנו ולצערו מנדזוקיץ' הפגין יכולת מצויינת והיה קשה להוריד אותו לספסל. ובכל זאת גומז הצליח במשחקים מסויימים לעשות את זה (כולל הגמר) ולתת תפוקה אדירה. צריך לזכור שאת השערים שהוא הבקיע העונה הוא הבקיע למעשה בחצי עונה בלבד.