אם היית בחו"ל לא הייתי חושב פעמיים והייתי מקדיש לזה את כל חיי. דווקא כי אני בארץ אז קיימת התלבטות ורוב הסיכויים שלא אפנה לדרך הזאת בחיים שלי כי בארץ זה אחרת ולפי דעתי כמעט ולא שווה את הכאב ראש.
כן, כי מעבר לזה פשוט לכל האנשים יש טונות של זמן... להיפך, ככל שאתה מתבגר אתה נהיה יותר ויותר משועבד למקום העבודה שלך, בעולם של היום. עצה שלי - אל תקשיב לאף אחד מאיתנו כולל לי. אם אתה באמת רוצה את זה, מה זה משנה מה אחרים עשו או אחרים חושבים? פשוט לך על זה בכל הכוח ותראה איך אתה עושה את זה. אנשים עשו במהלך ההיסטוריה דברים הרבה יותר קשים מלהיכנס לעולם האימון בכדורגל (שמלא באימבצילים, אם שייע פייגנבוים היה מאמן הפועל ת"א אז כל אחד מחברי הפורום גם יכול). אז עזוב מה הדיעות שלנו, אם זה אפשרי (וזה לגמרי אפשרי), פשוט לך על זה.
יכול להיות, הבעיה היא שרמת הכדורגל בארץ לא בדיוק מעלה לך את המוטיבציה לעסוק בזה. בחו"ל זה סיפור אחר לגמרי. (ואני לא מתכוון לעבור לחו"ל)
אחת הסיבות שהכדורגל לא מתרומם בארץ היא מהעובדה הפשוטה שמקורבים מקבלים את הצ'אנסים האלה ושחקני עבר. לדוגמא, קח את הזרים בארץ, למה על כל זר איכותי אחד שמגיע לארץ מגיעים שישה בלופים? כי אין מערכת סקאוטינג אמיתית בארץ, ואת ה''תואר כבוד'' סקאוט, נותנים לשחקני עבר סטייל יעקב הלל או מזרחי או קייסי או what ever. עוד דוגמא אחרת, גיא לוזון, קיבל בסוף שנות ה20 לאמן את מכבי פתח תקווה והוא הראה הישגים יפים שלקח את הקבוצה עד לשלב הבתים באירופה. הנקודה שלי היא שאת הצ'אנס הזה יקבל לוזון כי דוד שלו זה אלי לוזון, גיא לוי יקבל את הצ'אנס כי הוא הבן של, כל השאר פשוט היו שחקנים, אם זה מזרחי, שום, רוני לוי או ברק בכר. מצד שני קח את המאמן הלאומי, גוטמן, שלא היה שחקן עבר, ובכל זאת הצליח להגיע לאן שהוא כיום. בקיצור, השורה התחתונה היא שזה קשה מאוד להצליח בתחום, ואם מצליחים לבסוף זה צריך להיות אחרי סבלנות רבה, אתה יכול לפרוץ בתחום בגיל 40 גם, זה צורך סבלנות, זה מצריך דרך ארוכה שכוללת המון שעות עם ילדים שאין באמת אימון, שאין באמת תחרות ואין באמת ליגה. אם יש לך את הכוח רצון והידע שלא תוותר, לך על זה. הלוואי תצליח.
