לפני שעה חזרתי מעצרת יום השואה בקיבוץ יד מרדכי. היה מרגש מאוד, אפילו עמיר פרץ הגיע לשם (גם כן כבוד גדול) ונאם נאום יפה.
אני מרגיש כמעט אותו הדבר למעט העובדה שאני נמצא קצת יותר בגרמניה, אך עדיין יש רגעים מאוד לא פשוטים. שאני יושב ורואה את הזקנים בכל מקום, ואם זאת שהם נחמדים בצורה בלתי רגילה, עדיין עוברת המחשבה בראש של סביר להניח שהם היו קשורים איכשהו למפלגה הנאצית או עבדו בשבילה כאן ביינה שנהרסה כליל עקב היותה עיר מאוד נאצית בעבר. השותף שלי לדירה משטוטגארט אמר שהוא מנסה מידי פעם לתאר לעצמו איך זה מרגיש להיות בסיטואציה מפעם לפעם (לומדים את ההיסטוריה היטב בבית הספר), והוא אומר שלא משנה איך ומה, הוא לא לעולם לא יצליח להבין כמה קשה עד בלתי אפשרי לעבור דבר שכזה. באמת שלא נשאר כאן דבר שמעיד על שנאה אצלם בכל צורה שהיא, אבל פאק אלוהים, אני עדיין לא קולט שאני בגרמניה..
יש לי סבתא ניצולת שואה מהולנד והיא הניחה זר בטקס ביד ושם. היא ישבה בטקס קרוב לזרים וראתה שם זרים מגורמים רבים: רה"מ, יו"ר הכנסת, צה"ל וכו'... ביניהם שכב זר אחד, שהיה כתוב עליו "אופוזיציה". סבתי לא האמינה, היא הסתכלה שוב, לא הבינה, בהתה בזר ותהתה; איך זה יכול להיות שביום השואה, היום שאמור לאחד את כל המדינה, כולם מתאבלים, עומדים בצפירה. איך זה, שביום כזה, גורם פוליטי מייצג את האבל ומניח זר? סבתי הזדעזעה מהזר הזה, שסימל בעיניה הרבה רע. שערורייה. http://img442.imageshack.us/img442/7951/p4160020ys4.Xxx ובנושא אחר, בשנים האחרונות, סבתא שלי, שתמיד הייתה מסוגרת מאוד בנושא הזה, התחילה להיפתח. פתאום היא התייחסה לשואה ושמה לב לסמליות שבאירועים. ב-2005 ליל הסדר נפל 60 שנה מהשחרור שלה. השנה יום השואה היה יום לפני יום הולדתה וקבלת דרגת סא"ל של אבא שלי, בנה. פתאום היא מספרת, היא אפילו חוזרת למחנות במאי. אני לא מבין למה רק אחרי 55-60 שנה לפתע מתחילים לדבר ואני מחפש הסבר לזה.
