ואם הוא יראה את התוצאה באינטרנט ובמקום המשחק יראה מוסר השילומים יקרה משהו גיא? עזוב אותך סרטים על אז, צריך לזכור ולא לשכוח זה ברור. אבל תראו מה קורה היום. סלף דילינג. אני מתבייש במדינה שלי, אני מתבייש בלאום שלי, יהודי ששרק את אוושויץ מה תגיד לו כשהוא אומר לך את זה, אבל למעשה אתה יודע שהוא לוקח את כספם של רבים אחרים חי לו אי שם בניו יורק בעוד אליזבת דרגוצקי נזרקת בין בתי חולים בתי אבות והבית(שאני זוכר מהסרט בשנה שעברה) ליד פחי האשפה בת"א? Avrahm who? what? or even WTF?
צודק מק'גייבר.. הרבה יותר מכובד להפעיל את המחשב ולשוטט באינטרנט ולדבר על החוטאים שמדברים על כדורגל ומפצחים גרעינים. הרי זו בטח הדרך לכבד? או שלא? האם יש דרך? לכל אחד יש את הדרך שלו, אתה חושב שלכתוב הודעות בפורום ולגלוש באינטרנט זה לא מוריד מהכבוד והם חושבים שלצפות במשחק זה גם לא.
אני אישית החלטתי לא לצפות במשחק הערב מתוך חלוקת כבוד אישית שלי לזכר של אותם אנשים, כל אחד ראוי שיעשה את הבחירה שלו בעניין ואני לא חושב שצריך לצאת נגד גרנט ובניון שזו עבודתם וגם אלה שבחרו לצפות במשחק, כל אחד וערכיו, כל אחד ודעתו. צ'אבי אמרת דברים מאוד יפים ונכונים. החינוך בבית הוא הגורם הקובע, חבל שכולם רצים ונהיים פופוליסטים אבל מה כבר משרד החינוך יכול לעשות שלהורים היום לא איכפת מהילדים? שהנוער מתעסק בשטויות במקום בדברים אחרים? כמובן שלא כולם כאלה אבל ככה רוב הנוער מתנהג היום ומי שסוטה מהדרך הזו זוכה בצחוקים מהחבר'ה ושאר דרכים שהנוער היום ממציא לעצמו. לא מזמן הסתיים הסרט "מוסר השילומים-המלחמה נמשכת" ויצאתי מזועזע, אל המצב אני מודע היטב שכן אני מקפיד לעקוב אחרי כל העניין אבל קשה להישאר אדיש לאותם מראות של ניצולי שואה רעבים ומיואשים, של עשרות יהודים רודפי בצע שלא מתביישים לקחת מאחיהם שעברו אסון עצום, עשרות גנבים ורוצחים ואותם אנשים שכמו שאמרה ניצולת שואה מסיימים את העבודה של היטלר ולמרות שאלו מילים מאוד קשות הם ראויים לכל בוז אפשרי ואני מתבייש להיות חלק מעם שמתנהג ככה למרות האסון שעבר עלינו, אני מתבייש בממשלה ובשאר מוסדות המדינה על היחס המזלזל והאטום נגד חבורת אנשים שראויים לכל הערצה ותקציב.
כאצלי בבית הספר לא הזכירו היום אפילו את הנושא ומחר יקדישו לו פחות משעת לימודים אחת, אני חושב שבהחלט יש מה להאשים את משרד החינוך. כלא עוסקים בשואה ולא מדברים עם התלמידים אז מה לעשות, מעבירים מסר לא נכון לנוער. אני לא מנסה להגיד שהאשמה הבלעדית היא של משרד החינוך, אלא שבהחלט יש למשרד החינוך חלק בכך. אני לא יכול להכליל, אבל בפני אף מורה לא הזכיר את יום השואה היום, האיזכור היחיד היה הוא לכך שמלבד לשעה אחת של טקס, כל יום הלימודים יהיה כרגיל ולא תהיה פעילות בנושא. ואם בזה אתה לא רואה חינוך לקוי, אתה יכול להמשיך להאשים את ההורים / "הנוער שמתעסק בשטויות" / אנשים שמתימרים להיות נציגים של המדינה שלנו, ונותנים דוגמא כזו לחצי מהנוער.
ומה יהיה התירוץ בטח? השביתה. זה באמת ביזיון רק טקס? יום השואה הפך לדבר סמלי ותו לא? איזה מן דבר זה? נכון שזה דבר שטוחנים וטוחנים אבל זו חובתינו! כעם, כמו שאמרו ואמרתי ונמשיך להגיד לזכור ולא לשכוח ומי שיכול שיעזור!
משרד החינוך לא פטור מהבעיה הספציפית הזו ומבעיות הנוער בארץ אבל לדעתי הוא לא האשם המרכזי במה שקורה בשנים האחרונות בארץ.זה משהו מעבר למשרד החינוך ואת כל הדיון על כך לא ראוי להמשיך דווקא כאן.
יש דברים שקשה לי לקבל, ואני אומר את דעתי, לפעמים היא חריפה ולפעמים סתם מבט. אם לא היה אכפת לי הייתי עובר על זה כאילו כלום, אבל דווקא בגלל שזה אבא שלי הייתי מצפה ממנו לבדוק באינטרנט מה התוצאה ולא לראות את המשחק. לא מסוגל לעשות משהו להנאתי בימים כאלה, כמו גם ביום הזיכרון לחללי צה"ל. כנראה שאצלי החשיבות לאסונות שכאלה גדולה וחמורה יותר מלאנשים אחרים שרואים את זה בצורה שונה. פה הבעיה! פגעת בול! המורה לא צריך להגיד לך, לא צריך לספר לך, אתה צריך לבד! לקרוא, להתעניין, להחכים ולדעת ולזכור, לא שום מורה ולא שום משרד חינוך צריך להקדיש לך 6 שעות על השואה, אתה לומד את זה בהיסטוריה בי"א, אבל חוץ מזה אתה לא צריך עוד שעות חבר'ה ושהמורה יסביר לך, זה צריך לבוא ממך ולא מאף אחד אחר. זאת הבעיה של הנוער, שפשוט לא אכפת להם. אם באמת היה אכפת לך לא הייתי מדבר על המורה שלא דיברה, או שכן דיברה, היית עושה זאת בעצמך, האינטרנט והספרים יכולים לספר לך יותר טוב מכל מורה.
ואיך ולמה אתה חושב שקיימים אותם יחידי סגולה שכן מתענינים? בגלל שחינכו אותם בדרך שונה, כי להם כן הבהירו את המשמעות של היום הזה ושל מה שקרה לעם שלהם. אני לא חושב שאחרי לימודים יבשים של הסטוריה בכיתה י"א באמת אפשר להפנים לדעת ולזכור אירוע שכזה. אני יכול להבטיח לך שמלמידה של פרטים יבשים על מלחמת העולם השניה לא תרגיש מחובר יותר ליום הזה או תבין הרבה יותר טוב את השואה. התפקיד של מורה הוא בין היתר להקנות לבני הנוער ערכים ואת המסורת שיש לנו בארץ, אני לא חושב שהרבה מורים באמת עושים את זה , וברור שאני לא מתלונן על המורים אלא על משרד החינוך אך זה לנושא אחר.
אם כל הכבוד צ'אבי, ואני בהחלט בדיעה שלך- חינוך מהבית ולא הכל משרד החינוך ולא צריך להנות או ליתר דיוק להנות בצורה המועטה ביותר. אני חשוב שמן הראוי שמשרד החינוך בתור גוך מחנך, יקצה שעות של לדבר עם תלמידים לעלות בפניהם דברים, הרי בשיעורי היסטוריה כמה אתה מתבטא?(ועוד לי הייתה חתיכת מורה, ניהלנו ישעור שלם שגלש לויכוח האם יש להפציץ אץ הכור באירן, היא בהחלט נתנה לנו מקום לביטוי. ובכל זאת, אני אומר ששיעור היסטוריה זה לא המקום) שיוערי חינוך בימים מן הסוג הזה נותנים לאחרים לשמוע דעות אחרות ולהבין. ואני חושב שכמו בשנה שעבר שידרנו על מוסר השילומים אחד מחר לבטח נדבר על שניים, אני לא יודע כמה ראו אותו(גרנט) אבל אני יודע שלי יהיה מה להגיד. ואני אחנך את הילדים שלי שלהם יהיה מה להגיד, ואני מקווה שהם יחנכו את נכדיי באותה הצורה. בסופו של דבר, צ'אבי ידידי, לא אני ולא אתה נשנה פה את כל החברה, אבל את המעט ואת הקטן שאנחנו יכולים לעשות אנחנו נעשה ועושים(ההערה לאבא של במקום בהחלט!) איש איש באמונתו יחייה(ואני כמעט משוכנע שהמשפט הזה לא נכון והוא נגזר מאיפושהו וקיבל משמעות שונה).
יש לי מלחמות בהיסטוריה עם המורה ועם שאר הכיתה, הוויכוח היום היה בין ימנים לשמאלנים כשאר אני טענתי שלא שווה שחיילים ימותו על החומה הקדושה שלנו וששום דבר בעולם לא שווה אימא שמאבדת ילד או אחות שאחיה לא יקריא לה סיפור יותר בלילות. דעתי היא דיי פשוטה-הרצון לדעת צריך לבוא מאיתנו, מהנוער, לא מאף גוף חיצוני כמו מערכת החינוך, כי מערכת החינוך והמורים יכולים לברבר עד מחר ולהביא מספרים, אבל כל עוד אנחנו לא באמת נרצה לדעת-יצא לנו מהאוזן השניה מהר מאוד ולא באמת נפנים. ושוב-זה צריך לבוא מהבית האכפתיות הזאת. הרי בינינו-מי שם על המורים? אתה שם על המורים? אתה שם על ההרצאות בנוגע למים, סמים או עישון? הם משקיעים בזה הרבה כסף-זה עדיין לא מונע מילדים לא להישתמש באמצעי מניעה ולעשן כפול מבעבר. אז שהם יקשיבו לשואה, ואל תהיו שכחים גדולים-דיברו איתנו שעות מהיסודי, מין הראוי שבתיכון כבר לא יצטרכו לחזור על אותה הרצאה שנכנסת מאוזן אחת ויוצאת מהשנייה. בחטיבה עשינו דברים ושמענו סיפורים, וכן כל שנה היינו בים ושם והדבר הכי מעניין היה לשמוע ניצולת שואה, שכמה פרחחים טיפשים מהשיכבה שלי החליטו שמצחיק שהיא ואימא שלה השתינו בתוך קערה. זה הפרצוף האמיתי של הנוער שלנו. אנחנו כבר בני פאקינג 16, חמורים גדולים, הגיע הזמן שנפסיק לשמוע את אותה הרצאה ממורה שונה, ונתחיל להתעניין בעצמינו טיפה יותר. טיפטיפה, לא יותר מזה.
עכשיו סיימתי לראות 'הפסנתרן' בערוץ 10. סרט מדהים, אחד הדברים החזקים והמרגשים שיצא לי לראות או לחוות. פשוט מדהים הסרט הזה. למי שראה, הקטע הכי חזק הוא שהרוסים שואלים אותו: "?what about the coat" והוא עונה להם: "...I'm cold" אחד הסרטים היפים והמרגשים שיצא לי לראות, אם לא הטוב מביניהם. חובה לראות!
לא אני השוותי כך, בסיור שערכנו במחנה המעצר בעתלית שמענו את הסיפורים של האנשים שעברו דרך שם. במבט ראשוני שהבריטים מלווים אותם באיומי רובים לתוך מחנה זה סוג של טראומה עבורם, לאחר מכן הם כבר הבינו שזה לא כ"כ נורא אבל בכל זאת. הם חשבו שהם יכנסו לארץ ובמקום זה שולחים אותם למחנה במקרה הטוב או מחזירים אותם לאירופה שממנה הם ברחו בייסורים במקרה הרע. הבריטים היו אמנם קצת יותר טובים מהתורכים אבל להכניס את המילה "טוב" בהקשר של הבריטים זאת טעות.
אני הלכתי לטקס/סיכום המסע לפולין והיה הכי מרגש שיכול להיות. הקראות יומנים שנכתבו במהלך המסע, מצגת עם התמונות המרגשות, סיכומים של אנשים אלו ואחרים ובסוף כמובן התקווה. רק פעם אחד התרגשתי יותר ממה שהתרגשתי היום, וזה היה במיידאנק. מי שהיה בפולין יודע מה ההרגשה שאני מדבר עליה. משהו שלא ניתן כמעט לתיאור. יום השואה נראה פתאום באור אחר לגמרי. ב-10 חזרתי הביתה וראיתי את הסרט "הפתרון הסופי" שמספר את סיפור הפגישה שבה למעשה הוחלט על ההשמדה. פעם אחד בכל השיחה לא מוזכרת המילה "השמדה". כל הזמן "פינוי". אבל כולם יודעים על מה מדובר. סרט שמעלה כעס כל כך גדול. נ.ב צ'לסי? ליברפול? who?
אני מבין שנפלו חמישה גולים בין צ'לסי לליברפול, גם אם אני רוצה אני לא יכול להתחמק, יפה. נתאפק עד לחדשות הספורט כדי לראות את זה. לטרוח לראות משחק שתוצאתו ידועה לי קצת קשה לי, בטח שלא מדובר בקבוצות שלי. קרה משהו? מבחינת רמת ידע אני בדיוק כמו כולם. ואף ראיתי דברים חשובים יותר. האמת שאת רוב הסרטים אני הרי מכיר משיעורי היסטוריה. ואני אתמול אחרי מוסר השילומים ראיתי את רחוב הבישוף, בפעם השנייה. זהו סרט על במאי הסרט שחוזר לעיר ילדותו לינץ כדי לבקר ברחוב בו הוא ואייכמן היו שכנים. הוא מסתכל על הנוער בלינץ ועל כיצד הם מתמודדים עם אז. לסרט אין פן מזעזע אבל הוא מאוד מעניין ומי שיוכל לתפוס לראות אותו שוב אני ממליץ.