דבר אחד לא ברור לי: זו החולצה של אלי אוחנה בכבודו ובעצמו או חולצה עם המספר/שם של אלי אוחנה שנקנתה בחנות? את המקרה הראשון אני יכול, איכשהו להבין, הזעה של אוחנה היתה שם (למרות שבאופן אישי קשה לי להיקשר לפיסת בד תפורה שבמקרה מישהו מפורסם לבש אותה) אבל במקרה השני? חולצה שנקנתה בחנות? מה הסיפור הגדול? אלי אוחנה הוא האגדה, לא החולצה, היא אחת מאלפים שנמכרו.
למרות ש"המספר שלי" זה 7 בכל חולצה של בית"ר שיש לי יש כמעט את המספר 11 של אוחנה גם בכאלו שבית"ר שיחקה איתם הרבה לאחר הפרישה של אלי, יש לי אולי איזה 5-6 חולצות של 11 וכאלו שכבר קטנות עלי וכמובן את החולצת רסידו המפורסמת מאליפות 97' שקיבלתי מאחי הגדול בירושה, למרות שאף אחת מהחולצות האלו לא נלבשו ע"י אלי הם עדיין נושאות את המספר שלו והיחס שהם מקבלות בהתאם כמו גם שבמכבי ת"א תראה אותו דבר עם החולצה מספר 8 של נימני ככה זה בבית"ר עם 11 של אוחנה.
היה לו DNA בעייתי, שגרם כנראה לפציעות http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx תאכלס חבל עליו. היה באמת כישרון גדול.
אמנם לא כ"כ ישן אבל עדיין חקוק בראש כמו משחקים נוסטלגים אחרים של בית"ר נגד מכבי ת"א: אבי נימני נגד מכבי ת"א בפעם הראשונה, נגמר 0-1 לבית"ר משער של ילד בן 19 בשם ברק יצחקי. אבי נימני וטל בנין נגד קלינגר בפעם הראשונה מאז שזרק אותם ממכבי, נגמר 2-3 דרמטי אחרי הצגה של טל בנין, ד"א גם במשחק הזה יצחקי הבקיע http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
אני כבר ממזמן הגעתי למסקנה שהרמה בישראל לא ירדה ברמה כזאת קיצונית כמו שאנשים נוטים להגזים ולתאר ולהלל בשבחי שנות ה90'. הסיבה היא פשוטה מאוד - אנשים התחילו להחשף יותר לכדורגל אירופאי טוב ומשובח. מ2-3 משחקים שמגיעים בשבוע מאנגליה/איטליה, התחלנו להיות חשופים לכל הליגות הטובות בעולם, כל הזמן, לכל המשחקים האפשריים בכל השעות. וסוף סוף התחלנו לראות מה זה כדורגל אמיתי, ולומר את האמת - גם אני הרבה פעמים אבחר במשחק מהליגה האנגלית מאשר משחק ג'אנק כמו הפועל אשקלון נגד קבוצת שקר כלשהי(no offence)
אני צופה בכדורגל ישראלי יותר משלושים שנה, הייתי במשחקי ליגה כבר בעונת 78/9 ואני יכול לומר לך בבירור שהכדורגל השתפר לאין ערוך ושהיום הוא הטוב ביותר שהיה לנו. השחקנים מקצוענים, מה שלא היה מובן מאליו בשנים עברו. הרמה גבוהה יותר, גם אם משווים אותה כל היום לליגה האנגלית והספרדית, ומה לעשות שזו לא השוואה הוגנת. הכושר הגופני גבוה בהרבה, המשחקים מהירים יותר וכושר משחק של תשעים דקות זה כבר לא מילה גסה. למרות שלא מעט מזלזלים בליגות שאינן אנגליה או ספרד יש עשרות ישראלים שמשחקים בחו"ל. חלק ממש משחקים, חלק מחממים את הספסל, אבל פעם אי אפשר היה לקטול את יואב זיו או עומר גולן על זה שהם לא עושים כלום מפני שלא היו ישראלים בחו"ל. גם הסוכנים השתפרו בעבודה שלהם, אחרת לא היינו רואים כל כך הרבה ישראלים בחו"ל....בודדים המשחקים שמבוטלים בגלל גשם, אם בכלל. פעם מחזור כמעט שלם התבטל בגלל גשם. קבוצות משחקות באופן קבוע בחו"ל, כל שנה העונה מתחילה לכמה קבוצות מוקדם יותר בגלל אופ"א. יש שיפור, צריך לפקוח את העיניים ולהאמין לזקנים שבחבורה שפעם היה גרוע יותר...
מסכים איתך. רק לפני כמה שנים שודר משחק אחד, מקסימום שניים מכל מחזור. כולם חיכו לשבת כדי לשמוע את הדרמות ברדיו ובעיקר כדי לראות את המשחק המרכזי, המשחק היחיד ששודר באותו מחזור. כאנשים התחילו לראות את כל המשחקים וכיום בעידן האינטרנט לקרוא, לשמוע, לראות את כל מה שקורה בכדורגל הישראלי אז טבעי שתתפתח תחושה של שובע מהכדורגל הישראלי. דרך אגב לגבי המשחק בית"ר נגד מכבי ת"א ב2003/04 - דרמה גדולה, משחק מצויין ואני עוד זוכר שבאותו ערב קלינגר, כמאמן מכבי ת"א, התראיין וכשנשאל אם בגלל שזה הפסד לבנין וקלינגר (ולא בנין ונמני) ההפסד יותר כואב -איך הוא התעצבן על המרייאנת על הטעות. כמה עצבני הוא היה, וכנראה שזה ערב שהוא לא ירצה לזכור. אנחנו לא נרצה לשכוח. ניצחון מתוק (כמו זה שנה קודם לכן בבכורה של נמני כשחקן בית"ר מול קבוצתו הנצחית מכבי ת"א).
הנוסטלגיה שלי מה לעשות תתרכז בעיקר בקבוצה שלי כי משם כל הזכרונות הנה מקבץ זכרונות מהנה -סוף עונת 91\92, משחק עלייה הפועל חיפה מול הפועל רמת גן בקריית אליעזר...9000 צופים גודשים את היציעים ורוצים לראות את הפועל חוזרת לליגה הבכירה אחרי שנות ה80 הנוראות. זאת הייתה עונה מותחת גם בית"ר הייתה אז בליגה השנייה ואלי אוחנה חזר להושיע. הפועל חיפה כלל לא הייתה פקטור עד אמצע העונה ועד שהגיע אותו אדם רובי שפירא (ז"ל) והתחיל להשקיע בקבוצה...ציפה לנו פוטופיניש מותח שבוע לפני היה משחק של חיים או מוות בטוברוק נגד בית"ר נתניה...אומנם הייתי ילד קטן אבל אני זוכר את השיירה האדומה הענקית בכביש החוף. 4500 אדומים הגיעו ומילאו את מגרש הפח בצפון נתניה עד אפס מקום. ניצחנו והכל היה מוכן לבמה המרכזית במחזור האחרון רמת גן עוד עשו קשיים עם אחד צעיר רונן חרזי בהרכז אבל בסוף כבר לא היה מה לעשות הפועל בליגה הלאומית! שו שו שולמית הפועל בלאומית! http://www.hapoelhaifa.com/museum/newspapers/alia/shaar92.Xxx http://www.hapoelhaifa.com/museum/newspapers/alia/alia2.Xxx -עונת 94\95 אחרי ששרדנו בחריקת שיניים חזר אותו רובי שפירא והתחיל לשפוך כסף...והנה נחת לו סמל היריבה העירונית ראובן עטר. זאת הייתה עונת התאקלמות לקראת הבא לבוא ב96. בעיקר זכור לי הדרבי בגמר גביע (ולא לטובה) וה7-0 על בית שאן שאם ראובן עטר לא היה מחמיץ פנדל היה יכול להסתיים עם יותר -עונת 95\96 הפועל חיפה נהיית כוח בליגה. טל בנין ראובן עטר עמיר תורג'מן ווובר ההונגרי הנפלא מנצחים על הקבוצה. הפועל נותנת סיבוב ראשון חלומי ונכנסת למאבקי אליפות בפעם הראשונה מאז שנות ה70 באמצע העונה גרנט מחליט למכור את וובר בהחלטה תמוהה ולהביא איזה ליצן במקומו הפועל בסוף מסיימת רביעית. אבל זאת הייתה העונה הגדולה הראשונה באמת לנצח ייזכר הדרבי הראשון של אותה עונה. הפועל חיפה נראית יריבה שווה ואחרי 19 שנים רוצה ניצחון בדרבי! קריית אליעזר מפוצץ ב19,000 אוהדים והפועל נותנת הצגה וכובשת את העיר האדום...ומישהו בבית ספר יסודי עם צעיף אדום אחרי זה לשבוע! -עונת 97\98 הפועל חיפה מסיימת שלישית ומעל מכבי. עונה לפני עונת האליפות הניצנים כבר כאן לנצח יזכר הדרבי חוץ של אותה עונה שנגמר 4-2 לאדומים. כבר היה 4-0 בדקה 60 שהחלטנו להוריד גז. רוסו הגיע והפועל נראיתה קבוצה אימתנית. הענק מתעורר לקראת הבאות -על ענות האליפות אני לא ארחיב כרגע וגם לא על המסע לאירופה אבל רק נאמר שזה היה עשור מדהים שהתחיל בעונה הגרועה בתולדות המועדון ב91. שיחקנו עוד בקריית חיים שהיה שבר כלי לא היה שקל בקופה. אבא שלי סיפר לי אני לא זוכר כי הייתי קטנטן משחק שהיינו בו נגד מכבי יבנה עם 150 צופים בקריית חיים קצת תמונות השפל הגדול של סוף שנות ה80 http://www.hapoelhaifa.com/museum/pictures/80s/kiryathaim89.Xxx עטר ורביבו הדרבי של 95. אחת למזכרת http://www.hapoelhaifa.com/museum/pictures/90s/atarevivo.Xxx הוא רק נתן ולא לקח ולעולם לא ישכח http://www.hapoelhaifa.com/museum/pictures/90s/robi-derbi-1.Xxx משחק אליפות http://www.hapoelhaifa.com/museum/pictures/champions/fans_mountain.Xxx דני קורן וההחלטה לחדש את המשחק http://www.hapoelhaifa.com/museum/pictures/champions/plus_focus.Xxx
אין על רובי שפירא, הבעלים עם הלב הכי גדול שידע הכדורגל הישראלי עצוב שהבבונים מקללים אותו, לא יודעים את מי הם מקללים
כאוהד הפועל היו לי הרבה משחקים טראומתיים, אחד מהם היה המשחק הזה : http://www.youtube.com/watch?v=V6ZZBWl-rbU הייתי במשחק, ובשער של בניון פשוט יצאתי מהמגרש בבכי. אלי כהן, בזמנו מאמן הפועל טען שזה היה "שוד לאור החושך" והמשחק הזה היה לנו בידיים.
יש אומרים שהמשחק השער הזה של קייסי קבע את השליטה הירוקה בעשור שזה עתה הסתיים http://www.youtube.com/watch?v=ev8YjqadR4U איזה גול מתוק. איזה גולים מכריעים היה כובש קייסי. ועוד מאותה עונה http://www.youtube.com/watch?v=FypQiLwx0EE פראליה התחיל את ההפגזה הכבדה שלו בארץ במשחק הזה. איזה שחקן. זר ענק. כל גול שלו היה דליקטס. דווקא עד המשחק הזה לא בלט ואף רצו כבר להחליף אותו.
זוכר טוב את המשחק, דווקא מהסיבה שהאזנתי לו בתוכנית "שירים ושערים" כאשר השדר (איני זוכר מי זה היה) צרח בדציבלים גבוהים את התרחשות המהפך. כאוהד מכבי חיפה, זה היה מסוג המשחקים שלאחריהם חשבת שלא משנה מה יקרה - מכבי חיפה תנצח. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
משעמם בלי כדורגל בשבת אז נוסטלגיה גדולה, בית"ר זוכה באליפות השלישית בדרבי 2 מחזורים לסיום: איזו אליפות הקבוצה זוהרת, הצגה גדולה וגם נהדרת, כל האוהדים שמחים עכשיו כפליים, מרימים כוסית וצועקים עכשיו "לחיים", בית"ר ירושלים עוד הפעם אלופה, אין לה אח ורע וגם אין מחליפה.
