אני מבחינתי הייתי משנה את המדים של הפועל מאדום לאדום שחור עם פסים כמו של מילאן (לא העיצוב המפגר של עכשיו אלא המדים שהיו להם בתקופה של BWIN)
אני בטוח שהייתם מנצחים זה היה גם אינטרס שלנו לתת למכבי ת"א אליפות אולי לא היה נגמר 3-0 אבל לנצח בטוח הייתם מנצחים
זה לא קצת קיצוני מידי? זה לא היה בשום שלב בהיסטוריה. היה לכם שילוב של בורדו עם עיטורים שחורים ולא מעבר. אני כבר שנים תוהה למה בהפועל לא עוברים לעיצוב בסגנון של ארסנל. יש הרבה קבוצות בארץ שהייתי משחק להן עם המדים. הפועל פתח תקווה צריכים לחזור לפסים, לבני סכנין יתאים עיצוב נוסח בילבאו של פסים אדום-לבן עם מכנסיים שחורים, לעכו יתאים פסים לרוחב (או בכלל השילוב של התכלת עם השחור ששיחקו איתו חלק מהעונה), לקריית שמונה הייתי נותן לשחק בעיצוב כמו של מונאקו או בלקבורן.
לא נראלי שהיה מתישהו, אבל אני חושב שזה יפה כמובן יש הרבה עיצובים שאפשר לעשות גם עם אדום או עם אדום-לבן, לא משו שיקרה בעשור הקרוב.
אם אתם בעניין של לדון על סגנונות העיצוב של המדים, אפשר לראות שבישראל הצבעים הם דיי אותו דבר ולא כ''כ מנסים לשנות אותם ושהעיצוב של התלבושות הוא אותו דבר אצל כולם כמעט, רק תלוי מי היצרן של התלבושת. אם זה נגיד macron שאני רואה אצל המון, אז כולם לובשים אותו עיצוב רק בצבעים שונים. אף מועדון לא ממש מנסה לשחק עם הדברים האלה.
לפני שבוע וחצי התקיים משחק לזכרו של דוד "דדו" ישי ז"ל, שהיה הקפטן של בית"ר שזכתה בגביע הראשון שלה ב-76', בין ותיקי בית"ר ירושלים לבין בית"ר נורדיה ירושלים. ובניגוד לשנים עברו שהמשחק התקיים על אש קטנה יותר בין ותיקי בית"ר לותיקי הפועל בלי יותר מדי שמות גדולים - הפעם הגיעו המון שמות עבר גדולים בבית"ר, וגם נשיא המדינה ומי שהיה מנהל הקבוצה באותו גביע, רובי ריבלין, הגיעו - והמשחק שודר. בותיקי בית"ר שיתפו במחצית הראשונה פעולה אורי מלמיליאן, דני נוימן ו-ויקטור לוי, השלישייה המהוללת מאז, כשאמחוריהם שיחקו עוד אגדות בית"ריות (מי יותר ומי פחות) כמו שלמה קירט, חנן אזולאי, אופיר שמואלי, אילן אלהרר, וקורנפיין בשער. עוד לקחו חלק במשחק עידן טל, נצח מסובי, סמי מלכה, איתן מזרחי (שסופסוף מימש את הפוטנציאל שלו) וגם דני רופ שכילד שעבר ניתוח בבית חולים שכב מיטה ליד דדו. גם במדי נורדיה שיחקו אגדות עבר בית"ריות כמו סרגיי טרטיאק (מאמן נורדיה) ששיתף פעולה במרכז ההגנה עם הבן שלו ארטיום, משה בן ארוש (המנהל המקצועי) ועוד "אגדת עבר" בית"רית, אביתר ברוכיאן. במחצית השנייה כבר עלו שמות פחות מוכרים ורלוונטיים, אבל עדיין השידור שזור בכל אורכו בסיפורים וראיונות של השחקנים האלה. במשחק עצמו נורדיה ניצחה 4-2 משערים של אלעד אברמסון (נכדו של איש הנהלה של בית"ר בעבר), אמיר שוויקי (שהצטרף לרשימת הערבים שכובשים בטדי), עוז אריאל (נכדה של אחותו של סימון אלפסי האגדי) ויניב כהן, שמי שבישל לו זה אביתר ברוכיאן (אחיינו של אורי). בותיקים כולם כולל כולם ניסו לסדר לאורי שיבקיע מבעיטה חופשית, אבל חוץ מכמה עקבים יפים הוא לא הציג יותר מדי, ומי שבלט בשורות הותיקים הם דווקא השחקנים היותר מושמצים בהיסטוריה של בית"ר: נצח מסובי (שבישל את הראשון לטל וכבש את השני), עידן טל, אופיר "גליץ' " שמואלי (שבישל את השני בהרמה יפה בנגיעה) ושלמה קירט.
באווירת מבוכות ישראליות בגביע אירופה: 24.8.1995 הסיבוב המוקדם של גביע המחזיקות. מכבי חיפה מגיעה לאיי פארו עם יתרון של 4:0 מהמשחק הראשון מול קבוצת דייגים בשם המקוצר KI הרכב מכבי חיפה: רפי כהן, אבישי ז'אנו, משה גלאם(46' מרקו בלבול), אלון חרזי, רומן פץ, רוני לוי, סרגיי קנדאורוב, אייל ברקוביץ'(75' עופר שטרית), אלון חזן, חיים רביבו, אלון מזרחי. מאמן: גיורא שפיגל עכשיו אתם מבינים למה ניר קיבל הזדמנ ות באותה עונה? בסיבוב הבא מכבי חיפה קיבלה את ספורטינג והובסה 4:0 בליסבון ובקריה סיימה בתיקו מאופס.
עשור לאוי דוידוביץ' מכבי חיפה הגיעה לבלומפילד למשחק הגומלין בסיבוב השני של מוקדמות הצ'מפיונס מול מאלמו כשהיא יודעת שניצחון של 1:0 יספיק לה לעבור לשלב הבא שם חיכתה לה המנצחת בין תון לדינמו קייב(בסופו של דבר זו הייתה תון). מול בלומפילד מלא דוידוביץ' גרם לאיינשטיין ליצור את מטבע הלשון הכי מפורסם שלו ביחד עם השאגות בפארק דה פרנס 12 שנים קודם לכן. מכבי חיפה עשתה כל מאמץ במשחק כדי להכשיל את עצמה מול חבורה לא יותר מדי מוכשרת משוודיה שימים לפני צמד המשחקים איבדה את כוכבה הכי גדול מרקוס רוזנברג שאז עבר לורדרד ברמן ובשנה שעברה חזר למאלמו אחרי סיבוב ארוך באירופה הרכבים: מכבי חיפה: ניר דוידוביץ', אריק בנאדו, רפאל אולרה, אלון חרזי, אדורם קייסי, חאבייר דירסאו, עידן טל, מיכאל זנדברג(77' שי בירוק), גוסטבו בוקולי, יניב קטן(56' שלומי ארבייטמן, 70' הורחק), רוברטו קולאוטי. מאמן: רוני לוי מאלמו: מתיאס אספר, אנדראס אנדרסון(61' יארי ליטמאנן), אולף פרסון(85' פטר אבלסון), תומאס אולסון, ג'וזף אלנגה, פטריק אנדרסון, ג'ון הויילנד, יקסל אוסמובסקי(88' סמואל בקלאיי), דניאל אנדרסון, אפונסו אלבס, יספר בק. מאמן: טום פראל מה קרה אחר כך: ניר דוידוביץ' - למרות שעם כל הטעויות הקשות שלו בגביעי אירופה הפך אולי לשוער היקר בתולדות הכדורגל(מבחינת ההכנסות שאבדו) ועדיין זכה לגיבוי מלא מהמועדון, בינואר של אותה עונה הוא התנהג כאחרון שכירי החרב כשדרש לעבור להפועל תל אביב אותה עמד לרכוש לב לבייב, מהלך שלא יצא בסופו של דבר אל הפועל שלומי ארבייטמן - זה לא הפעם האחרונה בה קיבל אדום מטופש, אבל הפעם הקריטית ביותר. שלומי נתן סך הכל עונת בכורה לא רעה אבל נעלם אחר כך עד שאלישע הגיעה ובפרט עונת 2009/10 בעקבותיה יצא לאירופה יניב קטן - היה מזעזע באותו משחק והחולף מוקדם במחצית השנייה. בעקבות המשחק נוצר מתח גדול בינו לבין יעקב שחר שהיה אולי השחקן האהוב עליו אותה עזר לטפח כבר מגיל מוקדם. למרות הבטחות קודמות קטן סרב לחתום על הארכת חוזה(למעשה זה אותו מקרה כמו של גולסה ב - 2013), אך בניגוד לגולסה המשיך לשחק עד שחיפה מכרה אותו לווסט האם תמורת 400 אלף יורו בלבד(כי זה היה חצי שנה עד תום החוזה). באותה עונה הבנתי - סמל יש רק על החולצה אפונסו אלבש - הבריזלאי שניצל את האוי, המשיך לקריירה רווית שערים בהיירנבן ההולנדית וב - 2008 הגיע למידלסברו בפרמייר ליג. בשנה שעברה נבחר למקום השישי ברשימת החלוצים הגרועים בתולדות הליגה.
ופרט אולי "פיקנטי" נוסף: אם אני זוכר נכון, היריבה הבאה של מאלמו ארי שהדיחה את חיפה הייתה פ.צ תון. תון העיפה את מאלמו והעפילה בפעם היחידה בתולדותיה לליגת האלופות (אחרי שזרקה קודם לכן את דינמו קייב).
שבוע אחרי משחק "הנה בא בניון" מכבי חיפה עם עוד צעד בדרך לתואר תאריך: 17.3.2001 איצטדיון: קריית אליעזר מעמד: ליגת העל, מח' 30 הרכבים: מכבי חיפה: ניר דוידוביץ', אלון חרזי, אריק בנאדו, אבישי ז'אנו, אדורם קייסי, רדוסלב מיכאלסקי(74' ואליד באדיר), ריימונדס ז'וטאטס, יוסי בניון, ננאד פרליה, יניב קטן(68' ראובן עטר), רפי כהן(66' יעקובו איגביני). מאמן: אברהם גרנט בני יהודה: מוני שיקלי, ג`פרי ישי, פטר צ`סטיץ, מוטי אוחיון, ירון אביחיל, דאבור רופניק, דודי ליברמן, בן לוז, חיים סילבס (54' אסי בלדוט), ירני יבורניק (65' חזי שירזי), קובי רפואה (68' מאריו קראלי). מאמן: אלי אוחנה יוסי בניון ואסי בלדוט יפגשו על המגרש גם מחרתיים
אלי אוחנה נפרד מנבחרת ישראל במשחק ידידות מול אלופת דרום אמריקה אורוגוואי אותה ניצחנו 3:1 בספטמבר 1995, אך הפסד מביך לקפריסין שנה אחר כך הכניס את הנבחרת ללחץ ושליימה החליט להחזיר את אוחנה, שבינתיים היה בכושר נהדר בבית"ר, למדים הלאומיים. זה השתלם כבר נגד לוכסמבורג בו אוחנה כבש את השער היחיד והמשיך גם בבית מול קפריסין תאריך: 30.4.1997 איצטדיון: ר"ג מעמד: מוקדמות המונדיאל 98 הרכבים: ישראל: רפי כהן, אלון חרזי, אריק בנאדו, אמיר שלח, משה גלאם, טל בנין, איציק זוהר(87' ראובן עטר), אלון חזן, אייל ברקוביץ', אלון מזרחי(83' אבישי ז'אנו), אלי אוחנה. מאמן: שלמה שרף קפריסין: ניקוס פנאיוטו, יורגוס תאודוטו, מריוס חרלמבוס, אנחלוס מיסוס, חרלמבוס פיטאס, ניקוס תימוטאו, מאופיטוס לארקו(46' יאניס יואנו), סוזוס אנדראו, ניקודמוס פפאווסיליאו(88' פנאיוטיס אנגומיטיס), סינישה גוגיץ', קוסטס מאלקוס(46' יאנקיס אוקאס). מאמן: סטברוס פפאדופולוס זו הייתה גם ההופעה האחרונה של עטר במדים הלאומיים
