נשמע כמו עסקת אקדל 2, כשרון כביכול שיושאל, חצי יימכר ובהמשך יימכר לגמרי. אגב פוגבה הוצע כחלק מעסקה שתביא את אוסמואה עלינו עפ?י כמה דיווחים.
העבר של יובנטוס הוא עשיר, עשיר בהצלחות אך גם עשיר ברגעים נוראיים כמו זה שקרה לפני 27 שנים. עדיין זוכרים: היום, לפני 27 שנה: http://a8.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc7/379251_468601416500426_171522852874952_1777872_810696290_n.Xxx http://sultanofsnow.files.wordpress.com/2010/05/heysel.Xxx http://2.bp.blogspot.com/_MT1X_Hpnt_o/S_vQrw8dORI/AAAAAAAABFU/05efL6-PtuE/s1600/Heysel+Stadium+disaster.Xxx http://img.metro.co.uk/i/pix/2008/09b/Carney160908_450x315.Xxx http://www.idrottsforum.org/features/footballdays/p012_heysel.Xxx http://static.guim.co.uk/sys-images/Observer/Pix/pictures/2009/3/12/1236863504470/Hillsborough-tragedy-002.Xxx http://www.ultrasspirit.com/blog/wp-content/uploads/2010/05/aleqm5gvqcrtmi9zwnqjeszuyivc33a4ba.Xxx 27 שנים לאסון הייזל. http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/8/8e/Heysel_plan.Xxx זהו סיפורו של ויטוריו פרודנטי, שהיה עוזר במאי בחדר הבקרה של תחנת הטלוויזיה RCTV בקראקס, באותה שעה של הכנות לשידור משחק הגמר ב - 29 למאי, שנת 1985. "באחר הצהריים הזה של של ה- 29 למאי, שנת 1985, הייתי עוזר במאי בחדר הבקרה של תחנת הטלוויזיהRCTV בקראקס. התכוננו לשידור הישיר מבריסל לכל וונצואלה של גמר גביע האלופות יובנטוס נגד ליברפול. אני בדיוק מסרתי מידע לשלושת השדרים הוונצואלים שהמתינו מול המצלמות. בין היתר, מסרתי להם את שני ההרכבים הפותחים: יובנטוס: טאקוני; שיראה, פאוורו, בריו, קאבריני; בוניני, טארדלי, פלאטיני; בריאסקי, רוסי, בונייק. מאמן: טראפטוני. ליברפול: גרובלאר; לאורנסון; ניל, בגלין, ניקול; האנסן, דלגליש, ווהלאן; ראש, וולש, ווארק. מאמן: פגאן. שופט המשחק: דאינה (שוויץ). RCTV היתה אחת מ- 60 תחנות הטלוויזיה אשר העבירו את המשחק בשידור ישיר. בין 60 המדינות היו וונצואלה, פאקיסטן, דרום אפריקה, סין, הודו, קנדה, הונג קונג, מקסיקו, ופעם הראשונה גם אוסטרליה. הקהל העולמי הוערך בכ- 1.100.000.000 צופים. השעה היתה 11:00 בוונצואלה, 17:00 בבריסל, כאשר מעל ל- 60.000 הצופים החלו לנוע לכיוון האצטדיון, כמה מהם מעט שיכורים. המוני שוטרים ברחובות עקבו אחר הצופים. כל האנשים פנו לכיוון ה"הייזלסטאדיום", אצטדיון מיושן שנבנה בבניה מיושנת, ובוודאי שלא היה מותאם לאירוע ספורט גדול שכזה. בחירתו על ידי וופ"א מהווה את אחד הגורמים העיקריים לאסון. אחרי 18:00, הצופים נכנסו למתחם האצטדיון וחיפשו את המקום המסומן על גבי הכרטיס שהחזיקו בידם. אוהדים שחורים- לבנים פנו לכיוון היציעיים הימניים, האוהדים האדומים לכיוון השמאליים. לא היו שוטרים רבים בתוך האצטדיון, אבל לא נראה שזה הדאיג אף אחד. וזו היתה סיבה עיקרית נוספת לאסון: מחסור בכוח שמוכשר להתמודד עם חוליגנים. החוליגנים, ביציעים שלהם שהיו מרוחקים משאר היציעים, כבר תלו את הדגלים שלהם, שרו את השירים הרגילים שלהם, שתו בירה והמתינו לתחילת המשחק. היה יציע, יציע "Z" הוא נקרא, לייד היציעים שאוכלסו על ידי האוהדים של ליברפול, או יותר נכון, ליד היציעים שאוכלסו על ידי החוליגנים של ליברפול. היציע הזה היה אמור להכיל בתוכו את הבלגים, ואת האנשים הבודדים שלא היו מזוהים עם אף אחת מהקבוצות. אנשים שרכשו את הכרטיסים שלהם ממש סמוך לשעת המשחק. אבל בין אלו שהגיעו לאצטדיון ורכשו את כרטיסיהם סמוך לשעת המשחק, היו גם איטלקים רבים. הם היו משפחות קטנות, זוגות, אנשים בודדים, אשר לא היו חלק משום מועדון אוהדים של יובה, ולכן רכשו את הכרטיסים בנפרד וברגע האחרון. למכור לאיטלקים כרטיסים ליציע "Z" היתה עוד טעות גורלית שוהבילה לאסון. והאסון לא נמשך יותר מ-10 דקות. בשעה 19:00, שעה לפני מתי שהמשחק אמור היה להתחיל. האצטדיון היה עמוס בשירי האוהדים, פזמונים מחרישי אוזניים, אבוקות ואורות מסנוורים אחרים. דגלים הונפו, והאיבה בין מחנות האוהדים גדלה, למרות ההפרדה למראית עין בין המחנות, בין החוליגנים לבין האוהדים הרגילים. אבל היה את יציע "Z" שהיה קרוב מידי ליציעי החוליגנים, הוא היה ממוקם בדיוק ממול ליציעי האוהדים של יובנטוס. יציע "Z" לא היה מוגן, היו בו רק שני שוטרים לא חמושים. וזה היה ברור מידי בשביל אחד מהחוליגנים לזהות זוג "יובנטינים" ליד החיבור בין שני היציעים, שנשאו עליהם דגל ירוק- אדום- לבן קטן, ושני צעיפים שחורים- לבנים, היה קל מידי לאחד מהם לשמוע ילד קטן אומר מילים באיטלקית... הסערה פרצה כמעט באופן מיידי, הדחף הקרימינלי, ומעל הכל הוודאות השפלה של האפשרות לתקוף "אויב" חסר הגנה וחשוף. ההפרדה העלובה בין היציעים פורקה תוך מספר שניות, ומאות של חוליגנים תקפו באמצעות תחמושות שונות את האוכלוסיה המסכנה של יציע "Z". לא היתה שום תגובה, אף אחד מהחוליגנים לא נפצע, ההרוגים היו אך ורק איטלקים ובלגים. 39 נרצחים ב- 10 דקות. טבח, גופות נרמסות, ילדים נחנקים, 39 הרוגים בהסתערות הכי פחדנית, הכי נוראית אי פעם בתולדות החוליגניזם. בושה! אנחנו התחלנו לקבל (ואיתנו- כל שאר תחנות הטלוויזיה בעולם) את התמונות החיות מבריסל, 20 דקות לאחר הטרגדיה. מה שקיבלנו היה התגובה של יציעי האוהדים של יובה. היו יובנטינים רבים אשר נסיו להגיע ליציעי האוהדים של ליברפול על מנת לנקום את המעשה הרצחני של החוליגנים. אבל השוטרים כבר חצצו בין האגפים השונים. התמונות הראשונות האלו שהגיעו מהאצטדיון, נתנו רושם ראשוני מוטעה לחלוטין לגבי מה שאירע קודם לכן. לא בשבילי משום שאני שמעתי ברדיו מה קרה באמת. השידור שלנו נשאר נאמן למציאות הודות לתרגום הישיר שלי של עדי הראיה. אני יכול להבטיח לכם שהיה זה הרגע הדרמטי ביותר בקריירה שלי. המילים, היו כאבנים. מספר ההרוגים היה כאימה הולכת וגודלת. סדר הגודל של הטרגדיה לא היה ברור לנו במשך דקות ארוכות. התקשורת ניסתה להבין כמה הרוגים היו, אבל זה ממש לא היה פשוט. וופ"א והרשויות הבלגיות ניסו להמעיט בסדר הגודל של האירוע. בינתיים, גופותיהם של ההרוגים נערמו בפינה נסתרת של האצטדיון, והפצועים (275 במספר) נאספו על המגרש, וטופלו על ידי רופאים מקריים שהיו במקום, משום שלא היה אף רופא אחד בכוננות באיזור- עוד גורם לסדר הגודל של הטרגדיה. איש אחד, ד"ר ג'יובאני וונדוטי מאנקונה, הונח בין המתים עד שחזר להכרתו והוציא עצמו משם. בושה! לוופ"א ולרשויות הבלגיות לא היתה אף כוונה לסגור את ה"הייזלסטאדיום", היה הכרחי להשיג זמן על מנת לארגן אותו מחדש. על מנת להשיג זמן היה זה הכרחי לשחק את המשחק, אבל שחקני שתי הקבוצות התנגדו לרעיון חסר הרחמים הזה. זו היתה משימה כמעט בלתי אפשרית להשיג את הסכמתם של השחקנים. ראשי הממשלה בטינו קראקסי, ומאגרט תאצ'ר, נאלצו להתערב על ידי שיחות טלפון כחלק מניסיונות השיכנוע. לבסוף שני הקפטנים- פיל ניל וגאטנו שיראה נטלו את המיקרופון והודיעו לקהל ההמום שהמשחק ישוחק כמתוכנן. השעה היתה כבר 21:29 בבריסל, 15:29 בקראקס. נשארנו בשידור, כמו שאר העולם. רק הטלוויזיה הגרמנית הפסיקו את השידור. אבל החלטת הרשויות היתה החלטה נכונה. זו היתה יכולה להיות טעות גורלית לסיים את האירוע ולתת לאלפים לצאת לרחובות בריסל. כמה הרוגים יכלו אז להיות? לשחק את המשחק היה אכזרי, אבל הגיוני. בשעה 21:39 החל המשחק. הוא שוחק במשך 20 דקות ללא גישושים משני הצדדים, ידידותי מאוד. יהיו כאלה שיגידו שהכל היה מכוון כדי שיובה תזכה בגביע. אני לא חושב כך. אחרי ה- 20 דקות האלו הם שיחקו בצורה מקצועית, כאשר השחקנים בשחור- לבן הראו לחימה יוצאת דופן. בכל אופן הפנדל המכריע בא בעקבות שריקה שנויה במחלוקת של השופט דאינה. זה קרה בדקה ה- 57' כאשר ג'ילספי, אשר החליף את לאורנסון, הפיל את בונייק שהיה אחרון לפני השער. ההילוך החוזר הראה שהטאקל היה מטר מחוץ לרחבה, אבל לא בשביל דאינה (אשר היה רחוק ממקום האירוע): זה היה פנדל! פלאטיני הבקיע אותו וחגג אותו כשער הניצחון. השער ה-100 של יובה שהובקע בגביע האלופות. הגול שנתן את גביע האלופות הראשון בהסטוריה של יובה. אבל לאחר מספר שעות פלאטיני התנצל על חגיגותיו. וגם יתר שחקני הקבוצה, שהבינו לפתע את המחיר הכבד של קורבנות אדם ששולם.. ההצהרה הרשמית של מרגרט תאצ'ר היתה: "אין מילים, ואין הצדקה אפשרית; האשמה היא כולה של אנגליה!" יומיים לפני ההחלטה של אופ"א להשעות את אנגליה מגביעי אירופה, הממשלה הבריטית הגיעה להחלטה להשעות את הקבוצות בעצמה. רשויות אזרחיות, צבאיות, וספורטיביות אשר היו מעורבות באחריות על אירוע הגמר נמצאו אשמות. ההסטוריה אז נגמרה בשורה של משפטים קשים נגד חלק קטן מאוד מהחוליגנים שהשתתפו באותה הסתערות, אנשים שזוהו על ידי עדי ראיה ועדויות אחרות. עובדה אשר לא נתונה בספק היא שבליברפול עדיין מסתובבים חופשי רבים מאותם רוצחים, שמעולם לא שילמו על חלקם בשהתתפות בטרגדיה הרצחנית של הייזל. בכל מקרה, אחת התוצאות הכי משמעותיות של האסון היא דווקא יחסי הידידות בין שני המועדונים המעורבים, אשר התחזקו עקב הזיכרון של המתים החפים מפשע, ומול זאת- השנאה שלא פגה עד היום של אוהדי יובה כלפי האוהדים מליברפול, ומאנגליה בכלל." (לקוח ממועדון האוהדים הרשמי של יובנטוס בישראל)
http://a4.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-prn1/554273_10150870219534862_1894429736_n.Xxx כמו תמיד, הקבוצה הכי דומיננטית של הנבחרת. גאווה גדולה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
אני חושב שהגיע הזמן להפסיק עם פסטיבל ג'יובינקו. היה ביובה, ונגמר... אם יחזור - יחזור... יאללה איטליה! :aaa021:
בוא לא נצא מפרופורציות ( אני לא מנסה לגמד את מספר הנציגים שיובנטוס שולחת לסגל הנבחרת לאורך כל ההיסטוריה) לא תמיד רוב הסגל של הנבחרת מורכב משחקנים של יובנטוס, מבדיקה קטנה שעשיתי של הסגלים של הנבחרת מאז מונדיאל 1990 עד ליורו 2012 רק בסגל של יורו 2000, מונדיאל 2010 והיורו הנוכחי ליובנטוס יש יתרון במספר השחקנים שהיא שולחת בשאר המקרים והיה ואם ליובנטוס היו מספר רב של נציגם באחד מתוך הסגלים של הנבחרת לטורנירים האלו אז היתה לפחות עוד קבוצה אחת ששלחה את אותו מספר שחקנים ( והיו כמה מקרים כאלו שתתפלאו שלא תמיד ליובנטוס היה את מספר הנציגים הרב ביותר בסגל לדוגמא מונדיאל 1994 יובנטוס עם שני נציגים בלבד ) לא הלכתי אחורה מדי בבדיקה אבל אני מאמין שלא תמיד ליובנטוס היה רוב בסגלים של הנבחרת... :aaa15:
גם בעשרים השנים האחרונות ובכלל, מאז ומתמיד יובנטוס שולחת לסגל הנבחרת את כמות השחקנים הגדולה ביותר. ישנם טורנירים בהם הנציגות שלה פוחתת, אולם במצטבר אין קבוצה ששלחה יותר שחקנים ממנה ובא נאמר שהפער אינו קטן. לנושא יש אפילו ערך בויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Juventus_F.C....l_football_team
אין טעם לקחת את ה"איטלקיות" מיובה. התקשורת עסוקה בחלוץ שיגיע בשנה הבאה, כשהשמות שמוזכרים הם בעיקר השמות הגדולים של רובין ואן פרסי, גונזאלו היגוואין, אדינסון קבאני ולואיס סוארז, אבל בדרום אמריקה באינטרנסיונל מחכה לו חלוץ צעיר שכבש כבר כמעט 70 גולים בשלוש שנים בברזיל, שמו לאנדרו דאמיאו ודיווחים היום חושפים שהוא דחה את ההצעות של פריס סן ז'רמן וטוטנהאם כדי לחכות להצעה ממארוטה. קודם כל, אני מאוד מעריך שחקנים כאלה שלא רצים ישר אחרי הכסף הגדול, אני עוד יותר מעריך שחקנים כאלה שעושים את זה בזמן שהם מחכים ליובה. אבל הדבר היותר מעניין לדעתי זה שלא ייתכן שהשחקן מחכה למארוטה אם זה לא הראה התעניינות ממשית בו. אז לפני שמפנטזים על קבאני/סוארז/ואן פרסי, יש סיכוי לא רע שהבומבר שלנו דווקא יגיע מדרום אמריקה. בתור אחד שאיננו צופה אדוק של הליגה הברזילאית (וגם לא ממש של נבחרת ברזיל, בה הוא שיחק כבר כמה פעמים) קשה לי לתת את הדעת על השחקן. הייתי שמח אם אחד הדרום אמריקאים יגיד את דעתו עליו, אם יש לו סיכוי להצליח בליגה האיטלקית והאם יש לו עדיפות מסוימת על שחקנים כמו ואן פרסי או קבאני. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
ראיתי אותו בכמה משחקים ובוא נאמר שאין לו עדיפות מסויימת על פניי אף אחד מהשמות שהוזכרו מלבדו אבל הוא בהחלט חלוץ עם יכולת משובחות של סקורינג, לי הוא מזכיר את טרזגול היקר בחדות מול השער.
אור כבר חפר עליו לא מעט לאורך העונה בדיונים שונים. אני חושב שהוא שחקן מצוין שכל קבוצה תהנה משירותיו, לדעתי מבחינת פוטנציאל הוא יכול להתפתח לחלוץ יותר טוב מקאבאני, למרות שאני עורך פה השוואה לא רלוונטית בין שחקנים שונים למדי. בנוסף למה שציינתם הוא מאוד יצירתי ויש לו טכניקה מצוינת שהופכת אותו לכלי התקפי מגוון יותר. אבל מה באמת יהיה רק מוג'י יודע...
מה שיש ברשימה הזו אלו כל שחקני יובנטוס שזומנו ( יכול להיות שחלקם למשחקי מוקדמות ( לא יודע אם שיחקו אפילו ) ) לנבחרת משמע שלא בהכרח כולם זומנו לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל או יורו שזו הבדיקה שאני עשיתי... בשורה התחתונה היא שלא תמיד יובנטוס בעלת מספר הנציגים הגבוהה ביותר בסגל הנבחרת לקראת מונדיאל ויורו ( כמו שחושב אוהד יובנטוס מלמעלה מה שסותר את התמיד שלו ) ולראיה הסגל הבא : http://en.wikipedia.org/wiki/1994_FIFA_Wor...up_squads#Italy גם למילאן יש עמוד זהה : http://en.wikipedia.org/wiki/A.C._Milan_an...l_football_team
לא יודע אם התכוונת אליי, אבל תבדוק שוב שכתבתי הקבוצה הכי -דומיננטית- בנבחרת. אגב, במונדיאל אותו ציינת השחקן הכי חשוב וגדול בנבחרת היה יובנטיני. עדיין דומיננטית...
לא ידעתי שכדורגל זה טניס, באג'יו ( זה ידוע שהוא היה הגו טו גאיי שלנו בהתקפה ) לבד לא היה מביא מקום 2 לולא מאלדיני, בארזי, טאסוטי, קוסטקורטה, אלברטיני, מאסארו ודונאדוני, לדעתי ( ולדעת רבים ) זהו הסגל הטוב ביותר שיהיה לנו אייפעם למונדיאל או יורו דבר שכנראה לא יחזור בשנים הקרובות ואפילו הרחוקות...
לא טניס, ולא ממעיט בערכם של השחקנים שמנית, אבל אתה מנסה להעלים את העובדה שיובנטוס באופן סיסטמתי (גם במונדיאל 34 לא שלחנו הרבה שחקנים, אם תחפש עוד דוגמאות) היא הקבוצה הכי דומיננטית בנבחרת. גם כשהיא שולחת מעט נציגים אז יש להם תפקיד משמעותי מאוד, חוזק הנבחרת בכל שנה זה לא מדד רלוונטי בכלל. ברוב המקרים היא גם שולחת הכי הרבה נציגים.
