אנריקו קאסטלאצ'י, הרופא הבכיר של נבחרת איטליה נותן את דעתו על מיעוט הפציעות העונה בסגל היובנטיני, אחד הגורמים העיקריים למיקומה בראשות הטבלה.
אז אם יוכח שמילאן באמת אחראית לשיבוץ השופטים אז האליפות של השנה שעברה צריכה להישלל. עד אז - דיבורים באוויר. במקרה שלכם יש גם הוכחות.
אתה ממשיך להתעלם מהעובדה שבית המשפט שלל אפשרות שזכינו ליחס מועדף מהשופטים. יענו, להביא סרטון חד צדדי ומגמתי לא בדיוק "מוכיח" את מה שאתה מנסה להוכיח.
http://www1.pictures.zimbio.com/gi/Antonio+Conte+AC+Milan+v+Jucentus+FC+Berlusconi+8nHmSxEv8rtl.Xxx בעת ובעונה אחת קונטה מציג עונה יוצאת מן הכלל, ביחס לכל אמות מידה, אין אחד שיחלוק על כך. הוא קיבל קבוצה פצועה, שבורה, מרוסקת מנטאלית והצליח לרומם אותה לגבהים שכבר הרבה זמן לא שהתה בהם. אבל קונטה של היום הוא חידה מעניינת, קרוב לודאי רחוקה מפיתרון. החיוך של קונטה אומר עליו הכל; איטלקי, דרומי, בעל אהבה גדולה למשחק ותשוקה לגברת הזקנה שלו. החיוך הזה הוביל אותו רחוק. לאנטוניו אחת הקריירות המוצלחות ששחקן יכול לחוות בשחור-לבן: הוא זכה באליפויות, גביעים, בליגת האלופות, בגביע אופ"א ובמה לא? וגם בנבחרת איטליה יש לשחקן רקורד מרשים: הוא היה חלק מאיטליה שסיימה כסגנית במונדיאל 94' וכסגנית ביורו 2000'. ואיך לא תצליח כל כך, כשאתה שחקן תחת המאמנים הגדולים ביותר? טראפטוני, ליפי, אנצ'לוטי, סאקי, זוף, מלדיני (האב). כל אלה השתמשו בקונטה לצרכיהם במרכז המגרש, וכל אלה תרמו לקונטה תרומה כבירה שפירותיה נישאים בימים אלה ממש. אבל קונטה של היום הוא חידה מעניינת. למעשה, אולי נכון יותר יהיה לתאר את אנטוניו כפאזל שמורכב מההשפעות של כל המאמנים שמניתי על קריירת המשחק שלו. אבל גם אם נרצה לתאר את קונטה כפאזל שכזה, יישארו לנו כמה חתיכות חסרות. אסביר: לא מדובר במאמן קפדן כמו טראפ או ליפי, לא מדובר במאמן אלגנטי כמו סאקי. קונטה הוא כנראה חלק מדור חדש של מאמנים סמי-חדשניים שמציפים את אירופה בימינו, מאמנים צעירים שצורתם הסופית מתגבשת תוך כדי תנועה. הם מגיעים לקבוצות שלהם כמוצר מאוד לא מוגמר ומכאן השמיים הם הגבול. אפשר למנות כאן את גווארדיולה והגראנדה-בארסה שלו, את וילאש-בואש ופורטו של העונה שעברה (שהוא גם הדוגמה הקלאסית למוצר שציפיות המכירה שלו היו גבוהות מדי, וכשל) ודוגמאות קצת פחות מוצלחות כמו צ'ירו פרארה שכשל כישלון חרוץ ביובה. על כל פנים, אם נרצה להתמקד בתת-התופעה הזו ברמת המיקרו שנקראת איטליה, ניקלע לבעיה, לפחות בהקשר של קונטה. זה טוב ויפה לפתוח קטגוריה חדשה שנקראת "מאמנים צעירים שהם גם שחקני עבר גדולים" אבל היא נשארת מיותמת מתיאור טקטי שכל כך מאפיין את ארץ המגף וחשוב לקביעת האופי של המאמן והקבוצה. הרי, קיים שוני רב בין יובנטוס של קונטה לבין ברצלונה של גווארדיולה, לא כך? ולאו דווקא רק על המגרש. אם כן, במקרה של קונטה ניתקל בשתי נישות שנפגשות חזיתית בקבוצה של אנטוניו קונטה השנה. האחת תהיה ההשפעה של מאמנים איטלקים קלאסיים על הזהות של יובנטוס בכלל ואנטוניו קונטה בפרט. כמו שצוין בתחילת הכתבה, אנטוניו קונטה גדל תחת מאמנים איטלקים קלאסיים לתפארת מדינת איטליה. ההשפעות של מרצ'לו ליפי ניכרות בו היטב. למשל, האופי ההגנתי שהוא מעניק ליובנטוס הוא מאפיין ליפי ברור. כשחקן, שיחק ליפי בקישור שתחתיו שיחקו שחקני הגנה מהמשובחים שראתה איטליה באותם שנים, כמו פאולו מונטרו, צ'ירו פרארה, ליליאן תוראם, ג'אנלוקה פסוטו, מורנו טוריצ'לי ועוד רבים. יובנטוס של סוף שנות ה-90 הייתה כנראה הקבוצה בעלת ההגנה הכי טובה בעולם. ליפי העמיד, בדומה לקונטה כיום, קבוצה שהמשחק שלה מתחיל קודם כל בקו האחורי, מתוך הידיעה שהמנצח הוא מי שסופג כמה שפחות. גם הקבוצה של אנצ'לוטי הייתה הגנתית להפליא. כלומר, קונטה ממשיך קו הגנתי מובהק לגמרי של מאמנים איטלקיים שמשחקים הגנה והרבה ממנה, ועל סמך נתוני העונה עושה זאת בהצלחה יתרה. ליפי הוא כנראה המאמן שהשפיע על קונטה הכי הרבה, וזה מאוד הגיוני לאור העובדה ששמונה שנים הם עבדו יחדיו. את קדושת השחקן האיטלקי של קונטה ניתן למצוא גם בקבוצה האגדית של מרצלו. הרבה שחקנים איטלקים, מעט מאוד זרים וגם הספסל גדוש בשחקנים פוטנציאליים לאזורי. יובנטוס תמיד הייתה בעלת ציביון איטלקי מובהק אבל העונה ניכר שהיא הדגישה אותו עוד יותר. למשל, במרקאטו האחרון בעיקר נרכשו שחקנים איטלקיים, או לפחות שחקנים ששיחקו כבר שנים באיטליה ומכירים את התרבות והשפה. אפשר למנות רק את ארתורו וידאל שזכה לקרדיט החל מהשניה הראשונה שזו עונת הבכורה שלו באיטליה. שאר השחקנים מאוגדים יחדיו תחת השפה המשותפת, שתורמת הרבה לחדר ההלבשה ולמוראל הקבוצתי. כמו שאמרתי, מאפיין ליפי מובהק. ומי לא שרד את המהפכה הזו? בעיקר הזרים. מילוש קראסיץ' שלא מצא את עצמו בחדר ההלבשה, אליירו אלייה שהתירוץ "עוד לומד איטלקית" כבר לא רלבנטי לגביו ממזמן, ואפילו פרדריק סורנסן שגם הוא סחורה יחסית חדשה בארץ המגף איבד את מקומו בסגל הרחב. השפעה נוספת של ליפי על קונטה היא שהוא פשוט לא דופק חשבון. זוכרים (או לפחות מכירים) את המקרה הידוע של ליפי עם באג'ו? ההתעלמות והמכירה של השחקן הכי חשוב ומשפיע של יובנטוס באותם שנים. אם תנסו להקביל אותה למקרה שקורה השנה עם דל פיירו וקונטה, לא תמצאו הרבה הבדל. מארוטה בזבז עשר מיליון יורו על קשר הולנדי צעיר ומבטיח? זה לא מעניין את הדון, שלא סופר אותו בלשון המעטה. ציגלר שנרכש בתחילת הקיץ אפילו לא שרד אצל קונטה את כל הסאמר-סקול. גם פאציינצה לא שרד יותר מחצי עונה רווית חימום ספסלים. טוני, אמאורי ויאקווינטה לא ראו דקת דשא העונה, למרות שמם הגדול. כל אלה לא מעניינים את קונטה, ששם את טובת הקבוצה והתוצאות למול עיניו ורק אותם. http://u.goal.com/156000/156029hp2.Xxx עם זאת, קונטה הוא בכלל לא מאמן איטלקי קלאסי. איך לא? בעיקר במישור הטקטי. אם ליפי היה חסיד ה4-4-2 (אם כי לפרקים גם שיחק עם נדבד כטרקוורטיסטה) שסירב להתגמש, כמו הרבה מאמנים איטלקים אחרים, אזי קונטה הוא סוג של אנתיתזה מודרנית למדי. כזכור, קונטה הביא עמו את בשורת ה"4-2-4" כשרק הגיע ליובנטוס, שהוא לא אחר מלמעשה 4-4-2 בשם חדש. משחקי ההכנה הסתיימו בתוצאות מעורבות, כך גם משחקי פתיחת העונה. קונטה, בניגוד לתזה הקלאסית שאומרת "דבוק במערך שאתה מאמין בו" החליט לטרוף את הקלפים וייחד שני מערכים ששוחקו לסירוגין במשך כל העונה, ה3-5-2 וה4-3-3 שראו הרבה יותר הצלחה. כל אוהד כדורגל ממוצע יעריך את העובדה שיובנטוס משחקת לסירוגין עם שלושה בלמים ושני בלמים, שני סגונות כדורגל שונים בתכלית ובאופי, בעת ובעונה אחת (תרתי משמע). העושר הטקטי שמציג קונטה לאורך כל העונה מקנה לו נישה פרטית בנוף הכדורגל האיטלקי. אפילו מקבילו המילאנזי, מסימיליאנו אלגרי, הרבה יותר מקובע במערך ובשיטה שלו. אפשר לומר שקונטה הוא חלק מדור מאמנים צעירים מוכשרים ולא-דומים-כלל שמקורם באיטליה ומטריפים השנה את אירופה. ניתן למנות את ספאלטי, אלגרי, מונטלה, אפילו פראנדלי ואולי גם סאנינו מסיינה שמציג עונה יוצאת מן הכלל. אם נקבל אופציה זו כתשובה, אזי הפיתרון ברור בהחלט - קונטה הוא פשוט "המאמן האיטלקי החדש". מגוון, טקטי ועם זאת לא דופק חשבון. קונטה מציג עונה יוצאת מן הכלל, ביחס לכל אמות מידה, אין אחד שיחלוק על כך. הוא קיבל קבוצה פצועה, שבורה, מרוסקת מנטאלית והצליח לרומם אותה לגבהים שכבר הרבה זמן לא שהתה בהם. כבר בעונתו הראשונה שבר המאמן האיטלקי את השיא למספר המשחקים הרצוף ללא הפסד, שקבע פאביו קאפלו הגדול, ואולי הוא בדרך לשבור שיא נוסף של אותו קאפלו. אבל, אם וכאשר, המבחן הגדול של קונטה יהיה דווקא בעונה הבאה. עד אז, גם אם יזכה בדאבל העונה, יהיה רחוק מקומפלימנטים גלובליים אמיתיים. כשאנטוניו ירגיש את גודל המשרה עם משחקי ליגת האלופות על הראש, עם ציפיות גבוהות אפילו יותר, הרי אז נוכל למקם את קונטה איפשהו ברשימת הגדולים ביותר. עד אז, הוא "בסך הכל" מאמן צעיר ומיוחד במינו שהציל גברת זקנה מאסון.
מאוד נהניתי לקרוא צ'כי זועם (פטריק סוויזי בתחפושת). אני לא יכול שלא להסכים עם הפסקה האחרונה - איך שלא תגמר העונה הזאת מבחינתי היא מוצלחת והמבחן הגדול יגיע בעונה שאחריה
כתבה מעולה...כתיבה טובה.רק כמה נקודות: -יובנטוס לא שיחקה בדיוק 4-3-3,זה 4-2-1-2-1. -לקונטה היו מספרים נחמדים גם בקבוצות שהוא אימן לפני יובה. -קונטה היה שחקן בעל כריזמה ומנהיגות במגרש להבדיל מצ'ירו פרארה. -כל שחקניו של קונטה מספרים עליו רק טובות. -פורסמה גם הדלפה של שיחה של קונטה עם שחקניו,יכול להיות שתהיה תוסף מעולה לניתוח המאמן קונטה. לדעתי,מה שמייחד את קונטה זה האנרגיות האינסופיות..הוא ממש השחקן ה12 של יובנטוס[במשחקי החוץ ובבית יחד עם הקהל] בכל מקרה,שאפו על הכתבה!
-צודק לגבי המערך. בכל מקרה, בכלי התקשורת ובכל מקום שמעדיפים לחסוך מספרים ומקפים מיותרים קוראים לזה 4-3-3. -המספרים של קונטה היו טובים לפני יובה, אבל לא חד צדדיים בצורה מובהקת כמו שהם ביובנטוס. לצד עונות טובות (סיינה, בארי) אפשר למצוא גם עונות פחות טובות כמו אטלאנטה, ובכל מקרה עונה נטולת הפסדים לא תמצא בשום מקום אחר. -נושא הכריזמה של קונטה ידוע לכל. בכתבה השתדלתי להיצמד למה שקונטה לקח מליפי/מאמנים אחרים ומה שקונטה מביא ב-180 מעלות מהם. קונטה הוא אדם כריזמטי יותר מכולנו... ותודה רבה לכולכם http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
מאמר נהדר, רק חשוב לציין שקונטה הוא טיפוס מפוקפק וכלבה של מוג'י וכל המושחתים. קונטה שיחק מעין סוכן כפול ולקח חלק בניסיון של מוג'י, ליפי ושות' לגמור למיקולי את הקריירה. האיש נבלה לא משנה עד כמה הוא טוב בתור מאמן. הוא חלק מחבורה שהביאה לא מעט הצלחה לכדורגל האיטלקי, אבל בו זמנית הכתימה אותו עם פעולות מושחתות ומסריחות מאחורי הקלעים. אלו דברים שחייבים לציין לפני שפונים להשתחוות כלפי יכולות האימון/מוטיבציה שלו.
אני לא מאוד בקיא בפרשה, אבל למיטב הבנתי מוג'י ביקש ממיקולי להחליף סוכן ולקחת את בנו של מוג'י כחדש, מיקולי סירב ואז הוא שלח את קונטה לבקש את זה שוב? לאיים? זה מלוכלך, אבל נראה לי שקצת נסחפת עם לגמור למיקולי את הקריירה. היום הגאזטה מדווח שאנחנו גם מעוניינים בקלארנס סיידורף. סעמק איתך מארוטה, הצליח לך עם פירלו אז אתה חושב שזה יצליח תמיד? סיידורף ממזמן לא פאקטור לרמות האלה. וגם נסטה וגם סיידורף? אולי שווה לשקול להחזיר את מלדיני מפרישה...
כתבה מעולה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx אני לא מחבב את קונטה אך אני מחשיב אותו כמאמן מצוין. הכריזמטיות שלו היא דבר שלא ראיתי במאמן אחר קודם לכן, ממש חי את המשחק כאחרון האוהדים. עוד דבר שראוי לציין לגביו היא הדבקות במטרה, גם אם רבים סבורים שהוא טועה (והוא אכן טועה) כמו העדפתו של בוריילו על פני אלכס, זוהי תכונה טובה, קונטה מאמין בדרך שלו ולא סוטה ממנה, מרגיש שהוא בעל הבית. הוא רחוק מלהיות אמן מושלם, אולם לאורך העונה הרשים אותי לטובה ואני מאמין שיצמח בו מאמן גדול בשנים הקרובות, יחד עם שאר המאמנים המבטיחים במגף.
אני חושב שאחרי שהעסק התפוצץ הם גם מנעו ממנו את האופציה לעבור לקבוצה אחרת באיטליה, נשלח "לגלות" בחצי האי האיברי, ודאגו על הדרך שלא ישחק בנבחרת. זה לא לגמור את הקריירה מילולית אבל די בכיוון.
