יובנטוס 2009/10 :: מי ישרוד את המהפכה בקיץ?

טוב. תודה לאל שזה נגמר! עונה באמת זוועתית של יובנטוס. אחרי מסע הרכש של הקיץ והסגל הנוצץ שעמד לרשותו של פרארה, ציפיתי להרבה יותר מאיזה מקום שביעי והדחה בבתים. הרגע הכי כואב (היו כאלה הרבה העונה!) הוא מול באיירן. פאקינג להפסיד בבית 4-1. השערורייה באותו משחק הייתה פשוט מפחידה. מצד שני, אולי זה טוב, כי יובנטוס במצבה לא הייתה בנויה בכלל לשמינית גמר. קל לומר את זה, בדיעבד, אני חושב שהיו צריכים להמשיך עם פרארה עד סוף העונה. למה זאקרוני לעזאזאל? מילא מחליף אחר. למה לא איזה טקטיקן דגול כמו חוס הידינק? אני חושב שמאמן כמוהו יכול לקדם את יובנטוס משמעותית. למה לא ללכת עליו בכל הכוח? פספוס גדול לדעתי. זאקרוני, בכלל נכשל. מלבד העובדה שהוא לא הצליח להביא לפחות את המקום הרביעי, הקבוצה שיחקה פשוט גרוע. בלי תשוקה, בלי שום כבוד לסמל... שום דבר לא הלך והשחקנים המשיכו לבייש את המועדון הזה... בגדול, כאב לראות את יובה העונה, ממש כאב. ואני מאמין שהאשמים העיקריים הם לא השחקנים, אחרי ה4-1 מול באיירן אני לא אשפוט אותם, אלא לפני כן, שם הבעיה והאשמה הייתה מההנהלה (בנוגע להחלטתם על עמדת המאמן). היה להם מספיק זמן וסיבות לפטר את צ'ירו לפני המשחק הקריטי מול באיירן. לא עשו זאת וקיבלו בראש. לא מאשים את צ'ירו, חסר נסיון. בעצם הוא היה יכול להתפטר... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
הנהלת יובנטוס של השנה באמת בזיונית. המהפך בקיץ הזה יהיה בלתי נמנע. אני חושב שדבר ראשון יובנטוס צריכה להביא מאמן עם שם טוב (לא דל נרי למשל), מישהו כמו פראנדלי, חוס הידינק... לאחר מכאן אני חושב שהיא צריכה להבנות מחדש סביב הבסיס שלהם: בופון, קייליני, סיסוקו, דייגו. על הדרך כמובן להעיף את כל הבינוניים (ויש הרבה כאלה)...
בהצלחה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

 

סיכום עונה בשחור-לבן:
שחקן העונה:
השחקן המאכזב: (כן, תצטרכו להסתפק באחד)
רכישת העונה:
פלופ העונה:
משחק העונה:
המשחק הגרוע של העונה:

מבחינתי:

שחקן העונה: אלכס, בפעם המי-יודע-כמה. קייליני הושבת יחסית הרבה ולא הצליח לייצב את ההגנה ואילו אלכס תרם כמה גולים משמעותיים לקמפיין הנוכחי. זכורים במיוחד - הבעיטה החופשית מול אטאלאנטה, הדאבל-פס עם דייגו מול ג'נואה, הגול האדיר מול רומא. הדמעות שלו בהפסד לאודינזה המחישו עד כמה מתוסכלים היו אוהדי הקבוצה לאורך העונה הזוועתית הזאת. בנוסף, אל לנו לשכוח שמדובר גם בשחקן בן 35 שכבר הנתונים הפיזיים שלו אינם כפי שהיו בעבר. פשוט אגדה.

http://cdn.wn.com/ph/img/81/e7/9a68c71af8a8cd6d6360b004d47f-grande.Xxx

השחקן המאכזב: בניגוד לקטגוריה הקודמת, דווקא כן הרשימה ארוכה מאוד, ואני חושב שאני אבחר באמאורי. השחקן הגיע בקול תרועה בעונה הקודמת, הצליח לשכנע בחצי אחד שנתן לו מניות גם לעונה הנוכחית, בה הוא היה אמור לקרוע רשתות ממסירות איכותיות של דייגו, שגם הוא אכזב לא מעט. בניגוד לדייגו, אמאורי נתן בדיוק 3 משחקים טובים ובשאר הזמן הוא היה פשוט גרוע, לא תרם מאומה, ואפילו הזיק לשטף ההתקפי. אני לא מסוגל לראות אותו מתבכיין אחרי כל נפילה, זה פשוט מרגיז, ואני מאוד מקווה שזו הייתה הפעם האחרונה שלו במדי הביאנקונרי.

http://www.tuttosport.com/images/74/C_3_Media_837874_immagine_l.Xxx

רכישת העונה: השם היחיד שקופץ לראש כרכישה סבירה היא אנטוניו קאנדרבה, אם ניתן אפילו לקרוא לזה רכישה. הוא לא שינה הרבה מבחינת התוצאות, אבל כן הצליח לתת את המילה שלו בניהול המשחק. הוא נתן תצוגות טובות יותר מאמאורי, מלו וקנאברו ביחד. הנקודה החשובה ביותר היא שהוא הראה ניצוצות של פוטנציאל אדיר, פוטנציאל שכל אוהד יובנטיני היה רוצה לראות בקבוצה שלו. אם כן, אנטוניו קאנדרבה הוא רכישת העונה שלי.

http://blogcalciatori.com/wp-content/uploads/2010/03/candreva-juventus-gol.Xxx

פלופ העונה: מה לבחור? כנראה פליפה מלו. הבחור היה אמור לשדרג את הקישור שלנו לגבהים חדשים, השילוב סיסוקו-מלו-מרקיזיו-דייגו היה נשמע כמו השילוב האיכותי ביותר באיטליה ובין האיכותיים באירופה והרבה היה תלוי בברזילאי שהגיע לאחר עונה מצוינת וטורניר מרשים. אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד, מלו נתן כמה הופעות נחמדות בתחילת העונה אבל ביחד עם כל הקבוצה צלל לתחתית שממנה לא יצאנו כל העונה. בניגוד לשאר השחקנים, נראה שמלו פחד מהכדור וניכר שהביטחון העצמי שלו היה ברצפה לאורך חודשים ארוכים. על כן, בהתאם לציפיות, מלו מבחינתי הוא פלופ העונה.

http://arsenal.theoffside.com/files/2009/11/melo.Xxx

משחק העונה: יש 2 משחקים שגרמו לעונה הזאת להרגיש ולו בטיפה מתוקה יותר. האחד הוא המשחק המחזור השני מול רומא, 3-1 עם צמד של דייגו ואחד של מלו, משחק נהדר וקצבי וכל זה לפני המפלה הגדולה, מה שגרם לזה להיראות כמו ההתחלה של בדרך האבנים הזהובות. המשחק השני הוא כמובן הניצחון המתוק, 2-1 מול אינטר, גול נהדר של מרקיזיו, הרבה מאוד אנרגיה וזה היה אפילו לפני המשחק הבא, ששבר אותי לגמרי.

http://italysfootball.files.wordpress.com/2009/12/ca10-a15-juventus-inter-21-marchisio.Xxx

המשחק הגרוע של העונה: אולימפיקו, מחזור אחרון בשלב הבתים, באיירן מינכן, תבוסה 4-1. זה הרגע הכי נורא שהיה לי כאוהד יובנטוס כל ימי חיי. תיקו היה מספיק!!! אבל צ'ירו פרארה לא היה מסוגל אפילו לזה. בדיעבד מסתבר שהבווארים הם לפחות הקבוצה השנייה בטיבה באירופה העונה, אבל כל זה היה שונה עם משחק קצת חכם יותר. כל כך הרבה טעויות, כל כך הרבה שחקנים חלשים - משם התחילה המפלה. הרגע הכי גרוע שלי מזה שנים.

http://i.telegraph.co.uk/telegraph/multimedia/archive/01539/Juve_1539793c.Xxx

 

שחקן העונה - היהלום בחתימה שלי. קייליני היה בסך הכל לא רע, אבל לא מדהים כמו בשנתיים הקודמות; דל פיירו שיחק מעט מדי ולמרות שתקופה מסויימת כל דבר טוב שקרה בקבוצה היה קשור איכשהו אליו, הוא לדעתי רחוק מלהיות מועמד לגיטימי לתואר הפיקטיבי שלי. מארקיזיו, למרות שגם הוא פספס חלק לא קטן מהעונה בשל פציעות, היה טוב מאוד ברוב המוחלט של המשחקים בהם שותף. חוץ מזה, רק על הגול הענק מול אינטר מגיע לו.

השחקן המאכזב - בים הבינוניות והעצב העונה היה מבחינתי שחקן שאכזב יותר מכולם. בקיץ כל כך קיוויתי לראות את פאביו גרוסו מגיע אלינו ומייצב סוף סוף את אחת מהעמדות הבעייתיות שלנו מאז הקאלצ'ופולי. כשהגיע הסיכום המיוחל עם ליון רגע לפני סגירת המרקאטו הייתי בטוח שהנה נמצא הפתרון ושאני יכול להיות שקט עד שקרישיטו יחזור אלינו. בפועל, לאחר פתיחה מבטיחה הוא הפך לאחת מנקודות התורפה הבולטות של הקבוצה ואחת הסיבות העיקריות למאזן הספיגה העלוב שלנו. גם לאמאורי מגיע אזכור, הלוואי ושניהם לא יהיו חלק מהסגל בעונה הבאה.

רכישת העונה - דייגו ומלו אכזבו בגדול, קנבארו לא שמר על יציבות ועל גרוסו כבר הרכבתי. קאסרס, למרות שהייתי אחד מהמתנגדים הגדולים להגעה שלו הרשים אותי והראה המון פוטנציאל שלא ידעתי שקיים בו. יש לו עוד הרבה מה לשפר והוא עוד רחוק מלהיות שחקן שלם, אבל אני משוכנע שעם המאמן הנכון ועוד טיפה ניסיון ושפשוף ברמות האלו הוא יכול להפוך למגן ברמה עולמית.

הרגע הגדול של העונה - השער של מארקיזיו מול אינטר שימח אותי יותר מכל, אבל גם התצוגה של דייגו באולימפיקו, שער הניצחון של גרוסו בפירנצה והניצחון באמסטרדם היו רגעים מאוד משמחים בעונה מאוד עצובה.

הרגע העצוב של העונה - לא רק של העונה אלא כנראה הרגע העצוב, המביך והמכעיס ביותר מאז שאני אוהד את הקבוצה - ההתפרקות מול באיירן מינכן. בבית. במשחק שהיינו צריכים בסך הכל נקודה. גם המפלות מול פולהאם ומילאן (X2), המהפך של נאפולי באולימפיקו והמשחק מול סיינה בסיבוב הראשון (למרות הניצחון, אחד מהמשחקים הגרועים שראיתי מיובה אי פעם) יזכרו כאירועים מעציבים ו/או מכעיסים, אבל שומדבר לא משתווה לילה ההוא בבסיס בעזה, שראיתי את הבושה הזאת והייתי צריך להסביר לעשרות יצורים חסרי מושג שלא תמיד זה היה ככה ו"למה בעצם אני אוהד את הקבוצה המעפנה הזאת?"

לא יודע למה, אבל גם העונה המביכה הזאת לא הורידה לי את האופטימיות לגבי העתיד. למרות העצב, כאבי הלב ואפילו חוסר העניין לעתים, אני מאמין במועדון הזה ואוהב אותו יותר מתמיד. זהו עדיין המועדון הגדול באיטליה ואחד הגדולים בעולם, כזה שכמעט כל שחקן חולם להיות חלק ממנו. למרות הכל, אני אמשיך לקוות ובעיקר להאמין שזה רק עניין של זמן עד שנחזור להיות מה שתמיד היינו, שזה המועדון העצמתי והחזק ביותר בעולם. ואם לא בשנה הבאה, אז עוד שנתיים. סבלנות לא חסרה לי, וכשזה יקרה אני בטוח שהתחושה תהיה אדירה. עד אז, נמשיך להתרפק על העבר ולקוות לעתיד ורוד יותר.

!Ieri… Oggi… Domani… SEMPRE JUVE

 

שחקן העונה - Il Principino, קלאודיו מארקיזיו. ללא ספק השחקן המצטיין שלי העונה, למרות שגם הוא החמיץ חודשיים עקב פציעה טורדנית. תמיד בכל מקום, לא משנה באיזה מקום על המגרש, מתקל, מוציא מתקפות, עושה הכל. הנחישות, הלב והנשמה של יובה העונה, שחקן שהיה פשוט נהדר כמעט ברב משחקיו, נכס ענק לקבוצה, וכמובן, איך אפשר לשכוח את השער האדיר מול אינטר שרק הראה עד כמה הוא שחקן ענק. הקפטן העתידי שלנו בצוותא עם קייליני.

השחקן המאכזב - היו כל-כך הרבה, אין כמעט שחקן שלא איכזב אותי העונה, אך גם אני בוחר בפאביו גרוסו. גם כשהוא חתם, לא הייתה לי הרגשה מי יודע מה טובה, אך קיוותי שהוא יפגין לפחות את היכולת הסבירה שהייתה לו בליון, על גרוסו מודל 06' אף אחד לא דיבר, אך בחיים לא חשבתי שהוא יתברר בתור כזה פלופ נוראי. חור הגנתי, שאחראי לשליש משערי הספיגה שלנו, לא תורם מספיק התקפית, פשוט שום דבר חיובי. לא הפתיע אותי שהוא איבד את חולצת ההרכב לשחקן בינוני כמו דה-צ'לייה. זה השחקן הראשון שצריך לשחרר בקיץ ביחד עם אמאורי שפשוט הוכיח שהוא לא חלוץ לרמות הללו.

רכישת העונה - בלי צל של ספק, בחור צעיר העונה לשם אנטוניו קאנדרבה. כבר במשחק הראשון התאהבתי בבחור הזה, שחקן מבריק שבעתיד הלא רחוק יהיה שחקן מפתח בנבחרת ויהיה שחקן חשוב ביובנטוס. טכניקה נהדרת, דריבל פנטסטי, השתחררות מהמקום ובעיטה עוצמתית - את כל זה יש לו, הרבה מזה, ולא חסר לו הרבה בשביל להפוך לשחקן מן השורה הראשונה - אם זה בנבחרת, ואם זה ביובה.

הרגע הגדול של העונה - חוץ מהשער האדיר של הנסיך הקטן, יש לי 2 משחקים שבהם עוד נהנתי; הנצחון הראשון באולימפיקו מול רומא בהופעת סולו של דייגו שהתחיל בצורה כ''כ יפה והראה כמה פוטנציאל מצוי בו, והנצחון 5-1 על סמפ בו יובה הראתה שבכל זאת יש לה מה למכור, חבל שזה היה משהו רגעי וזמני בלבד...

הרגע העצוב של העונה - היו המון כאלו, באמת שאני לא יודע ממה להתחיל. אם זה בהפסדים לקבוצות קטנות שלא ניצחו אותנו חצי מאה, אם זאת ההשפלה וההתפרקות הנוראית שחווינו מול באיירן (זה מדורג כיום העצוב ביותר שלי בתור אוהד מיד אחרי היום בו הודיעו שיובה מורדת לסרייה ב), אם זה התיקו 3 מול סיינה בבית לאחר שכבר הובלנו 3-0 תוך 10 דקות, אם זה באינספור ההפסדים לקבוצות בינוניות ומטה כמו בארי ואודינזה, ואם זה במשחקים שפשוט לא הצלחנו לחבר 2 מסירות טובות. וכמובן, איך אפשר לשכוח את המפלה בקרייבן קוטג' מול קבוצה כמו פולהאם? פשוט מדהים איך קיבלנו מפולהאם 4 חתיכות והיינו יכולים לצאת משם עם 7. מקווה שלעולם לא נזכה לכ''כ הרבה רגעים עצובים, ובטח שלא בעונה אחת (שנגמרה עם יחס שערים שלילי!!!) .


כמו שאיגור כבר אמר, לא משנה מה, לא משנה מה יקרה, תמיד נאהב את הקבוצה הזאת, גם אם זה קשה ברגעים מסוימים. כמו שמוג'י פעם אמר: "La Juve è sempre la Juve". שום דבר לא יגרום לי לאהוב את הקבוצה הזאת פחות, תמיד נשאר אחת הקבוצות הגדולות בעולם, לא משנה איזו תקופה קשה אנו עוברים. כמו שאמרת, סבלנות לא חסרה והכל עניין של זמן: בסופו של דבר הגברת הזקנה תתעורר, וכשזה יקרה - כל אירופה תרעד מפנינו. אני מאמין באנדראה ובבפה שיעשו סדר בבלאגן הזה ויבצעו את ההחלטות הטובות ביותר שאפשר בשביל יובה. מי יתן ובעונה הבאה סוף סוף נחזיר את כח ההרתעה שכל כך חסר לנו בשנים האחרונות, אותה רוח יובנטינית מפורסמת.

Forza Juve, Vinci Dai, Lotta E Non Mollare Mai!

 

מה אפשר לומר? דל נרי הוא לא האופציה הכי טובה שקיימת בשוק, אבל לאור ההצלחה של ראניירי ברומא וההצלחה היחסית שלו ביובנטוס, אני כבר לא מבקר מאמנים אפורים לפני שהתחילו את העונה. לצד מפלות בקריירה (רומא, פורטו?) הוא גם חווה הצלחות (סמפדוריה, קייבו) ויש מצב גדול שהוא יתאים לנו. גם בפה בקבוצה, ועכשיו העתיד נראה מבטיח הרבה יותר.
שיהיה לג'יג'י בהצלחה, מי ייתן ויחזיר אותנו למקום אליו אנחנו ראויים. כמו שאמרו חבריי הביאנקונרים, למרות עונה קשה האהבה שלי לקבוצה לא תפחת מעולם. זה המועדון הכי טוב באיטליה, הכי טוב בעולם. יובנטוס זה הבית.
פורצה יובה, פורצה אניילי, פורצה איטליה!

 

רק כתבתי שאני סומך על אנדראה והוא מביא לנו מאמן בינוני, במקרה הטוב. לא מספיק מה שעברנו בשנים האחרונות עם מאמנים כאלו או אחרים? פשוט עצוב שזה המאמן שצריך להחזיר אותנו לטופ העולמי. במקום ולנסות להוציא את העגלה מבוץ ההנהלה דוחפת אותה יותר ויותר עמוק לבוץ. זה שהוא לקח את סמפ למוקדמות ליגת האלופות לא מעניק לו את הזכות לקבל משרה כ''כ מכובדת בדמות מאמן יובה.

טקטיקן מצליח, וזהו, פה זה בעצם נגמר. אם הקבוצה רוצה טקטיקן אפור בדמות דלנרי לא היינו צריכים לפטר את ראניירי. כל מה שנותר הוא לרכוש פאולסונים, טיאגואים וזבינות ויהיה פשוט מושלם. מאמן שנכשל בכל משרה גדולה שקיבל: ברומא נכשל בצורה טוטאלית ורב עם כוכביה ומפורטו הוא טס על טיל עוד לפני שהעונה החלה. לאמן בהצלחה (יחסית) את קייבו ולהוביל את סמפ למוקדמות כאשר יובה לא הייתה בסביבה זה נחמד, אך זה לא משהו גרנדיוזי שגורם לך לרצות אותו מאמן בקבוצת טופ.

לאמן זה לא רק טקטיקה, לדלנרי אין אישיות, ובטח שאין לו כריזמה. אנחנו לוקחים צא'נס מאד גדול, והאחוז ההצלחה שנפגע איתו בול, נמוך מאד.


היום הזה מתברר כיום מאד עצוב למועדון ששמו יובנטוס.

 

אין לי מושג מה נסגר עם אוהדי יובנטוס. הרי אם היו מבטיחים להם את קאפלו, הם היו מהללים את ההנהלה, צוהלים, ורצים לסוכנויות ההימורים כדי להמר על טרבל של קבוצתם בעונה הבאה. עם דלנרי, הכל אסון. רק מה? האם יש הבדל כל-כך גדול ביניהם מעבר לשם? יחד עם דלנרי ומארוטה, אתם הולכים לראות קבוצה שקרובה להיות על טהרת האיטלקים. זה לא מה שחלמתם עליו? אתם תראו קבוצה שעומדת טקטית בצורה כמעט מושלמת ואתם יכולים לשכוח מימים שבהם ההגנה סופגת שערים שטותיים (אני בטוח שבופון ישמח). גם אין לו שום בעיה לשתף צעירים: לאורך כל העונה הוא העדיף להחזיק את מרכז הקישור שלו עם ילד בן 20, כשבתור מגן שמאלי משחק ילד אחר בשם רטו ציגלר (תבדקו את הגיל שלו).

עובדות:
* לקח מועדון בסדר הגודל קייבו (בקלות המועדון הכי קטן שאי פעם שיחק בסרייה A) מליגות המשנה לאירופה!
* לא קיבל הזדמנות להפגין את יכולתיו המקצועיות בפורטו, מכיוון שפוטר שבועות אחדים לאחר שהגיע לשם, עוד לפני ששיחק משחק רשמי אחד
* קבוצת תחתית כמו אטאלנטה הייתה אצלו חברה קבועה במרכז הטבלה ונאבקה על העפלה לאירופה - השנה, אותה קבוצה, עם סגל כמעט זהה, ירדה ליגה ברגע שהוא עזב אותה
* נכשל ברומא
* לקח את סמפדוריה, קבוצת מרכז טבלה במונחי תקציב, לליגת האלופות. מצארי לא עשה את זה בתקופה שלו שם - האם הייתם בוכים כך לו מצארי היה ממונה למאמן שלכם? יש לי תחושה שלא.

מה אתם ריאל מדריד?! אתם באמת מוכנים לשרוף פה מאמן עוד לפני שהוא התחיל את העבודה שלו רק משום שהוא לא "שם" מספיק גדול? אתם קולטים בכלל את התגובות שלכם (לא כולם)?

דרך אגב, זה מאמן שהשעה את קסאנו למספר משחקים על דעת עצמו עקב כך שהחליט שהוא לא עובד קשה מספיק על המגרש. קסאנו מת עליו, מחבק אותו לאחר כל משחק והודיע שהוא מקבל כל החלטה של האיש. זה פעולה של בנאדם שלא מפחד מכוכבים, והשחקנים אוהבים אותו. אתם יכולים לסמוך עליי כשאני אומר את זה, אני מכיר טוב מאוד את המערכת של סאמפ'.

האם הוא עלול להיכשל? בהחלט. גם בניטז, ליפי וקאפלו עלולים להיכשל. מצחיק אותי שהרבה מאוהדי יובנטוס (לא רק פה) מנסים להדגיש את הכישלונות של דלנרי ברומא ופורטו כאילו שמאמנים אחרים מעולם לא נכשלו. להזכיר לכם את הכישלונות האירופיים תחת קאפלו? להזכיר לכם איך אינטר נראתה תחת ליפי? להזכיר לכם את ליברפול נראית תחת בניטז?

אני אגיד לכם משהו: דלנרי מגיע ליובנטוס במצב טוב יותר מאשר זה שליפי הגיע אליה בקדנציה השנייה שלו.

 

אני מבין שאתה מתכוון אליי, אז כן, יש לי בעיה עם דלנרי. לא ביקשתי את קאפלו, אך ציפיתי למשהו קצת יותר טוב מדלנרי. דלנרי הוא מאמן סביר, אך ציפיתי מההנהלה שתביא שם קצת יותר גדול (פרנדלי או ספאלטי), וקצת יותר טוב מדלנרי. אני לא פוסל אותו, אני פשוט אומר שסיכויי ההצלחה שלו איתנו לא גדולים במיוחד. כמו שאמרתי, הוא טקטיקן, טקטיקן טוב אפילו, אבל הוא לא מאותם מאמנים שיכול להרים את שחקניו מהקרשים, הוא כלל לא כריזמטי ואין לו את האישיות היחסית נוחה כמו שיש לפרנדלי למשל. דלנרי הוא מאמן שכל פעם שקיבל הזדמנות בקבוצה גדולה, קיבל על הראש.


"אי אפשר היה להבין מה דל נרי רוצה מאיתנו. הוא דיבר ודיבר ואני רק הנהנתי בראש ועשיתי על המגרש מה שנראה לי". זה מה שאדון קסאנו כתב בספרו על אדון דלנרי היקר. ריאל מדריד? חס וחלילה. אני לא "שורף" אותו עקב זה שהוא לא שם גדול, אני "שורף" אותו כביכול עקב כך שהוא פשוט לא נראה לי כאחד שיוכל להצעיד את יובה לאותה רמה שאני מצפה ממנו להוביל אותה.

*פוטר מפורטו.
*פוטר מרומא.
*פוטר מפאלרמו תוך חצי שנה.

כל הפיטורים התרחשו בין 2004-6, ככה שאתה יכול להבין אותי, שעם כל הכבוד לזה שהוא את סמפ לאלופות, והצליח בצורה אדירה עם קבוצה קטנה כמו קייבו יש לי ספקולציות רבות לגביו. הלוואי והוא יוכיח לכולנו שקפיצת המדרגה הזו מגיעה לו, אך זה פשוט לא נראה לי.

 

דבר ראשון, בוא נבטל את הפיטורים מפורטו (שלא היו על רקע מקצועי) ואת הפיטורים מפאלרמו (זאמפריני באמת מדד למשהו?).

אתה בטוח שאתה רוצה את פראנדלי החביב? זה שאחרי הפסדים שולח את הקבוצה שלו למחוא כפיים ליריבה? זה שהקבוצות שלו באופן סיסטמטי הופכות להיות קבוצות סימפטיות ונאיביות שכולם מחבבים אבל אף אחד לא באמת מפחד מהן? זה הלייבל שאתם רוצים להנחית על יובנטוס שלכם? אתם לא מעדיפים את הלייבל של דלנרי בסמפדוריה, לייבל שגורם לכך שאוהדי קבוצות יריבות מסמנות נסיעה למשחק חוץ מול דוריה בתור הדבר הכי מפחיד של העונה?

אתם רוצים את ספאלטי הלא יציב? זה שמשחק אחד מנצח את קטאניה 7-0 ואחר-כך הולך לחטוף מיונייטד 7-1? זה שחטף פעם אחר פעם מאינטר רביעיות למרות שעמדה לרשותו הגנה שמורכבת משחקנים נפלאים? התעצבנתם אחרי 4-1 ביתי מול באיירן? עם ספאלטי אתם עוד מסוגלים לחטוף שישיות, רגע אחרי שקרעתם את אולימפיאקוס 8-0. זה מה שאתם רוצים ליובנטוס?

עזוב אותך משמות. סיכויי ההצלחה של דלנרי לא פחות גדולים משל פראנדלי או ספאלטי. דרך אגב, אם אתה מדבר על להרים קבוצה מהקרשים - פיורנטינה נאבקה לקאת סיום העונה על מקום בליגה האירופית. היא קרסה במשך חודשיים ולא משנה מה ניסה פראנדלי לעשות, הקבוצה לא יצאה מרצף מביך של הפסדים. כשסמפדוריה נתקלה ברצף בעייתי באמצע העונה, דלנרי הלך, הקפיא את קסאנו במהלך שהימם את כולם, חסר למסלול הניצחונות, והרוויח קסאנו רעב יותר להמשך העונה.

רוב הדבריםש אתה אומר עליו מבוססים על כל מיני קלישאות וסטיגמות שאני אל ידוע מאיפה הגיעו.

נ.ב.
מאמן "נוח" זה אחד הדברים הכי לא טובים לקבוצות גדולות. למען האמת, אנצ'לוטי (ואולי גווארדיולה) הוא המאמן הנוח היחיד שאני מכיר ברמות הכי גבוהות. קאפלו, פרגוסון, ואן-חאל, מוריניו - הם כולם חלאות ורס"רים.

 

דלנרי פוטר מפורטו מכיוון שלא הצליח להתחבר לא עם ההנהלה ולא עם צוות השחקנים, שזה כבר מעיד על משהו לא טוב אצלו. זאמפריני הוא לא מדד לכלום, אך הוא פוטר עקב התוצאות הלא טובות אותן השיג. הוא התחיל את תקופתו בסיציליה טוב מאד אך עם הזמן פשוט דעך. זה לא שאני מת על פרנדלי או על ספאלטי, אך לדעתי הם מאמנים יותר טובים, ויותר מוכחים מדלנרי. זאת לא אשמתו של פרדנלי שהלכו מאחורי גבו ומכרו את שחקן ההגנה הטוב ביותר שלו ובמקומו הביאו איזה כלומניק ברזילאי העונה לשם פליפה אשר מתפקד בתור מסננת. כמו כן פרדנלי ביצע רכש טוב במשך השנים ולא הביא יותר מדי כלומניקים לפירנצה. למרות שפיורנטינה לא הייתה במיטבה בליגה (מהסיבה שכבר ציינתי), היא הייתה נהדרת באירופה ולא העפילה לרבע רק בגלל טעות שיפור חמורה (אותו גול של אוליץ'). לאורך כל המשחקים היא נראתה נהדר, והוכיחה שהיא ראויה והייתה צריכה להעפיל לרבע.

ספאלטי מבחינתי הוא אפשרות השנייה, עקב כל אותם הדברים אותם כתבת על הגנת המסננת של הג'יאלורוסי. אך עם כל החסרונות, היו גם יתרנות לספאלטי. רומא תחת שרביטו נראתה נהדר והייתה הקבוצה שמשחקת את הכדורגל הכי אטרקטיבי, והכי יפה באיטליה ורק במחזור האחרון של העונה הם נכשלו לזכות באליפות. אבל שוב, לכל דבר יש חסרונות.

על איזה קלישאות וסטיגמות הדברים שלי מבוססים בדיוק? רגע, אז בגלל שהוא הביא קבוצה בסה''כ בינונית+ למוקדמות האלופות, אתה רומז שגם רוי הודג'סון ראוי לאמן את יובה בגלל שהגיע לגמר הליגה האירופית? עזוב, או שאפשר אולי למנות את מנזאנו (מאמנה של מאיורקה) עקב ההעונה הנהדרת שלו במאיורקה. בכל מקרה, דלנרי הוא האופציה האחרונה שבה הייתי בוחר למשרת המאמן. הדברים הזולים תמיד עולים ביוקר.

 

קצת קשה לדבר על הבחירה של דל-נרי מבחינה אובייקטיבית לחלוטין. במידה והוא היה מגיע לפני שנתיים היה אפשר לדבר עליו אחרת. הבעיה שהוא מגיע אחרי רצף של מאמנים בינוניים ביובה, והקיץ הזה באמת ציפו ליותר. אני חושב שההתקדמות של פיורנטינה תחת פראנדלי מאוד מרשימה, והיה יכול להיות מאוד מעניין לראות אותו ביובה. דל -נרי לא הצליח להסתדר עם הכוכבים של פורטו, נקווה שאם הכוכבים של יובה הוא יצליח.

 

דל-נרי עשה השנה עבודה אדירה,אבל בכל זאת התחושה היא שזה אולי לא מספיק,שפספנו את ספלאטי לפני שנה ושפראנדלי הוא עוד פיספוס...

בכל זאת אני שמח לפחות על ההגעה של מרוטה והחזרה של בן משפחת אניילי בקבוצה. עכשיו צריכים לשדר אותות של צמיחה רצינית ויציבות,כאלה שישכיחו לבופון את העונה האחרונה.

לגבי שחקנים,אני עדיין מאמין במלו ודייגו,אבל אין ספק שצריך חלוץ,הפנטזיה היא פרננדו טורס, הריאליות היא כנראה פאציני,שלומר את האמת - לא טוב מספיק לדעתי.
הקישור סך הכל הוא פינה די סגורה,מארקיזיו,מלו,סיסוקו,קנדרבה(שירכשו),דייגו,ג'יובינקו(קצת אמונה לא תזיק) ופאולסן זה קישור שאמור להצליח,לוקח זמן להתרגל לשיטה ואני מאמין שאפשר להוציא תארים מקישור כזה.
הגנה - קנאברו,זבינה,לגרוטלייה,גריגירה,גרוסו - כולם לפח.קייליני הוא אלוהי ואני יותר מאשמח לראות את מימו קרישיטו חוזר פעם אחת ולתמיד,את קייאר מגיע ואולי סוף סוף גם מגן ימני נורמלי.

אז מה נשאר? לקוות שיהיה בסדר,ולקוות שיהיה קצת יותר אור משער של מארקיזיו נגד אינטר או עוד בעיטה חופשית של אלכס.

 

כמה כסף יש ליובה בקופה לבזבוזים אחרי הקיץ האחרון? כי יכול להיות שתצטרכו להרגע בקיץ הקרוב ולהסתפק בכשרון הקיים (והוא קיים), ושיפור המנטליות. בייחוד שהשנה היא שנת מונדיאל. אם על פאציני דורשים בסמפ' יותר מ20 מיליון יורו וחטפתם פיק, הרי שעל טורס וחבריו אין על מה לדבר. מה עם בופון? נשאר?