לא כל הריאלטי כל כך גרוע כמו שאתה מצייר..הישרדות והמירוץ למיליון הן אחלה סדרות ואני לא מבין את רוב התלונות שלכם. א' כנראה שאין לכם יס כי לי ולא ראיתי פה עוד לקוחות של יס שמתלוננים שאין להם מה לראות ודבר שני אין לכם מושג כמה הטלוויזיה בחוץ לארץ גרועה לעומת מה שיש פה. אם זה התכנים מאמריקה שמשודרים פה במהירות ואם זה בסוגיות אחרות..המצב שלנו לא הכי טוב אבל סה"כ הטלוויזיה בארץ טובה.
נכון. ויש גם את תופעת הריאליטי, שזה באמת עלבון לאינטיליגנציה שלנו. "הישרדות" ו"פיר פאקטור" עוד הביאו אלמנטים שהיו חדשים לצרכן בבית: עד לאן אנשים יכולים להגיע בשביל כסף? פעלולים אקסטרימים, לאכול ג'וקים וג'יפה, להתקע במעלית מלאה במים עם חוטי חשמל חשופים ולנסות לתפוס את כולם באותה העת, אלא אנשים שחשבו על אייטם שיכול ללכת, על גיג שאנשים בבית יושבים ואומרים:"וואלה, היית אוכל ג'וק בשביל 1000 דולר?" ופתאום באה תוכנית שאומרת להם:"נו,אז תעשה את זה", אבל שאר תוכניות הריאלטי, כ-ל תוכניות הריאלטי, במיוחד פאראדייס הוטל, צוחקות על המתמודדים שלהן ועל הצופים בבית. ב-Big brother האחרון בבריטניה צרפו סטודנט בשם סטיורט לסדרה, וביום שזה קרה האונ' שלו העיפה אותו קיבינימאט בטענה ל"אי התאמה למסגרת לימודית", או במילים אחרות: הם לא רוצים בדיחות במוסד הזה. נמאס לי מריאלטי. נמאס לי מטלנובלות של שקל וחצי. נמאס לי לראות את אותם הפרצופים (יהודה לוי, החברה העקומה שלו, יב"ז, גיא אריאלי), באותם הסדרות,רק עם רקע שונה. בארץ הזאת אין תוכנית אחת שאני יכולה לקרוא לה איכותית. לא אלי יצפאן (הומור נחות שהיה בא לי לבכות בשביל כל האומה), לא אסף הראל (בחור מוכשר, מהיוצרים של מ.ק 22,אבל שמעתם על דבר כזה "נוכחות טלוויזיונית"?),ולא אדיר מילר (ססמתו: ממחזר את עצמו משנת 92). הדבר שהכי מתקרב ללהיות חריף בטלוויזיה שלנו היא התוכנית הזאת ביום שישי עם העקומה הזאת שפעם היתה לה תוכנית בוקר,והמתרומם הזה גיל ריבה עם גורי אלפי. השאר- עצוב. ממש עצוב.
תראי, הבעיה העיקרית שלי עם ריאליטי מתחילה כשהמשתתפים פותחים את הפה. אני לא שולל סתם - ניסיתי, עם הרבה אנרגיה ותושיה, לראות את ה"כוכב נולד"ים למיניהם (זמרי מתנ"סים במקרה הטוב מנסים לעשות קריירה דרך SMSים, והופכים לאלילים במקרה הגרוע), "קחי אותי שרון" (The Pain!) "האקדמיה לצחוק" (עצוב שבא לבכות) ומעל כולם - פרוייקט Y (אוסף של אידיוטים ופרחות מנסים להרשים אנשים טיפשים) וזה מזוייף כל כך, טיפשי כל כך, עלוב כל כך - אני פשוט מרחם על מי שזה עושה לו את זה. פיר פקטור זה מגניב, כי תכל'ס זה לא ריאליטי. זה שעשועון, ושעשועון מטורף ויוצא דופן. הישרדות פשוט לא משך אותי, ואחרי 7 עונות אני די בטוח שהם ממחזרים את עצמם עד כאב. לגבי הבדרנים פה - אלי יצפאן הוא בהמה. הבדיחות שלו וולגריות (לקחו את הסט של לנו, שכחו את חוש ההומור), הוא אנטיפת מגעיל, הוא לא מצחיק והוא לא ממש מקצוען - צוחק מהבדיחות של עצמו, מתעכב על הפאקים הכי קטנים. הוא חקיין ענק, אבל אין לו שום יכולת יצירה. אדיר מילא הצחיק אותי מאוד כשהוא התחיל, אבל הוא כמו שאמרת - ממחזר את עצמו לחלוטין. אבל כמו שהיום אנשים מתנערים מעידן להקות הבנים וזמרות הציצים, אינ די מאמין שתוך שנים ספורות הריאליטי ייעלם מהעולם. ברגע שייגמרו הרעיונות, ובניגוד לדרמות וקומדיות, יש להם מחסן מוגבל של רעיונות, אנשים יעברו קדימה.
אלי יצפאן הוא לא הראשון שמנסה להיות הג'יי לנו הישראלי תשמע,אני לא מאשימה את המפיקים. אלי יצפאן הוא גאון של הומור.הוא כישרוני ברמות מטורפות, הוא הרים ליגאל שילון פינה שלמה, אין ספק שאם היו שואלים אותי מי צריך לקבל תוכנית כזו לפני שהיא עלתה,הייתי אומרת שהוא,אבל צריך גם אינטיליגנציה,וקסם, ויכולת אילתור אינטלקטואלית, דברים שאין לו. עכשיו יש את אסף הראל,שסובל מאותה בעיה- כשרוני, אבל לא דמות מנחה. ההבדל העיקרי הוא שליצפאן היו כותבים ברמת הביבים (תאמין לי, זה קשה לבוא עם אייטמים חדשים כל יום,עוד יותר קשה לפתח אותם,ועוד יותר קשה להעלות אותם תוך פחות ביממה), ולאסף הראל יש כותבים שהם עוד איכשהו בסדר. אני לא מקנאה בעבודה של הכותבים האלה, יש להם ארץ שלמה לרצות. אני לא מקנאה באלי יצפאן ואסף הראל,אין נוסחה או מתכון ללהיות מנחה מוצלח. אבל צריך למצוא אותו. אם לא אחרי שני פיילוטים,אז אחרי עשרים. אבל לא יתכן שכל פלצן במדינה הזאת יקבל תוכנית אירוח לייט נייט, שזה נחשב ל"היי טלויז'ן" בכל המדינות המערביות.
לקרוא ללייט נייט היי טלוויז'ן, אבל צריך לזכור למה התכניות האלה נועדו מלכתחילה. אתה חוזר הביתה עייף מהעבודה/ילדים/צבא/בית ספר ואתה רוצה לראות תכנית שהיא גם קלילה, גם משעשעת וגם רגועה. לנו עושה את זה עם חביבות ונוחיות, לטרמן עושה את זה בציניות קרירה, ויצפאן והראל עדיין מחפשים את הייחוד שלהם (אלא אם בהמיות זה ייחוד). הבעיה העיקרית של הראל היא היעדר שפת הגוף שלו. קומיקאי טוב הוא קומיקאי עם שפת גוף מצחיקה. זה היה עוד מראשית הימים, עם אנדי קאופמן הפרוע דרך ג'ון ריטר וג'וני קרסון עד היום עם ג'ים קארי, ג'ון סטיוארט ואשטון קוצ'ר, שכל אחד מהם מצחיק אותי רק בשפת גוף שלו והבעות הפנים שלו. לאסף הראל אין את זה, אין לו הבעות פרצוף או תגובות שגורמות לי להיות נינוח לפני הבדיחה. מופע שנות ה-70 למשל, זו קומדיה שההומור שלה נוצר דרך שפת גוף (וטקסטים מבריקים). יצפאן? אם ההומור והטקסטים שלו לא היו עלובים ורדודים כל כך, הוא היה יכול להיות בדרן ענק.
הטקסטים של "מופע שנות ה-70" לא יכולים להיקרא מבריקים...סלח לי... פעם בכמה דקות יש שורה שמפילה אותך מהרצפה, אבל זה לא מספיק להחזיק סיטקום של כמה? 25 דקות? הגדולה של שנות השבעים היא בחירה פנומנלית של שחקנים ואופי דמויות מגובש מאוד (לדוגמא, ב"חברים", שהיתה סדרת קאלט, חוץ מג'ואי שהיה המטומטם, לא היו אישויות מוקצנות. רק כמה תכונות אופי שחוזרות על עצמן). שנות השבעים,לצערי,משתייכת לדור ה"מלקולם באמצע" "ד"ש מטוסון" ועוד מיליוני סיטקומים כל כך זניחים וממוחזרים שבא להקיא. הדבר היחידי שמבדיל אותה, הוא שהיא בניגוד לכולם באמת טובה. אבל זה הכל. טקסטים מבריקים זה: סאות'פארק, הסימפסונז, "נשואים פלוס" בפרקים טובים,וכ'ו...
הולכים לסיים את סאות' פארק אחרי העונה ה-9. (כרגע זה פרק 7 עונה 8.. הם עשו הפסקה של איזה חצי שנה, זה יחזור עם פרק 8 עונה 8 ב27 לחודש)
דגש על סאות'פארק http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/lol.Xxx עוד כמה מהחשובות: רן וסטימפי! החתולים הסמוראים, המומינים, חבורת פינג, האופנוברים ממאדים... יש עוד? ארתור, היסטוריון...
לא שאני משווה ביניהם, הן פשוט סדרות שגדלתי עליהן. רן וסטימפי גבוה מעל כולם עם הרשימה של ליהי. ארתור, שבמשך שנים, כינויו היה סנופקין.
טוב, הומור זה כבר עניין של טעם. אני נשפך מצחוק ב"שנות ה-70", הם ממש לא ממוחזרים וההומור שם לדעתי עשוי נכון מאוד. מלקולם באמצע תכנית אדירה, והיא סיטקום מאוד ייחודי. אני חושב שכנראה לא צפית בה לעומק, כי זו סאטירה מאוד נוקבת על ההרגלים האמריקאיים וה"White Trash" בעיקר. להזכיר אותה במשפט אחד עם "ד"ש מטוסון" הזניחה נראה לי די מעליב. מילא היית אומרת "כן, מותק" זניחה, "כולם אוהבים את ריימונד" זניחה (מאוד זניח, חוזרים על עצמם עד כאב. מאוס לחלוטין, קומדיה לייט). "מלקולם באמצע" יותר עוקצני מכולם יחד. וחברים לא היו דמויות מוקצנות, אבל לכל אחד היה את הטייטל שלו. פיבי הפריקית/מוזרה, ג'ואי הטיפש, צ'נדלר הציניקן שלא משיג נשים, רוס החנון, מוניקה האובססיבית ורייצ'ל המפונקת. סאות' פארק היה מבריק, איפה שהוא בעונה הרביעית הם לדעתי קצת איבדו את זה. עונה ראשונה היה גדולה, שנייה היסטרית, שלישית טובה, רביעית סבירה, ואחריה כבר התחילה ההתדרדרות. חלום אמריקאי בנוייה באופן פנטסטי, גם הסופרנוס.
