חצי גמר ליגת האלופות: גמר בניחוח נוסטלגי: יובנטוס נגד ריאל מדריד

אני רק בן 29 ומאז שאני צופה בכדורגל אני אוהד יובנטוס, בתקופת זמן הזו הספקתי לראות את יובה מגיעה ל5 גמרים בטורניר הזה, מתוכן היא זכתה רק ב1 מול אייאקס.
כך שמה שבטוח יובה לא פייבוריטית לא מול מונאקו בחצי ובטוח שלא מול ריאל בגמר.
אני רק אומר בואו לא נכריז על ריאל אלופה, כי אנחנו לא נוותר על התואר כל כך מהר.
וכי אי אפשר לראות עוד תמונה כמו זו (כי זה ישבור לכל האוהדי כדורגל באשר הם את הלב):
https://uploads.tapatalk-cdn.com/20170502/c96e37d70b756bb3fd177420657d45d4.Xxx


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

לא נשאר כלום מהטירוף והלחימה של סימאונה והשחקנים שלו. הפרידה בין הצדדים תהיה בלתי נמנעת בקיץ.

 

אני מאותם האנשים החושבים שמחזור של מאמן בקבוצה צריך להיות 4-5 שנים במקסימום. כמובן שיש יוצאים מהכלל, אבל קשה לחזור על אותה אינטנסיביות כמו בהתחלה כשכל התהליך בנוי על להוציא מים מהסלע ולהפיק את המקסימום ממה שהתקציב הגם ככה דל שלך מרשה לך. סימאונה היה צריך לעזוב את אתלטיקו עוד בתום הגמר ההוא, והוא יודע את זה. השאלה היא מה יקרה עם אתלטיקו לאחר העזיבה שלו, אין כ"כ סימנים לחילוף דורות מובהק ואתלטיקו היא לא קבוצה ששוברת קופה בכל קיץ, יהיה מעניין. מהמר על זה שילכו על מרסליניו.

 

מה שמדהים בריאל העונה זה שהיא נראית אותו דבר בכל משחק, ללא תלות ביריבה. תמיד טובה ב10-15% מהיריבה, גם אם היריבה היא באיירן וגם אם היא אלאבס.
זה נובע מהחולשה של בנזמה וראמוס בעיקר. מצד אחד חלוץ שלא מסוגל לנצל מומנטומים ולהבקיע שערים קלים כדי לבנות יתרונות משמעותיים ומצד שני כשאין יתרון כזה אז טעות של הבלם הרבה יותר משמעותית.
הסיבה שאנחנו תמיד דומיננטים היא שבעמדות הרלוונטיות יש לנו אחלה שחקנים שיודעים ללחוץ. השלישיה בקישור, ראמוס למרות המגרעות יודע לדחוף קדימה את היריבה. וכמובן קרבחאל ומרסלו שחוטפים כדורים עם המהירות והזריזות שלהם. היום הייתה הופעה אדירה, מודריץ' תמיד טוב נגד אתלטיקו. הוא מת על זה שלוחצים אותו ולא מאפשרים לו שטח לזוז. כשהוא מקבל כמה עשרות מטרים לדהור כמו מול סביליה אז הוא לחלוטין לא בעניינים.

 

היסטוריית שערים בליגת האלופות:
רונאלדו - 103.
אתלטיקו - 100.

מיי גאד.

 

לגבי המשחק עצמו, התוצאה 0:3 יכולה קצת להטעות, זה לא שהיה מטח על השער של אובלק. ובכל זאת זידאן בהחלט יכול לטפוח לעצמו על השכם. ריאל עשתה את מה שהיא צריכה לעשות, לחצה היטב בתחילת המשחק,הביאה את הגול שלה ואחרי חצי שעה עברה לשחק מבוקר יותר. זידאן יודע שכשאתה משחק נגד אתלטיקו אתה לא בא לעשות להטוטים, אתה מגיע בשביל לשחק יעיל,בטח כשיש אצלך אגדה כמו רונאלדו שמחצי מצב עושה צמד. אז נכון להוציא את החצי שעה הראשונה לא ממש נהנינו מהמשחק של ריאל,אבל מה אכפת לזידאן,הוא לא מנהל קרקס.

 

מצד אחד, זה מתבקש מאד שדווקא ריאל מדריד הזאת, שהיא קבוצה מאד חזקה ומאד יעילה, אבל לא קבוצת ענק כמו ברצלונה של פפ, תהיה זאת שזוכה לראשונה פעמיים ברציפות. יש בזה משהו שפשוט עושה הגיון.
מצד שני, זה סיפור מרגש כל-כך אם בופון יזכה סוף סוף בצ'מפיונס, דווקא בגיל כזה מאוחר.
מצד שלישי, זה סיפור קורע לב מתבקש, שבופון דווקא יסיים בלי הצ'מפיונס, אחרי שהוא כמעט ייגע בזה בגיל כזה מאוחר...

 

נ.ב
למישהו יש ספק בכלל שצפינו בסקורר הגדול בתולדות המשחק?

נ.ב 2
עצם זה שלאורך כל המשחק לא הגיע אדום לאף שחקן אתלטיקו אומר שסימאונה איבד את זה שם

 

בשבילי רונאלדו הברזילאי תמיד יהיה הסקורר הכי גדול שראיתי.

יש דברים שהם מעבר למספרים.

 

רונלדו הברזילאי סבל מהשמנת יתר וכל הפציעות שנגרמו עקב כך אחרת בהחלט היה מעמיד מספרים דומים.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

אתלטיקו עם הופעה מביכה. הזכירו לי את פסז' בגומלין נגד בארסה. תחושה של גברים מול ילדים.
אני לא אוהב הרבה דברים שזידאן עושה בריאל - אבל הוא בונה שם קבוצה ווינרית. למרות זאת, אם יובה תעבור את מונאקו - אני שם את הכסף שלי על יובה. ההגנה של יובה עדיפה על ההגנה (הנוכחית) של אתלטיקו, ואלגרי עדיף בהרבה על סימאונה.

- אולי היו סקוררים גדולים מרונאלדו, אבל השילוב של ווינריות עם סקורריות אצלו מדהים.
- סימאונה בהחלט מיצה את עצמו באתלטיקו. קדנציה מוצלחת הרבה יותר משורת התארים שלה. תמונת מראה של קלופ בדורטמונד. אינטר מחכה.

 

רונאלדו בטן היה קסום, אבל שום דבר בו גם לפני הפציעות (והן חלק ממנו, גם ההשמנה, אי אפשר לדבר במונחים של "בלעדיהן") לא גרם לי לחשוב שהוא ידגדג את מה שעושה כריסטיאנו.
ההסבר היחידי שיש לי אליו ולמסי זה ששניהם נחתו מקריפטון. גם כל פעם שבני אדם רואה יטי או משהו כזה - זה הם.

 

רונלדו הברזילאי שיחק בליגות יותר תחרותיות. לתת 25 גולים בסרייה A של סוף שנות התשעים זה לא צחוק.
גם כשהוא היה בברסה הלה ליגה הייתה צמודה הרבה יותר וכך גם בריאל.

הפציעות של רונלדו היו משנות קריירה. אתה לא יכול לקום אחרי שנתיים מחוץ למגרשים בלי נזקים.
היה חסר לו את מרכיב הכשירות. בשיאו הוא היה לא פחות מפחיד מרונלדו הפורטוגלי.