חצי גמר האלופות:ניצחונות מינימליים ליונייטד וצ'לסי

ומילאן לא תלויה בקאקא ואינטר לא בזלאטן, לכל קבוצה יש את השחקן המדהים הזה והשחקן המרכזי שלה, שהיא תלוייה בו מאוד, גם ברצלונה עם רונאלדיניו, וכל קבוצה כמעט, כי אין לכל קבוצה כל כך הרבה שחקנים ברמה הכי גבוהה יש את השחקן הכי טוב ואז יש את הפחות טובים.

 

אני בדעת מיעוט כנראה אבל חושב בדיוק כמוך מר אורי..
בספורט..בעסקים.. בפוליטיקה מדובר באנשים ברגשות
ברוח..בנחישות ..הרי לא מדובר כאן במכונות וזה למעשה ..ההבדל כולו

והבה נפרוט את זה לפרוטות: קבוצה כמו רומא שמנצחת את מילאן בסן סירו
בחודש נובמבר..שבת לאחר מכן מפרקת את קטאניה 7:0 ממשיכה בניצחון ענק בסמפדוריה
ואת אטאלנטה מיד לאחר מכן..ואז מתפרקת מול לאציו 0:3 ותיכף מתעשתת שבת לאחר מכן
בפירוק פאלרמו 4:0 ..ישנן עשרות דוגמאות שתקצר היריעה מלפרטן אבל הנה ההוכחה הניצחת
...
פרגי אומנם שקל להכניס את רונאלדו..בדקת החילוף הרגילה שלו..דהיינו דקה 60 בערך
אולם על פניו ראו שהוא היה די סקפטי באשר למהפך לאור תצוגת הכדורגל העלובה שקיבל
מהקבוצה שלו עד לדקה הזו..ולמעשה החילוף הראשון שלו היה להחליף את פטריס שהיה זוועתי אמש.
בריצ'ארדסון (שאגב זה המשחק השני שהוא במגמת שיפור)חילוף הגנתי על מנת לא לקבל תבוסה.
הדבר האחרון שראה לנגד עיניו היה האפשרות להפוך את התוצאה.
מה שקרה בפועל וראו זאת בבירור על המרקע ..רק לאחר השער המצמק של אושה
ואני מדגיש רק לאחריו
וממש בסמיכות לשער הוא הסתובב לאחור וסימן לכריסטיאנו להיכנס..
על מה שקרה לאחר החילוף לא ניתן לערער בכלל..ראשית כריסטיאנו נגח את הכדור
ופיל נוויל בנסיון להציל דחק לשערו..
אבל יהיה זה טפשי להתייחס לאירוע כזה או אחר..
מה שקרה מאז כניסתו של רונאלדו היה הפחת רוח באש שכבתה שדעכה..בגחלים
שלמעשה היו קרובים יותר לאפר ואבק מאשר אש..ואז כל הקבוצה נכנסה לדרייב מדהים
ולפעמים לא צריך יותר מזה..
רונאלדו הכניס איתו את אותה התלהבות את אותה נחישות
את אותה ווינריות שהייתה חסרה . באותם הרגעים והחשוב מכל?? את האמונה!!!
זו לא פעם ראשונה שאני אומר ואשוב ואומר "הכל בראש"