'האידיוט הקטן' היה כנראה צריך לחשוב על הרומנטיקה כדי שלא יכעסו עליו. לחשוב על עצמו? מה פתאום??? 'האידיוט הקטן' ניגש לבית המשפט מפני שדפקו אותו, שלא איפשרו לו את חופש התעסוקה הבסיסי המוענק לכל תושב הקהיליה האירופית. בסופו של דבר הוא לא ראה אגורה שחוקה מהחוק על שמו, אבל יש כאן דברים שהם מעבר לרומנטיקה, שזה חביב וחמוד אבל לפניה יש את החוק ואת שוויון ההזדמנויות בתעסוקה. אף אחד לא היה רוצה שידפקו אותו במקצוע שלו או במקום העבודה שלו, שלא יקבלו אותו לעבודה או שהבוס לא יסכים לשחרר אותו. צריך להביט מעבר לראיה הצרה של "אוי, מה עשו לקבוצה שלי, הרסו את הרומנטיקה" ולהבין שהצעד של בוסמן הו אחד הצעדים החשובים שנעשו בעולם הספורט. גם שחקנים עשירים שלא רואים בעיניים מרוב כסף הם שכירים שרוצים הזדמנות שווה להרוויח משכורת, אל תשפטו אותם בגלל שיש להם כסף.
תשמע אני לא אומר להחזיר את המצב לקדמותו מבחינת העברות וחוזים, אבל אני כן קורא להגן גם על השחקנים המקומיים ועל איזשהו צביון וחיבור לאוהדים. מה גם שזה יכול לעזור לקבוצות מבחיה כלכלית לא לבזבז כסף על זרים מיותרים שחלקם קונים.
אני לא חסיד הקפיטליזם, אבל מכיוון שזוהי הדרך השלטת כיום כל החלטה שכזו חייבת להיות אישית. אם מועדון לא רוצה להוציא על זרים הוא צריך להשקיע במקומיים. לפתח את מערכות הנוער, למקצע עוד יותר את מחלקת הסקאוטינג (הרי ניגרי או יפני שהגיע לקבוצה בגיל 14 מעמדו יהיה ביתי יותר מזה שהגיע בגיל 22). בלתי אפשרי לחוקק חוק המגן על השחקנים המקומיים, שוב אנו נכנסים לבתי דין וחוקי עבודה והכדורגל הוא חלק בלתי נפרד משוק העבודה האירופי. ומי שקונה זרים מיותרים שישלם את המחיר, בדיוק כמו מי שעושה השקעה גרועה. בליגה הגרמנית 49% מהשחקנים הם זרים (כולל אירופים). בספרד עוד פחות - 38%. צרפת - 41%. הולנד - 42%. איטליה - 47%. עד כאן סביר יחסית, ייצוג ייחסי של יותר מ-50% מקומיים לקבוצה. ואז מגיעה אנגליה, עם 66% זרים. אז בשביל להציל את המלכה לא צריך לחוקק חוק בינלאומי, שהאנגלים יסתדרו לבד עם הבעיות שלהם, הם אלו שלא מאמינים בשחקן האנגלי.
גם אני לא מאמין בשחקן האנגלי. אבל יש באנגליה מיליוני אוהדים נפלאים שמוכנים לשלם בשביל כדורגל טוב. ובהולנד אין מיליוני אוהדים. זה המצב. ואין שום רומנטיקה בעיוות המצב הזה.
אני חושב שאמרו פה משהו חשוב- אולי במקום להתעסק בכמות השחקנים הביתיים אפשר לחוקק חוקים של תקרות שכר מסויימות, מה שיגרום באופן טבעי לקבוצות להוציא הרבה פחות כסף על שחקנים יקרים ומיותרים [לקנות עוד חלוץ מחליף] ולתת יותר הזדמנויות לשחקני נוער [להעלות איזה צעיר מקבוצות הנוער במקומו]. אני לא חושב שהמצב בו השחקנים הכי טובים בעולם מרוכזים בכמה קבוצות גדולות עתיד להיפסק בקרוב [העולם כמו שהוא היום בנוי על תאגידים גדולים שמרכזים את הכח אליהם ככל יכולתם ותאגידי הכדורגל של היום הן אותן קבוצות שמככבות שנה אחרי שנה בליגת האלופות] אבל לפחות יירדו באופן משמעותי כמות ההעברות המיותרות של קבוצות דרג ב' וג' שרוכשות שחקנים מקבוצות בליגות אחרות. זו לפחות דעתי. אני מקווה שחוקי הפייר-פליי הכלכלי שנכנסים לפעולה מהשנה הבאה [מהשנה הבאה באמת?] יגרמו לשוק המשוגע להירגע קצת ונראה קצת יותר מועדונים שפויים ובריאים [כלכלית ומבנית] מצליחים בזירות המקומיות והאירופאיות.
ישנן שתי דוגמאות שמגיעות ממקומות מאוד שונים אבל מייצגות את פתרון הבעיה. בעונה שעברה היה מספר השוערים הזרים גבוה מאוד בארץ. השנה רואים יותר ישראלים. כתבה על הנושא בעיתון "הארץ" סיפרה שלפני שנה המאמנים לא נתנו אמון בשוערים ישראלים צעירים מפני שהם דאגו לקריירה שלהם וכדי ששוער יתפתח הוא זקוק ליותר שנים מאשר שחקנים בעמדות אחרות. המאמנים פחדו מפיטורים וניסו לכסות עצמם ולכן לא נתנו צ'אנסים לשוערים צעירים. השנה בחרו המאמנים להשקיע פחות כסף בשוער צעיר ולקבל אותו לעשר שנים, וכמו שאלכסנדר אובארוב אמר בכתבה, המאמנים מעדיפים להשקיע 100,000 ש"ח בשוערים לעשר שנים מאשר מיליון ש"ח בשוער לעונה אחת. הדוגמא השניה היא הרטה ברלין. תקציב הקבוצה העונה הוא הגדול בבונדסליגה השניה, יותר מ-33 מיליון אירו. אבל למאמן מרכוס באבל יש חזון, והחזון הוא שילוב בין הצעירים לבוגרים. לצד השחקנים הבכירים בליגה השניה - לבאן קוביאשווילי, רוב פרנד, אדריאן ראמוס - משלב באבל שחקני בית בגילאים 17 עד 19 - ניקו שולץ, פנול פרדדאי, סבסטיאן נוימן, פייר-מישל לאסוגה. הרטה נמצאת במקום השני בליגה כרגע ומתכננת לעלות חזרה לבונדסליגה. לא מספיק לחוקק חוקים, ותקרת שכר גם היא פוגעת בחופש התעסוקה והעיסוק. כבר הסכימו לא מעט כאן שהכדורגל אינו מערכת נפרדת ועצמאית באירופה, גם על הקבוצות והשחקנים חלים חוקי עובד-מעביד, ואסור להציב תקרות שכר. צריך פשוט אנשי מקצוע שמאמינים בחומר המקומי, שיתנו הזדמנות לשחקני הבית, שיצרפו שחקנים בגילאים צעירים לא למטרות מכירה עתידית אלא לקבוצה עצמה, שיטפחו את מחלקות הנוער והסקאוטינג. רק עם חזון אפשר יהיה ליצור פנים לקבוצות שאוהדים ירצו להזדהות איתם.
כבר כתבתי כאן שאותו חוק לא צריך להיות גורף. באנגליה למשל, לדעתי הוא הכרחי, כי פשוט לא נותנים מספיק צ'נסים. גם בפורטוגל אני רואה בעיקר ברזילאים בהרכבים של קבוצות רציניות. לדעתי זה גם פוגע להם בנבחרת.
בפורטוגל המצב אכן חמור, יותר ממחצית משחקני הליגה הם זרים. אבל איך אפשר לחוקק חוקים באנגליה בלבד? או בפורטוגל? גם הן, כמו הולנד וגרמניה ובלגיה (שגם היא לא נהנית יותר מדי מתפוקת שחקנים מקומיים) שייכות לאיחוד האירופי, וככאלו אסור להן לחוקק חוקים שיפגעו באזרחי האיחוד. החוק חייב להיות גורף, לטוב ולרע.
צריך לבוא מההתאחדות המקומית ובעידוד אופ"א. גם גביע אירופה צריך לעודד שיתוף שחקנים מקומיים ואופ"א מנסה לעשות צעדים בנידון. שוב אני כמובן לא לוקח את הרעיון לקיצוניות. אני חושב שיש בכדורגל יותר מדי זרים ואני בעד לצמצם את הבינוניים והמיותרים שבהם.
יש נושא שלא עלה בדיון הזה ושאפשר לפתח אותו: המצב הזה (והחוק שקדם לו) לא נחת עלינו פתאום אלא מהווה חלק מתהליך הגלובליזציה הבלתי נפסק של העולם, כאשר בוסמן רק ביקש לחיות לפיו. הוא לא היה מוזר או נון קונפורמיסט אלא בדיוק להפך - אדם רגיל שרצה חיים רגילים כמו שיש לכל האנשים סביבו. אז אם זה המצב כיום, למה להתנגד לו? הרי זו המציאות, היא לא תשתנה וגם חקיקה מקומית (אם בכלל אפשרית) לא תשנה זאת. העולם היום מציע את השחקנים הטובים ביותר בכמה קבוצות פאר, זו הגרסה המודרנית של מלחמות הגלדיאטורים. היום האסטתיקה מדברת יותר מהמלחמה והכדורגל הפך למטרוסקסואלי. קבלה שלו ככזה תקל מאוד על הבנתנו את הכדורגל ועל היחס הרומנטי לכדורגל הישן, שכמה שלא נדוש בו הוא היה מקצועית וויזואלית פחות טוב מהנוכחי.
שוב, גם אם נניח יש מועדונים הכי גדולים באירופה שיכולים להביא 11 זרים מצוינים להרכב, שיותר טובים מכל מקומי, אני עדיין מתקשה למצוא הגיון בכך שקבוצות כמו בלקברן או פורטסמות בעונה שעברה ישחקו עם 9-10 זרים בהרכב. האם הכדורגל הפורטוגלי שמייצר כל כך הרבה כשרונות, לא יכול לספק מספיק שחקנים לפחות לחצי הרכב של פורטו או בנפיקה? למה בשער של בנפיקה צריך לעמוד שוער ספרדי בינוני ואלמוני ולא איזה בחור מקומי או פורטוגלי?
השוער הספרדי עומד בשער הקבוצה הפורטוגלית כי הוא לא פורטוגלי. נקודה. כשבעלים של קבוצה מביא שחקנים זרים זה מראה על השקעה. השחקנים הזרים אמורים לספק את הסחורה מיד, והציפיות של הקהל גם כן עולות. הכל מתורגם בסופו של דבר לכסף והשגיות בכל מחיר, זה עניין של גישה מקומית שצריך להשתנות וכאן כבר נכנסת תרבות לעניין. ארסן ונגר מחזיק צבא ליגיונרים בלונדון ופפ גווארדיולה מוקף בספרדים הטובים בעולם. עניין של גישה - פעם זו שולטת, פעם השניה.
שוער הנבחרת הצעירה של ספרד עד הפציעה הקשה. הציל את סרגוסה מירידת ליגה בעונה שעברה. בפורטוגל הוא לא אלמוני.
