סביר להניח שכן, אבל איראן, סוריה וצפון קוריאה הן בעיות הרבה יותר דחופות מעיראק, והרבה יותר מסוכנות גם כן. חוסיין היה יכול להמשיך להירקב בבגדד עוד כמה שנים מבחינתי בזמן שארה"ב הייתה מנקה קצת את האיזור מתומכי טרור אמיתיים. חושף קשרים של משפחת בוש עם סעודיה, התעלמות של הממשל האמריקאי מהסעודים להם היה חלק גדול ב-9/11 ומפיל הכל על בוש. הגיוני, אבל כמו שבוריס אמר - ממש לא אובייקטיבי. אני חושב שקשה להרגיש עצב עבור משהו שקורה רחוק מאיתנו לאנשים שאין לנו שום קשר איתם, אבל סולידריות מסויימת בטח שצריך, למרות שגם אני חושב שארה"ב אוכלת את מה שהיא בישלה לעצמה, ושהמדינה הזאת רקובה מבפנים ובקרוב מאוד תודח מהמונופול שלה על העולם (תתחילו ללמוד מנדרינית), מי שפגע בהם זה אויב משותף שלנו ושלהם, לא קשה מדי לבחור צד.
לא קראתי את כל הדוחות אבל תבדוק ותראה שארה"ב נמצאת בגירעון תקציבי ענק. העיקר שבארץ אומרים שאסור לנו להיות בגירעון. אפשר לחשוב שבוש היה צריך עוד כסף... נו באמת, כמובן שהתגובה שלך מאוד רלוונטית לדיון...
לא עצוב לי וגם לא היה אז.אני לא מזלזל בחיי האדם שנספו בפיגוע,חס וחלילה.אבל בכל זאת אין לי רגשות עצב על מה שקרה מכיוון שלא שזה רחוק ממני.לא שלא אכפת לי,אכפת לי והופתעתי מהארוע וקיוויתי שעכשיו ארהב תתעורר ותבין מה הכוח של הטרור,זה עוד לא קרה.
אני רואה שיש כאן כמה שאומרים שזה לא יום עצוב, זכותם. אני חושב שאחרי שרואים את הסרט הדוקומנטרי ומשמיעים הודעות טלפניות של אנשים, שיודעים שאוטוטו הם הולכים להיות מזון לג'וקים מתחת לכל ההריסות, שבהן הם בעצם נפרדים מהיקרים להם מכל בבכי ובחוסר היכולת להגיד למה, אז כן, זה עצוב מאוד. וראיתי את הסרט שכולכם מדברים עליו. אני לא חושב שהוא צודק ברובו, אבל אני בכל זאת ממליץ לכל אחד לראות אותו, כי זה סרט שתמיד יגרום למי שרואה אותו לשאות שאלות.
ביאנקונרי, לצערי לקית במחלה קשה של רבים מהעם היהודי הכל כך מרוכז בעצמו. אתה חושב שאדם שאינו יהודי או במקרה הזה ישראלי אינו שווה ערך לאדם יהודי/ישראלי, אז אתה זורק קצוץ. בכל פעם שאני רואה תמונות של האנשים שקפצו מהבניינים הלב שלי צונח לתחתונים. 3000 איש מתים מוות זוועתי שקשה לחשוב על נורא ממנו (ולצערי, יש דבר כזה), דם של חפים מפשע זועק לצדק, ואתה חושב "זה רחוק ממני, לא אכפת לי". תתבייש. אני לא אומר שחייבים לבכות, חייבים להתאבל, חייבים אפילו לציין את היום. זה בחירה של אנשים ואני לא אהפוך לצדקן מגעיל, אבל להיות אדיש למראות כאלה... זה דורש חתיכת אטימות.
אני דווקא באמת הייתי עצוב באותם ימים, לא התאבלתי כמו שהייתי מתאבל אם זה היה קורה בארץ, אבל אי אפשר להישאר אדיש לדבר כזה. זה באמת היה אירוע טרגי עבורי והיו ימים שממש פחדתי שהם יסמנו להם גם מטרה בישראל, למרות שאין לנו בניינים שמגיעים לגודל של התאומים.
לא הבנת אותי בכלל. אני לא ממעיט בשום ערך אדם שאינו יהודי ישראלי ממש לא.אני לא ממעיט בערך של המוות הנוראי של אותם נספים בפיגוע.לא מזלזל ולא ב1 מהם.אני כן מזועזע מהמראות,מהקיפצות ומהצרחות.ואני לא חושב "זה רחוק ממני אז לא אכפת לי" ממש לא.חבל שזה מה שהבנת מהתגובה שלי.צריך לציין את היום הזה,בהחלט יותר מצריך זה חושב אפילו,לדעתי לציין את היום על אולי פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה ובכל זאת,מבחינת רגש העצב,אם כל הזעזוע,החרדה בשוק ושאר הדברים לא הרגשתי רגש של עצב ואובדן כמו שתרגיש כאשר נפל מישהו קרוב אלייך וזו הנקודה שלי,לא שאני אומר זה רחוק ממני וזה באמריקה אז על הזין שלי.
בקטע הזה אני מסכים עם הוטספר , כמו שאמרתי בתחילת הדיון הזה. אני הרגשתי מאוד עצוב. אני חושב שכל מי שאומר פה שזה לא מעציב אותו כי זה רחוק ממנו והוא רק מרגיש הזדהות, שהוא מתנהג בצביעות. כל פעם שמתרחש פה פיגוע אנחנו ישר נושאים עיניים לקהילה הבינ"ל בשביל לקבל סימפטיה, השתתפות בצערנו וגינויים, ואנחנו למודי הטרור פשוט נותנים לדבר כזה לחלוף לנגד ענינו ולומר רק שאנחנו מזועזעים בגלל המראות אבל לא עצובים כי זה לא אנחנו.
