אבל אין צורך שתגיב.. אני כבר יודע שאתה אוהד חיפה או בית"ר... לנו יש את מה שלכם בחיים לא היה... נשמה... חתיכת קהל של אוהדי הצלחות... תתוכח עד מחר אבל לא רק שאתם קהל מגעיל של אוהדי הצלחות אם אתה בית"ר אכלתם מכות בנתניה כמו גדולים... פחחח עוד מתווכח לי זה..
אני אמנם אוהד פאסיבי של מכבי פ"ת, אבל השחקן הכי אהוב עליי אי פעם בכלל לא היה במכבי פ"ת (למרות האהבה לגיא יצחק ואייל בגלייבטר)- אלא בבית"ר ירושלים, שמאוד חיבבתי בעונות האליפות שלה, בעיקר בגללו. סיפור קצת מעניין: השחקן שאני מדבר עליו הוא כמובן שטפן שאלוי, והסיבה הברורה היא שהוא קופי של דניס ברגקאמפ (השחקן האהוב עליי אי פעם), לא רק במראה החיצוני, אלא גם בסגנון המשחק. שחקן כ"כ חכם ואלגנטי, עם מסירות גאוניות ויכולת סיום קטלנית במיוחד. מהרגע שראיתי את שאלוי- התאהבתי. תקופת השיא של שאלוי בבית"ר ירושלים חפפה ליכולת המדהימה של ברגקאמפ בארסנל, בעיקר בדאבל של 1997-8 והמונדיאל בצרפת. מעבר לכך, שאלוי היה אישיות על המגרש ומחוצה לו, בחור מאוד סימפטי, אינטליגנט, וגם קצת משעשע (אני לא אשכח את הפרצוף ההמום שלו אחרי שזוהיר בהלול ריאיין אותו פעם... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx את הציטוט המדויק של זוהיר יש בספר הראשון של "הוצא מהקשרו"). אגב, ההשוואה הבלתי נמנעת לברגקאמפ גרמה לי אפילו לגרור את אבא שלי בזמנו ללא מעט משחקים של בית"ר ירושלים בטדי, והפכתי ממש לאוהד של הקבוצה בכל המשחקים פרט למשחק מול מכבי פ"ת. ב-97-8, כמה ימים אחרי שארסנל זכתה באליפות בדרך לדאבל, כל מה שהפריד בין "האח של ברגקאמפ" לבין אליפות היה משחק מול... מכבי פ"ת, וזו הייתה הפעם היחידה בחיי שרציתי שמכבי יפסידו. והכל בגלל שטפן שאלוי ודניס ברגקאמפ http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx. ומבין השחקנים היום במכבי פ"ת, זה כמובן מוראד מגמאדוב, בלי תחרות. בלם ענק, נשמה גדולה אפילו יותר.
גם אני מאוד אהבתי את שאלוי, ואת פישונט של אז (המעבר לפרנקפורט הרס אותו)... איך אני מתגעגע לבית"ר הזאת... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx המשחק שאני הכי זוכר הוא מול הפועל ת"א, משחק העונה, ניצחנו 1-0 בבלומפילד משער של פישונט אחרי בעיטה של האמר, הייתי באותו משחק... איזה ענק היה. כל האיצטדיון מלא, איזו אווירה... יאללה בית"ר!!! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
אני הכי זוכר משאלוי את הבישול שהוא נתן לאוחנה במשחק נגד הפועל פ"ת אם אני לא טועה. שהוא עבר את החצי, מישהו הכשיל אותו והוא דפק גילגול וקם תוך שנייה כמו נמר... זוכר את זה טוב.
כשחושבים על זה, לאוהדי בית"ר יש המון אופציות לשחקנים אהובים בכל הזמנים - פישונט, שאלוי, גרשנייב, טרטיאק, קורנפיין, אוחנה, מלמיליאן, י. מזרחי, א. חרזי, זוהר, שאנדור, חסן, גלר, השוער המטורף ההוא ששכחתי את שמו ויוסי אבוקסיס (נכון, שחקן שנוא מאד עלי ועל רובם המוחלט של אוהדי בית"ר אך אסור לשכוח את החלק שלו בימיה הגדולים של בית"ר). מצב שני, כשאני מנסה למצוא שחקנים אהובים בקבוצה היום... איציק קורנפיין, כמובן, אבל חוץ ממנו קשה לחשוב על עוד. יצחקי, מליקסון, ששון, ברוכיאן, ארבטמן ושאר הצעירים עדיין לא הוכיחו את עצמם, טלקר ואמסלם עגלות, תורג'י שחקן שאני מאד אוהב אבל הוא לא מזוהה עם הקבוצה, על הזרים בכלל אין מה לדבר... ההבדל בין הקבוצה הזאת לקבוצה המפוארת הקודמת הוא של 5 שנים. 3 אם מתחילים לספור מעונת הסיוטים של גוטמן. מדהים איך חבורת מפגרים בהנהלה, מאמן גרוע ושחקנים פאתטים הצליחו להגיע, להרוס ולעזוב את בית"ר בכזו מהירות... אבל אני סתם נכנס לנוסטלגיה, תתעלמו ממני http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
חבר'ה מבחינת שחקן של אוהדים אין על רובן עטר! כזה שחקן תותח, כובש רק גולים שמלהיבים את הקהל וגם השיער קצת תורם לתדמית של שחקן שקט ונחמד שכולם אוהבים (למרות שפעם הוא הביא לברקוביץ' סטירה)... ולא סתם אוהדים של מכבי חיפה עדיין מביאים תמונות של "רובן עטר המלך 10" ליציע ג' חבל שהוא נאלץ לפרוש בלי משחק פרידה מקריית אליעזר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
אילו זיכרונות נעימים! ביתר ירושלים של אז! היה את סטפן שאלוי שהיה תותח ואת פישונט שהיה תותח ואת אוחנה שהיה הגדול מכולם!!!
עם כל ה"אהבה" שיש לי לביית"ר..התקופה של שאולי פישונט והשאר..הייתה תקופה נהדרת [בשביל האוהדים של ביית"ר..] ביית"ר הייתה מעצמה באותה תקופה ושאלוי באמת היה שחקן גדול..
אין ספק, בית"ר של אליפות 97 היתה הקבוצה הגדולה בארץבכל הזמנים. (יאללה נראה מי הירוק הראשון שיתחיל לקשקש על מכבי חיפה בעונת 94).
בני הקשקשן היחיד זה אתה..חיפה של 94 לא הפסידה שום משחק ונתנה כמעט כל משחק תצוגה.. חוץ מזה הייתה לה יריבה ממש ממש קשה כמו מכבי תל אביב..
יש הרבה "קשקשנים" שיגידו לך שאין כמו מכבי של 94... פשוט תסתכל על קלטת האליפות (מצרך יקר מפז.. מזל שיש לי) ותראה שלא רק שלא הפסידו אלא נתנו 4 5 ו- 6 כל משחק... וגולים יפיפיים של ברקו עטר.. מזרחי לא החטיא... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
בואנה אתה זיין שכל מקצועי אה?? אפילו מכבי חיפה של האליפות האחרונה שלהם יותר טובה... ואתה שוכח את כל הקבוצות של פעם (עכישו אני זוכר רק את נתניה עם פרלמן כי היה על זה כתבה בחדשות הספורט.....)
בני אתה לא יכול לחשוד בי שאני אוהב את מכבי חיפה, אבל בכל זאת חיפה של 94 היא הרבה הרבה יותר גדולה מבית"ר של 97. אבל שתי הקבוצות האלה הם בכל זאת לא הכי טובות שהיו לכדורזבל הישראלי, נתניה של שמוליק פרלמן ז"ל היא ללא ספק הקבוצה הכי טובה שהייתה פה. גם מכבי ת"א של של שנות החמישים ועונות 77 ו-79, וגם ב-92 הייתה למכבי קבוצה מדהימה. כל מי שמתעקש לזכור רק קבוצות מהשער שנים האחרונות הוא בבעיה, אבל אם מדברים על שנות התשעים הדירוג הוא כזה: 1. מכבי חיפה 93/4; 2. מכבי ת"א 91/2; 3. בית"ר י-ם 96/7. כל שאר האלופות ב-14 שנה האחרונות לא לקחו אליפות דורסנית, לא שיחקו בצורה מרשימה לאורך כל העונה, ולקחו אליפות בגלל שהם היו הכי פחות גרועות. בקשר לשחקן האהוב- אין לי כזה במכבי ת"א הנוכחית.את אבי נמני מעולם לא אהבתי במיוחד ואני לא הולך להיות סטייק מתהפך בגלל שקלינגר העיף אותו; דגו, שטראובר והייס היו שחקנים שמאוד אהבתי בעונה שעברה, אבל הם הפכו להיות סטייקים של דוד תשובה(האדם הכי מזיק למכבי בשנים האחרונות); את ג'ון פנסטיל אני מאוד אוהב, אבל הוא אפילו לא שנה במכבי והוא לא מחובר אליה, והוא גם כנראה יעזוב. אלה כל השחקנים שבאים בחשבון במכבי, כל השאר הם או שקרנים/גנבים/זונות/תאבי בצע(מי אמר קוביקה?), או ילדים אוטיסטים(ע"ע עובד), או סתם כאלה שאני לא מתחבר אליהם. אם אני הולך למכבי של השנים הקודמות יש את קלינגר, שאני מאוד מאוד אוהב אותו אבל פחות ממה שאהבתי אותו לפני חודש(ולמי שיקפוץ לי עם מקרה נמני, הסילוק של נמני היה לפני חודשיים), בגלל התבטאויות ומעשים מסוימים שלו; יש את ודז'ינסקי שמאוד אהבתי אבל הוא שיחק סה"כ שתי עונות במכבי, ומי שנשאר זה אלכסנדר אובארוב, שוער שהגיע ממונדיאל 90 היישר למדינה שהמונח 'כדורגל איכותי' היה גדול עליה, ולמרות שהוא איכזב במחזורי הפתיחה הוא התמיד, השתפר, והפך להיות השחקן הזר הטוב ביותר שנחת בארץ(ושלא יזבלו את השכל על רוסו), שהפך להיות ישראלי לכל דבר, מגדל את הילדים שלו כמו ישראלים, שולח את הבת שלו לצבא, נלחם על אזרחות, תורם לנבחרת(מאמן שוערים) ועוד המון דברים. אין, אין מישהו יותר ממנו. ועכשיו נזכרתי בגדי ברומר- השריד המכביסטי היחידי שנשאר במכבי הנוכחית, שבר כל עצם אפשרית(וגם כאלה בלתי אפשריות) במהלך משחקים, לא ויתר פעם אחת, לא שקל לעבור לקבוצה קיקיונית בחול בשביל הכסף(הפעם היחידה שלו הייתה במנצ'סטר, מועדון פאר לכל הדעות), לא דמיין אפילו לעבור לקבוצה אחרת בארץ, לא שיחרר כותרת שהוא הולך לעזוב את מכבי בגלל שכר, תמיד היה פתוח למו"מ, בקיצור, אין מישהו אחר שעונה להגדרה מכביסט יותר טוב ממנו.
