הקבוצה הכי טובה שלכם שראיתם

את 'הרכב החלומות' של ריאל מדריד שראיתי במו עיני - אציג בהמשך. בינתיים, למרות שביקשתי לא ליצור 'נבחרת הליגה הספרדית', אתייחס למה שנאמר - אני חושב שבמידה והיינו מרכיבים נבחרת כזאת, השחקן היחיד שהיה יכול להשתחל פנימה והוא לא מברצלונה או ריאל מדריד - רוברטו אז'אלה מולנסיה. ריאל מדריד רדפה אחריו לא פעם, בין השאר בינואר 2004(ברור לכם שהוא ההבדל בין אליפות לבין כישלון, קרי אם הוא נכנע לקסם וליופי של ריאל מדריד ולא שומר על נאמנות - ולנסיה לא סוגרת פער של מינוס 8 נקודות יתרון מצד ריאל מדריד) ואפשר להבין גם למה. שומר קלאסה, כל-כך הרבה שכל וקלאסה במשחק שלו. שחקן נוסף הוא סמואל אטו שבמדי מאיורקה הציג יכולת מטורפת וכך גם ברוב זמנו בברצלונה, אבל הוא כאמור קיבל את הבמה לה הוא ראוי.

דבר נוסף, בקשר לסביולה: הגיע לברצלונה בטיימינג איום ונורא כשהמועדון נמצא בשפל מבחינה מקצועית ובכאוס ניהולי מוחלט וגם המאמן הפריע להתפתחות שלו. מה שכן - הוא לא הצליח יותר מידי באף מקום אחר במהלך הקריירה שלו ואין לו יותר מידי הצעות. השכר הגבוה היווה מוקש עבורו אחרי שעזב את ריאל מדריד. אני חושב שמדובר בחלוץ נחמד אבל לא מתאים לקבוצה בסדר הגודל הזה.

רושמבאק...אוי איזו נוסטלגיה מתוקה, זוכר אותו מפיפא 2002 - מתגעגע לימים שטיפשים כאלה קיבלו את חולצת ההרכב בברצלונה. מי יודע מה היה קורה אילו ברצלונה לא הייתה משיגה את הכרטיס לאירופה בקיץ 2003. רונאלדיניו לא היה מגיע...

 

ריאל מדריד - הגדולה ביותר שראיתי

התחלתי לאהוד את ריאל מדריד פחות או יותר בעונת 2000-01. אני כל-כך מתגעגע לימים האלה שהקבוצה הייתה עולה לכר הדשא בברנבאו כדי לתת שואו ורומסת כל מי שעומדת בדרך. צמד המשחקים נגד מנצ'סטר יונייטד ברבע גמר ליגת האלופות בעונת 2002-03 מסמלים בצורה הטובה ביותר את אותה ריאל מדריד - תוקפים עם תשעה שחקנים, מבקיעים מתי שרוצים ולא סתם שערים אלא תוך הנעת כדור מהפנטת; לעיתים רדומה, ושחצנית, לא כל-כך 'בא לה' להגיע למשחקי החוץ. כל עונה הולכים עד הסוף בצ'מפיונס. לא התקרבנו לכדורגל כמו באותם ימים כבר כמעט עשור. אף קבוצה לא באמת התקרבה למעט ברצלונה.

ההרכב המנצח:


http://img204.imageshack.us/img204/5461/casillasrealmadrid.Xxx

איקר קסיאס - סאן איקר. עשרים דקות אדירות נגד לברקוזן והשאר היסטוריה. ארון התארים מלא עד אפס מקום ובהכל. השוער שהוכיח שהכל אפשרי, ע"ע דייגו פרוטי. אחד השוערים הגדולים ששיחקו את המשחק. נכס אדיר עבור ריאל מדריד וראוי לענוד את סרט הקפטן אחרי שהגדול מכולם עזב. תמיד ריחמתי עליו אחרי שהושפלנו נגד ברצלונה או במשחקים בצ'מפיונס-ליג. בשנים האחרונות עובד קצת פחות קשה אבל עדיין תמיד פה לעת צרה.

http://img199.imageshack.us/img199/8796/salgadorealmadrid.Xxx

מיצ'ל סאלגדו - יכול להיות שאפשר היה להחליף אותו בגלאקטיקו אחר – לרכוש מגן במקומו. סאלגדו מעולם לא היה המגן הטוב בעולם. אבל הוא היה בסדר, יציב, גם אם ספגנו גולים בגללו. הצליח להסתדר עם האיטיות. היה חרוץ, נמרץ, תורם להתקפה ומבשל שערים ובעיקר פייטר. שחקן נשמה אמיתי

http://img801.imageshack.us/img801/6619/sergioramosrealmadrid.Xxx

סרחיו ראמוס - ילד בן 19 מסביליה עם תג מחיר עצום של 30 מיליון יורו מגיע ומשתלט על הקו האחורי מהרגע הראשון. כמה אומץ, כמה הקרבה. בשנים 2006-2008 הוא היה פשוט פנטסטי ותרם גם בהתקפה. בכל-מקרה, העדפתי לשבצו בעמדת הבלם שם הוא באמת עילוי. כי ראמוס מגן טוב אבל לא מצויין.

http://img846.imageshack.us/img846/6572/peperealmadrid.Xxx

פפה - בזמנו רציתי מאוד את כריסטיאן קיבו בריאל. לא הבנתי מה פתאום זורקים 30 מיליון יורו על בלם לא מוכר מפורטו. הבכורה נגד סביליה הייתה איומה. הוא לעיתים ברוטאלי באופן מוגזם, בטח לא הכיח חכם ומסתמך על האתלטיות האדירה שלו בלבד, אבל יש לו את זה. איתו אני כן מרגיש שההגנה בטוחה, אפילו נגד ברצלונה. למרות שחצי מהזמן הוא פצוע – פפה בפנים במקומו של היירו שכבר היה באיזור הדמדומים של הקריירה בשנות ה-2000 ולטעמי פפה>קנבארו(בריאל).

http://img687.imageshack.us/img687/61/robertocarlosrealmadrid.Xxx

רוברטו קרלוס - אולי המגן הטוב ביותר ששיחק את המשחק, בטח בעל היכולת ההתקפית המרשימה ביותר. תופעת טבע. סילון גם בגיל 40, שורף את הקו. השמאלי. כמעט ולא זוכר תצוגות נפל שלו למעט סמואל אטו. כבש שערים בלתי-נתפסים מכל זווית אפשרית, בישל וגם ידע להגן למרות שרוב הזמן בילה ליד שער היריבה. עשר שנים נהדרות בלבן, היה קשה להיפרד.

http://img835.imageshack.us/img835/2/makelelerealmadrid.Xxx

קלוד מקאללה - לא זריקתו של היירו, לא עזיבתו של דל-בוסקה; הויתור על קלוד מקאללה היה צעד המטופש ביותר מצד פלורנטינו פרז(התווכח איתו על שני שקל) וזה מה שהביא לנפילתה של ריאל מדריד. בעל הבית במרכז השדה – רץ, מתקל, יודע להניע כדור – כל מה שקשר אחורי צריך. השאיר למוכשרים ממנו את העבודה בחלק ההתקפי.

http://img27.imageshack.us/img27/6011/gutirealmadrid.Xxx

גוטי - הבלונדיני המשוגע. תמיד הצליח למצוא את מקומו בין כל הגלאקטיקוס. אחד המוסרים הטובים ביותר. האיש שעולה מהספסל ועושה את השינוי. השבוע שאפיין את גוטי מבחינתי בצורה הטובה ביותר היה בעונת 2006-07. מחזור אחד הוא עלה מהספסל נגד סביליה והביא את הניצחון עם שניים וחצי בישולים פנומנלי, ושבוע אחר-כך כשקנה את מקומו בהרכב נגד אספניול – היה זוועתי, איבוד כדור שלו הוביל לספיגה והוא הוחלף במחצית כשקאפלו מתעלם ממנו.

http://img818.imageshack.us/img818/3822/figorealmadrid.Xxx

לואיס פיגו - הדיבלים לאורך הקו הימני עם הטעיית הפדאדלה, יכולת הבעיטה וההרמה המשובחת בשתי הרגליים, חוכמת המשחק, היותו האיש שפתח את עידן הגאלקטיקוס ותקיעת הסכין בגב אוהדי ברצלונה והאומץ לעשות את המעבר הזה מברצלונה לריאל מדריד. כל אלה ועוד הפכו את פיגו לשחקן השני הכי אהוב עליי בכדורגל – אחרי ראול כמובן. לא כבש מספיק אבל מה זה משנה, איזה שחקן...לטעמי לא הוערך מספיק מחוץ לספרד.

http://img534.imageshack.us/img534/9937/zidanerealmadrid.Xxx

זינדין זידאן - שחקן מיוחד במינו, אחד מחמשת הגדולים בכל ההיסטוריה. משחק בהליכה ומנצח את כולם, נותן שואו, אוהב לכבוש בוולה(לברקוזן?) ויותר מזה לבשל שערים בגאונות. לא ראיתי אף שחקן שהתקרב אליו מבחינת הטיפול בכדור וניהול המשחק, ממש ריקוד איטי ומחושב. איפה הימים בהם ריאל מדריד הייתה נכנסת עם הכדור לתוך השער. לא כבש הכי הרבה וגם לא בישל הכי הרבה, לא רץ הכי מהר אבל עדיין גאון. מטראצי אתה ארור...

http://img694.imageshack.us/img694/3397/raulrealmadrid.Xxx

ראול גונזאלס - קצרה היריעה מלהכיל. כל דבר שאגיד לא יספיק כדי לתאר את גארנדה ראול, השחקן שבגללו התחלתי לאהוד ריאל מדריד, מעין 'אהבת נעוריי'. אין כמו שמחה בגול שראול מבקיע. לא אשכח את המשפט של אלכס פרגוסון אחרי שראול תקע צמד ליונייטד ב-2003 - "מדריד קונה שחקנים גדולים כמו פיגו, זידאן ורונאלדו - אבל ראול הוא הטוב ביותר, לא הצלחנו למצוא לו פיתרון". עד אותו פרק זמן זו הייתה אמירה כלל לא רחוקה מהמציאות. הנסיגה החדה בכושרו היא תעלומה ותישאר כזו. במשחקו הפשוט, בלי ניסיון לגנוב את ההצגה אף-פעם אלא הכל למען טובת הקבוצה ולא טובתו האישית - ראול מס' 1. שחקן שהיה לו הכל.

http://img846.imageshack.us/img846/3525/ronaldorealmadrid.Xxx

רונאלדו - למרות שיתוף הפעולה האידיאלי בין ראול ומורו שכאילו נולדו יחד – לא התנגדתי לרכישתו – אולי במחשבה ילדותחת רציתי עוד 'גלאקטיקו' בהרכב, חלוץ שמסוגל לעשות שער מכלום ויוכל לקחת כדור ולעבור שלושה שחקנים כשהמשחק תקוע. רונאלדו של ריאל מדריד היה חלוץ רחב מצויין. רחוק מהימים מברצלונה או לפני הפציעה באינטר, פחות וירטואוז – אבל עדיין חלוץ ענק עם דריבל, מהירות, כוח פריצה ותמיד בעיטה חזקה לפינה הרחוקה של השוער. השלושער נגד יונייטד, הצמד במשחק האליפות ועונת 2003-04 בה סחב את משחק ההתקפה – עומדים לזכותו. אשם בנסיגה של ראול בגלל סגנון המשחק? לדעתי דעה כשאת פוגעת בראול עצמו ומורידה גם מערכו.

לא נכנסו מפאת מקום: פאביו קנבארו, צ'אסי אלונסו, כריסטיאנו רונאלדו, אריאן רובן, רוד ואן-ניסטלרוי.

לא מצאתי לנכון להכניס לרשימה שחקנים מהדור הנוכחי כמו כריסטיאנו רונאלדו למרות שכבש כמות שערים בלתי-נתפסת(מעל 80) בשנתיים והוא שחקן פשוט מושלם – בעיקר בגלל הפז"ם בריאל מדריד. לכן הוא מוצא את מקומו על הספסל. בריאל מדריד קשה להרכיב באמת 'ספסל' כי שחקנים התחלפו כל שנתיים ולגבי ההרכב אין עוררין למעט עמדה או שתיים. אציין לטובה שמות כמו אריאן רובן שפירפר כל מי שבא מולו ולטעמי היה יכול לתת יותר, ואן-ניסטלרוי שכל עוד היה כשיר היה מכונה לגולים וגם את צ'אבי אלונסו שעושה סדר בקישור האחורי. גונזלו היגואין הוא 'המקופח' המשמעותי כאן.

רשימת הבלופים – ג'ונתן וודגייט, מהמאדו דיארה, רוביניו(?), קאסנו, הונטלאר
השחקנים הגרועים ביותר: אלברו מחייה, ראול בראבו, פאבלו גארסיה, רויסטון דרנטה.