1. זה לא היה בגמר הגביע, זה היה בשמינית הגמר אם אני לא טועה. 2. זה בסופו של דבר לא עזר לנו לזכות, הודחנו באותה עונה בחצי גמר ע"י מנצ'סטר יונייטד. 3. אני מסכים שרייס לא צריך להיכלל. הוא לא היה הצלחה גדולה, אבל גם לא כישלון חרוץ- בוודאי אם מסתכלים על המספרים שלו. הוא ידע לבשל, הוא ידע לכבוש- אבל הוא בהחלט לא הסתדר בלונדון ובכדורגל האנגלי. אבל הוא כן נתן יופי של חצי עונה ראשונה אצלנו, שעזרה לנו לסיים ללא הפסד את העונה ההיא. עוד כמה הבלחות לצד לא מעט צלילות, אבל כישלון חרוץ לא.
Ian Wright סנדרוס אכן היה איום ונורא בתקופתו האחרונה בארסנל, אבל אני מסכים שאפשר לשים שם את סיגאן במקומו. לסנדרוס אכן היו תקופות יפות בארסנל, תקופות שבהן הוא היה בלם נהדר וטופ-קלאס לכל דבר. רודס צודק כשמזכיר את הרצף ההוא בצ'מפיונס ליג, אך הוא טועה כשאומר שונגר הרס את סנדרוס. סנדרוס ירד ביכולת בצורה משמעותית, בכל מקרה - סיגן מעולם לא היה קרוב לשם. רוזיצקי הוא לא ביזבוז כסף, ממש לא. הוא כזה רק אם אתה מסתכל על זה היום ולאור היכולת שהוא מציג, אבל אתה שוכח שמינואר 2008 עד ספטמבר 2009 הוא לא ראה דשא הודות לפציעה טורדנית שפשוט הרסה כל דבר שרוזיצקי היה לפניה. רוזיצקי של לפני הפציעה הוא שחקן חד מאוד, עם בעיטה קטלנית, ראיית משחק נהדרת ויכולת אישית טובה מאוד. רוזיצקי שלאחריה הוא שחקן אחר, שחקן גמור. כמו שאמר אלכס סונג כמה הודעות מעליי - אלמלא הפציעה, רוזיצקי היה היום אגדה. חוזה אנטוניו רייס הוא סיפור אחר לגמרי ולא הייתי מגדיר אותו כ"פלופ". סך הכל רייס בארסנל היה לא פחות מנהדר וההייפ סביבו היה עצום מימדים. למרות שבעונת 2004-05 הוא חווה עליות ומורדות תכופות, הוא עדיין הצליח להציג לא מעט פעמים יכולת נהדרת. הבעיה איתו הייתה ש"הוא חש געגועים למולדת" או לחובבי הספקולציות "לא הסתדר עם תיירי הנרי".
הקבוצה המועדפת עליי באנגליה היא ארסנל אותה התחלתי לסמפט בעונת 2001-02 בעיקר בגלל שם אחד - תיירי הנרי. באותם שנים הקבוצה ההיא של ונגר מיררה את החיים למנצ'סטר יונייטד והראתה להם איך עושים זאת נכון. השיא של ארסנל הגיע כמובן בעונת 2003-04, עונת 'הבלתי-מנוצחים' ומן הסתם כמעט כל ההרכב נלקח משם. איזה הבדל בין אותה קבוצה לבין ארסנל של היום, שמלבד באקארי סאנייה ואולי ואן-פרסי - אף שחקן לא מתקרב לחולצת ההרכב ואולי גם לא לסגל. http://www.arsenal.com/assets/_files/images/dec_09/gun__1261497499_invincibles_2003_2004.Xxx יינס להמאן - הגיע לארסנל מבוגר יחסית ולמרות זאת הציג שלוש עונות פנטסטיות כשהשיא היה בקמפיין ההוא בצ'מפיונס ב-2005-06 כאשר לא ספג בעשרה משחקים ברציפות. דיויד סימאן הוא אגדה בארסנל אבל מתי שאני התחלתי לראות משחקים של הקבוצה הוא כבר היה מעבר לשיאו ואני זוכר ממנו בעיקר את הפאדיחה עם רונאלדיניו במונדיאל 2002. באקארי סאנייה - זה ששומר על יציבות ומרגיע את הקו-האחורי הדי שנוי במחלוקת מצד ארסנל. רכש טוב של ונגר. שחקן אחראי וחכם. בהתקפה לוקה מאוד בחסר אבל הגנתית הוא נמצא בשורה הראשונה. לא חושב שהוא 'מפיל מהכיסא', אף-פעם לא עשה דברים יותר מידי גדולים - אבל האלטרנטיבה שלי היא לאורן. אז לא. סול קמפבל - היו ימים בהם ההגנה של ארסנל לא הייתה טיילת, בעיקר בזכות האיש הזה. מעולם לא היה מהיר אבל פיזי בהחלט כן, שחקן חכם בעל ניסיון, אחד שיוצר כוח הרתעה. היה שותף להישגים המשמעותיים של ארסנל בתחילת העשור הקודם אך דווקא לא לעונה היפה בצ'מפיונס ב-2005-06. הסיום שלו בארסנל היה קצת צורם ואני זוכר שהוא מירר בבכי אחרי הפסד לווסטהאם באימרויות בגלל טעויות שלו בהגנה. טוני אדאמס - הולך עם הזרם. ראיתי אותו מעט. בעל הבית במרכז ההגנה, סמל. אשלי קול - ירק לבאר ממנה הוא שתה עם העזיבה המכוערת לצ'לסי ואין ספק שכאדם הוא לא מי-יודע מה. אבל כדורגל אשלי קול יודע. אחד המגנים השמאליים הטובים ביותר שידעה הפריימרליג. מהיר, חזק, קשוח, טכני, הגנה-התקפה. קול תמיד סיפק עוד אפשרות התקפית עבור ארסנל שהייתה קבוצה מוכשרת גם ככה. היה תענוג של שחקן. אני עדיין חושב שבצ'לסי למרות שהוא משחק ברמה גבוהה - הוא לא הגיע עד לקצה היכולת כמו בארסנל. ג'ילברטו סילבה - אומנם ויירה עשה את רוב העבודה - אבל ג'ילברטו סילבה היה פרטנר טוב. והוא יותר טוב מפלאמיני או כל מיני בדיחות כמו סונג. שחקן שקט שעושה את עבדותו בצורה טובה. היה חלק טוב בפאזל עד שרגליו נעשו כבדות. פטריק ויירה - מאז שהוא ורוי קין עזבו אני מרגיש קצת ירידת מתח במשחקים בין ארסנל ויונייטד. איפה היריבות והרעל שהיו בעבר? ויירה היה מבחינתי קלאסה, שחקן שכל-כך רציתי שיגיע לריאל מדריד אבל למרות שנהג לפלרטט בכל קיץ איתנו ועם יובנטוס - בסוף נשאר בארסנל עד עונת 2004-05. קשוח, קר-רוח, חכם, אלגנטי, בעל הבית במרכז השדה. ארסנל צועקת נואשות שהיא זקוקה למחליף אבל הוא לא הגיע עדיין. וכל מיני אילתורים כאלה כמו סונג שטוב פה ופלאמיני שהיה נחמד שם - זה לא זה. לא סתם הוא היה הקפטן בזמן מסוים. סדקים ראשונים בארסנל החלו עם עזיבתו. פרדי ליונברג - הקשר עם התספורת המצחיקה והשיער האדום, האיש שהופיע לכל משחק גדול בעונת 2001-02 והיה רשום בענק על אותו דאבל. ליונברג הוא קלאסה. רוברט פירס - אחרי עונת הסתגלות לא מרשימה הוא היה פשוט אדיר. אני זוכר שתמיד אמרתי לעצמי בתור מעריץ של פיגו וזידאן שחבל שהם לא כובשים את אותה כמות שערים כמו פירס. הצרפתי היה חורש את אגף שמאל וכובש שערים יוצאים מן הכלל. בעונת 2003-04 הוא כבש 14 שערים ובישל עוד עשרה - מספר בלתי-נתפס עבור קשר. תמיד הרגשתי שבנבחרת הצרפתית הוא היה קצת פספוס. תיירי הנרי - שחקן שהפך את החלום למציאות, והאיש שבגללו התחלתי לחבב את ארסנל. בלתי-אפשרי היה להוציא לו את הכדור מהרגל. כבש כל-כך הרבה שערים וירטואוזים, בישל, הנהיג. חבל שבגמר הצ'מפיונס נגד ברצלונה הוא החמיץ. ובכל-זאת הנרי לקראת סוף הקריירה מסתכל מבסוט על מאזן התארים שלו ומרוצה - השגתי הכל בכדורגל. לטעמי בשורה אחת עם עשרת החלוצים הגדולים בהיסטוריה יחד עם רונאלדו הברזילאי מהדור הנוכחי. כל עוד הוא היה אצל ארסנל - כוח ההרתעה עבד והיה לה את הווינריות. חמש עונות רצופות כבש מעל ל-30 שערים והשיא היה בעונת 2003-04 - 39 שערים ו-14 בישולים ו...הגול נגד ליברפול. אגדה. דניס ברגקאמפ - ראיתי אותו בלשהי הקריירה כאשר שיחק טוב אך לא היה המוציא לפועל העיקרי. ובכל-זאת לא מצאתי לנכון לשלב במקומו את ואן-פרסי. ברגקאמפ הוא קלאסיקה אמיתית וכמה אנושי הסיפור שלו על הפחד מטיסות בגלל הטרגדייה שכמעט קרתה לו בצעירותי. ומה לא אנושי? הגול שלו נגד ניוקאסל ב-2002 שהשאיר אותי פעור פה. הטעייה מארץ ההטעיות.
אם כבר נבחרת הפלופים, אז שלי בליברפול: שוער: דיוויד ג'יימס, כמות בלתי נגמרת של טעויות במשחקים החשובים ביותר, עלה לנו באליפות,גביע והזדמנות לגמר גביע מחזיקות. אם לא אשם בלעדי אז אשם מספר 1 בפער ניכר מהחברים שלו. מגן ימני: חוסמי, גרוטאה שבא להעביר עונה ולרשום לעצמו אליפות אירופה ברקורד. מגן שמאלי: דוסנה, 7 מ' פאונד על שמנמן נמוך שהספיק לעשות כמה שטויות לפני שחזר לאיטליה. בלם: ניל ראדוק, עוד רכישה מדהימה מבית היוצר של סונס, קצב במסווה של בלם. בלם: קווארמה, כל הכבוד גם לרוי אוונס שסה"כ היה צריך למצוא רביעייה אחורית שקטה כי הייתה לנו כבר אחלה התקפה, הלך עד לנורבגיה בשביל להביא בלם חלש. קישור: ז'אן מישל פרי, לא מבין עד היום על מה הוייה חשב כשהביא אותו ל6 חודשים למועדון. קישור: סאליף דיאו, 5 מ' פאונד. למה? כי הוא כבש גול יפה במונדיאל. כנראה. קישור: ג'ו קול, 90-100 אלף פאונד לשבוע לשחקן שנראה שמתעלף אחרי כל ספרינט שהוא נותן. קישור: כריסטיאן פולסן, 5.5 מ' פאונד על שחקן שיובה עוד רצו לשחרר שנה קודם ולא היה להם לאיפה לשלוח אותו, כבר חשבו להיפטר מהחוזה שלו ולשלם לו פיצויים, ואז הגיע הודג'סון ושם להם את הסכום הזה על השולחן, הם צוחקים עד היום. חלוץ: רובי קין, 20 מ' פאונד שם עליו בניטז ואחרי 4-5 ספסולים כבר מאסו אחד בשני והיה צריך לחזור לטוטנהאם. חלוץ: אל חאדג'י דיוף, שוב הוייה מככב, הפעם הוא שילם על הסנגלי 10 מ' פאונד כי הוא חשב שזה מה שישדרג לו את ההתקפה ויביא אליפות אחרי עונה של מקום 2 עם הסקי-אואן.
אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי אז גם דיוף וגם דיאו סגרו בליברפול עוד לפני המונדיאל שבו העולם גילה את נבחרת סנגל
רק על השערים המדהימים מול מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד לא הייתי רושם אותו. הוא תמיד מזכיר לי את התקופה שליברפול שיחקו את הכדורגל הכי טוב באירופה.
נבחרת הפלופים שלי: בן פוסטר-יש הרבה מועמדים בעמדת השוער, אבל פוסטר הכי איכזב אותי, במשך ארבע שנים תלו בו ציפיות של שוער העתיד ובסופו של דבר הוא קיבל את הצ'אנס והתרסק. גבריאל היינצה-יש בעייה קצת בבחירת שחקני הגנה כי פרגי לא קנה הרבה בשנים האחרונות ומי שכן הגיעו לרוב הצליחו, להיינצה הייתה עונת בכורה מעולה, ואחר כך פציעה, ירידה חדשה בכושר, היתקלות בלתי נשכחת עם אברה בניסיון לחסום את קאקה בצ'מפיונס, ולבסוף עזיבה די מכוערת. לורן בלאן-בא במקום יאפ סתאם שהוגלה, הגיע זקן מדי, עייף מדי, הרבה אחרי שיאו ועשה יותר מדי שטויות. מיקאל סילבסטרה-מגן מעולה בין 1999 לאיזור 2004-5, בדיחה מהלכת לאחר מכן. קלברסון-הגיע עם רקורד של אלוף עולם, נפצע איך שהגיע ולמעשה מעולם לא חזר. ליאם מילר-רונן דורפן כתב עליו פעם שאין שום סיבה שהוא נכנס לאולד טראפורד בחינם ושאר האוהדים לא. אריק דג'מבה דג'מבה-אגדה אמיתית. הייתי באולד טראפורד ב-2003, מיד לאחר מסע הרכש הגדול של פרגי, ובתוכניה משם יש טור של פאדי קרארנד שבטוח שמדובר ברוי קין הבא. מאז הוא הגיע לדנמרק ולקטאר, גם זה משהו. חואן ורון-התלבטתי אם לבחור בו כי אהבתי אותו והיו לו לא מעט רגעים יפים, בעיקר בליגת האלופות, אבל אין מה לעשות, יחסית למחירו וליכולת בלאציו מדובר בפלופ מהדהד. דייגו פורלאן-כמו ורון, אהוב ע"י הקהל, נתן הרבה רגעים למזכרת (ותודה לדודק), אבל בסה"כ הכללי הוא נכשל. לואיס סאהה-כשהוא היה כשיר הוא היה מצוין. זה קרה בערך חודשיים מתוך ארבע השנים שלו. דויד בליון-מהשחקנים שלא ברור למה באו, מה הם עשו, מי הם, ולמעשה לא תמיד זוכרים שהיה לנו מישהו כזה. יצא קצת מאולץ מבחינת העמדות, אבל זה מה יש, תוצאה של עודף מועמדים בקישור ובהתקפה לעומת מחסור בהגנה.
Ian Wright בסדר, הכדורגל היה בזמן שהוא ישב ביציע או על הספסל ותסלח לי שציפיתי למגן שמאלי נורמלי כשהוצאנו מחיר כזה עליו. זה מחיר ממש לא נמוך עבור מגן וכשהוא שיחק זה לא רק שהוא לא היה מסוגל הוא גם לא רצה. השער הכי זכור שהוא ספג היה במשחק נגד וויגאן באנפילד, שהוא פשוט הולך ליד הקיצוני הימני שמעביר רוחב בשקט עם כל הזמן שבעולם כדי שזאקי יכבוש ואנחנו נרד למחצית בפיגור 2-1, מאז הוא בקושי שיחק.
נבחרת הפלופים של ניוקאסל: ליונל פרז - שוער צרפתי שהגיע מסנדרלנד נדמה לי.נמוך אבל היה לו ניתור טוב.הבעיה שכל היציאות שלו הוא תפס רק אוויר ולא את הכדור. סלסטין בבאיארו - ה"מגן" השמאלי הניגרי.מיילא הוא עשה טעויות בהגנה אבל ההגבהות שלו תמיד הגיעו ליציע ולא לראשים של החלוצים. מרסליניו - הבלם הספרדי שהגיע בלא מעט כסף ממיורקה ב99 והיה חלומו הרטוב של כל חלוץ יריב. דארן פיקוק -התלבטתי בינו לבין טיטוס בראמבל אבל הבלם של ליגות פאבים זכה.אחד האחראים לאיבוד האליפות ב96 עם שלל טעויות. פיטר ראמאג' - או בכינויי פיטר דאמאג'.היה מגן ימני/בלם.העגלון המקומי שרד די הרבה זמן בקבוצה ועד עכשיו לא הבנתי את הקשר שלו למשחק. סילביו מאריץ' - הקשר הקרואטי הגיע עם הייפ גדול סביבו מדינאמו זאגרב.שילמנו עליו לא מעט ומה שקיבלנו זה בעיקר פאסים שלא הגיעו ליעדם. הוגו ויאנה - הקשר הפורטוגלי הגיע כשחקן השנה באירופה עד גיל 21,גם הוא הגיע בדי הרבה כסף.שחקן די כבד שבא, עשה קופה וברח בסכום קטן לוולנסיה(גם שם די נכשל). כריסטיאן בסדאס- קשר התקפי ארגנטינאי שהגיע מוולז סארספילד.הוכיח שלא כל הארגנטינאים יודעים לשחק כדורגל אלברט לוקה - 9.5 מיליון ליש"ט מלה קורוניה.שער אחד בשנתיים.חייבים לאמר שנפצע לעיתים תכופות,אבל ששיחק הוא רק הרבה להחמיץ. קרל קורט -7 מיליון ליש"ט מווימבלדון.נחשב לכישרון די גדול בזמנו.אבל גם הוא מצא את הרשת מהצד הלא נכון שלה. סטפאן גיבארג' - חלוץ צרפתי שחורר רשתות באוקזר.חתם בקיץ 98 והיה בהרכב של הטריקולור במונדיאל.שרד 4 חודשים עד שעבר לריינג'רס בינואר. שאני חושב על זה.אני יכול בכיף להרכיב עוד הרכב של פלופים.
על ויאנה בזמנו התחרו בובי רובסון והוייה והשגתם אותנו במירוץ. הוא זכה בשחקן הצעיר של השנה באירופה ונחשב כישרון גדול כשרכשתם אותו. לא מיצא את הפוטנציאל שחשבו שיש בו, אני חושב שהיום הוא בבראגה אם אני לא טועה, שיחק נגדנו באופ"א.
יש כל כך הרבה מתמודדים על ההרכב הגרוע: את ז'אן אלן בומסונג, שולה אמאובי(דייב מניוקאסל בטח היה הורג אותי), טייטוס בראמבל העגלון, דאנקן פרגוסון שנקנה כתותח שני ליד שירר אבל איכזב בגדול, מייקל צ'ופרה, ובטוח יש עוד שאני לא זוכר...
