הפועל ת"א 2019/20 - איצטדיון חדש, מאמן חדש, בעיות ישנות

אני כבר הפנמתי ששום דבר לא יזוז במשמרת שלהם מבחינת החובות, הייתי מוותר על שחקני הסגל המובילים וחותם על עונת בלהות בעונה הבאה עם הישארות דרמטית בליגה כדי לשפר את המצב אפילו במעט, אבל זה לא יקרה. הפרשנות שלי: אנחנו לא נשחק באופ"א - > אנחנו מסכנים - > בואו נמשך עוד זמן, שלא יחמירו את הסנקציות איתנו ויעשו דברים יותר גרועים, "אנחנו כן משלמים מחיר".

אני לא זוכר מה זה ליהנות מכדורגל עם הפועל, הציפייה האמיתית לנצח משחק גדול ולאו דווקא מפנדל מוצלח של עומרי אלטמן בטדי או אחמד עאבד בדקה ה-90 בטדי כשבית"ר קבוצת פלייאוף תחתון. בלי אירופה זה לא מפריע לי, עשינו מספיק בימי הזוהר שלנו.
אם העונה הבאה תיפתח ללא קהל וזה לא יהיה עניין של חודש-חודשיים נניח עד אחרי החגים אלא יימשך עד לינואר וכו' - המועדון יתרסק. שלא נדבר על זה שתיאורטית המנויים יכולים לבקש החזר יחסי על המשחקים העונה אבל הייתי מוותר על חלקי. הקורונה פגעה בהפועל בצורה קשה. אין לנו כסף ואנחנו לא הפועל חיפה - באמת שהיינו מביאים קהל ואלה יכלו להיות כמה מיליונים טובים.

 

אני לא מצליח לחשוב על שום דבר טוב בהשתתפות באירופה מלבד נס שזה יעלה שוב את השם שלנו בתודעה ואולי יהיה מישהו שיציל את הקבוצה הזו. אפילו הלכתי על חלום - העפלנו לשלב הבתים. לא בטוח שיהיה קהל, הסגל עצמו יהיה בינוני - נתדרדר למאבקי ירידה. הדבר האחרון שהקהל חושב עליו זה אירופה. וזה לא מוריד ולו בקצת מהרצון לזכות בגביע, מבחינתי כאוהד לפחות ואני מקווה שגם לא מצד השחקנים. מה שמנחם אותי בראייה עתידית - הנוער שלנו עשה עונה טובה והפעם באמת, אין ברירה אלא להתבסס עליהם. ספירובסקי נחשב לאחד הזרים הכי טובים שלנו מזה שש שנים וגם הוא שחקן בינוני וזה אומר הכל. ואלטמן נחשב לכוכב שלנו...

 

אתה לא יכול להוציא מהמשוואה את מהחוב לאופ"א. לא היקפו, כנראה, וגם לא את משך הזמן. כתבתי כבר מה האינטרס שלהם, אני לא חושב שיש סיבה אחרת לוותר על אירופה. מעניין עוד כמה זמן יירדפו אותנו החובות האלה, זה אולי שיא בכדורגל הישראלי.
לגבי ספירובסקי - תודה רבה על העדכון. צר לי שעזב, אפשר להבין לנוכח המצב, לחלוטין, לא חושב שההנהלה רצתה לחסוך כמה לירות, לא הפעם. הפואנטה שלי היא שעשו ממנו גאון כדורגל כשמדובר בשחקן עם חסרונות רבים וכזה שלא מספיק טוב להרכב של קבוצת צמרת רצינית וזה רק מראה את הרמה שהמועדון הזה התדרדר אליה במרוצת השנים. הן בזרים והן בישראלים. אקבל בהבנה בעונה הבאה חצי הרכב שמושתת על שחקנים שגדלו במועדון ויילחמו בטירוף בכל משחק וכמובן שנשלם שכר לימוד. ובינינו, מה הסיכוי שבנוער יש הרבה יותר גרוע מכל מיני אולהה, קיירמה והכוכבים האחרים?

 

https://www.ynet.co.il/PicServer2/24012010/2555011/19.jpg_wa.Xxx

אמנם היו לנו עוד שתי זכיות בגביע מאז ועדיין מרגש: לפני עשור, הפועל מנצחת 1:3 את בני יהודה של גיא לוזון וזוכה בגביע המדינה לעונת 2009/10. שלושה ימים אחרי דרבי הדמעות. צמד של גילי ורמוט הנפלא, שחקן העונה ושער של וינסנט אניימה בפנדל אחרי הכשלה על איתי שכטר. עומרי קנדה שרשם פעולה הגנתית גדולה והציל גול - קיבל פרס והמשיך ב-11 גם בטדי. עוד היילייט: דדי בן דיין התחנן בפני השופט שלא ירחיק את דלה איינוגבה כדי שלא יחמיץ את מחזור הסיום של בני יהודה נגד מכבי חיפה. אותה בני יהודה עזרה לנו ב-15 במאי. הנה התקציר.

*****
בדרך כלל זה רגע מרגש. ב-2005/06 הגמר היה בערב אחרי הטיול השנתי. ב-2006/07 כמה קשה - זה היה כל כך מתוק ושחררנו כל כך הרבה אוויר אחרי עונה לא פשוטה ומאבק אדיר של הפועל אשקלון בגמר, דפיקות לב בפנדלים. בעונות אחרות גברנו על יריבות גדולות כמו בית"ר ירושלים או מכבי חיפה. הפעם אני זוכר בעיקרון שמחה מאופקת, שמחה מהולה בעצב, כי גביע היה נראה פרס צנוע מדי על עונה גדולה כזו ומי האמין שיהיה מה שיהיה במחזור הסיום. שמח שגילי היה זה שכבש כי גם בעונת השיא שלו היו לו רק תשעה שערי ליגה והוא לא התבלט יותר מדי בכיבוש במשחקים מכריעים.

 

פשוט אירוניה בלתי נתפס: ה-13 במאי -
- "היום לקחנו כתר, עם הפועל חי" | "ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב"
- דאבל 2000 עם תינוקות קשטן| מול ירידת הליגה בעונת 2016/17.



כתבתי קצת על משחק הירידה שלנו ונשבר לי הלב, מזל שתכננתי משהו לכבוד "חגיגות העשור לדאבל". אני זוכר שהייתי בפאנג'ויה באותו ערב, איזה מזל, הטלפון שלי הושבת ולאחר מכן קיבלתי יותר הודעות מאשר ביום הולדת. ידידות, חברים שלא דיברו איתי שנים, בחורות שנתנו לי ברקס. כולם "משתתפים בצערך". כולם ידעו שדור זה הפועל תל אביב. שמרתי את התמונה של האוהד האדום בוכה ב'ידיעות אחרונות' וידעתי שזה הייתי יכול להיות אני. זה היה הרגע הכי קשה שלי בכדורגל, כי ירדנו כמו אפסים, עונה בה עבר עלינו הכל - גוטמן ברח ונטש, תבוסה בלתי נסלחת בדרבי, טוטו תמוז באזיקים, רכבת של שחקני רכש כושלים, פירוק וחובות של מאה מיליון וסיימנו במקום האחרון.
מי האמין שהמועדון שהתרגל לזכייה בתארים (אליפות גם פעם בעשור זה משהו), גביעים, הצלחות מרגשות באירופה וניצחונות בדרבי - יגיע לאשפתות. חזרנו לליגה אחרי עונה אחת בלבד, אבל הכתם נשאר. והפועל עוד רחוקה-רחוקה מלחזור להיות מה שהייתה..

 

אני חולק עלייך, אבל בגדול, אתה זוכר עונת בלהות כזו של 'מועדון גדול', כזה עם שם, בכדורגל? באמת הכל עבר עלינו. השפלה היסטורית בדרבי, גיבור שהפך לנבל כמו גוטמן, מכירה סיטונאית, ואני יודע שבכוונה הקצינו את החובות אבל המספר הזה '100 מיליון' הוא כתם. גם באותה עונה הליגה הייתה חלשה, לא פחות מאשר בשנים עברו. ברור שמתמטית נפגענו מהמינוס תשע אבל לדעתי חוב כזה גדול מצריך ירידה ליגה אוטומטית כך שאני לא יכול לבוא בתלונות.
הגענו קבוצה מתה למחזור הסיום. נדלקו נורות אזהרה של שאננות עם 3:3 הזוי נגד הפועל חיפה כשהם שכבו לנו על השער, אני זוכר שדאגתי מההפסד באשדוד באמצע הפלייאוף וכמובן שהרמנו ידיים ב-0:0 נגד אשקלון. אפילו במחזור הסיום לא עשינו את המינימום וגם מפלה של היריבות לא הייתה עוזרת.

מבחינתי ירידת הליגה הזו היא כתם גדול, החזקנו מעמד 28 שנה, היו עונות נפל אבל דבר כזה לא היה. אתה זוכר היטב איך העשור של שנות ה-2000 הסתיים ואיך נפתח זה אחריו. אנחנו לא בני יהודה או מ.ס אשדוד, אנחנו (היינו) אימפריה. להגיד לך את האמת? גם חשבתי שכעבור שלוש שנים נהיה במצב טוב יותר ונחזור לצמרת. עם בעלים קצת יותר אמיד, עם סגל קצת יותר טוב, עם יומרות לצמרת ובלי החוב לפיפ"א. ירידת הליגה לא קדמה דבר חוץ משחקן בית פה ושחקן בית שם.

 

לזרוק פה את האליפות של עירוני קריית שמונה זה לא יהיה רציני כי מדובר בסטיית תקן. תמיד היינו קבוצה עם תקציב שלישי בטיבו בליגה במקרה הטוב. כך היה גם בשני הדאבלים שלנו. ברור שהמצב הנוכחי מקשה עלינו ואני לא נכנס לשאלה מדוע לא מגיע רוכש. אבל עם עבודה נכונה ומקצועית יותר אפשר להצליח יותר, גם אם זה אומר להיות בני יהודה או מכבי נתניה על אף שאצלהן הלחץ פחות משמעותי. בוא נגיד שבעולם בלי הקורונה, ולא חשוב איך הייתה מסתיימת העונה - אני תוהה אם קלינגר באמת היה מסוגל ואם היו לו את הכלים לקחת אותנו שלב אחד קדימה.
יש הרבה שלבים בדרך לאליפות וגם אפילו מאבק אליפות. לנצח את הקבוצות הקטנות בקביעות, נקרא לזה כך, להגדיר סגנון משחק, לתת פייט לגדולות, לשפר את הסטטיסטיקה הנוראית במשחקי הדרבי.
מה אתה רואה מהקבוצה הזו מאז ירידת הליגה חוץ משילוב לא רע של שחקני בית? אני אשאל את זה ככה: שי אייזן אחלה שחקן, באמת ככה, אפילו נדבר על סטפן ספירובסקי שהוא זר. אתה רואה אחד מהם בהרכב של מכבי חיפה או משהו? בבית"ר ירושלים? התשובה היא לא.