הפועל ת"א 2019/20 - איצטדיון חדש, מאמן חדש, בעיות ישנות

נכון שעונה אחת ענקית בבני סכנין לא שווה הרבה, אבל בוזגלו הגיע למכבי בסכום עתק עם הר של ציפיות, מאמן שלא מתאים כמו רן בן שמעון וקבוצה פשוט נחותה משמעותית ממכבי חיפה, בית"ר ירושלים המיליונרית והשאריות שלה, וגם הפועל תל אביב. לא יודע אם שחקן עמד בפני לחץ כזה, והוא לא מתאים, הוא לא עומד בלחצים. שאלה טובה מי עשה יותר עונות טובות בכדורגל כאן, או שהוא או גילי ורמוט. אין לי בעיה עם זה שמינף את ההילה שיש כלפיו לסדרות טלוויזיה ועוד.
הוא גם דמות בכירה בכדורגל כאן אין מה לעשות, אבל זה כן אבסורד שהוא זה שהוליך את הצעד הזה ו"תחזיקו אותי" של השחקנים עצמם. גרינברג צודק במה שאמר - הוא היה פצוע המון זמן ואף אחד אפילו לא חשב להוריד לו שקל, הוא ירק לבאר ממנה שתה. אבל כשאתה שומע את אבא שלו בתקשורת וגם את אח שלו שמביא כל פעם אישה אחרת והתגרש בצורה לא יפה מפאני - כשאומרים לך מהיום שנולדת שאתה אלוהים אז זה מחלחל.

אגב אני רוצה להאמין שזו שוב ההנהלה חרא שלנו שעשתה טעות ומסתכסכת עם השחקנים, אבל הנפשות הפועלות כבר הוכיחו שאפשר להטיל ספק עד כמה הם טלית שכולה תכלת.

 

הנבחרת מבחינתי היא לא מדד לשום דבר, אחדד: בכדורגל הישראלי. גם ליוסי אבוקסיס לא היו הרבה הופעות לדוגמא ובכוונה בחרתי שחקן בעמדה אחרת. ואין ספק שבימים מסוימים הוא היה ראוי. הנבחרת כאן מרגישה כמעין מעגל סגור לחבורה מאוד מצומצמת.
לגבי בוזגלו עצמו - אני חושב שהיה מאוד מפתה לעזוב את מכבי חיפה למכבי תל אביב - מועדון שעושה הכל כדי להביא אותך, שם עליך תג מחיר עצום עם משכורת פסיכית, זה אתגר מטורף, במכבי חיפה היה צפוי להיות שחקן ספסל כי היו שם יניב קטן וגוסטבו בוקולי, גם ליאור רפאלוב שציפו לפריצה שלו ושחקנים נוספים, מה גם שהיה דם רע בין המועדונים. יעקב בוזגלו עצמו אמר שמאור התעקש לעזוב לבלגיה, זו הייתה ההחלטה היחידה שהוא לקח בלעדיו - ואחרי חצי שנה בכה לו בטלפון שהוא רוצה לחזור. הוא סבל מפציעות באמת קשות ואכן מהן בטיימינג בעייתי כשהוא בשיא הקריירה, מצד שני גם שכטר חטף פציעה אחת קשה, ברק יצחקי ועוד. יש כאלה גם שחושבים שמדובר בשחקן שהוא לא הרבה יותר טוב מהממוצע כאן בליגה אבל עשו כל כך הרבה רעש מהשם שלו - אבא שלו - ולכן הוא קיבל הזדמנויות...

 

יש שחקנים שעברו הסבה לעת זקנה ונטשו את הקו למרכז השדה, סלים טועמה עשה את זה נהדר כסופר-סאב לדוגמא, אבל בוזגלו לא רק בעייתי מבחינת אגו אלא שהוא גם לא יודע לנהל משחק ואני לא חושב שהפס שלו נקי. ההרמות שלו אגב נפגעו אלא אם כן מדובר במצב נייח. העונה, שוב, קשה לי לשפוט אותו, הוא פתח לא רע בכלל. מניח שרוב הזמן היה פותח בהרכב ואז המספרים שלו היו סבירים יותר. בכל מקרה שהפועל תל אביב הנוכחית היא מה שמתאים לו ולא מעבר לכך. מה שכן אני חייב להגיד שהמהלך שהוא עשה עכשיו בלתי נסבל אבל אוהדי מכבי חיפה צריכים לעזוב אותו בשקט ולהודות לו על "הבחירה" שלו, הקבוצה ממש לא צריכה אותו ואולי רצה לשחק בעוד מועדון ולהיות שם שחקן מוביל ולא עוד אחד וזה בסדר, לא נורא.

 

למקרה שהייתם בלחץ: שחקני הפועל תל אביב חתמו עם ההנהלה על מתווה הקיצוץ החדש כלומר וויתור על 50% משכרם עד יוני (המשתכרים "הכבדים", לא חיילים וצעירים), ואם הכדורגל יחזור בשעה טובה אז תימצא הדרך לדון איתם. המועדון הוציא הודעה רשמית מפוייסת, גם כוכב האינסטגרם מאור בוזגלו הגיב ("חשוב להגיד שרצינו לעזור מייד למועדון אך רצינו לדעת מהן ההשלכות) ואוראל דגני אפילו מצא זמן להתלוצץ על הסאגה בטוויטר כשפרסם סרטון שלו מנסה ללמד את ביתו הקטנה אומרת את המילה "מתווה" ("מילים שחשוב לדעת בימים אלה, תחזירו לי כבר את הכדורגל").



******
כמובן שאני כאוהד שמח שזה מאחורינו אבל יצא לי לחשוב רגע - קודם כל, רוב השחקנים היו כאן חלק מקרקס אביטן, אנחנו לא עושים "עונה טובה", אלא שלושה חודשים טובים. ונניח מקום חמישי בסוף העונה וחצי גמר גביע או גמר - בואו לא נשתולל. רוצה לומר: לא לעשות מהם גיבורים, הקורונה פוגעת בכולם וקוטעת לנו מומנטום אבל אסור לשכוח שהפועל רחוקה עוד קילומטר מאיפה שהיא צריכה להיות. וכמה שחקנים באמת שווים את החולצה של הפועל תל אביב? אוראל דגני, אריק ינקו, עומרי אלטמן. חצי בוזגלו-חצי בואטנג, קצת ספירובסקי. ורז שלמה צעיר או.קיי

 

שידרו אתמול בערוץ גולד את הניצחון 0:1 על לוקומוטיב מוסקבה בחוץ, ניצחון שאני קצת אדיש אליו ביחס לאחרים (גם אנשים אחרים וגם ניצחונות גדולים אחרים שלנו באירופה), אולי משום שכבר הגענו עם יתרון מהמשחק בארץ. בכל מקרה כמובן שהיה גול גדול של אוסטרץ', משחק הגנה נקי מטעויות, טריליון שכבות ואת יגאל אנטבי מוריד חולצה ומלחיץ את אשתו. שמעון גרשון העלה אתמול וידאו קצר לסטורי וכתב "כמה שהתגעגעתי אליכם" מה שעורר כמה תגובות בקבוצת הפייסבוק.
ואם שאלתם איזה משחקים גדולים יותר: כן הייתי שם את הזרקור על המסע ההוא באירופה, אין כמו הפעם הראשונה וזה עדיף לדעתי מההצגות והכדורגל ההתקפי עם גוטמן. אז ה-0:2 על צ'לסי גדול יותר כי זו הייתה 'הפעם הראשונה', הניצחון בטארדיני דווקא אחרי 0:0 בבית ("פישונט הגדול") וכמובן ה-0:1 על מילאן בניקוסיה עם קלצ'נקו ב"משחק בית".

שני שחקני עבר התארחו בלייב באינסטגרם, לצערי לא הצלחתי למצוא את השאלות-תשובות לשי אבוטבול, אני רק נזכרתי באהבה שלו לסמל ורוצה לומר שעל אף האיטיות, ועל העונה האחרונה אולי היה כדאי לוותר - היה מאוד חכם ומנהל משחק בסדר, מה גם שלאט לאט הקבוצה איבדה את הצורה שלה. זוכר את הגול הענק שלו בדרבי ב-2005/06 בבעיטה חופשית לחיבור וגם שער ענק בקריית אליעזר ב-2010/11. אהב את הפועל באמת| עוד שחקן היה עומרי קנדה שאמר אין כמו הניצחונות בדרבי, סיפר שהוא ודני בונדר היו ביחסים מאוד טובים עד כמה שאפשר כשיש תחרות על מקום בהרכב (ובחר במיצ'ל סאלגדו כמגן אגדי), אמר שהפועל כושלת שנה אחר שנה בגלל הזרים ("והגיע הזמן לפגוע בול בשני חלוצים") ושניר קלינגר הוא הפרס שלה. הוא גם דיבר על טדי אולי בפעם הראשונה: "נפלתי בפח לפרובוקציה של אלירן דנין, הוא שבר לי את השיניים עם אגרוף, אני מאוד מתחרט על מה שקרה, זה עיצבן אותי".

 

תמיד הייתה ביקורת קשה על יכולת ההרמה שלו, הרבה מאוד פריצות לעומק שלא הובילו לבישולים, אני חושב שהכושר הטוב ביותר שלו היה כשהגיע כאלמוני יחסית מהפועל פתח תקווה, איי שם בחורף 2008, ויחד עם דימיטאר טלקיסקי יצר אגף ימין קטלני. לפי הטון של הדברים שלך אבל אפשר לחשוב שיש לנו כאן מגנים שכובשים הרבה שערים כל עונה. והיה לו אחלה גיבוי - דני בונדר, שהיה הרבה יותר מקצוען ממנו וגם חזק מנטאלית ממנו. בכל מקרה מדובר בשחקן מרגש שאף פעם לא היה כוכב אבל כן היה בדיוק מה שהפועל הייתה צריכה אז. מאז היו לנו בעיקר יצורים, נאעל חוטבה או משהו כזה, ג'ון פנסטיל בגירסת סוף הקריירה, ליאור לוי, אייל משומר ועופר ורטה, שחקנים שאני מעדיף לזכור.