הפועל ת"א 2015/16:: ורואה עתיד וחושב תמיד - שהכוונה נותנת אמונה.

"אין עבודה, אין שפה, קשה - קשה":

אין מאמן.
אין חלוץ.
אין ניצחון רשמי
אין גולים בליגה
אין שכל
יש דאגות.

האתר הרשמי של הפועל מדווח לפחות שבפעמים הקודמות שהפועל הגיעה למחזור השלישי של העונה אחרי תיקו והפסד וללא שער זכות, כמו למשל בעונת 2013/14(תיקו מאופס עם סכנין בבלומפילד והפסד 2:0 בווסרמיל לבאר-שבע) - היא הצליחה לנצח. בפעם האחרונה הפועל כאמור ניצחה 3:1 את מכבי פ"ת

 

עוד משהו שמפריע לי הוא שבן רייכרט פתח בהרכב בשני המשחקים הראשונים. הוא לא התאמן כמו שצריך כמעט כל הפגרה בגלל הסאגה הזו, לא עשה הכנה לעונה, זה לא יכול להיות, זו שכונה. ואם לבן יש נסיבות מקלות אז הזוי לראות שחקני נבחרת רומניה שתופסים את הצד.
הכושר הגופני בהפועל ת"א מזעזע כבר כמה שנים. אני זוכר איך בקבוצה של הדאבל שיחקו 55 משחקים בכל המסגרות וראינו את באדיר השחקן כמו אריה, לא היו אף פציעות בזכות רון ציבלין הגדול. אני זוכר למשל איך ב-2012-13 הובלנו על מכבי 2:0 לקראת המחצית ולכולם היה ברור שזה מספיק זמן מבחינתה להפוך את התוצאה. הפועל לא עמדה על הרגליים כבר דקה 60 וזה היה מביך.

מדברים בזמן האחרון על שביט אלימלך. עוד שחקן עבר גדול, סמל, זה יהיה מרגש. אבל לא יהיה ת'אכלס. לא כל שחקן עבר גדול הוא מאמן. מה הניסיון של שביט? הרי קריאות 'אלימלך הוא המלך של הפועל' יתחלפו מהר מאוד. אני אישית לא רוצה שזה יקרה, שישתלב במערכת בדרך אחרת. מנדיונדו הוא לא איזה לואיס ארגוניס, אפילו לא אוסקר גארסיה, אבל כל השמות של המועמדים נשמעים רע מאוד. איווניר, קלינגר הבונקריסט, איכס. העונה לא מתפתחת טוב, הפועל איבדה כיוון. כבירי כנראה הולך סולו ועושה מהלכים לבד, אבל איך אין אף-אחד שמכוון אותו כמו שצריך.

 

פעם הפועל ת"א גם הייתה חלק מהחגיגה והיא ניצחה 2:0 את צ'לסי - שמעון גרשון כבש בפנדל בדקה ה-88 אחרי נגיעת יד ברחבה וקלצ'נקו כבש את השער השני בדקה ה-93 אחרי כדור ענק של אבוקסיס, 'וזה לא נגד קריית-גת'. עונת 2001/2, עד לרבע גמר גביע אופ"א. יוקאנוביץ', מאמן מכבי ת"א היום - היה אז שחקנה של צ'לסי והוא כן הגיע למשחק בבלומפילד. הוא גם איבד את הכדור במהלך האחרון של המשחק. הוא משחזר את מה שקרה:

"הזיכרון הגדול ביותר שלי הוא שהפסדנו את המשחק", הוא אומר. "הפועל שיחקו טוב יותר וכבשו בדקות האחרונות, פנדל ושער בנגיחה. בגדול, הגיע להם לכבוש עוד קודם לכן, אבל מארק בוסניץ' נתן הצגה עם סדרת הצלות" עוד הוא הוסיף - "חשבנו שיהיה קל, אבל את הסוף כולם יודעים. זה היה משחק קצת מוזר. חסרו לנו שחקנים חשובים. והמשחק התקיים בעיצומו של מצב פוליטי לא פשוט. זה בטוח תרם לעובדה שלא היינו בשיא הריכוז, אבל להפועל הגיע לנצח. אני זוכר אווירה נהדרת בבלומפילד".

http://msc.wcdn.co.il/w/w-635/1653423-18.Xxx

שביט אלימלך שנתן הצגה בגומלין בלונדון(1:1) והדף פשוט הכל, קיבל ציון 10 עגול ויפה בעיתון. גם הוא נזכר באותו ערב.

הרבה אחרי חצות, והטלפון של אישטוון פישונט לא מפסיק לצלצל. האוהדים קראו לו. הוא הרים את גאבור הלמאי מהחדר ושני ההונגרים יצאו מהמלון, נכנסו לתוך מונית ובום לכיכר פיקדילי. לפי הדיווחים האנגלים, לפני כמה שעות בסטמפורד ברידג' היו קצת יותר מ-3,000 אדומים. לפני הדיווחים הישראלים, היו שם בין 4,000 ל-5,000. לפי אישטוון פישונט, בכיכר המפורסמת שבמרכז לונדון היו בלילה ההוא בנובמבר כעשרת אלפים אוהדים של הפועל תל אביב.

המטוס חגג באוויר, "ומצב הרוח שלנו היה הרבה יותר גבוה מהעננים", אסי דומב זורם עם המטפורה. "משריקת הסיום הכול היה כמו חלום. הרבה דברים שקרו - גיליתי רק בדיעבד מתמונות, מסיפורים. באותו לילה הייתי בבלקאאוט".
בשדה התעופה הישראלי חיכה קרנבל. "אלפים היו שם", אלימלך נזכר. "זה היה כל כך גדול. מה שמכבי וזהבי עוברים עכשיו? זה אפילו לא היה קרוב! להעיף את צ'לסי בשני מפגשים זה כמו לנצח את ברזיל במונדיאל, והחגיגות היו בהתאם. כשאני חושב היום על מה שחיכה לנו בשדה התעופה אחרי כל משחק, זה אפילו נראה לי מוגזם. כולם היו שם, הרימו אותנו על הכתפיים, שפכו עלינו מים. ואני", הוא ממשיך, "אני רק רציתי לחזור כבר הביתה ולתת איזה דרינק. למנף את הרגע", הוא צוחק.
"התמונה שהכי חקוקה בזיכרון שלי היא בכלל מלפני המשחק", חולק שביט. "הגענו עם האוטובוס לרחבת האצטדיון. אמרו שיהיו 500, אלף אוהדים גג. פתאום ראיתי יותר מ-4,000. הם כמעט הרימו את האוטובוס עם הידיים. אין לכם מושג מה זה עשה לנו".

אותה צ'לסי התחמשה בקיץ בשחקנים בסכום כולל שנושק ל-200 מיליון שקל, ומולה הפועל הצנועה. "מביאי הכדורים של צ'לסי היו לבושים ברמה יותר גבוהה מאיתנו", אומר אלימלך. "עם אילו טרנינגים עלינו לדשא… היינו כדורגל-עולם-שלישי. ואז באו הצרפתים שלהם, ובחימום כל מבט שלהם שידר התנשאות. כאילו 'בואו תקבלו חמש'. הם ניסו להפחיד אותנו בכל מבט". "אמרנו בינינו שרק הלבוש שלהם שווה גול", מוסיף דומב.
בחדר ההלבשה דרור קשטן ניסה לשדר רוגע. מיעט לדבר. "ידענו שדסאי ופטי ישתלטו על המשחק, וזה יהיה שונה ממה שהיה בתל אביב", אלימלך אומר. "ידענו שאם לא נבוא מוכנים זו יכולה להיות חגיגה". "זולה נכנס כמחליף", נזכר פישונט, שגם נכנס כמחליף בדקה ה-17, בעקבות פציעה של בן לוז. "בכל פעם שזולה נגע בכדור, שלושה שלנו חנקו אותו. הלמאי, אונישנקו ואני. כל פעם, שלושה על אחד".
הם יצאו מחדר ההלבשה. "באנגליה הקהל אוכל נקניקיות ושותה בירה עד לפתיחה, וכשעלינו לחימום רק הקהל של הפועל היה באיצטדיון", מספר אלימלך. "הרגשתי כאילו אני בתוך חלום. שמעתי עברית בסטמפורד ברידג'". "כולם אומרים שלונדון אדומה", פישונט שר אל תוך הטלפון, בשפת ארץ הקודש. "פעם נתתי דוגמה כזו על סן סירו", אומר דומב, "אבל היא קבילה גם במקרה הזה — להגיע לסטמפורד ברידג' זה כמו הפעם הראשונה שאתה בניו יורק. ההלם זהה".
אלימלך נכנס לשער. "הם השקו את הדשא, והכול היה לח, והכפפות שלי רטובות ואני אומר לעצמי 'איך אתפוס כדורים פה?'. הרגשתי רע, בלי שליטה על הנעשה. לא הבנתי איך אשחק שם בכלל".

'הכינו את הלב שלכם', איימה תוכניית המשחק על אוהדי צ'לסי, והקבוצה שלהם דווקא פתחה בטירוף. "המתקן היה מדהים והאווירה ביציעים עוד יותר", מספר דומב, "אבל משהתחיל המשחק לא ראיתי כלום כי האסלביינק הסתיר הכול. כמה שהוא היה גדול". שלוש הזדמנויות נהדרות בדקות הראשונות, שתיים של ההולנדי - לבד מול אלימלך. השוער ניצח פעמיים את החלוץ, שכבש בסיטונות להוציא את אותו משחק - 29 הרשתות בכל המסגרות ב-2001/02; 88 שערים בארבע עונות בכחול.

אבל שביט הפך לו את הערב. אחרי החמצה שלו, ממטר, במחצית השנייה, האסלביינק נכנס לתוך השער והתפרע על הרשת. "זה הרגע הכי זכור לי מהמשחק", אומר פישונט, שצוחק ומחקה את השאגות של ההולנדי - "אהההההה!!!!".
"ואם הוא היה עושה 0:1 מוקדם", טוען אלימלך, "זה היה נגמר בחמישייה".
צ'לסי דהרה על המגרש בחצי השעה הראשונה. "הם הזיזו כדור כמו בפלייסטיישן, ואני שואל את עצמי 'איך הם לא עוצרים?'", מספר אלימלך. "אתה קולט שזו רמה אחרת. שאם בישראל יש לך חצי שנייה להגיב, פה אין לך זמן לחשוב. המוח חייב לרוץ מהר יותר, ואתה חייב לעבוד על אינסטינקט. בדיעבד, הבליץ שלהם בפתיחה היה לטובה. אחרי ההחמצות שלהם הבנו איזה יום הם תפסו, ואיזה אנחנו". "ככל שעבר הזמן והכדורים עפו החוצה", ממשיך דומב, "האמנו שאפשר לעשות את זה".
ואז, בדקה ה-36, וויליאם גאלאס החל בהתקפה. אבל הכדור הגיע לפישונט. עד אז, האדומים היו בכוננות ספיגה. אפילו לא הרימו ראש. בדקה ה-36 פישונט הרים ראש. הוא נכנס רק 19 דקות קודם, לא חשב שישחק בשלב כה מוקדם. "קשטן ביקש סבלנות וחוכמה", אמר ההונגרי. "קיבלתי כדור טוב ואז קלטתי את אוסטרץ מסתנן בין שניים. ידעתי שהדשא רטוב ושאם אמסור חזק מדי, אין לו סיכוי להגיע. מסרתי חלש, וראיתי את הכדור מגיע אליו…".

"פישונט מסר לי, וזהו - בעטתי וגול". אוסטרץ אף פעם לא היה דברן גדול. בסוף השבוע, מביתו שבגוריצה, סלובניה - והוא חצי מנומנם - הוא משחזר את המהלך כאילו צימק את התוצאה בחולון מול צפרירים. "אחרי שבעטתי בוסניץ' פגע בי, ונשארתי שכוב על הדשא". ושאר שחקני הפועל החלו בערימת ילדים, וביציעים אנדרלמוסיה. "זה היה משחק גדול עבור הפועל וגם עבורי", הסלובני נהיה לארג' במילים.
"זה גול גדול!", צווח השדר הבריטי בנובמבר 2001, "לא רק להפועל אלא להיסטוריה של הכדורגל הישראלי".


עכשיו צ'לסי צריכה ארבעה שערים, ויש לה 54 דקות לעשות את זה. אבל את זה אנחנו והשדר יודעים. אלימלך? "אחרי השער היינו בעולם אחר, אפילו לא הצלחנו לעשות חישוב. זה לא עניין אותי. רק ניסינו לא לקבל חמישייה בעשר דקות. זה מה שעבר לנו בראש".
כמה דקות אחרי זה, וצ'לסי שוב שולטת, כמובן, ולה סו מעיף וולה מהאוויר. אלימלך אפילו לא הודף. הופ, לתוך הידיים. "אז הרגשתי שאני מתחיל ליהנות", מספר השוער. "עם כל הכבוד לזה שאתם צ'לסי - ולא משנה זולה, למפארד או מי שתביאו - אני עושה לכם בית ספר עכשיו. לא מעניין אותי כלום. רציתי שיבעטו. רק שיבעטו. עוד ועוד ועוד. לא נעים להגיד את זה עכשיו, אבל רציתי ששחקני ההגנה שלי יעשו טעויות - רק שהם יגיעו לעוד מצבים. ולא משנה כמה שהכדורים שלהם מהירים, ידעתי שאני יותר מהיר מהם. ממטר כדורים פגעו בי, במשקוף, באונישנקו. הם ממשיכים להחמיץ, ואני מחייך ומחייך. זה היה כאילו 'הלו, אם אני אומר שאין גול היום, אז אין גול היום'".
כולם מסכימים שזה היה ערב מכושף של אלימלך. כמובן שגם הקורות, המשקופים והמזל היו לצדו, אבל זו היתה הופעה לספרים. "ציון 10", קשטן אמר במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, והעיתונאים האנגלים שאלו את אלימלך איך יכול להיות שהוא לא שוער ראשון בנבחרת. "אילו שוערים יש שם בישראל, אם אתה לא באנקר?", תהו הבריטים.
שום דבר לא יכול היה להכניע אותו באותו לילה. או כפי שאומר שביט, "אם הכדור של זולה לא פוגע באסי [דומב], שום כדור לא היה עובר אותי". זולה שיגר, דומב הסיט, והכדור ברשת. סטמפורד ברידג' שאג, האיטלקי הרים את הכדור ורץ לקו החצי. דומב לא פחד: "הרגשתי שאנחנו יציבים, לא חשבתי שנספוג שלישייה בזמן הזה". אלימלך חשש קמעה, חשב שהכול יכול להידרדר, פחד שהזון נעלם. אבל אז הוא לקח כדור נהדר ללמפארד, סנטימטרים מהמשקוף, והאגו חזר לקו הגאות. "פה כבר אמרתי לעצמי: 'עזוב, נתת להם גול, שירגישו סבבה'".

שביט המשיך במופע עם עוד כמה התעופפויות מצוירות, ונגמר. החגיגות החלו ולא תמו, ואלימלך נדד בין כתף לכתף. "אחד מרגעי האושר הבודדים למדינה שלנו בחודשים האחרונים", התפייט תאומים. "אין לנו תקציב גדול כמו שלהם אבל יש לנו לב גדול שאפילו להם אין". "רגע היסטורי", הביט דרור. ואלימלך מוסיף: "עד היום אני מפחד בכל פעם שאני רואה את התקציר. בכל פעם שאני רואה מרגיש לי שהם הולכים לפרק אותנו 1:4".
"אתה לא משחק מול צ'לסי בכל יום, ואתה לא עובר את צ'לסי בכל יום", מסכם אוסטרץ. "זה היה יום אדיר להפועל. זה היה יום אדיר לישראל". זה היה יום פחות טוב לצ'לסי. יום פחות טוב לשוער בוסניץ'. אותה עונה המשיכה רע, והשיא הגיע בסתיו הבא. הוא נכשל בבדיקת סמים, נעלם מהכדורגל והתמלא בקוקאין. גם אותו לילה בברידג' היה משפיל עבורו. בסיום המשחק ניגש לשביט אלימלך. "בוא נחליף אפודה", אמר בעודו מברך את הישראלי על ערב קסום. "אני ממש מתנצל", השיב אלימלך בחוסר נעימות. "אני חייב להשאיר אותה, בשביל המזל". וכך, כדי לסכם את יחסי הכוחות של אותו ערב הזוי, שחקן הפועל תל אביב סירב להחליף חולצה עם שחקן של צ'לסי. תארו לכם.

אני קורא את זה ודמעות. פשוט ככה. ועכשיו..בחזרה ל-2015...

 

למה הזויה?