שימו לב בבקשה לסמל של הפועל ת"א ולשני הכוכבים שמעליו: http://images.one.co.il/images/teams/Logos_111x111/5.Xxx בד"כ קבוצות מוסיפות כוכבים לסמל המועדון לאור האליפויות בהן המועדון זוכה. על כל 10 אליפויות מתווסף כוכב אחד, למשל קחו לדוגמה את הסמל של מכבי חיפה: http://images.one.co.il/images/teams/Logos_111x111/4.Xxx מדוע אצל הפועל ת"א ישנם 2 כוכבים מעל הסמל כאשר היא זכתה רק ב-12 אליפויות (ולא 20)? (הסמלים נלקחו מאתר ONE)
כי אין לזה כללים קבועים. מכבי חיפה הוסיפה כוכב על כל 10 אליפויות כמו שנהוג באיטליה, אבל מכבי והפועל ת"א שמו כוכב על כל 5 אליפויות ובגלל זה להפועל יש 2 כוכבים ולמכבי 3. אם אני לא טועה גם הפועל ב"ש ומכבי נתניה הוסיפו כוכבים מעל הסמל, אחד על כל אליפות. אני חושב שאם אין לזה שום חוקיות וכל אחד עושה מה בראש שלו צריך לבטל את זה
זה לא מדויק, כל ארץ עושה לפי דבר אחר... לסלטיק יש כוכב על זכייתה בליגת האלופות... באיטליה זה כוכב על כל 10. בגרמניה זה כוכב על כל 5 הפועל עשו 2 כוכבים על כל 5 אליפויות. למכבי ת"א יש 3 כוכבים בסמל החדש.
אם זה הפך לסלט אז מה הרעיון בזה? מוריד את הערך והייחודיות של הכוכבים האלה. הנושא צריך להיות מסוכם בסיוע ההתאחדות לכדורגל ולפי הסיכום להוסיף כוכבים לסמלים.
מכבי נתניה הלכה הכי רחוק, היא שמה כוכב אחד על כל אליפות, משמע חמישה כוכבים... אגב אמנם בכל מדינה זה קבוע אחרת, אבל בישראל זה בכלל מבולגן כאשר כל קבוצה קובעת על דעת עצמה כמה אליפויות שווה כל כוכב. הפועל ומכבי החליטו שעל כל 5 אליפיות יש כוכב, אצל חיפה זה 10 אליפויות שווה כוכב, וכמו שאמרתי נתניה הלכו הכי קיצוני עם אליפות אחת שווה כוכב אחד.
http://img182.imageshack.us/img182/3483/29232910.Xxx הפועל ת"א עלתה למקום ה-55 בליגה האירופית בכל הזמנים, בצבירת נקודות. מדובר בדירוג חסר תקדים ביחס לקבוצות הישראליות האחרות במפעל - מכבי חיפה מדורגת במקום ה-169, מכבי ת"א במקום ה-183 ובית"ר ירושלים בכלל בסוף המאה השלישית, במקום ה-286. הפועל, לה יש מאזן של 30 נצחונות ב-57 משחקים(10 תוצאות תיקו ו-17 הפסדים), חלפה על פניהם של קבוצות כמו זניט, אספניול ופורטו, והיא מתקרבת לריאל מדריד שלא משחקת כבר הרבה שנים במפעל. בעקבות הנקודות הדירוג שהשיגה הפועל גם השנה, היא צפוייה להיות מדורגת ברוב סיבובי המוקדמות בשנה הבאה, במידה ותגיע למפעל. היסטוריה קטנה עשה גם וואליד באדיר, שהמשחק נגד סלטיק היה ה-42 שלו בגביע אופ"א, והוא השווה את שיאו של סלים טועמה, הישראלי שהיה עם הכי הרבה הופעות במפעל. * אגב, במוספי סוף-השבוע דיברו קצת על ווצ'יצ'ביץ' והשער הנהדר שלו נגד באר-שבע, שערים שאוהדי הפועל ראו רק משחק אחד בשנים האחרונות - דימיטאר טלקיסקי. היה רשום שגוטמן החליט לשנות את החלטתו, והלך על קשר התקפי משום שהקבוצה עמדה טוב נגד בית"ר בטדי והבעייה הייתה ההתקפה. בהתחלה הוא רצה להביא בלם, אבל השחקן החדש עד כדי-כך הרשים אותו, כך שהוא לא יכל לוותר. בכל מקרה, חלק מאוהדים של הפועל באים בטענות על שחרורו של טלקיסקי. 'השער של ווצ'יצ'ביץ' לא צריך להשכיח את טלקיסקי, אלא זה רק מראה מה היה קורה אם שניהם היו כאן איתנו'( גוטמן עצמו אומר שווצ'יצ'ביץ' הרבה יותר מגוון) מה דעתכם?
אין לי הרבה מה להגיד, חוץ משזה חלום לראות קישור כזה: -----ידין---אבוטבול------ ווצ'יצ'ביץ'----טלקיסקי----ורמוט זה חתיכת חלום, וזה היה יכול להיות הקישור הטכני והיצירתי ביותר בארץ בשנים האחרונות.
במוסף סוף-השבוע של מעריב('זמן תל-אביב') החליטו להקדיש כתבה לנחיתות של הפועל ת"א מול מכבי חיפה כשהן נפגשות זו נגד זו. הכותרת הייתה - סינדרום חיפה. טרם העלו את הכתבה לרשת האינטרנט ואין טעם לכתוב הכל, אז אני אעלה את הנקודות המרכזיות: http://img182.imageshack.us/img182/1307/50341275.Xxx יאיר גליל, פסיכולוג ספורט, מנסה להסביר:"למסורת יש חשיבות גדולה בספורט. קבוצות גדולות שדומיננטיות במשך שנים, מפתחות ביריבות שלהן חשש. בשל כך לקבוצות גדולות כאלה נוצר יתרון מסויים, שהוא יותר מסך האיכויות המקצועיות של שחקניהן. בקרב שחקני היריבות נוצרת תפיסה של דומיננטיות, שלפיה מכבי חיפה לצורך העניין היא מועדון מצליח יותר, וזה מוריד את רמת הביטחון העצמי שלהם". פסיכולוג ספורט אחר, רפי סרברו, אומר:"מה זה רוח המועדון? הרי שחקנים ומאמנים מתחלפים כל הזמן, אז איפה נמצאת רוח המועדון? בקירות? מחסום פסיכולוגי יכול להיות אצל יחידים ולא כקבוצה". סרברו גם חושב שמאזן גרוע נגד יריב מסויים לא יוצר חוסם ביטחון:"לדעתי, ההפסד של הפועל לחיפה בסוף העונה שעברה לא יצר פיק ברכיים, אלא דווקא מוטיבצייה גדולה. הבעייה היא שלא תמיד מוטיבצייה היא דבר חיובי, בארץ נותנים לחשוב שמוטיבצייה תגרום לשחקנים לרוץ יותר, אבל לפעמים היא גם יכולה לגרום להם להשתולל ולצאת מהמסגרת הקבוצתית". יוסי אבוקסיס:"אני לא חושב שהמשחק משנה שעברה ישב לשחקנים בראש, זה לא הדבר העיקרי שהתעסקנו בו. היה לנו תמיד הרבה חוסר מזל נגד חיפה. הכי זכור לי ההפסד 2-1 בעונת 02\2001, אז הובלנו 1-0 והיינו צריכים להבקיע עוד שניים-שלושה שערים, החמצנו, ואז יעקובו ובניון אסור לנו מהפך. אבל אסור לשכוח שגם היו לנו כמה נצחונות יפים נגדם". שביט אלימלך:"יכול להיות שיש משהו פסיכולוגי במשחקים נגד חיפה. אין מה לעשות, הפועל מגיעים תמיד למשחקים האלה כאנדרדוג. לחיפה תמיד היו ועדיין יש שחקנים שיודעים לעשות את ההבדל ברגעים המכריעים. הסגל שלהם תמיד היה איכותי יותר, אפילו ב02\2001, ומה שאפיין אותנו זה התלכיד הקבוצתי המושלם. צריך להרים תחקיר על כל צירופי המקרים שהיו לנו נגד חיפה. אני לא מאמין בקאמרה, אבל יש קבוצות שפשוט לא הולך נגדן. בתקופתי, את בית"ר למשל היינו מנצחים כמעט תמיד. אולי מאז הגול המיתולוגי של לנדאו, משהו השתנה, והמזל פשוט הולך עם חיפה. אני לא אשכח את המשחק בעונת 01\2000. היינו חייבים לנצח כדי לחזור למירוץ האליפות, הובלנו 1-0 עד הדקה ה-94. הקוון כבר סימן על בעיטת חמש לטובתי וחשבתי שזה נגמר, ופתאום מאיר לוי שינה את החלטתו ונתן קרן. קייסי נגח פנימה תוך כדי שהוא תופס את הולמארי ומוריד אותו לדשא, והמשחק הזה הכריע סופית את האליפות". *יום לפני המשחק הציגו אבוקסיס וגוטמן לפני השחקנים, תמונות של שחקני חיפה בסיום המשחק בין הקבוצות בעונה שעברה, כדי לדרבן. * אריה זילצברג, אוהד הקבוצה בן 57, שיושב ביציע הכבוד בבלומפילד, מספר:"במחצית ניגשתי לאבי לוזון ושאלתי אותו בנימוס:'תגיד, אבי, בלי להתלהם, במשחקים נגד הפועל יש טעויות שיפוט, לפעמים בעדינו ולפעמים נגדינו. אבל איך זה יכול להיות שנגד חיפה כבר עשר שנים אין טעויות'. לוזון דווקא היה נחמד ורגוע מאוד, אמר שאני צודק והסביר שהשופטים רוצים לקבל את המשחק המרכזי ואטולי משום שלחיפה יש הרבה כוח, הם לא רוצים להסתכסך איתם.
זה נכון ששנים הפועל סובלת מאיזה מחסום נגד חיפה, אך לא רק מולה. תיקחו את המגרש באשדוד שלמעט איזה נצחון בגביע בשנים האחרונות, הקבוצה לא ניצחה שם נראה לי משנת 2001 עם 0-4 במחזור הפתיחה עם הולמאי ואבי תקווה, גם בקופסה בנתניה הפועל מתקשה, אם כי חוותה ניצחון ב-2006 עם ניר לוין 0-2... נגד חיפה להפועל יש מחסום פסיכולוגי, או שמא זה יתרון חיפאי מבחינת כשרון, או גישה למשחק. נכון הפועל ניצחה פעמיים בבלומפילד 0-2 פעם היו אלה ברדה וורמוט ופעם נאתכו וארבייטמן, אך באופן עקרוני מאז אותו שער של מיכאלנקו ב-2001 להפועל נוצר מחסום של נצחון על חיפה בבלומפילד. גוטמן חייב לעשות אסיפה רצינית ולהמריץ אותם גם כשישחקו בנתניה, גם באשדוד וגם בחיפה, כי בכל מגרש עולים לשחק 11 נגד 11...ואין סיבה להראות נחות.
אתה מדבר כאן על קושי במשחקי חוץ וזה משהו אחר לגמריי, שהפועל קבוצה גרועה במשחקי החוץ - תמיד מנצחים את העולות החדשות פחות או יותר ואולי עוד איזה שתיים-שלוש קבוצות בינוניות. נגד מכבי חיפה גם בבלומפילד אנחנו ממעטים לנצח אותה. הסטט' המלאה מהמשחקים בבלומפילד - 4 נצחונות להפועל, 3 נצחונות לחיפה ו-8 תוצאות תיקו(האמת חשבתי שהמאזן גרוע אף יותר, בלי קשר לעובדה שרוב הנצחונות שלנו נגדם בבלומפילד הם גארבץ' טיים). על הסטט' בקריית-אליעזר באמת שעדיף לוותר. את מכבי נתניה ואשדוד אנחנו מנצחים הרבה יחסית במשחקי הבית. אשדוד היא נאחס עצום, אין ספק הניצחון האחרון עליהם בי"א הושג בעונת 02\2001, בסיבוב השלישי, אך בבלומפילד הסטט' הרבה יותר נעימה - 12 נצחונות מול שני הפסדים בלבד, פעמיים בשנים בהן עמדנו לרדת ליגה. בכל-מקרה, גם לקריית-אליעזר, שהוא המגרש הכי קשה בארץ, לא צריך לעשות להפועל הנחות. הפועל ניצחה שם רק פעם אחת בעשור האחרון. בדקתי את הסטט' של מכבי ת"א שם ותתפלאו - היא ניצחה יותר פעמים את חיפה בחוץ מאשר בבלומפילד. מכבי ניצחה את חיפה 5 פעמים בעשור האחרון בחוץ, והפסידה שם 6 פעמים - מאזן טוב יחסית. לפני שבדקתי את הסטט' של בית"ר, כבר ברור שהיא טובה יותר מזו של הפועל. רק בשנתיים של האליפיות בית"ר ניצחה שם פעמיים. ובסה"כ היא ניצחה בקריית-אליעזר חמש פעמים מול ארבעה הפסדים. * הניצחון שהזכרת על חיפה בבלומפילד, בעונת 07\2006 עם יצחק שום על הקווים - אחד המשחקים היותר טובים של הפועל בשנים האחרונות, שתפנו את המגרש והייתה התקפה אחת מתפרצת מדהימה, תוך 3 מסירות הגענו מהרחבה שלנו לאיזור רחבת ה-16 שלהם. טועמה הרים וברדה מהאוויר סחט הדיפה יפה מדווידוביץ. אני זוכר שאחרי המשחק הזה האמנתי שאפשר לזכות באליפות. רשמו בעיתון ידיעות על שום(אמיר אפרת), יענו שהוא המאמן היחיד שאיתו הפועל הסתכלה לחיפה בעיניים והגיעה למשחקים גדולים בלי רגשי נחיתות(גם בטדי), ואני חייב לומר שזב נכון.
לדעתי הסיבה שאנחנו רואים את הפועל ת"א כושלת מול מכבי חיפה די הרבה פעמים היא שמכבי חיפה לא נחשבת יריבה גדולה של הפועל ת"א ויש כבוד בין 2 המועדונים - דבר שעכשיו ישתנה לאחר מה שקרה לאחר המשחק בשני. לעומת זאת, בדרבי או מול בית"ר השחקנים של הפועל ת"א עולים עם אש בעיניים כי המשחקים האלו חשובים לאוהדים ולמועדון, במשחק בשני הפועל ת"א פשוט במשך 60 דקות כמעט השלימה עם ההפסד, השחקנים ידעו שהפסד מול מכבי חיפה יכול להתקבל.
זו הבעיה של הפועל במנטליות הזו במגרשים כמו חיפה, אשדוד ונתניה...ולשם שינוי בעונה שעברה דווקא באורווה הצלחנו להוציא נקודות. חייבים לעבוד על הקטע של לבוא למשחק באשדוד ולנצח ולא להראות פחד, גם בחיפה למרות הקושי חייבים להוציא יותר, לא מדבר על עונה ספציפית, אלא באופן כללי. כמו שמכבי יכולה להכנס ל"זון" לקראת משחק בחיפה, כך גם הפועל. לגבי שום, לא מחזיק ממנו, מאמן עצלן ועייף, ובטח שלא יסודי. ברור שקל לו לזרוק את כל הכלים ההתקפיים ולפעמים זה עובד ולפעמים לא, אנשים זוכרים שהוא עזב אותנו במקום השני, אך הפער מהמקום השביעי היה 3 נקודות והכל היה שברירי, כי ההגנה באותה עונה למרות פאאס ודואני לא היתה איי איי איי...
למרות ההגזמה בבכיינות של הפועל על ההפסד, תמיד היה מעין כבוד הדדי והערכה בין שתי הקבוצות ואפילו בין שתי מחנות האוהדים, אני חושב שבעיקר בגלל המכנה המשותף ששתי הקבוצות האלה הן האירופאיות ביותר בארץ וגם בגלל שיש שנאה יותר גדולה לבית"ר ומכבי ת"א. בכל מקרה, מן הסתם צריך יותר ממשחק אחד כדי שזה ישתנה(ע"ע גילי לנדאו).
אני חושב שפרט למכבי חיפה, צריך שינוי גם בגישה הכללית למשחקי החוץ - אי-אפשר לבוא בגישה שתיקו במשחק חוץ זו תוצאה טובה. לא צריך להתפלא כל פעם שהקבוצה עושה מהלך טוב או מנצחת בקלות משחק טוב. אי-אפשר לזכות באליפות רק עם מאזן ביתי טוב מאוד, מספיק כבר לחשוב 'לא נורא, בבית נתקן הכל'. יצחק שום הוא מאמן עם הרבה חסרונות, הוא לא יודע מהי טקטיקה, הוא בנה קבוצה מאוד לא מאוזנת והוא לא שולט בקטע של המשמעת, אבל כל זה לא סותר את מה שאמרתי קודם. יצחק שום לא התבייש להצהיר על אליפות, הפועל שיחקה התקפי ובלי רגשי נחיתות בכל משחק, ולכו תדעו מה היה קורה אם היינו משיגים את הניצחון בטדי, ובאמת הגיע לנו. מה שכן, אם מסתכלים בראייה רחבה יותר - הסיבוב הראשון היה קטסטרופה ויייתכן ששום פוטר בצדק - הפסדנו גם לבית"ר, גם בדרבי, למכבי פ"ת בבלומפילד ולא ניצחנו את הרצליה בחוץ. הסיבוב הראשון הסתיים עם 17 נקודות בכלל, מאזן דל, והיינו בפער גדול מבית"ר. פאהס היה בלם עם שמאוד אהבו אותו האוהדים, אני זוכר שהוא הוריד את החולצה וישב באולטראס במשחק החוץ בכפר-סבא, הבעייה היא שלמרות שהוא היה חזק וגבוה וגם לא איטי במיוחד, הוא לא תרם לנו מספיק. ייתכן שהוא לא היה מרוכז משום שהמשפחה שלו הייתה בארגנטינה וכל הזמן הוא היה על תקן הלוך-חזור לשם, וייתכן שהוא פשוט שחקן מסורבל. COM, אני דווקא חושב שהבעייה של הפועל לא קשוה למוטיבצייה, השחקנים כל פעם עולים למגרש שהם מאוד רוצים. הבעייה היא של פחד לעתים, בעיקר בקריית-אליעזר, ולפעמים גם יש אלמנט של חוסר מזל. הרבה משחקנים נגדם יכלו להסתיים בצורה שונה לגמרי. יש לי מספר דוגמאות כמו למשל הפנדל המוחמץ של אבוטבול נגד חיפה, השער של קייסי בדקה ה-90 שהיה אכזרי ועוד ועוד, אבל זה כואב להיזכר אז נעצור כאן.
אני מאוד מקווה שעכשיו עם כל העליהום שהפועל עושה על חיפה אולי זה יגרום לאיזה גיץ שיעשה אש בעיניים של הפועל בפעם הבאה שהיא תראה את חיפה, שיגרום להם לכך שיתייחסו לזה כמו לדרבי...אולי זה מה שיביא את היכולת
