הפועל תל אביב 2020/21: זה לא אותו דבר מלבד הגעגוע

הוא חלוץ בסדר והקבוצה שלי במצב שערורייתי אבל אני די מתנגד, כבר שיחק אצלנו בעבר בעונת 2014/15 החשוכה, בחירה של אייל ברקוביץ' - ויש דברים שלא משתנים: כמו אדישות מסוימת, קצב המשחק, הוא לא שחקן שיעלה בטירוף כמו גיל יצחק, יירד לגליצ'ים, יילחם על כדורים. כמובן שהוא יודע למסור ושחקן קבוצתי וזה לא מספיק. הוא אכן שיחק במדי בית"ר 38 דקות במחזור הפתיחה. אני מעדיף את בצ'יראי והבנתי שאסור לחלום על בן שהר. אגב, תסלחו לי, קראתי ב-One שפנו לשכטר (גם מכבי נתניה במירוץ לפי ספורט1, ממש המלפפון של הליגה) - אני חושב שאפילו במונחים של ההנהלה שלנו זה הפלצה גדולה ולא היה ולא נברא. אני רק משער: כתוב שלקבוצה הרומנית יש בעיות כלכליות, אם לא שילמו לו הסעיף הזה עדיין תקף?

ההנהלה שלנו זרקה זין בקיץ ועכשיו היא צריכה להפוך עולמות וכמובן עושים את זה בצורה לא חכמה, איפה ישחקו כולם? אגב, אולי מתכננים לנו איזו עזיבה של אלטמן וגם אם הוא לא פוגע זה יהיה די מביך. קלינגר כבר לא קובע כלום.

לגבי בן ביטון - חשבתי על זה בשנית, אולי הוא יספק לנו תרומה התקפית קצת יותר טובה מצד ימין, שחקן מנוסה, כבר חוויתי דברים גרועים יותר בקבוצה. והוא מחק את כל התמונות ממכבי תל אביב באינסטגרם וגדל אצלנו, התחיל ברגל ימין כמו אייל משומר ועופר ורטה האגדיים.

 

בסביבת המועדון מישהו פלט שמסע הרכש עכשיו תמוה - כלומר היה צריך להיעשות בקיץ. אבל בואו לא נגזים, השחקנים שהגיעו הם טובים לנו רק כי בנו קבוצה פח אשפה בקיץ. איזה שחקני כדורגל באמת טובים יש לנו? השוער שטקוס שלצערי עדיין לא הביא נקודות, גוטליב שנפצע, עומרי אלטמן, שי אייזן ושי אליאס. אושר דוידה צעיר מאוד ורק עכשיו הוא שחקן הרכב. רוצה לומר: דמיינו לכם שהסגל הזה פותח את עונת 2020/21, אולי היו לנו עוד כמה נקודות אבל אנחנו לא בהכרח שווים מקום בפלייאוף העליון, רחוק מזה. בן שהר או בצ'יראי באמת היו מביאים לשדרוג וזה היה ברור לכל בר דעת שהם לא יגיעו. כמובן שיש גם בעיה ביצירת המצבים על אף שהיו כמה משחקים שבהחלט הגיע לנו נקודות - מכבי פ"ת, ק"ש וכן הלאה.

אגב, מאור בוזגלו בן 33 היום, מעניין מה קורה איתו. חבל שגם הוא הולך לתבוע אותנו ולעשוק את הקופה החסרה ממילא. חוץ מדגני לא באמת מפריע לי אף שחקן שעזב בקיץ אבל יש דרך לעשות את זה.

 

הגיע התור שלנו: בוחרים את הגדולים בהיסטוריה של הפועל תל אביב - הפרויקט של ספורט1: השחקן הטוב ביותר בכל עמדה, המאמן המצטיין, השחקן הזר וגם "המעבר הכי כואב" - שמעון גרשון לבית"ר ירושלים או גילי ורמוט למכבי ת"א.

השוער: בחירה קשה, אני אלך עם שביט אלימלך על חשבון וינסנט אניימה. שביט גדל בשכונה, למד בביה"ס שאני למדתי בו, הפך לסמל ולפנים היפות של המועדון, מהשחקנים שגדלתי עליהם, והוא היה 'אנושי', ישר עולה לי לראש המסע לאירופה והדמעות במוסקבה.

שחקן ההגנה: בחירה קלה בשבילי, שמעון גרשון הוא השחקן שבגללו אני אוהד הפועל, בגללו שיחקתי בלם והתאמנתי על פנדלים בביה"ס, השחקן שהכי הערצתי. כמובן שהיום זה מושא ללעג. קור הרוח, הדיבור האלגנטי שלו, אפילו שיר הגביע (והפנדל המנצח!), חלק מהגנת הברזל שלטעמי הייתה מהחזקות בכדורגל הישראלי איי פעם, העובדה שגדל במועדון. והכל השתנה ב-2006. גם יש לי סיפור אישי מעבר, כבר הזכרתי אותו כאן כמה פעמים. ברור שדגלאס דה סילבה בלם על ויגאל אנטבי מדורג גבוה-גבוה בטבלת ההופעות שלנו וגם לעג למכבי ת"א.

הקשר האחורי: בחרתי ביוסי אבוקסיס שגדל אצלנו וסגר מעגל, הגיע מהיריבה השנואה בית"ר ירושלים, בגיל לא צעיר. ה-0:1 על צ'לסי לא הספיק לו, הלך להרים את כולם, "אפשר לתת עוד אחד", שם את הכדור על הראש של קלצ'נקו. היה מאה אחוז ושרף הרבה גשרים בהמשך הדרך. כמובן שג'ימי טורק ואחרים קופחו כאן.

הקשר ההתקפי: איזה שמות. אני אבחר בשלום תקווה שהיה עולה מהספסל ועושה סדר ולקח דאבל לעת זקנה בגיל 35, היה האבא והאמא של הצעירים. משה סיני סיים מכוער וקצת הרס, גילי ורמוט אני חושב שכל מילה מיותרת. סלים טועמה נתן לנו הרבה וכל בעיטה חופשית הייתה חצי גול, הבישול בגמר הגביע, המשחק בפריז ועוד ועוד, בנק של זיכרונות ושיר שחקן מרגש. כמובן שעומרי אפק לא ראוי להיות ברשימה שם (לא אני בחרתי), ורוני קלדרון יש שמועה שעד היום מנסים לעצור את הדריבל שלו.

החלוץ: האיש אגדה לא רק אצלנו אלא גם בגולסטאר - קבלו את שייע פייגנבוים, מלך השערים שלנו איי פעם, בכל זאת. מה עוד? טוטו תמוז היחיד שזכה אצלנו כמלך שערים. איתי שכטר רשם עונה פסיכית בדאבל אבל היה מוקף בגלאקטיקוס, את עומר דמארי לב אדום לא נשכח לנצח. חיבבתי מאוד גם את פיני בלילי. סמואל יבואה? אם לא הדעיכה שלו היינו אלופים ב-2008/09.

השחקן הזר: אני אחרוג ממנהגי ואתן את הכבוד לשניים - וינסנט אניימה ודגלאס דה סילבה, איך רציתי קאמבק של הברזילאי בהפועל. אני חושב שאיבזיטו אוגבונה היה הכי מרגש, המהירות והפיזיות והטירוף הקשו פה על הליגה למרות הליקויים במשחק שלו. ראיתי אותו פעם בבן יהודה יוצא מחנות אינטרנט והבאתי לו את הקלף סופרגול שלו. כבודו במקומו של גאבור הלמאי מונח. אני חושב שהפספוס הוא נמניה ווצ'יצ'ביץ' והוולה המדהים נגד באר שבע, חבל שנפצע (למרות שתיאורטית זה ששיחק במקומו, ערן זהבי - היה אחראי על השער הכי שמח שלי כאוהד הפועל), ודימיטאר טלקיסקי אחראי על השערים הכי יפים שראיתי כאוהד. שיר השחקן של אלין טופוזאקוב ("כל החלומות מתגשמים בלב") ייזכר לעד.

המאמן הכי גדול: דרור קשטן הוציא אותנו מחושך לאור וזכה בדאבל מדהים, הוא היה הגלאקטיקו שלנו מול קבוצת הכוכבים של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, לטעמי חבל שהחמיץ אליפות נוספת. אלי גוטמן שכבר שכחתי לו את הבריחה ההיא - לקח דאבל עם DNA שונה, הצגות שבוע אחר שבוע ואחת הקבוצות הכי גדולות שהייתה כאן.

המעבר הכי כואב? אחרי אותו דרבי ארור ב-2015 המועדון עשה את הצעד הכי גדול להתפרקות, אבל מבחינתי למרות שהפועל ב-2006 הייתה חזקה הרבה יותר - שמעון גרשון לבית"ר. ניפץ לי את התמימות - אין סמלים בכדורגל. כילד בכיתה ח' זה הטריד אותי שבוע אחר שבוע כל מה שהיה רשום בעיתונים, הוא לא ממש פיזר את הערפל. זה שהוא היה אלגנטי ותמיד פיזר רמזים על אהבה להפועל זה לא מספיק. שבר לי את הלב.

שיר האוהדים: אני חושב שאתה לא נזכר רק בשיר עצמו אלא גם במומנטום, מתי זה קרה. סתם עולה לי בזיכרון משחק חוץ בקריית אליעזר שנסעתי לבד בהסעת אוהדים בגלל חרא של חברים, סתם איזה תיפוף גדול "בחיפה מלחמה" ו"יאללה הפועל עד המוות". ובגביע הטוטו באותה שנה, 2008/09 היה גם את "התאהבתי בך הפועל ממזמן". אני מתחבר לחרא ולדיכאון אז גם "לא שכחתי את כל מה שאיתך עברתי", אוהב את "בכל מקום שבאתי - עשיתי מהומה" אבל בוחר ב"אמרו עליי הכל".

בונוס: המשחק הכי גדול - ה-0:1 על מילאן בניקוסיה ברבע גמר גביע אופ"א| המשחק הכי גדול שהייתי: 0:3 על בנפיקה בליגת האלופות, האליפות בטדי, 1:4 על מכבי חיפה ב-2010/11, 1:5 על ראפיד וינה בבלומפילד, 0:4 על בית"ר ירושלים עם הצמד של לאלה.

 

היום שאחרי הניצחון 0:1 על בית"ר ירושלים בטדי:



- איאד אבו עביד לא היה יכול להחזיק את עצמו, התגרה באינסטגרם עם סטורי: "רגילים לתחושה הזו בטדי".
- כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר - הפועל ניצחה שם שלוש שנים ברציפות, רצף שלא היה לה מאז תחילת שנות ה-2000 - היה את ה-0:1 הדרמטי עם קובי רפואה תודות לשער של אחמד עאבד, אשתקד גם עומרי אלטמן כבש, אך בפנדל, וכאמור אתמול. שלושה ניצחונות בארבעת המשחקים האחרונים.
- לגבי הקפטן: כבש חמישה שערים נגד בית"ר, לדעתי זו היריבה האהובה עליו בקריירה, רשם סיומת של אלוף, הוא צריך לשחק כחלוץ שני או שחקן חופשי, לא בחוד ולא בכנף שם הוא לא מועיל.
- וכמה צפוי אחרי ניצחון כזה: משהו שיהרוס את החגיגה - לגיה ורשה הציעה 750 אלף יורו על אושר דוידה שביקש לעזוב מיידית, כרגע ההנהלה מסרבת (אבל זה כל כך מתאים לנו שהוא יימכר). מבחינתי אם אין ברירה - לסגור עסקה עכשיו, בסכום יותר גבוה ובתנאי שהוא מסיים את העונה כאן.

- חייבים ליצור המשכיות במשחק הבא כלומר נגד קריית שמונה שזה מרגיש שיש לה תמיד קצת מזל במשחקים נגדנו (על אחת כמה וכמה בסיבוב הראשון, משחק של 0:1 להפועל אם כבר) וכנ"ל הפועל חיפה עם הרצף הלא הגיוני שלהם, אחרת לא עשינו כלום, אנחנו עדיין במקום האחרון. אולי אפילו יש לניר קלינגר (אבוי על המעבר למערך של שלושה בלמים) קצת כאב ראש חיובי. שלומי אזולאי עדיין לא בהרכב לדוגמא, גיל יצחק בסדר גמור והשאר סבירים גם. וכמובן מחכים לאדי גוטליב שרשם שש הופעות ליגה בלבד!

 

יש את הדיון שלנו באופ"א או משהו כזה, לא? דיון שעלול 'לטלטל את המועדון' (קטע כזה, אין מחילה על כל החטאים שעשו כל הבעלים, החובות לא נעלמים), אז הנה יש דרך לכסות את החובות. אני מקווה שיימכר בהרבה כסף וברור שמגיע לילד את כל הטוב שבעולם. הבדיחה ביציע, אם היו אוהדים, וכעת זה עבר לפורומים: "הבא שיילך למכבי" אז לפחות לא נראה אותו פורח בשדות זרים. אולי רק אם יחזור כליגיונר לא מוצלח [אפשר אגב לנסות להשחיל איזה סעיף כזה בחוזה]. עוד מעט טאזמניה רועי זיקרי אמור לחזור, תתעודד. למה עסקת רז שלמה טרם הושלמה? המחיר שלו הולך ויורד..

 

אפשר לחשוב שזו הפעם הראשונה שקבוצה דורשת סכום מופרך כדי לשמור על שחקן שלה, איזו סיבה יש לנו למכור עכשיו כשאנחנו במירוץ להישארות בליגת העל? עם כל הכבוד לשחקנים שהחתמנו שסוף סוף עשו סגל נורמלי ויש גם ספסל סביר. ברור שנפגשים באמצע. בלי לזלזל, זו הליגה הפולנית, אם היה מדובר בפרמיירליג או בונדסליגה (נקודתית, עזוב את עניין אישור העבודה) - הייתי אומר שמגיע לילד לקבל את ברכת הדרך. נראה לך שהניסנובים יפספסו הזדמנות לקבל כמה לירות? אגב מיליון יורו זו הצעה שטרם התקבלה..