1. אלי להב לקח ב1997 קבוצה שלקחה גביע, שסיימה במקום השלישי בליגה (רק בגלל הפרש שערים פחות טוב מהשנייה בטבלה) וששנה לאחר מכן עלה לבוגרים שלה אחד בשם יוסי בניון ועשה בה מכירת חיסול. לא רק שלא מימשו את הפוטנציאל שהיה בקבוצה ההיא (שהייתה יכולה להיאבק על אליפות עם התוספת של בניון בשנה לאחר מכן) אלא שהוא הוביל אותה לירידת ליגה שנה לאחר מכן (ולתבוסה המשפילה בהיסטוריה שלנו מול רודה). הכתם על אלי להב לא ירד מבחינתי לעולם. חוץ מזה, מי שמסתכל על "המבצעים" האחרונים של אלי להב בעיניים פקוחות, מבין שאין כאן שום רצון לתרום לאוהדים. בכל הפעמים שחולקו כרטיסים זה קרה רק בכפוף לקניה של 100/200 ¤ בקניון החדש של אלי להב. 2. אני לא עיוור ולא טיפש ואני יודע לזהות מתי באמת תורמים לאוהדים ומתי משתמשים באוהדים כדי לשווק את הקניון החדש שאלי להב פתח. לא מתכוון להגיד לאלי להב תודה על הרכבת שיוצאת שכן את הרכבת האוהדים סבסדו מכספם. ברגע שאוהד צריך להוציא מכספו סכום של 100 ¤ כדי לקבל כרטיס לרכבת, גם אם ה100 ¤ האלה מזכים אותו במוצר בקניון, זה מבחינתי כאילו האוהד שילם על הכרטיס מכספו. מה יעשו חיילים או אוהדים שהמצב הכלכלי שלהם פחות טוב ואין להם צורך במוצר מהקניון? בימים האחרונים היו לא מעט כאלה ולכן האוהדים הפעילו לחץ שימכרו כרטיסים לרכבת במחיר של 40 ¤ בלונה טורס בלי דרישה לקנות מוצרים בקניון בסכום של 100 ¤. 3. מי שבאמת רוצה להוציא רכבת למען האוהדים, בטח כשמדובר בגופים גדולים עם כיס עמוק מאוד כמו הגופים למעלה, מוציא רכבת ללא תשלום ופשוט דורש לראות כרטיס למשחק כדי לקבל כרטיס לרכבת.
יש משהו בדבריך ועדיין אני חושב שלגביי הכרטיס לרכבת היוזמה מבורכת, לגביי הכרטיס למשחקים 200 ש"ח זה סכום מגוחך למשחק כדורגל ואלי להב הוא חתיכת נוכל רמאי ואלמלא הבריחה שלו המקבוצה ב1997 מי יודע מה היה הולך עם הקבוצה, אולי היינו כמו מכבי חיפה...
משה נו באמת, ממך יצפייתי לקצת יותר בגרות. מה קשור סעיף מספר 1 לזה שאלי להב בנה את הקניון הכי גדול בארץ ותרם לעיר בצורה יוצאת דופן, וכעת הוא גם התארגן יחד עם קבוצת משקיעים כדי ללכת לטובת האוהדים? בוא תברר לי בבקשה כמה להוציא רכבת מיוחדת עולה. זה לא אוטובוס! זאת רכבת. צריך לסדר את הנסיעה, פקחים, אנשי אבטחה וסדרנים שישארו בתחנת בת גלים (היא סגורה בדרך כלל בשעות אלה). מנקים ברכבת, מנקים בתחנה. סדרנים ואנשי אבטחה גם ברכבת עצמה. נהגים כמובן. זה לא לבוא למטרפופולין להגיד אנחנו צריכים נהג ולהתחיל לנסוע על כביש 6. זה עולה לא מעט כסף, וצריך להחזיר את ההשקעה. אם היו באים ואומרים לך תשלם 100 שקל תקבל כרטיס לרכבת במקום הלגיד לך לגרנד קניון תקנה משהו שיועיל לך ב100 שקל ועל הדרך תקבל כרטיס, מה היית אומר? גם היית מתלונן? שוב, לא יודע איך הוציאו את הכרטיסים ב40 שקל, על זה כל הכבוד, אם זה היה מלכתחילה הייתי מאוד מופתע, וממחיר של 100 שקל לא הייתי מופתע ואפילו מאוד מרוצה. אז בוא נסכם - לשלם 100 שקל לרכבת שלא עוצרת מבת גלים לבאר שבע ומגיעה בשיא המהירות או לשלם 106 שקל (מבוגר ונוער מגיל 10 עד 18) או 94 שקל (ילד עד גיל 10) לרכבת שתעצור ב6 תחנות לפני באר שבע ותגיע שעה אחרי הרכבת המיוחדת תענה לי בכנות, מה עדיף?
רכבת מחיפה לב"ש כל הלילה אולי זה מיותר, אבל למה רכבת מחיפה לת"א או מב"ש לת"א כל הלילה מיותרת? בעולם שבו הטלוויזיה משדרת שידורים חיים עד 12 בלילה, להמשיך לעצור הכל ב23:30 כאילו אנחנו בשנות ה-50 זה מיושן ומנותק מהמציאות.
מב"ש לת"א וחזור יש כל הזמן, וכמו שכתבתי, חשבתי שיש גם מחיפה לת"א כל הזמן (וכך אפשר לעשות חילוף בתל אביב ולהגיע לב"ש מתי שרוציםם) אבל הצטערתי לגלות שזכרוני הטעה אותי, ולא כך הדבר. זה בהחלט דבר מקומם ומעצבן בשנת 2013, אבל כמו שרק לפני כמה חודשים הכריזו על רכבות כל הלילה מתל אביב לבאר שבע וחזור, אני מניח שעובדים על אותו קונספט מחיפה לבאר שבע. ושוב - זה לא נושא הדיון, אז בבקשה לא לסטות לדיונים כללים על רכבת ישראל.
1. סעיף אחד נועד כדי להזכיר לכולם מי האיש. 2. בזה שהוא בנה את הקניון הוא תרם לעיר בצורה יוצאת דופן? יש מספיק מרכזי קניות בעיר שלנו. ויש גם עוד כמה בהקמה. תרומה לעיר זה לבנות פארקים, מרכזי משחקים לילדים, מגרשי ספורט, מתנסים וכויצא בזה, ולא בבניה של עוד מרכז קניות. 3. אם רכבת ישראל מוציאה רכבת לחיפה במחיר של 100 שקל (ואפילו פחות, אני כסטודנט הייתי משלם 82.5 שקל) והיא מרוויחה מהרכבת (כשפעמים רבות הרכבת בכלל לא מלאה) אז להוציא רכבת לחיפה עם 800 אנשים שמכניסים לך כל אחד 100 שקל זה מסבסד את מחיר הרכבת. 4. חוץ מזה, גרנד קניון באר שבע, mobli, מועצה תעשייתית נאות חובב ומפעלי נאות חובב הם כוח כלכלי עצום. במקרה הכי גרוע, הם יכולות להשתמש בהוצאה על הרכבת לצורכי מס בסוף השנה. 5. הוציאו את הכרטיסים ב40 שקל כי לגופים למעלה זה כסף קטן וכי סוף סוף האוהדים שלנו השתמשו בכוח שלהם כאוהדים. 6. גם הארגון של מכירת הכרטיסים היה קטסטרופה. נוצר מצב שכל מי שקנה בקניון קיבל כרטיס (ואפילו כמה כרטיסים) לרכבת, בלי קשר להאם הוא מתכוון ללכת למשחק או לא. הספסרים ניצלו זאת כמובן כדי להשיג כמה שיותר כרטיסים ועכשיו הם מוכרים אותם ב100 ¤ לאוהדים שקנו כרטיס למשחק ונשארו בלי כרטיס לרכבת. עם קצת יותר סדר, עם נתינת כרטיס לרכבת רק בכפוף להצגת כרטיס למשחק, תופעת הספסרות לא הייתה מתרחשת והארגון של האירוע היה עובר בגרון חלק יותר.
כן, מרכז קניות תורם לעיר. מרכז קניות הכי גדול בארץ תורם לעיר בצורה יוצאת דופן. הוא מפתח מקומות תעסוקה, מפרנס אנשים, נותן לעסקים הזדמנויות להגיע לבאר שבע. לגבי הרכבת, כל עוד אין לך הוכחות ממשיות וחשבוניות על כמה עלה כל הפרוייקט הזה לכל אחד מהגופים המשקיעים, אין לך זכות להתלונן על זה. לגבי הארגון, אתה צודק אבל קצת טועה. כל מי שקנה מעל 100 שקל באותו יום בגרנד, קיבל שובר לקניית כרטיס - לא את הכרטיס עצמו. כדי לקבל את הכרטיס עצמו, הוא היה צריך להגיע לעמדת המודיעין, לעמוד בתור, להזין ת.ז ולקנות כרטיס לרכבת. כלומר, אם יש בן אדם שהוא לא ספסר ולא רוצה להגיע למשחק, ובכל זאת בזבז לו 15 דקות מהחיים בעמידה בתור ושלא יהיה לו שימוש בכרטיס, אז כנראה שמשהו לא בסדר בו. אבל בזה אין ספק שאתה צודק. היו צריכים לתפעל את מכירת הכרטיסים בצורה חכמה יותר.
צריך להעמיד את הדברים באור הנכון. להוציא רכבת לאוהדים? יוזמה מבורכת. אבל שלא יהפכו את אלי להב לאיזה פילנתרופ או את האוהדים לכפוי טובה. אלי להב רוצה לשווק את הקניון, אלי להב לא עושה טובה לאף אחד. ולא אמרנו מילה על הארגון של האירוע שגרם לכך שיש אוהדים עם כרטיס למשחק שלא הצליחו לקנות כרטיס לרכבת ועכשיו צריכים לקנות כרטיס מספסרים.
אבל זה לא רק אלי להב השקיע בפרוייקט הרכבת. יש גם את הגורמים שציינת למעלה. היו צריכים פלטרומה מסויימת למכור את הכרטיסים, והם הסכימו שזה יהיה בגרנד קניון. מה רצית? שיכריחו אותך לקנות את אפליקציית מובלי ב70 שקל ולקבל שובר וירטואלי לרכבת? הגרנד קניון מטפטף מלא כסף לאלי להב גם בלי הכספים מאוהדי הפועל באר שבע. אלי להב לא אמר לאוהדים "בואו תקנו בחנות 'כל הרווח הולך לאלי להב' שנמצאת בקומה 1". הוא נתן לאוהדים לבחור איפה לקנות. ככה שהכסף שהאוהדים השקיעו הלך לכלל החנויות בגרנד, מה שהגדיל גם להם את הרווחים, אז גם הם הרוויחו מהעניין! לגבי אותם אנשים שקנו כרטיס למשחק ונותרו בלי כרטיס לרכבת: א. שידאגו קודם כל להסעה ואז לכרטיס למשחק. ולא להיפך. ב. יש להם רכבת אזרחית שיוצאת מבת גלים ב23:30, בהצלחה!
בטופיק "יוחזר לאלתר" נתתי לינק לניצחון 0-3 על מכבי חיפה בחצי גמר גביע המדינה בזמנו. ועכשיו לעוד קצת נוסטלגיה, המשחק הראשון שנערך בין הקבוצות בקריית אליעזר - המשחק ביום ראשון יהיה האחרון של הפועל באר-שבע מול מכבי חיפה בקרית-אליעזר. זמן טוב להיזכר במפגש הראשון. משחק החוץ של הפועל באר-שבע ביום ראשון מול מכבי חיפה לא יהיה עוד משחק, זה ברור. זה יהיה המפגש האחרון בין שתי הקבוצות באיצטדיון קרית-אליעזר, לפני המעבר של מכבי חיפה למישכנה החדש והמפואר על-שם סמי עופר בהמשך העונה. נכון, להפועל באר-שבע צפוי העונה עוד משחק אחד לפחות בקרית-אליעזר, במחזור ה-12 מול הפועל חיפה, ואולי גם הגרלת משחקי גביע המדינה תועיד מפגש בין השתיים למרגלות הכרמל. אבל רגע לפני שמכבים את האור על אחד המגרשים הוותיקים בכדורגל הישראלי כדאי להיזכר במשחק הראשון שנערך באיצטדיון המיתולוגי בין מכבי חיפה לבאר-שבע. כי את המשחק הזה יש כמה אנשים שמריצים עד היום במוחם, מדברים עליו בערגה ומשחזרים בו כל מהלך. 1:3 ענק לבאר-שבע שזכה לכותרות סנסציוניות בעיתונים של אותם ימים והוכתר כ"ניצחון בסגנון אינטר האיטלקית". זה קרה בעונה השניה של באר-שבע בליגה הבכירה, ינואר 1967, מחזור 16 של הליגה הלאומית בעונה הכפולה 1966-68. כמה שבועות קודם יצאה באר-שבע לראשונה בתולדותיה לקרית-אליעזר וניצחה 0:2 את הפועל חיפה אך המפגש נגד מכבי חיפה היה לוהט יותר, מותח יותר, מסקרן יותר. חיפה הגיעה מהמקום הראשון בטבלה עם 22 נקודות. באר-שבע, עם פתיחת עונה טובה יחסית, דורגה רביעית עם 19 (בשיטת שתי נקודות לניצחון) וביניהן מכבי תל-אביב והפועל פתח-תקוה. לרגל חשיבות המשחק הקדימה באר-שבע את יציאתה ליום שישי והתאכסנה במלון "שולמית" על הכרמל. גשם שוטף ירד באותה שבת, מה שדחף את באר-שבע למשחק מהיר. החלוץ שמואל אדמון והקיצוני יצחק גוזלן היו בלתי ניתנים לעצירה. אדמון בישל לגוזלן בדקה ה-6 והעלה ל-0:2 בדקה ה-10. שער מצמק של נתן הירש המקומי (40) לא הספיק ובדקה ה-89 הבקיע אדמון שער נדיר בפריצה מסחררת, 1:3. שמחת הניצחון בסיום, כשהשחקנים רטובים עד לשד עצמותיהם ומכוסים בוץ בכל גופם היתה מובנת. אבל הסיפור המעניין סביב אותו משחק היה של אדמון ("אחמר"), שערב קודם ניבא בפני חבריו ניצחון בתוצאה 1:3, זהה בדיוק לניצחון של אינטר על ליברפול בגביע אירופה בו צפו השחקנים בבית המלון. "כאשר חזה אדמון במבצעי החלוצים של אינטר", כתב עמוס שוורץ למחרת בעיתון "חדשות הספורט", "הוא קרא לעבר חבריו: חבר'ה, אנחנו נשחק מחר באותה שיטה. במיוחד שבתה את ליבו תנועתו של הקיצוני הימני של אינטר אשר הטריד את ההגנה, הבקיע שער תוך כדי פריצה מסחררת לאורך הקו ימני". שוורץ המשיך: "אדמון הדגים לפני חבריו באמצעות גפרורים את שלבי פריצם של החלוצים האיטלקים והבטיח כי ינסה לחזור על אותם תרגילים נגד מכבי חיפה. שחקני באר-שבע היו מוכנים להישבע על ספסל המילואים כי השער השלישי במשחק דמה להפליא למבצעם של שחקני אינטר על בד הקולנוע". "'בחיי, הוא עשה את מה שהבטיח', לא יכל ג'קי דקל לשמור על שלוותו ורץ לעבר אדמון להעניק לו נשיקה מצלצלת. כך עשו גם עסקנים אחרים של באר-שבע שהעלו את הישגו המדהים של אדמון אל ראש שמחתם". למחרת סיפר המאמן יחיאל מור לעיתונאי דני דבורין שכתב אז ל"חדשות הספורט": "כשיצאנו מבאר-שבע לחיפה והשמש זרחה היתה התוכנית שלנו למנוע הפסד אולם כבר בשעות אחר-הצהריים של יום שישי הפך מזג-האוויר להיות סוער. וכך, על מגרש רטוב וחלקלק, ובתנאי קרקע אנגליים, החלטתי לנצח". עוד סיפר מור: "בידיעה שתנאי המגרש נוטלים מחשיבותו של גורם הביתיות של מכבי חיפה לעומת כושר סבילות ומשמעת של בחוריי. חיפה עלתה למגרש בשאננות מסוימת ועד שהספיקו שחקניה להתאושש כבר הולכנו 0:2, ותוצאה כזו קשה למחוק גם לקבוצה טובה יותר ממכבי חיפה". על המחצית השניה סיפר: "הלחץ המקומי אחרי ההפסקה לא הדאיג אותי במיוחד. חיפה תקפה עם 9 שחקנים וצופפה בכך את השטח העורפי שלנו. בצפיפות שכזו קשה מאוד להצליח להבקיע ולשלושת שחקני הקו הקדמי שלנו נותר כר נרחב לפעולה ולכן אין פלא שהצלחנו להבקיע שער נוסף". גם יהושע שגיא בטור השבועי כתב על המקרה שהפך לשיחת היום בכדורגל הישראלי: "כאשר חששו האורחים מהנגב כי שעות הערב במלון יעברו עליהם בשיעמום שלף הקפטן החדש, חיים כהן, מכונה להקרנת סרטים, ריכז את חבריו בחדרו ומיד התברר כי דאג לכל עד תום: גם סרטי כדורגל הובאו לבידור השחקנים. אחד הסרטים שיגע את הבאר-שבעים. היה זה סרטון על המשחק שבו ניצחה אינטר את ליברפול 0:3 בגביע אירופה. הבאר-שבעים ראו מיד עם מי יש להם עסק, ויותר מכל התלהבו מהקיצוני הימני של אינטר, שאת שמו אינם זוכרים, שכבש שער ראשון תוך כדי תחבולה ופריצה מלהיבה, משהו מיוחד אה-לה-אינטר. שמואל אדמון כל-כך התלהב מהתרגיל עד שהקפיא את חבריו בהצהרה: "מחר אנחנו עושים את התרגיל הזה למכבי חיפה". זה נשמע כהצהרה יהירה מאוד וחבריו הנידו בראשם מבלי לחייך אפילו. לא כדאי ללעוג לחברם לפני משחק קשה שכזה. הם רק אמרו לו כי התרגיל בסרט כל-כך מהיר עד כי אינם זוכרים את מהלכו. לאדמון היתה תשובה מוכנה: הוא עצר את ההסרטה וביקש הקרנה חוזרת. שוב ביקשו חבריו שלא לביישו. בתום הקרנה נוספת נטל אדמון גפרורים, הציבם על הריצפה כפי שהיו ממוקמים שחקני אינטר במגרש, והראה לחבריו את התרגיל. הבאר-שבעים שתקו. שוב לא רצו לבייש את חברם. למחרת עשה אדמון את התרגיל בדקה השישית, כשמסר לגוזלן שהבקיע שער. הבאר-שבעים התפוצצו מהנאה. לא חלפו אלא 4 דקות ושוב עשה אדמון את התרגיל של אינטר. עתה סיים בכוחות עצמו. שני שערים בהשראת אינטר הגדולה. לכו תתווכחו עם הבאר-שבעים שאוהבים לשחק בחיפה. האם אין להם סיבה?". (הנתונים מתוך הארכיון הפרטי של אייל חטב) http://eyoya.co.il/wp-content/uploads/2013/10/חדשות-הספורט-600x174.Xxx http://eyoya.co.il/wp-content/uploads/2013/10/תמונה-מחיפה-1967-600x600.Xxx
לא הייתי במשחק, אני מאמין שאם הייתי במשחק תחושותיי היו כבדות אף יותר, אבל תחושת מועקה ואכזבה רציניים מאוד, הרבה זמן לא חשתי ככה. ממש כמו אחרי הפסד במשחק מכריע. לא לנצח משחק כמו אתמול זה פספוס ענק.
עצם זה שאנחנו מאוכזבים מתיקו בקריית אליעזר כבר צריך לגרום לנו לחייך. רכבת האוהדים שהייתה מפוצצת בחזור (כי אנשים עם כרטיס לכרבת רגילה עלו על רכבת האוהדים) עלתה באש סמוך לכניסה לעיר. ברכבת ישראל הבטיחו לאוהדים רכבת חלופית שתסיע אותם את הקילומטרים הספורים שנותרו, אבל רובם העדיפו ליצור שיירה אדומה ענקית אל תוך העיר בשעה 1 וחצי בלילה מאשר להמשיך לחכות. סוף עגום לערב שדווקא עבר (לפי מה שאני בנתי, כי לא הייתי במשחק) ללא בעיות מיוחדות. ההנהלה כבר הודיעה שתבקש מרכבת ישראל לחקור לעומק את התקלה. למי שהיה במשחק - האם רק יציעים 6-8 נפתחו או שפתחו יציע נוסף?
יש לנו מזל נאחס. גם החמצת הפנדל, גם הרכבת שנשרפה בחזור מה שגרם לנו ללכת ברגל באחד בלילה בדרכי אפר וחול עד לכניסה לעיר. עם מזל כזה לא צריך להגיע לאירופה, לשים אותנו על מטוס זה מסוכן נ.ב הקהל שלנו נתן הצגה אתמול גם בכמות וגם באיכות. הייתה חוויה וחבל שהמשחק הסתיים עם הרגשת פספוס (אך עם זאת גם עם גאווה עצומה).
