הפועל באר שבע 09/10- ניר קלינגר יאמן בעונה הבאה

לפי המשטרה- 3,500 צופים.
לפי ערוץ הספורט -3,000 צופים.

מספרים מכובדים לכל הדעות.

 

היה אחלה של משחק מצד באר שבע. הגנה מעולה (הרוש ענק ענק ענק), הקישור צריך קצת חיזוק התקפי (מליקסון גדול אבל לא יכול לבד) והתקפה סבירה. בנגורה לא משהו, קדוסי נשאר אותו קדוסי מעונה שעברה למרות שהגול השני לא היה פוקס כמו 16 הגולים בעונה שעברה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx. החלוץ האורוגוואי למרות גודלו (1.90+) בקושי נגע בכדור.

אפשר לשאוב אחלה עידוד מהמשחק. קצת ליטושים ואנחנו מוכנים!

 

נראה שמליקסון הגיע סופסוף למימוש ההבטחה?

 

מליקסון יגיע למימוש הבטחה שהוא יפגין עונה שלמה טובה בליגת העל כשחקן מוביל. העונה יש לו הזדמנות, אבל אי אפשר להגיד שהוא הגיעה למימוש הבטחה עוד לפני שהעונה החלה בכלל.

 

מול קוזוקין גם אלעד יעקובי היה מגיע למימוש ההבטחה...

 

אני מסכים עם שגיא. מאור מליקסון צריך העונה להראות שאפשר לסמוך עליו כשחקן שיכול להוביל קבוצה בצמרת. בעונה הראשונה אף אחד לא יצפה מהפועל באר שבע להצהיר מלכתחילה שהיא רוצה לרוץ גבוה, אבל כן יצפו ממנה להניח את היסודות לקראת השנים הבאות. זה מתחיל במאור מליקסון ובאוהד קדוסי שצריכים לקחת אחריות.

 

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/lol.Xxx גדול
אלעד יעקובי זה קלאסיקה...


בנגורה ממש חלש. כבד, לא עושה תנועה, חסר טכניקה בסיסית... גיא עזורי איכזב אותי.
שמעון הרוש ממשיך עם היכולת הנהדרת שלו. מגן שמאלי מצוין, תוקף, טוב בהגנה, פשוט רכישה מוצלחת מאוד.

בקשר לקהל שער 5 היה מלא עד אפס מקום, שער 2 כמעט מלא וגם בשער 3 היו די הרבה צופים. מכובד ביותר.

 

כנסו לוואלה תראו כתבה ממש מבזה על העיר ב"ש ועל האנשים יותר מילים שקשורות לתושבים בבאר שבע מאשר בספורט

 

לא חושב שצריך לתת להם את הבמה. או כפי שדודו עזריה כתב:
מצחיק אותי שכל מיני כאלו שכותבים חושבים שהם יצאו מקוריים ושנונים אם יתפסו דחקה ומבט של נאשיונל ג'אוגרפיק עלינו ועל כל מה שהוא לא הם.
ההתיחסות לתושבים כאל "המקומים", מעין וראסית לייט של הילדים, התיאורים של אנשים שנמצאים בסוג של פיגור, כל אלו דברים שכבר ראינו וכנראה עוד נראה.
חסדאי יצא אדיוט, כי בד"כ כותבים את הדברים בצורה פחות בוטה ואז מצליחים לאכול את זה פחות או יותר, ה Pc מאפשר היום פחות קטעים כאלו, הבעיה האיתית היא שכמו שחסדאי חושב יש עשרות אחרים שמתקתקים על מקלדות במערכות עיתונים ואתרים, ומה שהם יבחרו להדגיש אלו קטעים פחות חיובים.
במובן מסויים? חסדאי והקטע המכוער שלו עשה שירות עבור מי שטוען כמוני כבר שנים שמתייחסים אלינו בהתנשאות של כתבות נאשיונל ג'יאוגרפיק ושאנחנו חייבים להלחם על קבלת אוטונומיה .

 

ואם כבר טור, אז הטור של שלומית גיא:
* שלומית גיא היא דוקטורנטית בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. ספרה הראשון, "אימפריה", ייצא לאור בחודשים הקרובים.

לפני כשש שנים החלטתי שאני רוצה לערוך את המחקר לתואר שני שלי על אוהדי הפועל באר שבע. רוצה, אבל מתה מפחד. ראיתי אותם הולכים בקבוצות, נושאים דגלים ושלטים, שרים בקול אחד. אבל עם מי מדברים? ומאיפה מתחילים? סופו של עניין שבחרתי בפתרון הקל ביותר; השגתי מצלמת וידאו והחלטתי להפיק סרט סטודנטים על הקבוצה. מאחורי המצלמה היה לי נוח להתקרב, בטוח לשאול שאלות.
בסופה של אותה עונה הושלם מה שהוא כנראה סרט הכדורגל הגרוע ביותר שמישהו אי פעם עשה. אבל באחת הסצנות היותר מעניינות שלו אני יושבת עם דניאל, אז בן שמונה עשרה, בחדר השינה שלו. החדר צבוע כולו בכחול, ועל אחד הקירות, בגודל שני מטר על מטר, מצויר בצבע אדום הסמל של הפועל באר שבע. זו פעם ראשונה שאני מראיינת, ואין לי מושג מה לשאול; "אילו שחקנים אתה מעריץ בקבוצה?", אני מנסה. "אף אחד במיוחד", הוא עונה לי.

"מה זאת אומרת? בטח יש מישהו שכיף לך לראות משחק". "אני אוהב לראות את כולם כשהם משחקים טוב, אבל אני לא מעריץ שחקנים. שחקנים הולכים ובאים. כל השחקנים בסוף יבגדו בי... רק הסמל לא יבגוד בי", והוא מצביע על הקיר מאחוריו. אני לא מבינה; "אבל השחקנים הם אלה שמשחקים על הדשא. איך אתה יכול להגיד שאתה אוהב את הפועל באר שבע, אבל לא אוהב את השחקנים?". "הפועל באר שבע היא לא השחקנים שלה. שחקנים יכולים ללכת. אבל הסמל הזה, זה בחיים לא ישתנה!". אני מרגישה שאני יוצאת מעורי מרוב כעס, תסכול וחוסר הבנה. "אבל זה ציור!", אני שוכחת שיש מצלמות וצועקת. דניאל ממשיך בקול רגוע: "זה ציור אבל זה הסמל. גם המגן דוד זה ציור, אבל זה הסמל של המדינה שלנו".

בנקודה הזו, כשאני חסרת מילים, הסצנה נגמרת. אני זוכרת את גל הפטריוטיזם המתגונן שהציף אותי כמו משום מקום. ואז את השאלות והבלבול והניסיון להבין. שבועות הלכתי עם המשפט הזה בראש, מנסה להשוות בין המשמעויות של סמל של קבוצת כדורגל לאלו של סמל המדינה. אבל דבר אחד בכל זאת היה ברור לי כבר מאותו רגע – אף קורס באוניברסיטה לא גרם לי לחשוב עמוק כל כך כמו אוהד הפועל באר שבע, צעיר בן שמונה עשרה.

"גם מגן דוד זה ציור"יותר משנה אחרי האירוע הזה פורצת מחאת אוהדים נגד אלי זינו, אז הבעלים של המועדון. האוהדים מתלבטים מה תהיה דרך הפעולה הטובה ביותר לגרום לו למכור את הקבוצה. זה מתחיל בהפגנות מול ביתו, עובר להחרמת משחקים. בוקר אחד אני מקבלת הזמנה להופיע בכנס אקדמי שכותרתו בערך כזו: "מקומה של העיר באר שבע במפה הפוליטית בישראל". מארגני הכנס הם אוהדי הפועל באר שבע, ורשימת הדוברים כוללת שמות מכובדים כמו פרופסור אבישי ברוורמן, אז נשיא אוניברסיטת בן גוריון, פרופסור חיים היימס מהמחלקה להיסטוריה ואחרים.

מופתעת, אני מתקשרת לאחד האוהדים המארגנים לברר. "תראי, אנחנו מבינים שהקבוצה שלנו סובלת לעיתים מתדמית גרועה. אנחנו רוצים לשנות את התדמית הזו, ומהי דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר כנס אקדמי?!". "למה זה חשוב?", אני מתעקשת. "בימים רגילים זה לא חשוב, אבל עכשיו אנחנו מנסים להניע את תהליך המכירה של הקבוצה. תדמית טובה תביא לכאן יותר משקיעים!". הכנס לא ייצא לבסוף אל הפועל, אבל הקשר שייצרו אוהדי הקבוצה עם נשיא האוניברסיטה דאז תרם לבסוף להגעתה של אלונה ברקת למועדון ולרנסנס בקבוצה.

שנים עברו מאז שניסיתי להבין את סוד קסמה של הפועל באר שבע, ונדמה שבדרך בעיקר גיליתי את קסמם של אוהדיה; חבורה של אנשים אינטליגנטיים וחושבים, שלא לוקחים דברים כמובנים מאליהם. אנשים עקשניים ונחושים שרוצים בטובתה של קבוצת הכדורגל שלהם ותמיד משיגים את המטרה. זה לקח קצת זמן אבל בסוף גם אני פיתחתי חיבה עמוקה להפועל באר שבע. אבל זו חיבה שנובעת בעיקר מכך שאני קודם ומעל הכול מאוהבת באוהדים שלה.

 

דודו עזריה/בליגת העל רועדים?

דומה שהביטוי "זר לא יבין זאת" הומצא במיוחד בשביל יום ראשון האחרון ומשחק האימון נגד בית"ר ירושלים. כמה דקות אחרי פתיחת המשחק, שער 5 כבר נסגר, גם בשער 2 היו לא מעט לחצים בכניסות, וקצת לפני המחצית כל יציע 2 וכל יציע 5 היו מלאים. גם בשער 3 היו לא מעט אנשים שניסו לזהות את המתרחש במרחק 200 מטר מהם. למביט מהצד, העובדה שיותר 4,000 איש הגיעו למשחק אימון, אפילו שהוא מול בית"ר (או נכון יותר מול שחקנים מבית"ר) עשויה להראות מוזרה ואולי בצדק. אבל לא לנו. 4,000 איש במשחק אימון הם תולדה של רעב אמיתי שלא קשור רק ליריבה שהגיע עם הרכב חלקי במיוחד. לפני כחודש, תחת חום אימים, הגיעו יותר מ-1,000 איש למשחק אימון מול הפועל בת ים הלא אטרקטיבית. כולם סקרנים לראות את הקבוצה החדשה ולגלות כמה מחובר למציאות הסלוגן באתר הרשמי "בליגת העל כולם רועדים".

מוזר? אולי לזר. הרבה פחות מוזר למי שנמצא כאן ומכיר את הרעב הגדול שיש בבאר שבע לכדורגל ולמשחקים מול יריבות שאפשר לזהות בעין בלתי מזוינת מיציע 3 בוסרמיל לפחות חצי משחקני ההרכב שלהן. אחרי 4 שנים באי השדים ומשחקי עונה מול הפועל חיפה והפועל פ"ת, הקהל של הפועל באר שבע הוא החדשה הכי טובה שיצאה מהגדלת הליגה. לא מעט פעמים יורדים על הקהל הזה והלחץ שהוא יכול להשרות - כאילו שאוהדי מכבי ת"א זורקים אורז על שחקניהם, שיש מאמן שעבד בבית"ר ים ולא ספג שריקות בוז ושהקהל של מכבי חיפה לקח אליפות בלי לשתות למאמן את הדם. ברעננה ועכו אין לחץ, כיוון שלחץ הוא תולדה של כמות אוהדים ובבאר שבע, כמו שאפשר להבין ממשחק האימון נגד בית"ר, יש המון מזה. צרפו לזה את הרעב, והרי לכם טירוף של ממש.

אבל הכי קל לרדת על האוהדים האלו. הם רחוקים, מרוכזים ברובם המכריע בעיר מרוחקת מעבר להרי החושך (הידועים בחלק מהמפות גם כ'צומת גדרה'), העיתונאים לא פוגשים אותם ברחוב או בקפה - ריחוק שבהרבה מקרים יצר נקודת מבט כמעט סטיגמטית, כזו שממתגת אותם כיאה לאנשי המדבר כ"חמולות" (בחירה מעניינת ולא מקרית של דימוי) שמעודדות רק את השחקנים מהשכונה שלהם. זה לא משנה לחלקם שכמות השחקנים הבאר שבעיים הולכת ונשחקת לטובת שחקני רכש שאפשר להביא בכסף הגדול. למה שישנה לזר שלא מבין.

הרעב הזה לכבוש כבר את הליגה האמיתית או לפחות להרעיד את בלומפילד וטדי ולתת קרבות עידוד הוא כל כך גדול, עד שהוא השכיח את העובדה שהקבוצה שתעלה לשחק בשנת ה-60 של המועדון עם הסלוגן "גאוות הנגב" על החזה היא הקבוצה הכי פחות באר שבעית בהיסטוריה. היסטוריה של מועדון פריפריאלי שחלק גדול מהדלק שמניע אותו הוא הרצון להראות להם שם במרכז. הקבוצה כל כך לא באר שבעית, שיש חשש שבמשחק מול מכבי נתניה ישחקו יותר באר שבעים במדי נתניה. הזהות עד כדי כך בעייתית, לא מעט גם בעקבות הויתור על אופיר חיים ופרישתו של אסי רחמים, כנראה הובילה למצב שבו מאמן השוערים מככב בקמפיין מכירת המנויים ברדיו. לדעתי, זו פעם ראשונה בהיסטוריה שמאמן שוערים הוא הפנים של הקבוצה. נו טוב, אסי הוא באמת חד פעמי.

רק מה, גם הכסף שיש היום בבאר שבע לא שכנע שחקנים ששווה לרדת דרומה גם במציאות הכלכלית הנוכחית. אין שם שלא נזרק תחת הטייטל מועמד להפועל באר שבע, אבל הקשר עם רובם נגמר בערך שם. בפני אלונה ברקת עמדו שתי אפשרויות: הראשונה, לשבור את השוק המנומנם ולפוצץ סכומים. השנייה, להביא שחקנים עם רזומה לא מרשים או בעייתי תמורת סכומים גבוהים יחסית. ברקת ועזורי בחרו באופציה השנייה והתוצאה היא סגל ארוך מאוד, עם המון שחקנים חדשים. למעט קאלה, זהו סגל נטול כוכבים של ממש עם הרבה שחקנים שזהים ברמתם.

לפחות ממשחקי האימון, נדמה שגם אם בליגת העל לא כולם רועדים, הסקוואדרה עזורי תהייה קבוצה לא רעה בכלל. לא נוצצת וכנראה גם לא כזו שתאבק על תואר, אבל כזו שעובדת על המגרש. האוהדים של באר שבע אמנם אוהבים ספקטקל, אבל הם אוהבים לא פחות לראות את השחקנים שלהם נותנים הכל על המגרש. השאלה היא כמה פרויקט עזורי יצליח להדבק וכמה האוהדים יצליחו להרגיש שמדובר בשחקנים שלהם? הרעב המעוור ייגמר מתישהו.

http://mscwbe.wcdn.co.il/w/f-466/542332-5.Xxx

 

טוב , כל אוהדינו היקרים תתחילו להעביר עונה נחמדה במרכז טבלה ומטה.
אם אנחנו מפסידים 4-2 בכזו קלות לקבוצה כמו מכבי פ"ת שלא עשתה שום דבר אבל ממש ממש שום דבר מה יהיה בשאר המשחקים מול קבוצות שכן יגיעו למצבים?

קאלה וחוליית ההגנה במשחק איום ונורא (מלבד הבלם הצ''כי שהיה פנטסטי) , טאצ'י ושן במשחק סביר אבל שום לא משהו מיוחד , מליקסון שוב האחראי הבלעדי על מצבי ההבקעה , זה לא יעבוד ככה מליקסון לא יוכל לעשות את זה לבד בכל משחק ובטח מול הגנות שקצת ישחקו איתו חזק יותר.

מצד אחד אני מנסה לצאת מעודד כי פ"ת לא עשתה כלום אבל מצד שני מבלי לעשות כלום הם נתנו רביעייה.
חסר לנו מחץ בהתקפה ונקווה שמוריירה הבלם הברזילאי יחזור במהרה.

 

זה המספר הכי גבוה שהיה למשחק העונה עד עתה בגביע הטוטו.

 

ההודעה הזו הייתה על משחק האימון מול בית"ר ירושלים בשבוע שעבר.

היום בגביע הטוטו גם הייתה כמות דומה.

 

זה אותו הרוש שהיה שנה שעברה באחי נצרת?