הפולמוס על רוברטו דונאדוני

תיזמון מצויין להקפיץ את הדיון.

האם הפסקת עבודתו של דונאדוני הייתה במקום? האם הוא היה ראוי להישאר בתפקיד למרות דרך המשחק של איטליה לאורך הטורניר?

 

מצד אחד יש לדונאדוני נסיבות מקלות כמו העובדה שהוא קיבל אלופת עולם והציפיות מהנבחרת היו גבוהות מתמיד,
פציעה של קנאברו,
פרישות של שניים מהשחקנים היותר חשובים - נסטה וטוטי,
אבל עדיין איטליה הציגה כדורגל רע, מאכזב ואם לשפוט לפי הטורניר - דונאדוני צריך לפנות את המקום.
אבל אני בדעה שמאמן נבחרת ראוי לקבל שני קמפיינים לפחות(אלא אם כן מדובר בראש כרוב כמו מקלארן שלא העפיל עם נבחרת אנגליה מהמקודמות...),
זה יותר הוגן וזה פשוט מדד טוב יותר.

 

הוא היה צריך להמשיך עוד קמפיין.
בתגובה הראשונה שלי בדיון הזה, טענתי שכל דבר פרט לעלייה לגמר, צריכה להביא לפיטוריו. כיום אני לא מסכים עם מה שכתבתי וכשאני קורא שוב את התגובה שלי, בא לי לחנוק את עצמי.

לא יודע על מה חשבתי אז לפני יותר מחצי שנה, אבל המוקדמות לא היו כישלון. פתחנו רע עם הפסד ותיקו שנבעו מירידת מתח לאחר הזכייה. מה קיבלנו מאז? 9 ניצחונות ותיקו ביתי מול צרפת. היינו כמעט מושלמים במוקדמות. במשחקי ההכנה, ניצחנו את פורטוגל בקלות, הפסדנו לספרד משער בדקה ה-80 במשחק שיכל ללכת לשני הכיוונים והיה לנו 3-0 קליל על בלגיה. הכל היה טוב. ואז מה? קנאברו נפצע.

ברגע שקנאברו נפצע, התחילה שרשרת אירועים שבחלק ממנה אפשר להאשים את דונאדוני ובחלק לא.
1. מכה מוראלית קשה. אני לא חושב שאפשר להאשים בכך את דונאדוני. אין הרבה מאמנים-פסיכולוגיים שהיו יודעים להפוך את הנבחרת תוך כמה ימים לנבחרת כל כך בטוחה בעצמה, בטח לא אחרי פגיעה כזאת.
2. ההגנה ששונתה בעקבות הפציעה. אי אפשר להאשים אותו בהצבה (ולאחר מכן קריסה) של מטראצי וברצאלי. הרוב היו נוהגים כך והמחשבה העיקרית שעולה לי לראש, היא מה היה קורא אילו קייליני היה עולה למשחק וטועה בצורה קריטית? אני מניח שהתשובה היא שכולם היו צולבים את דונאדוני על כך שהוא העלה בלם חסר ניסיון בנבחרת למשחק כל-כך חשוב. מה שכן, ההצבה של פאנוצ'י על חשבון גרוסו הייתה טעות. גרוסו וזאמברוטה נהדרים בנבחרת ולא הייתה שום סיבה לוותר על המגן השמאלי של ליון. טעות ראשונה.
3. פאניקה שנוצרה בעקבות מחצית ראשונה מזוויעה שנבעה מההגנה הלא מתואמת ומההתלהבות של הקשרים ההולנדים שחגגו על איטליה חסרת ביטחון. אפשר לטעון שדה-רוסי היה צריך לעלות במקום גאטוזו או אמברוסיני, אני חושב שזה לא היה משנה עד כדי כך. הבעיה הייתה הרבה יותר רחבה ופחות נקודתית במקרה של הקישור.
הפאניקה יצרה מצב שבו הנבחרת נכנסה למצב של אילתור בלתי פוסק שגרמה לכך שבעצם במהלך כל הטורניר לא הייתה הרכב יחיד שהיה אפשר לבנות עליו. כאן מגיעה הטעות השנייה - האילתורים במשחק הראשון הגיעו מאוחר מדי. קסאנו היה צריך להיכנס כבר במחצית. אני עד עכשיו מאמין שאם החילופים היו מתבצעים מוקדם יותר, איטליה הייתה לפחות משווה. ברוב המחצית השנייה ההולנדים פשוט לא עמדו בלחץ המתמיד של ההתקפות שלנו ורק יום ענק של ואן-דר סאר הציל אותם. מול רומניה וצרפת היינו טובים והסיפור היה צריך להיגמר עוד במשחק השני כשהשופט שדד מאיתנו את הניצחון שהיה מרגיע אותנו לקראת המשחק האחרון.
4. רבע הגמר מול ספרד. טעות מספר 3 - ההצבה של פרוטה במקום קאמורנסי. קאמורנסי היה יכול לעזור במרכז השדה לא פחות מאשר פרוטה, הוא עשה את זה גם ביובה ולנוכח השיטה ההגנתית שדונאדוני בחר לשחק איתה, שחקן טכני ויצירתי כמו קאמורנסי היה יכול לעזור יותר במשימת ייצור המצבים, דבר שהסגנון שבחרנו בו הקשה עלינו לעשות.

בלי קנאברו, נסטה וטוטי, כשבמשחק האחרון אנחנו גם בלי פירלו וגאטוזו (חצי נבחרת!) - הודחנו רק בבעיטות עונשין ברבע הגמר. מגיעה לו עוד הזדמנות.

 

יש כאן (כרגע) כתבה על הטעויות של דונאדוני. אני לא מסכים עם חלקה, אבל הוא עשה לא מעט טעויות:
http://www.acmfdd.com/site/

 

יש משהו בטענה שנעשה לדונאדוני עוול מסוים בכך שלא נתנו הזדמנות לתקן אבל לדעתי היה מקום להיפרד ואני שמח שזה נגמר ככה, בצורה פחות או יותר הדדית ובלי חומרים לתקשורת.

נפילת המתח הייתה ידועה וההתאוששות הייתה מרשימה, גם משחקי הידידות לא רמזו לבאות למה שיתרחש. הפציעה של קנאברו הייתה קשה מאוד ויכול להיות שהייתה הסיבה למפלה מול הולנד אבל עדיין גם אח"כ כל המשחקים הללו בהרכב, ההתעקשות שלו לשחק על טוני ורק על טוני שהוא ראה כבר אחרי רומניה שזה לא זה והחלוץ מתקשה למצוא את הרשת, שיטת המשחק המשעממת והמשחק המחפיר מול הספרדים שבמהלכו זה פשוט נראה כאילו הוא מקווה ששוב נצא גדולים בפנדלים.

אם הנבחרת הייתה משחקת אחרת אני בטוח שכולם היו סולחים והוא היה ממשיך הלאה. הגעגועים באיטליה לליפי היו כל כך חזקים שאני חייב להתרשם מכך שהוא עמד בזה כל כך יפה וזה בהחלט קשה לתפקד ככה שלא מפסיקים להזכיר את קודמך בתפקיד.

 

דונאדוני שוחרר מתפקידו רק משום שליפי חיכה בפינה לקבל את התפקיד. אם ליפי היה עסוק בימים חמים אלו אני מאמין שההתאחדות היתה ממשיכה עם דונאדוני שסבל בעיקר מחוסר מזל בנבחרת. אולי הוא עוד יחזור לאזורה בעתיד. אני מקווה שכך. מגיע לו הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו.

 

זה לא ינחם את דונאדוני ובטוח שלא אותנו אוהדי איטליה, אבל כדי שנוכל לקחת את הכשלון של דונאדוני בפורופורציות הנכונות. הנבחרת היחידה בטורניר שאלופת אירופה החדשה לא הצליחה לנצח ואפילו לא התקרבה לזה, היא הנבחרת הכחולה של דונאדוני. וסתם להשוואה מול ליפי - הוא היה צריך לעשות זאת בלי קנבארו!, נסטה!, טוטי!, פירלו! וגאטוזו!.

 

אורי אתה חלאה... באתי לפה במיוחד כדי לכתוב את זה, רק כדי לגלות שכבר העברת את המחשבות שלי לכתב.
אם מישהו גם רוצה לבקר את הדרך שבה דונאדוני בחר לשחק - הרי לכם התשובה. ספרד נבחרת אדירה שניצחה די בקלות כל נבחרת ששיחקה נגדה. כולל גרמניה הגדולה. דונאדוני ידע שיש דרך אחת לעצור אותם, וזה במשחק מבוקר.
נבחרת איטליה הגיעה לטורניר הזה על מנת לזכות בו. לא כדי להפסיד 2-0 ברבע גמר לספרד ולקבל פה ושם מחמאות מכמה כותבים באייסוקר על הסגנון ההרפתקני. בהרכב חסר, איטליה הייתה הנבחרת היחידה שהייתה שוות כוחות לספרדים.

 

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx

 

לזכייה של ספרד אין שום קשר לאיך שהנבחרת נראתה לאורך כל הטורניר. וכן, זה לא מנחם בכלל.

 

לפני המשחק מול ספרד, טענתי שאם אנחנו עוברים את הספרדים, אנחנו גם נזכה בתואר. היינו רחוקים מרחק בעיטות עונשין מלעבור את הספרדים, ואם תנסה להחליף בינינו לבינם בהמשך הדרך, תשים לב שזכייה שלנו לא כל כך בלתי סבירה. בסופו של דבר, איטליה נתנה בטורניר הזה מחצית אחת זועתית ומשחק אחד מול ספרד שהשיטה בו הייתה הכרחית לנוכח החוזק של היריבה (חוזק שאני חושב שרבים נתוודעו אליו רק במשחקים שהגיעו לאחר הרבע). באמת שאני לא מבין מה אתם רוצים ממנו... הוא באמת לא היה כל כך גרוע כמו שהתקשורת באיטליה עשתה ממנו.