אני הייתי בפולין ואפילו ניהנתי. אני יודע שההנאה זה רק הצ'ופר של הטיול אבל רוב הטיול היה בשבילי הנאה. האמנם ביקרנו במחנות ובזה אבל זה לא יצר אצלי שום רגש מכוון שהם לא מראים ממש איך זה לעומת פעם הם לא מראים לך דברים קשים או דברים מזהזהים. אני אתן דוגמה,פה על המשטח הזה היה בור ירי,מצטער אבל זה לא ממש שינה אצלי משהו זה כמו שאני אקח סתם פיסת אדמה ויגיד פה נהרגו אנשים. בקיצור מה שאני מנסה לומר שזה לא מספיק "מוחשי" בשביל לגרום לך ממש לרגש מסויים.
אצלנו אתה צריך לעבוד בענפי הקיבוץ ובפרוייקטים מזדמנים בשביל להשיג 'שעות' לפולין צריך להשיג משהו בסביבות ה150 ולי יש כבר 90 שעות ועם אתה לא משיג עד לטיול אז אתה יוצא ומשלים אחרי הטיול בדיוק אותו מספר שעות שהיה חסר לך
הייתי השנה בפולין. באתי עם ציפיות גבוהות אחרי שחצי שנה עשו לנו הרצאות כל שבוע ולמדנו כל דבר שקשור לשואה. השואה זה גם נושא שמאוד רגיש לי כדור שלישי לשואה. סבא שלי כל הזדמנות שיש לו מדבר איתי על זה וזה ממש מעניין אותי הנושא. לא בכיתי כל ה 8 ימים למרות שכמה פעמים עלו לי דמעות לעיניים והרגשתי מחנק אבל זה ממש לא עקרוני העניין הזה. חלק גדול מהכסף נראה לי הולך לאבטחה. היו לנו 4 מאבטחים,אחד לכל אוטובוס. היה מרגש לבקר בכל המקמות שרואים רק בסרטים ושומעים מהעדויות של המשפחה. היה לי ספר כתובות עם כל מיני מקומות שקשורים בשורשי המשפחה שלי שלצערי לא יכלתי ללכת אליהם משיקולים כלכליים (150 זלוטי למונית רק לצד אחד ועוד 3+ שעות נסיעה). לטיול יצאתי רק עם חבר אחד ממש טוב שלי ודי חששתי בהתחלה. אבל תוך יומיים כבר התחברתי לכל האוטובוס שלי. הנוף של פולין די קודר ואפרורי, המרחק בין הערים הגדולות עצום (לקח לנו 6 שעות לנסוע מקראקוב ללובלין) והדרך מלאה בכפרים נידחים שמי יודע מה היה שם בשואה, שטחי הפקר ושממה ויערות עבותים רבים. לפולין יש גם צד יפה. התרשמתי ממש מקראקוב שהיא אחת מהערים הבודדות שלא נחרבה במלחמה. אהבתי את המדרחוב שלהם ואת המראה העתיק שלה וכל ארמונות המלוכה. במלון בקראקוב היו גם בני נוער בני גילנו מנורבגיה. כל הנורבגיות היו בלונדיניות 1.80 מ' והנורבגים קיבלו אותנו יפה. התחברנו אליהם גם במלון וראינו ביחד משחק של ליברפול - מארסיי באלופות (הנורבגים עשו לי חור בראש עם השירים על ריסה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx ) זאת הייתה ממש חוויה עד שהגיע המדריך המפחיד של הנורבגים וסילק אותנו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dry.Xxx בצעקות לא ברורות בנורבגית. אני ממליץ לכל אחד ללכת לשם למרות המחירים שעכשיו העלו אותם שוב. זאת חוויה שלא תשכח
היתי בפולין בקיץ 2005(60 שנה לסיום המלחמה), אמנם לא חוויתי את הקור והשלג של החורף הפולני, אבל גם כך המסע היה מאוד חווייתי ומעניין, אני חושב שלמסע הזה יש לא מעט קשר לשירות הצבאי שבחרתי בו(קרבי), כך שחשוב שכמה שיותר בני נוער ייצאו למסע הזה. גם אני יצאתי בלי חברים קרובים, דבר שגרם לי להתלבט רבות, וכמובן שהייתי צריך להשקיע לא מעט שעות מהזמן הפרטי ע"מ להיות חלק מהמשלחת - לא הצטערתי, ואני לא רושם את הדברים מתוך פלצנות, אלא שזה פשוט כך. אז כל מי שיכול, שישקיע וייצא למסע הזה, ובלי לעשות יותר מידי שכונה למרות שצריך לדעת גם להשתחרר מהאווירה הלא הנעימה במהלך המסע. קיצר, תיסעו ותהנו מזה בסך הכל.
אני לא יודע עד כמה עדכני זה כאן, אבל ראיתי והחלטתי לשתף. לדעתי זה מסע חובה לכל בן נוער, ראיתי פה שטוקסין אמר שהוא לא הרגיש. אז אני רוצה להגיד שהבי"ס שלי לפחות במחזור שלי(כי בשנה אחרי הוא שינה את זה) השכיל לשלוח אותנו בחורף את הקור החודר מבעד ל- 4 שכבות (כולל מעיל שחבל"ז ) אי אפשר לתאר ואז על אחינו המסכנים שעמדו שם ברגעים מקפיאים יותר ולהבין להם לא היו גרביים תרמיות וכובעי צמר. לעמוד בשיממון של פלאשוב ולראות את הירוק ולאחר מכן לראות רשימת שינדלר בדרך ל-לובלין, ולהבין שהמקום שעליו דרכתי לפני רגע היה מחנה עבודה שבו נרצחו אנשים והתעללו בהם באכזריות(שינדלר סרט חובה ושמחתי שראיתי אותה לראשונה דווקא בפולין!). להבין את הגודל של אושוויץ. רק שאתה שם אתה מבין את זה. לקלוט את הקרבה והאטימות במיידנק מרחק יריקה מהגדר חיו להם פולנים. והיופי המזעזע ככל שיהיה של אתר ההנצחה של טרבלינקה באמצע יער שבאמת אם לא הייתי יודע מה קרה שם הייתי רוצה לגור שם. לצד כל אלה, היינו במסעדות פולניות וראינו את אנשי המקום(אני חייב לציין שלפולנים לוק יפה לדעתי, רק האף כזה מוזר וזה בלט לי אצל כולן כמעט) להסתובב במכרות בויאליצ'קה ולהכיר את הארץ המדהימה כפי שאמר פה מישהו בהחלט מוזיאון. אני חושב שלגבי מחיר, לטיול כזה אין מחיר, ולא ניתן לעשות זאת בלי חברים ובמסגרת הזאת, החברים עוזרים לך לשכוח את מה שהיה ואין שתיקה של אחרי, זה מדהים רגע אחד כולם עומדים דומיה ושרים את התקווה על הר האפר במיידנק בוכים ומחובקים בנים ובנות כאחד. ורגע אחרי במקדונלדס של לובלין שמחים מדברים צוחקים. רק במסגרת בית הספר הטיול הזה הופך לדבר מרגש בלתי נשכח וכה מיוחד. הפרט הטכני של המחיר בשנה שעברה עלה לי 1080 דולר לא כולל ביזבוזים כשאני מקבל 44 זלוטי(מטבע מקומי) ל-4 ארוחות בימים שלא דאגו לנו. חובה!
אני הייתי בנובמבר האחרון היה פשוט מדהים מכל הבחינות. למדתי המון המון פרטים מזוויעים שלא ידעתי בעבר וכ"כ חשוב לדעת אותם, וגם אפילו נהנתי בשלבים נרחבים של הטיול. המקומות שהיו הכי חזקים וקשים מבחינתי: יער לופוחובה (אין מילים) ומאיידנק (הצלחתי אפילו להריח את הגז באוויר, פשוט לא נתפס).
מקפיץ את הנושא ממעמקים.. מאז שהייתי ילד היה ברור לי שלמסע הזה אני יוצא...עניין מובן מאליו במשפחה שרובה ממוצא פולני. חשבתי שזה ככה גם אצל כל התלמידים האחרים אבל מתברר שלא...המסע השנה התייקר משמעותית משנים קודמות(1500 יורו וזה עוד לפני חישוב של הסעות לשדה תעופה, כסף לבזבוזים וכו') והמון תלמידים אצלנו ביטלו את השתתפותם. בהכנות הראשונות היינו 140 תלמידים, בסוף יצאו לפולין 45, אוטובוס אחד בלבד. מבחינה אישית עשה לי טוב להיות רק עם אלה שחשוב להם הנושא ומשמעותו ולא באו לחופשה בחו"ל. ומצד שני אני עצוב לי על אלה שלא יצאו ועשו זאת מבחירה אישית ולא אילוצים כלכליים...הם פספסו מסע עמוק וטעון שלא בטוח שיוכלו לחוות בעתיד(אמנם יש משלחות בצבא ומסגרות אחרות אבל אני לא מאמין שזה אותו דבר כמו בתיכון). הצד החברתי הוא סימן שאלה...זה באמת תלוי מי ומה...לי היו חברים ואנשים לחלוק איתם הכל, אבל בשגרה כזאת אתה מתחבר לסביבתך ולאנשים שבה גם אם הם לא חברים טובים. אי אפשר שלא. בלילה שבין רביעי לחמישי שעבר נחתנו בארץ אבותיי, ולקח לי קצת זמן לקלוט לאן הגענו. אני חושב שאפילו עד היום האחרון לא הבנתי את זה עד הסוף. נכנסים לשגרת יום יום של להיות עם אותם 40 ילד, להעביר נסיעות קשות של כמה שעות ולבקר במקומות באמת מזעזעים, ולחזור למלון לשעות שינה מועטות וחוזר חלילה...כבד ממש. לקראת סוף המסע הגעגועים כבר היו די קשים ו-8 ימים הם מספיק. אני בכיתה י"ב ועוד נקודה היא שעדיף לצאת בשנה הזאת ולא י"א ובטח לא י'. צריך להיות בוגר ולכבד את המקומות שאתה נמצא בהם ואני משוכנע שזאת יכולה להיות בעיה למשלחות צעירות יותר ורצוי להימנע מזה. אצלנו היו מעברים חדים מאוד בין רצינות, כבוד ושקט ובכי, לבין צחוקים וחיוכים באוטובוס. המקום הכי מרגש by far הוא מחנה ההשמדה במיידאנק. כל כך אמיתי שם, יותר מאושוויץ...הר האפר, תאי הגזים. שם גם הרגשתי קור שלא הרגשתי בחיים...בטקס הייתי חנוק מדמעות ורעדתי על כל השכבות שלבשתי. משהו חזק מאוד. חוץ מזה בזקופנה מדהים ו-וורשה עיר יפה מאוד. קראקוב יותר משעממת אבל גם בה אזורים יפים. מזג אוויר קר מאוד בדרך כלל, אבל יבש לגמרי, טפטופים ביום האחרון באושוויץ וזהו. די מאכזב לנחות בנתב"ג ולראות שכל המשטח רטוב מגשם. וזהו, עכשיו צריך לחזור לשגרה. יש עוד הרבה מה להגיד אבל גם זמן לעכל לא יזיק לי. המסע כאמור יקר אבל שווה כל זלוטי.
בהחלט מסע אחד החשובים, ושווה כל זלוטי שחוק. עברה שנה, וזה רק מתחזק מבפנים, הזכרונות, המראות, ההיסטוריה.
אני חושב שבמקרה הזה לגמרי אדבר עם הראש ולא עם הלב, בגלל שאני בן לניצולת שואה אני אולי לא 'מותר' לי לשפוט חבר'ה צעירים שיוצאים לשם 'ונהנים'. אני מניח שהרבה צעירים פשוט לא מבינים רגשית מה באמת קרה שם, לדעתי אם אתה משתמש יותר מדי בהגיון אתה אולי מפספס קצת את מטרת הנסיעה, אבל מי אני שאגיד לכם משהו בנושא הזה. מבחינתי יש עוד מקומות מאשר פולין, אפשר לנסוע למחנות במדינות אחרות, מה דעתכם שהיתה בהולנד מחנה אחת גדולה בשם westerbork שמשם הסיעו את היהודים, ההומואים, ומתנגדי המשטר הנאצי בהולנד (ונדמה לי גם בלגיה) למחנות במזרח אירופה? אני מאד בעד שכל הצעירים הישראליים (והאירופאיים הלא יהודים) נוסעים לאושוויץ בשביל גם לראות לחבר'ה שישראל היא לא האחות התאומה של גרמניה הנאצית למרות שברור שמדינת ישראל עשתה ועדיין עושה יותר מדי טעויות. לדעתי מסע למחנות השמדה באחת המדינות האירופאיות היא בשבילנו 'המכה המוסלמית'. אני אישית אפילו לא חולם על ללכת לאושוויץ, מבחינתי אני באמת עלול להתמוטט נפשית וזה אני בפרוש חוסך מעצמי. אני היום בן 33 ולמעשה אני כל חיי סובל מטראומות שהן למעשה לא שלי, אבל אני היום שמח שאני יכול לדבר בכיף עם אימי על ה'שתיקה הגדולה'. כילד הייתי בביתה של אנה פרנק, היום אחרי שהבנתי שאימי עברה קטעים דומים, אני לא נכנס לשם יותר. עברתי ברחוב כמה פעמים וכבר היה לי מספיק. יום יגיע ואשלח את ילדי קודם כל לבית של אותה סמל השואה (סמל הדור שהתחבא), ואח"כ אשלח אותם ל-westerbork כדי שיבינו מאיפה הסבים שלי נשלחו אל מותם. מלה אחרונה לחבר'ה הצעירים בארץ, תלכו לדבר עם האנשים שעוד בחיים. הדור הראשון עומד לעזוב את העולם הזה, אי פעם אם אהיה בקטע הזה רגשי יותר יציב אני אולי ארצה לעשות עם זה משהו. גם פה בהולנד יש ניצולים שעוד הולכים לבתי ספר, ואני מצדיע להם על זה כי סביר להניח שהם שומעים שם דברים שאחרי 60 שנה לא היינו צריכים לשמוע במדינות אירופה.
1500 יורו?? פאק, זה 8000 ש"ח. זה פשוט לא הוגן. אני יצאתי לפני 6 שנים וזה עלה אז 5000, וגם אז התלוננו שהמחיר לא בדיוק שווה נפש. אני פשוט לא מבין איך הם הצליחו לקפוץ למחיר כזה, על מה??? de middenweg, ראשית כל ליבי יוצא אליך אחרי שקראתי את דבריך. לא חסרים הסיפורים על בני דור שני שחיו ממש כמו הדור הראשון את הזוועות ההן גם אם באופן סמוי, גיסתו של סבי ז"ל היא ניצולת אושוויץ וסובלת עד היום מסיוטים, למרות הכל רק לפני שנים ספורות היא הסכימה לספר את הסיפור שלה, בכתב. אני גם רוצה לחזק לגבי כך שלא חסרים שרידים לתקופה החשוכה ההיא כיום גם אם לא מחדות השמדה בפולין. אם אני לא טועה יש אחד בצ'כיה שעוד נותר קיים. אני למשל הייתי בברלין וראיתי את האנדרטה, בית הכנסת הגדול, את תחנת הרכבת ממנה שלחו את יהודי ברלין והחוויה שהייתה קשה לי מכולם, הביקור בבית בו היה כינוס ואנזה, בואנזה שמחוץ לברלין. זה פשוט זעזע אותי במין צורה ברורה שכזו, בית יפה אבל הסממנים שהוא מצביע עליו ומה שהוא מסמל פשוט הרעידו אותי.
גם לי תמיד היה מה להגיד בנושא, ואם מישהו עוד לא שמע את סיפור ההאכזבה שלי בנושא-גם אני עבדתי במשך שנה בשביל לממן את הטיסה ואז אחותי החליטה להיתחתן בידיוק בזמן הטיול, ושנה אחרי לא יכולתי גם לנסוע עם שיכבה מתחתי כי בבית ספרי החליטו להפסיק את הנסיעות. תרמתי את הכסף ליד ושם. באמת ליחברה שהולכים לשם-אני לא אומר לכם לא להנות, חשוב מאוד לדעת גם להעביר את הזמן ולא רק להיות באבל, זאת לא המטרה-המטרה שתדעו ושתמיד תמיד תזכרו. שקצת ימחישו לכם מה באמת היה שם. חבל שהדור של היום כה אידיוטי שצוחק על מה שקרה שם, אנחנו פשוט דור נורא. ליד ושם הפסקתי ללכת לפני שנה, והיו לנו כבר 3 טיולים לשם מלפני שנה. כאב לי יותר מידי לראות, כאב לי יותר מידי לשמוע ושמעתי הרבה, הרבה מאוד. שוחחתי ונפגשתי עם הרבה ניצולי שואה, השכן שלי בעצמו הוא ניצול שואה, והוא חי את השואה יום יום. אז שוב, לחבר'ה שבגילי וגילאים מתחת-תסעו לשם, תסעו תסעו תסעו, אל תפספסו את ההיזדמנות הזאת, ה"טיול" הזה חשוב ויתן לכם יותר מכל טיול לברצלונה, יותר מכל טיול באולד טראפורד וגם לאיה נאפה. הוא פשוט יותר חשוב מכל טיול שבעולם, כי הוא יותר מ"טיול".
אם אתם מדברים על כבוד למסע, זילות השואה וכו', אז צריך לבטל את המסע הזה. שהצבא יסבסד אותו לחיילים, שידעו שעל ההפרת משמעת הכי קטנה הם עפים ל-28 יום לכלא. הייתי במסע לפני שנתיים, עלה 5,000 שקלים. היום זה עולה 8,000, למה זה ככה? למה שמעוטי יכולת לא יוכלו גם כן לנסוע? הרי המטרה המסע הזה היא חינוכית, אז את החינוך הכל כך חשוב הזה, הרבה יותר משיעורי תנ"ך מטופשים לדוגמא, נותנים לעשירים בלבד? וזה עוד כלום. כשאני הייתי במסע, היינו בכמה מלונות, והיו איתנו כמה משלחות בכל מלון, שהילדים שבהן התנהגו כמו פראי אדם, צרחו כל הלילה והשחיתו את האוטובוסים שלהם והחדרים במלון. זה הגיע למצב שהפולנים במלון התלוננו בקבלה על "הישראלים האלה ששוב עושים בלאגן", אז מעבר לזילות הנוראית שיש פה, מעבר לביזיון ששולחים כאלה מופרעים למסע שכזה - לא חבל על השם של הישראלים בעולם? אין מספיק בהמות שמכתימים את השם שלנו בחו"ל? בקיצור, צריך בסבסוד לתת לכל חייל זכות לטוס לפולין, אז הוא הרבה יותר בוגר ומסוגל לשלוט על עצמו, מה גם שהוא לא ירצה ללכת לכלא, כך שביזיונות כאלה לא יקרו. את נוער הקופים שלנו עדיף להשאיר בינתיים בארץ.
