אני בכיתה ט' בלבד אבל ממש רוצה ליסוע. אני מקווה שאסע בכל מקרה. ממה ששמעתי מחבר'ה גדולים יותר, עדיין יש יחסית הרבה אנטישמיות בפולין(לא כמו בתקופת השואה, אבל יש). יש קטע שאני לא זוכר אם קראתי עליו בספר או שמישהו סיפר לי שפולנים זרקו ביצים באמת. לדעתי קראתי את זה מתוך איזשהו ספר.
גם אני שמעתי לא מעט סיפורים, אני לפחות יכול לספר שב8 ימים לא נתקלתי ולו במקרה אנטישמי אחד. גם שטיילנו בקבוצה של עד 3 אנשים ברחובות קראקוב ודיברנו בעברית קולנית למדי.
מממ.. המסע לפולין הוא באמת משהו. 8 ימים בנובמבר אשתקד רק מראים לך כמה היה קר בנובמבר. בלי שלגים. ושאתה עומד עם 4 שכבות כולל מעיל מפוצץ, קופא מקור, במשרפות של מיידאנק, ושרים את "התקווה". עדיין לא מצליחים להבין מה זה "שואה". ק. צטניק בהתחלה טבע את המושג "פלנטה אחרת" בעדותו המפורסמת מול אייכמן בשנות השישים. העדות הייתה מספר שורות, ואז ק. צטניק (יחיאל דיינור) אמר "אני רואה...אני רואה..." בניסיון לשחזר את מה שהוא ראה שמה, באושוויץ, והתמוטט. צריך לטוס לשמה, כדי להבין גרגר חול קטנטן של מה שהיה שם. בכל זאת, לא נבין איך היהודים ושאר עמי אירופה שנשלחו להשמדה שרדו בתנאים שכאלו, עם קור עז, עבודות פרך שכל אימת המדריך ממשיך לספר על עוד סוגי עבודות פרך, ועל עוד שיטות הריגה, ועל עוד דברים ביזאריים ורעים שעוללו הנאצים ימ"ח ועוזריהם ביהודים. בכי? לא יצא לי לבכות שם. אולי כי אני לא בן אדם רגשן. אבל היו לי כמה נקודות שיא במסע, שאת הרגעים האלו כבר יהיו חקוקים בזיכרוני מאז ועד עולם, במיוחד בצפירות יום השואה. דברים כמו: התקווה במשרפות שבמיידאנק, הקראת 40 שמות של בני משפחתי הי"ד שנרצחו בשואה, הרגע שבו ישבתי לבדי בחדר וכתבתי ביומן מסע שלי את הפרק על אושוויץ-בירקנאו, והעיניים שלי האדימו, והדמעות שלי התחילו לזלוג על המכתבים שקיבלנו מהמשפחה. זה גם פתח לי פתח לחקור וללמוד עוד הרבה יותר על השואה, שאם מקודם היא הייתה נושא מעניין בעבורי, עכשיו היא אחד הנושאים הכי מכאיבים שיש. זה גם נתן לי צוהר לקשר עם משפחתי, שגדלה בקראקוב, ורוב רובה נרצח. בכל שמונת הימים לא ירד גשם, מלבד היום שהיינו ברחובות הרובע היהודי בקרקוב, שם ראיתי את כל בתי הכנסת, הרחובות, והצמתים, ששמעתי עליהם מסבא-רבא שלי ואחיו, ששם גדלה המשפחה שלנו. אז יש כאלה שלוקחים את העניין ברצינות, לומדים ממנו, מרחיבים אופקים, ונדהמים ממה שהיה שם. ויש כאלה, לצערי, שעושים מזה טיול שנתי. לא לומדים. לא מרחיבים אופקים. ומחכים להגיע לקניון הבא.
http://img208.imageshack.us/img208/1106/258gd3.Xxx המסע לפולין הוא בהחלט אחד מהדברים שאזכור, שלמדתי ממנו, שהתרגשתי בו, שחוויתי דברים שבחיים לא אחווה. אני חושב שזה מסע שכל יהודי באשר הוא חייב לעבור, קצת למידה על העם שלך ועל האחים שלנו לא תזיק לאף אחד.
כן, לא מעניינת אותי השואה ולא המשפחה של סבתא שלי שנרצחה מה הקשר בכלל? אני אגיד את זה הכי פשוט שיש - בגיל 16 יש לי סדר עדיפויות שונה, יש לי מספיק דברים להוציא עליהם 4000 שקל, לא מתאימות לי הפגישות והעבודות שהכריחו את מי שיצא לעשות, ולא התאים לי החומר האנושי שיצא למסע
השכבה שלי נסעה באוגוסט 2006, בחופש בין י"א לי"ב. אני לא נסעתי, היו לי את הסיבות שלי. חברים אמרו לי שהם הרגישו יותר כמו בטיול שנתי מאשר במשלחת למחנות השמדה..
סבתא שלך הייתה מתגאה בך, אחרי שכל כך אכפת לך מהמשפחה שלה. ועוד לך יש קשר משפחתי למה שקרה שם. בביוגרפיה של הרב ישראל לאו, הוא מתאר ומדגים באמצעות הרב עובדיה יוסף, שהינו אדם מזרחי, שלמשפחתו אין שורשים בחורבן ושואת יהדות אירופה, לא מצליח לקרוא מעבר לכמה דפים בספר שכתב אחיו של הרב לאו, המתאר את מחנה העבודה בוכנוואלד שבו היו. ולמה הוא לא מצליח? כי עיניו דומעות ונהיות מטושטשות עד כדי כך שלא מצליח לקרוא. השואה היא משהו כלל יהודי באשר הוא, ותופסת לגבי כל יהודי ויהודי בעולם. כולנו חולקים את אותו כאב שבמות אחינו ואחותינו אשר נרצחו באדמת אירופה המקוללת בשנות הזעם.
השתיקה במקרים כאלה לא רק חכמה, היא חובה! מה יותר ראוי 4 אלף שקל מההיסטוריה של העם שלך? חולצה של אטו? חולצה של רונלדיניו? או בעצם חולצה של פויול? או שבכלל היתכוונת לטיסה לברצלונה? אין שום דבר בעולם כמו החוויה הזאת ששווה 4 אלף שקל. כולה 4 אלף שקל בישביל לחוות ולדעת טיפה על מה כל פעם מדברים בטקסים, בישביל לדעת יותר למה אתה עומד, בישביל להבין באמת מה עבר עליהם. אבל שכחתי, לא מעניין אותך מהעם שלך. כמה עצוב.
תפסיק, אתה מבייש את עצמך... ב-4,000 שקל שיש לך סע לברצלונה, תראה משחק... מזכיר לי קטע שקרה לנו בפולין... איזה תושב שם לב שאנחנו מישראל, יצא עלינו באיזה קללה בפולנית, החזרנו לו באותה קללה בדיוק ופתאום המשגיח שיצא איתנו (סוס, מינימום ג'ון סינה) בא מאחורה הרחיק אותו מאיתנו... חוץ מזה לא היו גילויים אנטישמיים כלפינו, אבל כמובן שצלבי קרס בכל 50 מטר.
אני לא יודע אם היית שם אבל לפחות מהניסיון שלי הנסיעה לא קירבה אותי אל השואה ולא גרמה לי להבין מה הלך שם יותר טוב מאשר מה שראיתי בסרטים או קראתי עליו. היה לי מעניין מבחינה הסטורית וגם לא נעים כשחשבתי על מה שקרה שם אבל לא הבנתי איך אדם שהיה בשואה הרגיש ואני מאמין שאני לעולם לא אבין, מבחינתי הביקור במחנות היה דומה לביקור במוזיאון ולא ממש הרגשתי קרוב יותר לאותם אנשים שנרצחו כמו שגם לא הבנתי יותא טוב את האנשים שרצחו.
לא זכור לי מקרה אנטישמי בפולין, אבל היה משהו עם חבר שלי - אתם תחליטו אם זה צירוף מקרים או לא. תחילה היינו בורשה בשעתיים חופשיות, הלכנו לאכול ומיד אחרי זה להסתובב קצת במדרחוב. פתאום רץ לעברו מישהו בטירוף עם היד מושטת קדימה וברגע האחרון הוא זז. המקרה השני היה בקראקוב, גם כן בזמן החופשי. הסתובבנו במדרחוב, ומישהו נכנס בו חזק בכתף. הוא טוען שהוא ראה אותו והוא בכוונה פגע בו. תחליטו אתם. מעבר לזה לא נתקלתי בשום מקרה כזה או אחר, מלבד פרסומים בעיתון ששמעתי שהתנכלו לישראלים. אם כבר אנטישמיות, בטורקיה ואיה נאפה יצא לי כמה פעמים להרגיש על בשרי, לא נעים בכלל.
אם לא היית שם אז לפחות אל תדבר שטויות. כל מי שהיה שם יכול לספר לך שזה לא רק דיכאון. זה כל היופי במסע הזה, שלצד דברים נוראיים יש גם דברים מהנים, כל השילוב הזה עושה את המסע לבלתי נשכח. זה מתחיל בצחוקים עם החברים באוטובוס, ממשיך במלון עם שאר השכבה ומסתיים בפעילויות של בתי הספר [אנחנו קיבלנו יום שלם באתר סקי - זקופאנה]. לבחור השני, שבכלל לא מעניין אותו פולין, אני מכיר עשרות כמול שלא היו בראש לפולין, ההורים שלהם הכריחו אותם לטוס [הם לשם שינוי ידעו שזו דבר שאסור להחמיץ] ובסוף המסע הם לא הפסיקו לדבר על פולין וכמה שהם למדו ונהנו שם. תתחיל לשנות חשיבה, הכסף פה הוא לא עניין בכלל. אם אין לך כסף אני מבין, אבל עושה רושם שבכסף הזה היית טס למשחק של הקבוצה שלך בחו"ל.
